אחד הנשבע וכו' עד בין לחייבו קרבן. פרק שבועת תניין (דף כ"ט) :

אחד הנשבע או שהשביעו אחר בשם המיוחד וכו' עד או כנוי מן הכנויין. כמו שביארנו פרק שבועת העדות (דף ל"ה) ובתורת כהנים: כתב הראב"ד ז"ל לא נתחוור אצלי הדבר וכו': ואני אומר ברייתא היא שנויה בתורת כהנים פרשה כ"ה דקדושים תהיו לא תשבעו בשמי לשקר מה ת"ל לפי שנאמר לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא יכול אין לי חייבין אלא על שם המיוחד בלבד מניין לרבות את כל הכינויים ת"ל בשמי כל שם שיש לי וחללת את שם אלהיך אני ה' מלמד ששבועת שוא חלול ע"כ, ולמדו בתלמוד ערוך מכאן אזהרה לשבועת ביטוי בין לשעבר בין להבא לר"ע ריש פ' שבועות תניין (דף כ' ע"ב) דגרסינן התם ואף ר"י סבר לה להא דרבא דכי אתא רבין אר"י מבטא לא אוכל לך (שבועה) איסר לא אוכל לך שבועה כי אתא רב דימי אר"י אוכל ולא אוכל שקר ואזהרתיה מהכא ולא תשבעו בשמי לשקר אכלתי ולא אכלתי שוא ואזהרתיה מהכא לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא כו' ושקלינן וטרינן עלה טובא עד דאסיקנא להדיא כשם שלוקה על שקר כך לוקה על שוא כו' עד ואבע"א כשם שמביא קרבן על שקר כך מביא קרבן על שוא ור"ע היא ע"כ. וידוע ששוגג מביא קרבן ומזיד לוקה וזה מחוור ומוסבר וכן מצאתי לר"מ ז"ל מקוצי מדעת רבותינו בעלי התוס' ז"ל:

ולא שבועה בלבד עד לשון שבועה. פ"ק דנדרים (דף י') :

וכן האומר לאו לאו כו' עד ובזרוע עזו. פ' שבועת העדות (דף ל"ו) :

וכן האומר מבטא כו' עד שפת חטים פת. שמה פ' שבועות תניין (דף כ') :

מי שנשבע ואמר עד אלא על דעתנו. בנדרים פ' ד' נדרים (דף כ"ה) ובשבועות פרק שבועות תניין (דף כ"ט) :

מי שנשבע והיה פיו ולבו שוין בשבועה כו'. וכן אם אמרו לו אחרים חזור בך עד סוף הפרק: כתב הראב"ד ז"ל דבר זה אינו מחוור וכו': ואני אומר אם אין מזדקקין לנדרו מצטערין לצערו ומרצין אותו בשעת איסורו וכבר הורה זקן וגדול הר"מ מקוצי אחריו מדעת רבותיו בעלי התוס' ז"ל כדבריו. ויש לי ראיה פ' שבועת הדיינין (דף ל"ט) דבעינן פיו ולבו שוין וכן משמע ממ"ש ר"י אלפס בהל' סוף גמ' מתני' דאחד דברים של עצמו ואחד דברים של אחרים בתר פלוגתא דר' ישמעאל ור"ע. ועוד בפ' ואלו מותרין בנדרים גבי מתני' דסתם נדרים כו' ועוד פ' בתרא דהתם (דף פ"ז) גמרא מתני' דנדרה אשתו דאסיקא הלכתא תוך כ"ד כדבור דמי חוץ ממגדף ועובד ע"ז ומקדש ומגרש וה"נ אסיקא לה פ' יש נוחלין (דף קכ"ט) ונמצאו דברי ר"מ ז"ל נכונים: