Migdal Oz on Mishneh Torah, One Who Injures a Person or Property Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
החובל בחבירו חייב כו' עד ושבת ובושת. ר"פ החובל (דף פ"ג) :
וחמשה דברים אלו כו' עד כדין כל המזיקין. בגיטין פרק הנזקין:
נזק כיצד שאם קטע כו' עד או לחבלות יש כופר. פ' החובל:
וכן זה שנאמר שם בחובל בחבירו עד ולכך נאמר לא תחוס עינך. בירושלמי דפ' החובל בב"ק:
ומנין שזה שנאמר באיברים עין וכו' עד במבושיו. פ' החובל:
אבל המבייש חבירו בלא כוונה פטור כו' עד מן היפה שבנכסיו. פ' כיצד הרגל:
בד"א שהישן חייב לשלם וכו' עד הוא המועד שפשע. בירושלמי דפ' כיצד הרגל ור"י אלפס ז"ל הביאו בהלכות:
מי שנפל מן הגג כו' עד ופטור מן הבושת. פ' החובל ומייתי לה פ' כיצד הרגל:
נפל ברוח שאינה מצויה כו' עד חייב בבשת. ביבמות פ' הבא על יבמתו:
שנים שחבלו. פ' המניח:
המתכוין לבייש את הקטן כו' עד בשת של עבד. פרק החובל (דף נ"ד):
היתה אבן מונחת לו עד חייב בחמשה דברים. סוף פרק כיצד הרגל:
ואפילו נכנס לרשות חבירו עד שניהם פטורין. פרק שור שנגח את הפרה (דף מ"ח):
המבקע עצים ברה"ר עד ופטור מן הבושת. פ' המניח את הכד (דף ל"ב):
כשם שאומדין למיתה עד כמו שיתבאר: כתב הראב"ד ז"ל יפה אמר וכו': ואני אומר שפיר קנסיה וה"נ משמע במסכת שבועות פרק כל הנשבעין והביאור פ"ה:
הברזל אין לו אומד עד ואין צ"ל להזיק. במסכת סנהדרין פרק אלו הנשרפין:
הזורק אבן ולאחר שיצא עד סוף הפרק. בב"ק פרק המניח את הכד (דף ל"ג):