Migdal Oz on Mishneh Torah, One Who Injures a Person or Property Chapter 8
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
המוסר ממון חבירו כו' עד יכהו או ימיתהו. מ"ש מן היפה שבנכסיו הוא בריש מכילתא דנזיקין (דף ה') ושאר הדינין פ' הגוזל ומאכיל (דף קי"ו קי"ז) ובירושלמי וביררו ר"י אלפס ז"ל בהלכותיו:
נשא ממון חבירו בידו עד אנסו להביא: כתב הראב"ד ז"ל גם בזה על דרך הרב הוא הולך וכו': ואני אומר יפה עשה ר"מ ז"ל שדעת רבו נוחה הימנו וביררו יפה בהלכות גם מן הירושלמי וכ"כ הר"מ ז"ל מקוצי מדעת רבותינו בעלי התוס' ויפה עשה גם הראב"ד ז"ל שהלך על דרך הגאון ז"ל שדברי הגאונים דברי קבלה הם ויפה עשה גם כן שהרחיב בפירוש ב"ק שעיקר הדין שם פ' הגוזל ומאכיל בבלי וירושלמי והענינים צריכין חילוקים וביאורים לפי המעשים:
בד"א שאם אנסו כו' עד ויעשו דין בישראל. פ' הגוזל ומאכיל:
מי שנתפס על חבירו כו' עד בגלל פלוני בפני עדים. תחלת הדין הביאו הר"י אלפס ז"ל בהלכות מן הירושלמי פ' בתרא דכתובות והשאר פ' הגוזל ומאכיל:
מי שיש עליו עדים שמסר ממון חבירו כו' עד ומשביעין אותו כשאר הכשרים. פ"ק דנזיקין ופ' הכונס (דף ס"ב) נמי אם עשו תקנת נגזל במוסר וסלקא בתיקו ופירשו ר"ח ורש"י ור"י אלפס ור"מ בדעת אחת דכל תיקו דממונא לגמרי לחומרא ושלא כדברי רבינו האי גאון ז"ל שפוסק חלוקו וגם הסכמת כל הראשונים והאחרונים נ"ע וכן כתב רב פלטוי גאון ז"ל והפריז על מדותיו לפסול לגמרי אפילו האנוסים וכן משמע פרק זה בורר (דף כ"ה וכ"ז) גמ' מתני' דאלו הן הפסולין כי הרשעים פסולין ואין לך רשע גדול מזה אשר הוא רשע למות וכן נפסק הדין בשתי ישיבות:
אסור למסור כו' עד מיצר לו ומצערו. פרק הגוזל ומאכיל (דף קי"ז) :
וכל המוסר כו' עד אין לו חלק לעולם הבא. פרק חלק בסנהדרין:
מותר להרוג המוסר כו' עד שהרי ממונו ראוי ליורשיו. פ' הגוזל ומאכיל:
רודף שהיה רודף כו' עד ויעיין בעת שירדוף. בניזקין פ' הגוזל ומאכיל ובסנהדרין פ' בן סורר ומורה (דף ע"ב):
ספינה שחשבה להשבר מכובד המשוי עד והושיעם: כתב הראב"ד ז"ל אין כאן לא מלח ולא תבלין וכו': ואני אומר כסבור הראב"ד ז"ל שפסק זה מכח הא דת"ר ספינה שהיתה מהלכת בים ועמד עליה נחשול לטבעה בים פסק זה הספק וכן חשב הר"מ ז"ל מקוצי והודה לו בו וכן עלה על דעתי בימי חרפי זמן רב עד שבדקתי דעת ר"מ ז"ל ומצאתי דרכו וסדוריו ודבריו מופלאים בכמה דרכים שכתבתי מקצתם בזה החיבור ומצאתי דין הספינה ההיא עם דין החשבון לפי ממון אשר מיירי שהטילו מדעת כולם אבל זה הטיל אחר מדעתו להקל מעליהם ולכך כתבו שם ר"מ ז"ל עם הדברים שיכולין להסכים וכבר כתבו פ' י"ב דהלכות גזלה ואבדה על פי הברייתא והסוגיא האמורה שם וגם אני מצאתי וציינתי שם כל הצורך אז אמר לבי ודאי וברור שזה הדין דין מחודש היה לו לר"מ ז"ל ממקום שאין אנו יודעין עדיין ואף שיש לי לדמות זה להא דגרסינן פ' החובל (דף צ"א:) שור העומד להריגה ואילן העומד לקציצה דפטרינן ליה מלשלם ממון הניזוק ומחייבינן ליה במה שהפקיע ממנו המצוה דשמעינן מינה תרתי חדא דהקודם זכה במצוה ועוד דאינו חייב ממון מ"מ לאו מדין רודף אתיא ועוד יש לו ראיה מההיא דאסיקנא לגבי מעוברת וילדה ונתקשית בלידתה שמצילין אותה בנפשו של ולד ומחתכים אותו אבר אבר כדאיתא ס"פ בן סורר ומורה (דף ע"ב:) ואע"פ שאין דוחין נפש מפני נפש מפני שהוא רודף וכן כתבה הר"מ ז"ל פ"א דהלכות רוצח ושמירת נפש אלמא מדמינן מילתא למילתא וה"נ אין לך רודף גדול מן המשא וכ"ת משא לאו בר דעת הוא אימא נמי עובר לאו בר דעת הוא ועוד דאנן בעלי המשא קרינן רודף דמה לי רודף בגופו מה לי רודף בממונו ואינו יכול לומר שאמרה מסברא דא"כ היה אומר הורו רבותי או הורה גאון שכן מנהגו בזה החיבור אלא ודאי אומר לי לבי כי היה לו ממקום שלא ידענו כי הרבה ראה לבו חכמה ודעת שלא ראינו בעושה מלאכה בפורים וכיוצא בה:
והושיעם. נטעה בסוף הלכות חובל ומזיק לחתום דבריו בישועה ולצאת בכי טוב ואמרו ז"ל ישועות הוא סדר נזיקין ומאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין כי המתרחק מן הגזל הוא צדיק ונושע הוא ולפי שאין פושטין ידיהן בגזל כתיב בהו בצדיקים ותשועת צדיקים מיי' מעוזם בעת צרה: