Migdal Oz on Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הטוען את חבירו במטלטלין כו' עד אבל קם הוא לשבועה. פ"ק דמציעא (דף ג' ד') ופרק ב' דכתובות ובשבועות פרק שבועת הדיינין (דף ל"ח) ובגיטין פרק הניזקין ובמכילתא כי הוא זה עד שיודה במקצת:
אין לך מחוייב שבועה מן התורה עד בהלכות שכירות. עיקר ההלכה בשבועות פרק כל הנשבעין (דף מ"ד) והביאור פ' א':
וכל אחד משלשתן כו' עד בנקיטת חפץ. פ' כל הנשבעין:
הטוען מטלטלין את חבירו עד בהל' שבועות. פ"ק דמציעא (דף ד') ובשבועות פרק שבועת הדיינין והביאור פ' י"א:
כל מי שנתחייב שבועה עד אין הופכין שבועתן. הכל פ' שבועת הדיינין (דף ל"ח) :
ולא תבע על נדויו שלשים יום מלקין אותו. פ"ק דקידושין (דף י"ב) והפוך השבועה גם פ"ק דמציעא (דף ה') וכמה מקומות:
אין משביעין שבועת היסת כו' כיצד כמדומה כו' אמר לי אבא כו' עד וכן כל כיוצא בזה: כתב הראב"ד ז"ל בזה איני מודה לו וכו': ואני אומר תמה אני אם דבר זה יצא מפי הראב"ד ז"ל שהרי רבנן פליגי עליה דר' אליעזר בן יעקב ויחיד ורבים הלכה כרבים ומה שאמר הכותב שעל זה אמרו מה לי הוא מה לי אביו היינו לראב"י אבל לרבנן לא והכי גרסינן לה פ"ק דכתובות (דף י"ב) ומסקינן סוף שמעתין גמרא מתניתין דמודה רבי יהושע באומר לחבירו כו' הכא בדרבה קא מפלגי דאמר רבה מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע כו' עד ראב"י סבר לא שנא בו ולא שנא בבנו אינו מעיז הילכך לאו משיב אבידה הוי ורבנן סברי בו הוא דאינו מעיז אבל בבנו מעיז ומדלא העיז משיב אבידה הוא ופטור ע"כ. הנה עיניך רואות שהתלמוד מעמיד להדיא אליבא דרבנן שהם רבים דפטור אלא הכותב עיין במסקנא ראשונה ולא באחרונה ורצה לחלוק עם גדול ובקש אילן חשוב להתלות בו וכבר כתב ר"י אלפס ז"ל בהלכות פ' שבועת הדיינין שהראשונים ז"ל כן כתבו ופסקו והוא פסק כרבנן אמנם שיביא הראב"ד ז"ל הראיה הזאת והיא מהופכת איני רואה:
מנה יש לי בידך עד וכן כל כיוצא בזה. בנזיקין פ' הגוזל קמא (דף קי"ח) ופ"ק דכתובות:
כור חטים יש לי בידך וכו' עד וכן כל כיוצא בזה: כתב הראב"ד ז"ל זה אינו שאינו משלם שעורים וכו': ואני אומר גם זה לא יצא מפיו שהרי דין זה כתבו רבינו יצחק אלפסי ז"ל פ"ק דמציעא בהלכות ועיניך רואות שאין הפרש בין המגיה הזה ללשון רבינו משה ז"ל והפנים גלויים הם שהרי מודה ולא דמי לטענו חטים והודה לו בשעורים דקי"ל דפטור אא"כ תפס בפרק המניח וכתבה ג"כ רבינו משה ז"ל לפנינו פרק שלישי משום דהתם כפר לגמרי בחטים ומכחיש ליה לתובע בתביעתו וגם כי התובע מודה לנתבע שאין לו בידו שעורים כמו שכתב רבינו משה ז"ל לפנינו פ' שלישי אבל הכא קאמר איני יודע ולא קא מכחיש ליה לגמרי והרי זה דומה לטענו חטים או שעורים או מנה בודאי והנתבע אומר איני יודע שנשבע שאינו יודע פטור ומיהו למיפטריה אף מדמי שעורים דקא מודי ליה לא פטרינן כיון דקא מודי בהו:
מנה יש לי בידך בודאי עד חייב לשלם. בנזיקין פרק הגוזל בתרא (דף קי"ח) :
מנה לי בידך אין וכו' עד שמע שוא. פרק כל הנשבעין:
כל מי שנתחייב שבועה עד שאין מגלגלין על השכיר. בשבועות ס"פ כל הנשבעין (דף מ"ח) ופ"ק דקדושין והביאור ספי"א דהלכות שכירות:
מי שנתחייב שבועה אפילו היסת וכו' עד השבע והפטר: כתב הראב"ד ז"ל ואם זה שנתחייב היסת וכו': ואני אומר כמה פעמים פרסמתי דעת ר"מ ז"ל בחבור הזה והפרזתי עליו מותר על מה שהוא ז"ל כתב בהקדמה בספר המדע כי לכך קראו משנה תורה שלא פיחת ולא הותיר אלא קיצר הדרך הארוכה ושאין לו עסק באלו הדקדוקים בו והניחם לכל חכם שידקדק מלשונו כמו שידקדק מלשון הגמרא דמ"ש בזה הדין לא מלבו ח"ו אלא מן הירושלמי ס"פ כל הנשבעין וגם ר"י אלפס ז"ל הביאו בהלכות וגם הר"מ ז"ל מקוצי כתב כן ומעולם לא ראינו חולק בזה הדין ואפילו הראב"ד ז"ל אתה רואה שאינו חולק אלא מוסיף:
הטוען על חבירו עד שאר הדברים. בתשובות הגאונים ז"ל:
כל הטוען על חבירו וכו' עד וכן כל כיוצא בדברים האלו. פ"ק דמציעא:
אתה חבלת בי כו' עד סוף הפרק. בנזיקין פרק הגוזל קמא ופרק קמא דמציעא: (בכאן נשמט ההשגה מן הספר ועיין במגיד משנה):