Migdal Oz on Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ואלו דברים שאין נשבעין כו' עד ואינם אלא לראיה שבהן. במציעא פרק הזהב ובשבועות פ' שבועות הדיינין ובכוליה תלמודא:
ועל כולן נשבע שבועת היסת עד ונפטר. בהלכות כתבו ר"י אלפס ז"ל פרק שבועת הדיינין:
וכן החופר בשדה חבירו וכו' עד הרי זה נשבע היסת על הכל: כתב הראב"ד ז"ל נראין דברים שתבעו למלאות החפירות וכו': ואני אומר תמה אני אם דבר זה יצא מפי הראב"ד ז"ל לעולם שכל התלמוד מסודר לפניו כשולחן ערוך וזה הדין מפורש בדקדוק שמעתין ריש ב"מ (דף ד') בשמעתין דהילך ואותבינן מסלעין דינרין מלוה אומר חמש ולוה אומר ג' כו' ושקיל וטרי עלה טובא עד דאקשי ליה מטענו כלים וקרקעות כו' עד דאותביה ולמ"ד הילך פטור אמאי איצטריך קרא למעוטי קרקעות משבועה הא הכל קרקע הילך הוא אמר לך כי איצטריך קרא היכא דחפר בה בורות שיחין ומערות ע"כ. אלמא קרקע כמות שהוא קא תבעי ולא חפירות וכולה סוגיין אזלא להדיא הרי כלים דומיא דקרקעות וקרקעות דומיא דכלים כו' ולפיכך סמכו רבינו משה ז"ל ענין לו לגלות כי משם מוצאו כמו שפרסמתי הרבה פעמים בזה אלא ודאי אחד מן התלמידים כתבו כסבורים כי רבינו משה ז"ל מעצמו אמרו ולא ידעו מקומו וכי היכי דלא ליזלזלו בהו תלאוהו באילן גדול:
טענו כלים וקרקעות עד הכל דין אחד הוא. פ"ק דקדושין (דף כ"ו) ופ"ק דמציעא ובשבועות פ' שבועת הדיינין (דף ל"ח):
טענו ענבים העומדות להבצר וכו' עד אין נשבעין עליהן אלא היסת: כתב הראב"ד ז"ל המחבר פוסק כר' מאיר וכו': ואני אומר עיקר הלכה זו פרק שבועת הדיינין ואיני רואה שיגלה הרב ז"ל שום דעתו לפסוק לא כר"מ ולא כרבנן אלא שכתב בענבים העומדות להבצר לכן אני אומר שדעתו לחלק ולפסוק כמו שפירש ר"מ ז"ל שהוא תלמידו ועמד על דעתו וכן עיקר דפ"ק דמציעא גבי שבח המגיע לכתפים הכי קא אמר סתמא דתלמודא כההיא דכתובות וכן בכל התלמוד:
הטוען על חבירו וכו' עד שהוא מטלטלין. זה מהוראת הגאונים ז"ל:
שטר מסרתי לך ועשרה דינרים היה לי בו וכו' עד כמו שביארנו בהלכות חובל: כתב הראב"ד ז"ל תימה גדול הוא זה וכו': ואני אומר זו הוראת הגאונים ז"ל היא וספק בעיני קרוב לודאי שגם הם מודים שחייב אותן שתי שבועות אלא לפי שהן באות על ידי גלגול לא הוצרכו לפרשן כי פשוט היה בעיניהם והביאור פרק א':
האומר לחבירו שטר שיש לי בידך עד וכזה הורו רבותי. בתשובת הגאונים ז"ל:
אין נשבעין על טענת חרש כו' עד כמשיב אבדה. בשבועות פרק שבועת הדיינין (דף מ"ב) ובגיטין פ' הניזקין (דף נ"ט) :
וכן אם כפר בכל וכו' עד אינה תביעה. בתשובת הגאונים ז"ל:
נמצאת אומר קטן שאמר לגדול עד מחמת טענה. פ' שני דכתובות:
וכן אם הודה שהיה שותף לקטן עד טענת שמא: כתב הראב"ד ז"ל נראין הדברים וכו': ואני אומר הלכה זו פ' כל הנשבעין ומ"ש הראב"ד ז"ל סברתו היא ומה שראו עיניו וכבר כתבתי הרבה פעמים שאין לנו עסק בזה החבור בסברות ובהכרעתן:
הורו רבותי שאין נשבעין כו' עד סוף הפרק. בהוראה זו ובדרך הזה: