מצות עשה להתפלל בכל יום כו' עד מן התורה. בספרי בקרא דכתיב ועבדתם את ה' אלהיכם ולעבדו זו תפלה ועוד כתיב ואותו תעבוד ועוד כתיב ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם ובמשנתו של ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי אמרו מניין לעיקר תפלה ככל המצות מהכא את ה' אלהיך תירא אותו תעבוד עבדהו בתורתו עבדהו במקדשו כלומר ללכת שם להתפלל בו. וכן פי' ר"מ ז"ל בס"ה שחבר בלשון ערב. ובירושלמי דפרק תפלת השחר נמי איתא ולשון התוספתא כשם שנתנה תורה קבע לק"ש כך נתנו חכמים זמן לתפלה ופי' ר"מ ז"ל בס"ה שחבר בלשון ערב כלומר שזמני התפלה אינן מן התורה אלא חובת התפלה עצמה היא מן התורה כמו שבארנו למעלה וחכמים סדרו לה זמנים וזהו ענין אמרם תפלות כנגד תמידין תקנום כלומר סדרו זמניהם כזמני הקרבן:

ולפיכך נשים ועבדים כו' עד שלא הזמן גרמא. פרק היה קורא ופרק מי שמתו (דף כ"א) :

אלא חיוב מצוה זו וכו' עד בפי הכל וילמדו אותן. פרק אין עומדין (דף ל"ב) :

וכיון שראה כו'. פרק אין עומדין (ל"ג) ופ"ב דמגילה (דף י"ז) :

וכן תקנו כו' עד כנגד שני תמידין. פרק תפלת השחר (דף כ"ו) :

וכל יום שיש בו כו' עד תפלת המוספין. פרק תפלת השחר (דף ל"ח) :

וכן התקינו עד כתפלת חובה. פ"ק דשבת (דף ט') ופרק תפלת השחר כ"ט:

וכן תקנו תפלה כו' עד לשקיעת החמה. בירושלמי דפרק תפלת השחר (דף ז') ורמוזה בפ' בשלשה פרקים ופרק בתרא דיומא (דף פ"ח) :

נמצאו כו' עד ומנחה. פרק אין עומדין (דף כ"ו) :

ובשבתות ובמועדים כו' עד נעילה. פרק תפלת השחר:

תפלות אלו כו' עד דבר. פרק מי שמתו שם: כתב הראב"ד ז"ל אע"פ שלא יחדש עכ"ל. ואני אומר כי כל דבר למד ממקומו מה שכתב עד הרשות בידו פרק אין עומדין (דף ל"א) :

וכל אותן התפלות כו' עד ולא חובה. פרק מי שמתו בבבלי ומפורש בירושלמי במעשה:

ושלש ראשונות כו' עד דבר. פרק אין עומדין (דף ל"ג) :

אין הצבור מתפללין כו' עד סוף הפרק. הסכמת הגאונים היא ממה שפסקנו פרק אין עומדין כי התפלות כנגד תמידין תקנום: וכתב הראב"ד ז"ל מצינו קרבן נדבה בצבור וכו' וברכת הפירות והדומה להן עכ"ל. ואני אומר מאחר שאין בזה תפיסה על ר"מ ז"ל כי דיעות וסברות המפרשים ז"ל הם אין לי להשיב עליהם ואמינא בגיניה ברי נהרא נהרא ופשטיה כד"ן: