Migdal Oz on Mishneh Torah, Rest on a Holiday Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מי שהיה לו עפר עד להתיר חלבו. פ"ק דביצה (דף ח'):
וכן השוחט חיה ועוף עד הרי זה יכסנו. פ"ק דביצה (דף ח') ופ"ק דבכורות (דף כ"ד):
השוחט בהמה ביו"ט עד שהוא תולש ביו"ט. פ"ג דמסכת בכורות (דף י"א):
המפשיט עור בהמה עד שאינן ראוין לאכילה. הכל פ"ק דביצה (דף י"א):
המפשיט את הבהמה עד צורך המועד. במסכת תמורה סוף פרק ולד חטאת (דף ל"ג.) ובמסכת בכורות פרק כל פסולי המוקדשין (דף ל"ג):
וכן אסור לעשות בית יד וכו' עד סימן בבשר. פרק אין צדין (דף כ"ח):
מולגין את הראש בתספורת. פ' המביא כדי יין (דף ל"ד):
מותר ללוש עיסה גדולה ביו"ט. פ"ב דביצה (דף כ"ב.) ופ"ג דעדיות ופ' כל שעה (דף ל"ו ל"ז):
והלש עיסה מעיו"ט עד לשריפה עומדת. פ"ק דביצה (דף י"ב): כתב הראב"ד ז"ל ואנו מחלקין בין עיסת הארץ וכו': ואני אומר כבר נתחבטו בזה רש"י ורבותינו בעלי התוס' והר"ז בעל המאור והרמב"ן ז"ל בספר המלחמות ומ"מ ר"מ ז"ל עמד בשיטת רבותיו ר"י אלפס ור' יהוסף הלוי אבן מיגאש פ"ק דביצה סוף גמ' מתני' דהשוחט חיה ועוף ופרק משילין (דף ל"ו.) ג"כ נשתנו הנוסחאות ובענין הטומאה נמי מתניתין היא פ' אין צדין ופ' אלו עוברין וכן משמע כיון דתלמודא לא חילק בין עיסת הארץ לחוצה לארץ אלא סתמא שאין לחלק ביניהן:
אין שורפין עד לא תעשה ועשה. פרק במה מדליקין (דף כ"ד כ"ה):
כיצד יעשה עד החלה לחם. פרק אלו עוברין (דף מ"ו):
אין אופין בפורני חדשה עד שרככו מאמש. פרק המביא כדי יין (דף ל"ד):
אבל לגבל עד פי התנור: כתב הראב"ד ז"ל כבר כתבנו בהלכות שבת וכו': ואני אומר הוא ז"ל כתב כך ואני כתבתי בהפך שם:
תנור וכירים עד באנטיכי. פ' המביא כדי יין (דף ל"ד):
אין עושין גבינה עד טעם. פרק ר"א דמילה (דף קל"ד) גמרא מתניתין דעושין כל צרכי מילה:
אבל דכין עד יפיג טעמו. פ"ק דביצה (דף י"ד):
ואין שוחקין עד בכל התבלין. פ"ק דביצה (דף י"א) ופ"ק דמסכת עדיות:
אין כותשין את הריפות עד אין בכך הפסד. פ"ק דביצה (דף י"ד): כתב הראב"ד ז"ל אין הדעת נוחה מזה הטעם וכו': ואני אומר אדרבה דעתי נוחה בטעם ר"מ ז"ל וראיתי בעיני לאחר שזכיתי לבא בא"י שהתבואה טובה ביותר ולותתין אותה ואחר כותשין אותה וצייל ציהריה וקליף מראש תשרי עד סוף אדר. וכן משמע לישנא דסוף גמ' מתניתין דב"ש אומרים תבלין נדוכין גבי עובדא דרב פפי איקלע לבי מר שמואל ואייתו ליה דייסא ולא אכל כו' עד דאקשינן ודילמא מאתמול עבדוה ומשני דהוה קליף ציהריה טפי כד"ן. ורש"י ז"ל פירש שם הא לן והא להו הא לן בני בבל דלית לן עבדי דמזלזלי והא להו לבני ארץ ישראל דאית להו עבדי דמזלזלי ועושין בגדולים ואומרים בקטנים עשינו לפיכך אוסרין עליהם אף בקטנים עכ"ל. וכן פי' רבותינו בעלי התוספות ז"ל ובהך לישנא דאסיקנא שאני בי רב שמואל מר דאיכא פריצותא דעבדי ואני לא באתי לסתור בזה החבור אלא לבנות בסד"ע:
הקמח אע"פ שרקדו עד וכיוצא בשינוי זה: כתב הראב"ד ז"ל אני אומר שהלכה כרבי יהודה וכו': ואני אומר אנחנו גורסין ר' פפיאס ור' יהודה. סוף פרק אין צדין (דף כ"ט) והוא ז"ל יש לו מקצת פנים בהלכה וכדעת מקצת רבותינו בעלי התוספות ז"ל אבל ר"י אלפס והבאים אחריו ור"ז בעל המאור והרמב"ן ז"ל פסקו כר"מ ז"ל וכן מוכח סוגיית ההלכה והמעשים שם:
מוללין מלילות עד ומניח את הפסולת. פ"ק דביצה (דף י"ב):
אין מסננין את החרדל עד סוף הפרק. פר"א דתולין (דף קל"ז):