שבורה כיצד עד בהמה שנשמטה הירך שלה עד וכן כל כיוצא בזה: כתב הראב"ד דומה שהוא סובר וכו': ואני אומר רש"י ורבותינו בעלי התוס' ז"ל עמדו בשיטת ר"מ ז"ל פ' א"ט (דף נ"ז) בפירוש מימרא דרב מתנה דאמר האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה כו' עד דאסיקנא והלכתא אפי' איפסיק ניביה כשרה עד דמיעכל וגם במימרא דרב יהודה אמר רב שמוטת ירך בבהמה טריפה שמוטת יד בבהמה כשרה ואמרו ז"ל ששתיהן שוות והעמידו להא דרב בדאיעכול ניביה כדאסיקנא בדרב מתנא וכן הסכים רבינו ברוך ז"ל בעל התרומות ששתיהן בעצם אחד ואף שהעמיד דרב מתנה בבהמה דרב חיותה ודרב בעוף ואע"ג דלא איעכול ניביה נמי טריפה משום דזוטרא חיותיה ולא גריס בה בבהמה אלא סתמא מ"מ הודה בפי' ר"מ ורבותינו ז"ל והעומדים בשיטתם וכן הסכים מורי הרשב"א ז"ל והביא לו ראיה מדתני לה רב דומיא דשמוטת יד ואמרנו בה בעוף שצריכה בדיקת הריאה אלמא בסמוך לגוף מיירי וכן דעת הגאונים ז"ל:

ושתי טריפות יש בעוף וכו' עד שניקב עצם ראשו: כתב הראב"ד ז"ל אין זה מחוור שיש לומר לא אמרו אותה בבהמה וכו': ואני אומר מפורש בגמרא דא"ט דגרסינן עלה דנפלה לאור ונחמרו בני מעיה כו' לא אמרן אלא בקרקבן ולב וכבד וכו' והא ודאי בהמה אין לה קרקבן ועוד שהראב"ד ז"ל מודה שהבהמה מתה קודם שיחמרו בני מעיה א"כ יתירה העוף על הבהמה ולכן אפילו לדבריו יפה כתב ר"מ ז"ל:

ואין להוסיף על הטריפות כו' עד סוף הפרק. מקצתו פ' א"ט ומקצתו מדברי המחבר להדריך המעיין: