Migdal Oz on Mishneh Torah, Robbery and Lost Property Chapter 9
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הגוזל קרקע מחבירו עד או ישלם דמי מה שהפסיד. פ' קמא דמציעא (דף י"ד וט"ו) :
אבל אם נשחתה מאליה כגון ששטפה נהר עד כמו שביארנו: כתב הראב"ד ז"ל תימה הוא זה שהוא לא ביאר כן וכו': ואני אומר איני יודע מה הם הדברים האלה אתו ולא ירדתי בהם לסוף דעתו וגם נראה שהסופר טעה הרבה בכתבו וניבו ודברי רבינו משה ז"ל מפורשים פרק הגוזל ומאכיל וביאורו למעלה פ"ח:
גזל שדה ונגזלה הימנו עד נותן דמיה. פ' הגוזל ומאכיל (דף קי"ז):
גזל שדה וכו' עד שיעור השבח. פ"ק דמציעא (דף י"ד):
גזל שדה ומכרה עד מבני חורין: כתב הראב"ד ז"ל בשקבל עליו אחריות עכ"ל: ואני אומר ברי לי שדעת ר"מ ז"ל בזה הפ' בשקבל אחריות תדע שהרי בדין הראשון של זה הפרק נתן טעם שהקרקע בחזקת בעליה קיימת ואין אחריות הפסדה עליו ז"ל. הנך רואה שמזכיר אחריות ואע"פ שלא פירשו מקודם מכלל דבאחריות מדבר כל הפרק וכן הדין לפי דעתי גם בזה שהרי שנה בה ומכרה וקי"ל דאחריות טעות סופר הוא דודאי לא שדי איניש זוזי בכדי:
ואם הכיר בה שהיא גזולה כו' עד מנכסים משועבדים. פ"ק דמציעא (דף ט"ו):
הגוזל שדה כו' עד הקרן בלבד. פ' הגוזל עצים (דף צ"ה): :
המוכר שדה שאינה שלו עד ביד הלוקח. פ' אלו מציאות:
לקחה הגזלן מן הבעלים עד תתקיים ביד הלוקח. פ"ק דמציעא:
הגוזל שדה ואחר שגזלה עד והוחזק גזלן עליה. בבתרא פ' חזקת הבתים:
אין בעל השדה צריך לעשות כו' עד סוף הפרק: כתב הראב"ד ז"ל דבר זה אינו מחוור וכו': ואני אומר עיקר הלכה זו ודקדוקיה ומחלוקתיה בב"ב (דף מ"ד:) פרק חזקת הבתים בשמעתין דתליוה וזבין זביניה זביני והמחלוקת ישנה היא והאמת כי ר"י ורשב"ם ורבותינו בעלי התוס' ז"ל כלם עמדו בשיטה זו שכ' הראב"ד ז"ל ואמר שגם בזה שהוא גזול צריך מודעא ואם לא מסר מודעא מכירתו קיימת כמו לגבי אונס ור"מ ז"ל עמד בשיטת רבו הרב ר' יהוסף הלוי אבן מיגאש ז"ל ורבים מן הראשונים נ"ע וכן הכרעתי מנעורי בימי חרפי מקדמונים וכן כתבתי שם בשיטתו. וצריך אתה לדעת כי מה שהקשה הראב"ד ז"ל מדרב ביבי היינו מדאמר ר"נ א"ל וכולן שהביאו ראיה ראייתן ראיה ומעמידין שדה בידן גזלן שהביא ראיה אין ראייתו ראיה ואין מעמידין שדה בידו ואמרינן מאי קמ"ל תנינא לקח מסיקריקון וחזר ולקח מבעה"ב כו' עד ורב ביבי מסיים בה משמיה דר"נ קרקע אין לו אבל מעות יש לו בד"א שאמרו עדים בפנינו מנה לו אבל אמרו בפנינו הודה לך לא כדרב כהנא דאמר רב כהנא אי לאו דאודי ליה הוה ממטי לי ולחמריה לשחוור והדר גרסינן אמר רב הונא תליוה וזבין זביניה זביני ושקלינן וטרינן לברורי מנא ליה לרב הונא הא ואסיקנא דסברא הוא אגב אונסיה גמר ומקני ואותביה רבא מהא דלקח מסיקריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל ואמאי התם נמי נימא אגב אונסיה גמר ומקני ומשנינן הא אתמר עלה אמר רב לא שנו אלא דא"ל לך חזק וקני אבל בשטר קנה ואקשינן לשמואל דאמר אפילו בשטר נמי לא קנה מאי איכא למימר ומשנינן מודה שמואל היכא דיהיב (ליה) זוזי והדר אקשינן ולרב ביבי דמסיים בה משמיה דר"נ קרקע אין לו אבל מעות יש לו מאי איכא למימר ופרקינן דרב ביבי מימרא היא ומימרא לרב הונא לא ס"ל ופירשב"ם לקושיא דרב ביבי דכיון דאמר קרקע אין לו משמע דתלויה וזבין זביניה לאו זביני וקשיא לרב הונא ופרקינן כדאמרן דמימרא לרב הונא לא ס"ל. ועל אותו דרך פירש הראב"ד ז"ל הסוגיא והקשה הר"מ ז"ל מה שהקשה בלשונו שראית אבל ר"מ ז"ל רוח אחרת עמו וקבלה אחרת קבלתו ומפרש לה לדרב הונא זביניה זביני אע"ג דלא יהיב זוזי קמי סהדי דהכי שמעינן ממלתיה לעיל בסוגיין ואקשינן ליה מדרב ביבי דאמר קרקע אין לו אבל מעות יש לו ופשיטא ליה לתלמודא דרב ביבי לא ס"ל דרב הונא מדאמר לעיל ורב ביבי מסיים בה כו' ולא אצטריך לאקשויי ליה מקרקע אין לו אלא הכי מקשי ליה דהוה ס"ד מעיקרא דלא הוה פליג עליה אלא בקרקע והשתא אקשי ליה ממאי דקאמר אע"ג דלא יהיב זוזי קמי סהדי דהא מדאמר רב ביבי מעות יש לו משמע דיהיב ליה זוזי קמי סהדי ומש"ה אית ליה זוזי דאי לא מצי א"ל לא יהבת לי מידי אלמא אע"ג דלית ליה קרקע אית ליה זוזי וקשיא לרב הונא בתרתי חדא דאית ליה קרקע ועוד דאית ליה זוזי ואע"ג דלא יהב ליה קמי סהדי ונהי דלא ס"ל כרב ביבי בקרקע לסבור כוותיה במעות יש לו וליתיב ליה דמי דאודי ליה קמי סהדי ופריק ליה דמימרא לא ס"ל כלל לא בדמי ולא בקרקע, וקי"ל הלכתא כרב הונא וכדמסיק ליה תלמודא אין ראיה לגזלן מוחזק וממילא אין צריך למסור מודעא דאנן סהדי באונסיה דקא מסתפי מיניה דהא אמר תלמודא אי לאו דאודי ליה הוה ממטי ליה ולחמריה לשחוור וכ"ש שישמע ביה דמסר מודעא וכיון דמודעא צריכה עדים מסתפי דילמא מתידע ליה דחברך חברא אית ליה ואלו דברים נכונים: