שביתה בשביעי עד חטאת קבועה. פ"ק דמסכת שבת (דף ג' וד') ופ"ק דמסכת כריתות (דף ג') ובמסכת סנהדרין פ"ד מיתות (דף ס"ו). ומה שכתב שהיא מצות עשה מקרא מלא הוא וזיל קרי בי רב הוא:

כל מקום עד חייב חטאת. פ"ק דשבת:

וכל מקום עד אין מכין אותו כלל. פ"ק דשבת (דף ג') ופרק ר' אליעזר דאורג (דף ק"ו) והרבה מקומות:

דברים המותרין עד אינו חושש. פ' ב"מ (ד' כ"ט) ופ"ק דכתובות (דף ו'):

ורוחץ ידיו עד אינו חושש. פ' בתרא דמס' עירובין (דף ק'):

פרצה דחוקה עד כיוצא בזה. פ"ק דכתובות (ד' ו') ופרק ר"א דאורג (ד' ק"ז) ופ' ח' שרצים (דף קי"א) ופ' המוצא תפילין שם:

כל העושה עד כיוצא בזה. כתב הראב"ד ז"ל ר"ח ז"ל פסק כר"ש וכו' פטור עליה: ואני אומר מחלוקת ישנה היא כי בסדר רב יהודה גאון ז"ל פסק ג"כ כר"ש אבל ר"מ ז"ל הלך בשיטת ר"י אלפס והעומדים בשיטתו והם סומכים כאן על עמוד של שיש כלל קיים ויתד שלא תמוט ר' יהודה ור"ש הלכה כר' יהודה וההיא דפרק נוטל ושאר קושיות שעליהם כל אחת מתורצת במקומה ובפרק ב"מ בשמעתין דהמכבה את הנר כו' כחס על הנר כו' נחלקו רש"י ורבותינו ז"ל בפי' הסוגיא ולפיהם נחלק הפסק וגם רבותינו בעלי התוספות נחלקו בפסק הזה ויש לי ראיה גדולה פ' כירה גמרא מתני' דמיחם שפינהו דאסיקנא לדשמואל במלאכה שאינה צריכה לגופה סבר לה כר' יהודה וכולהו דשמואל התם הלכות קבועות הן וכן פסק ר"י אלפס להדיא ועוד דרבינא דהוא בתראה אסיק לאלתר עלה ואמר הילכך קוץ ברשות הרבים מוליכין אותו פחות מד"א בכרמלית אפי' טובא וכן הלכה:

כל המתכוין עד כיוצא בזה. ריש פ' אלו נערות (דף ל"א) מדייקא מלתיה ממלתיה דר' אבין:

נתכוין עד פטור. פ' ספק אכל מסכת כריתות (דף [י"ט] צ"א) :

כל המתכוין עד חוזר מאליו. פ' המצניע (דף צ"ב):

כל המתכוין עד ב' אותיות חייב. פ' הבונה (דף ק"ג):

וכן אם נתכוין עד כיוצא בזה. פ' האורג (דף ק"ה): :

כל מלאכה עד כיוצא בזה. פ' המצניע (דף צ"ב):

כל המקלקלין עד הרי זה פטור. פרק ר' אליעזר דאורג (דף ק"ו) :

חפר גומא עד פטור. פרק כלל גדול (דף ע"ג) :

כל המקלקלין עד סוף הפרק. פרק ר"א דאורג (דף ק"ז) :