איזהו עד היחיד גמורה. עובי הכותלים עד כל שכן. פ' הזורק (דף ק'):

אויר רה"י עד מקום פטור. הכל פרק קמא דשבת (דף ז'):

אבל כל העומק וכו'. פ"ק הזורק:

בור שבכרמלית הרי הוא ככרמלית ואפי' גבוה מאה אמה. עכ"ל רוב הספרים הנמצאים בינותינו: ושאלו רבותינו חכמי לוניל מר"מ ז"ל בלשון זה היה לו לרבינו לפרש כי בבור שבים מיירי הואיל והמים צפין על גביו דקסבר משפת מיא משחינן ומיא ארעא סמיכתא היא ואם בכל כרמלית מיירי כגון בקעה היאך אפשר זה יורינו רבינו עכ"ל: והשיב להם לא אמרתי אלא בבור שהוא שלש מחיצות שהרי ביניהם כרמלית כמו שביארנו שזו היא קרן הסמוכה לרה"ר וה"ה לבקעה כמו שאמרתם, אבל יראה לי מדבריכם שיש בספר שלכם חסרון דברים וזהו נוסח הספר בור שבכרמלית הרי הוא ככרמלית אפי' עמוק מאה אמה אם אין בו ד' וזה דעתי בדבר זה הואיל ולא חלק רשות לעצמו הרי הוא ככרמלית גם אותה משנה האמורה בעירובין נתנו בבור אפילו עמוק מאה אמה ה"ז עירוב ואוקמה בבור העומד בכרמלית ונתכוין לשבות למעלה אפשר להעמידה בבור שאין בו ד' וזה נתכוין לשבות ברה"ר ואפשר להעמידה בבור שהיא רה"י ונתכוין לשבות בכרמלית ויראה לי שבבור שאין בו ד' על ד' היא המשנה ולפיכך אשמעינן ואמר אפילו עמוק מאה אמה לא נחלק מן הכרמלית, אבל א"ת בשיש בו ד' על ד' מה לי עמוק מאה אמה מה לי עמוק י' טפחים רה"י גמורה היא ולא היה עולה על דעתנו שיועיל תוספת העומק כלום עד שיוציא זה מלבנו ויאמר אפי' מאה אמה, וכן פירש רבינו נסים ז"ל והעמיד משנה זו בשאין בו ד' על ד' עכ"ל תשובתו. וסוגיין דגבי אילן מוכחא הכי בין תבין דמה לי לעילא ומה לי לתתא וכד"ן:

רה"ר עד ככרמלית. פרק הזורק (דף צ"ח):

איצטבא עד רה"ר. פ"ק דשבת (דף ו' ז'):

איזהו עד קבוע להתירו. פ"ק דשבת שם:

עמוד ברשות עד ה"ז רה"ר. פ"ק דשבת ופרק הזורק:

נעץ עד בהן. בעירובין פ' חלון (דף ע"ז) אמר רב הונא:

חורי רה"י עד כמי שנח שם. הכל פרק קמא דשבת (דף ז'):

היה עומד עד במקום פטור. פ' יציאות (דף ו'):

עמוד בר"ה עד גביו חייב. פ' הזורק (דף צ"ט):

תל המתלקט עד גביו חייב. פרק הזורק (דף ק'):

נעץ קנה עד עשרה. פ"ק דשבת (דף ז'):

הזורק חפץ עד פטור. פרק הזורק:

זרק קנה או רומח עד לרה"י. פ"ק דשבת (דף ז' ח'):

בור תשעה עד סוף הפרק. הכל פרק הזורק (דף צ"ט):