Migdal Oz on Mishneh Torah, Sabbath Chapter 20
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אסור להוציא וכו' עד מכלל עשה. ריש פרק במה בהמה יוצאה ובבא קמא פרק שור שנגח את הפרה ופ"ק דע"ז (דף ט"ו ט"ז):
לפיכך המחמר עד לוקין עליו. פרק בתרא דשבת (דף קנ"ג):
אסור לישראל וכו' עד או ישכיר. פ"ק דע"ז:
ואם מכר קונסין וכו' עד אין מוכרין. במסכת גיטין פ' השולח (דף מ"ד):
ומותר למכור להם עד על ידי סרסור. פ"ק דמסכת ע"ז:
מי שהחשיך וכו' עד ארבע אמות. פרק מי שהחשיך (דף קנ"ג):
ואפילו מציאה וכו' עד ואם לאו מוליכה פחות פחות מד"א: שאלו חכמי לוני"ל מר"מ ז"ל בלשון זה אתה ברוך ה' אשר הפליא לך עצה וגבורה בתורתו הקדושה הוא ילמדך להועיל לנו להאיר עינינו כי לא נדע לפרש גמרא שבר"פ מי שהחשיך אלא לחומרא שלא התירו בשום ענין לגבי מציאה כי אם בכיסו דטרח בה הרבה ואם אין אתה מתיר לו מתוך שהוא בהול על ממונו אתי לאיתויי בהדיא וכן מצאנו בפירוש רבינו חננאל ז"ל כמו שקבלנו ועם כ"ז יפרש לנו ההלכות באר היטב ולא נסור ימין ושמאל בדין הנטוי עלינו כי אתם הרבים ואנחנו בגלותנו מתי מספר ובארץ אשר גוברת שם השכחה הרבה ומזרה ישראל יקבצנו בארץ הצבי ותעבור לפנינו וה' בראשנו: תשובה אל תקטינו עצמכם אם אין אתם כרבותי הן אתם חבירי אלופי ומיודעי וכל שהקשיתם ראוי להקשותו גם ראשי הישיבות שבבבל ז"ל תפסו על פיסקא זו כשהגיע אליהם החבור עם דברים קלים שחלילה שיסתפקו לכם אבל כל השאלות אלו שלכם לא ירדו לעמקן וכן יראה לי במציאה שזה שחילק רבא בין כיסו למציאה לא חילק אלא ליתן המציאה לנכרי או להניחה ע"ג חמור אבל להוליכה פחות פחות מד"א לא שהרי הולכה פחות פחות מד"א אינה שנויה כדי שיאמר רבא דוקא כיסו אבל מציאה לא וא"ת מאי שנא הא מהא י"ל שזו ההולכה פחות פחות מד' אמות צנעה גדולה יש בה ולא אוושא מלתא כמו שנתברר שם בהמוצא תפילין ואינו צריך דבר אחר ולא איש אחר לסייעו ולא יכיר בו אדם ולא יהיה נחפז ולפיכך לא נחוש לו שמא יעבירנו ד' אמות. זו היא דעתי בדבר זה ומי שיחלוק בדבר זה יחלוק. עכ"ל שאלתם ותשובתו ז"ל:
מותר למשוך וכו' עד בפיה בשבת. הכל פ' במה אשה יוצאה:
כשם שאדם מצווה עד בחול. פרק בתרא דשבת קאמר לה סתמא דתלמודא:
ואין מקבלין גר תושב וכו'. מסכת ערכין סוף פ' המקדיש: כתב הראב"ד אין הדברים הללו כתקנן שאם מלו וטבלו לשם עבדות הרי הן כנשים גמורות ובני עונשין הן לעצמן דלא הזהירה תורה את רבו עליהם אלא על עבד ואמה התושבים שלא יעשו מלאכתו שלא תאמר שבות בעלמא הוא באמירה לנכרי אלא לאו נמי איכא ואפילו יעשה בעצמו אבל לצורך עצמן עושין כל צרכן עכ"ל: (הסופר השמיטה והשמיט התירוץ):