העושה נקב שהוא וכו' עד מכה בפטיש. פ' חבית (דף קמ"ו) ופ' הבונה (דף ק"ג):

לפיכך גזרו על כל נקב עד נדיבות לבו. הכל פרק חבית:

וכשם שאסור וכו' עד או בצרור. פרק הבונה ופרק חבית נמי הכי משמע סוגיין:

אבל אם הניח וכו' עד בדבר זה. פרק ר"א דתולין (דף קל"ט):

כל דבר שהוא גמר עד שיתקן חייב. פרק כלל גדול (דף ע"ה):

לפיכך אסור להשמיע קול עד חבית של שייטין. עיקר אלו ההלכות משנה פרק משילין פירות (דף ל"ו) ובגמרא דילן ודבני מערבא ופרק המוצא תפילין ומייתי לה פרק השואל ופ' המביא כדי יין ורמיזא פרק החליל:

בריכה שבחצר עד ובין הים. פרק כירה (דף מ'):

אין חותכין שפופרת עד מפני שהוא כמתקן. זמורה וכו' עד ויתקננה. פרק כל הכלים (דף קכ"ה):

אסור לחוף כלי כסף עד בכל דבר. פ' טומנין (דף נ'):

ואסור להדיח קערה וכו' עד באותה שבת כו' עד שאין קבע לשתיה. פרק כל כתבי (דף קי"ח): כתב הראב"ד ז"ל כ"ז אינו אסור אלא מפני שהוא טורח לחול עכ"ל: ואני אומר ברייתא היא שנויה פ' כל כתבי ופירושו מכוון ומה לי כמתקן משבת לחול שבמשמעות לשון ר"מ ז"ל וכן פירש"י ז"ל שאין הדחה זו אלא לחול ומה לי טורח משבת לחול שמפרש הראב"ד ז"ל שניהם לדעת אחד נתכוונו:

ואין מציעין עד לשבת. פ' אלו קשרים (דף קי"ג):

אסור להטביל כלים עד עליו בשבת. פרק ב"מ וביצה פרק יו"ט (דף י"ז י"ח):

המטביל כלים וכו'. משנה היא פ"ב דתרומות:

ואין מגביהין תרומות עד כמתקן. פ' השואל:

מעבד מאבות עד וחייב. פרק כלל גדול (דף ע"ה):

לפיכך לא יסוך אדם עד אבל בישנים מותר. פ' ר"א דתולין (דף קמ"א):

הממרח רטיה עד משום שעוה. פרק חבית (דף קמ"ו):

כותב מאבות מלאכות עד ככותב. פרק המצניע (דף צ"ד):

ואסור ללוות ולהלוות וכו'. פרק שואל ופרק משילין (דף ל"ו):

לא ישכור וכו' עד בין בחבל. פרק שואל (דף קמ"ח):

אין דנין בשבת עד כמתקן אותן בשבת. פרק שואל ופרק מפנין (דף ק"כ):

ואין מעשרין כו'. תלמודא קאמר לה בהדיא פ"ק דחגיגה לגבי י"ט וכ"ש בשבת:

מקדיש אדם וכו' עד היום היא. פרק שואל (דף קמ"א):

המגביה תרומה עד בשבת קנה. פ"ב דתרומות ופרק שואל בירושלמי:

ומעשרין את הדמאי וכו'. פרק במה מדליקין (דף ל"ט):

אסור להפיס כו'. הכל פרק שואל (דף קמ"ט):

ואסור לקרות בכתב וכו' עד סוף הפ'. תחלתו פ' שואל ושאר הפרק פ' כל כתבי הקדש: