Migdal Oz on Mishneh Torah, Sabbath Chapter 8
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
החורש עד זורע. ריש פרק הבונה (דף ק"ג):
אבל המשקה עד זורע וחייב. ריש מועד קטן (ד' ב'):
הקוצר עד משום קוצר. מקצתו פ' כלל גדול (דף ס"ט) ומקצתו פרק המוצא תפילין (דף ק') גבי אסור להלך ע"ג עשבים גזירה שמא יתלוש וכן פ' לולב הגזול (דף ל"א) גבי אתרוג במחובר וכן פ' משילין (דף ל"ו) גבי אין עולין באילן וכו' שמא יתלוש:
לפיכך צרור וכו'. פ' המוציא (שם דף ק"ז):
וכשות שעלה עד מקום גידולו. פ' ח' שרצים (דף ק"ז:):
אבל התולש עד ממנו חייב. סוף המצניע:
כל זרע עד נוטע. פרק א' דמ"ק (דף ב'):
גבשושית עד טומאה. פ' המוציא (דף פ"א):
התולש עד ביצה. פרק הבונה (דף ק"ג) וביצה האמורה וכו' פ' בתרא דיומא:
המעמר עד ואין עמור. פ' כלל גדול (דף ע"ג) וכן משמע בפרק המביא (דף ל"ג) גבי תבן שבחצר:
המקבץ עד הדש. פ' המצניע (דף צ"ה): ענין המפרק פירש"י ז"ל סוף המצניע שלא כדברי מפרשי תולדה דקוצר:
החולב את הבהמה חייב מפני שהוא מפרק. סוף פ' המצניע:
וכן החובל עד כגרוגרת. פ"ק דכתובות (דף ו') ופ' שמונה שרצים (דף ק"ז): כתב הראב"ד וכי המשקין וכו' עכ"ל: ואני אומר כי זה הוא דוקא במוציא משקין מרשות לרשות וכדתנן ריש פירקין המוציא יין כדי מזיגת הכוס חלב כדי גמיעה אבל הכא בחובל עסקינן ומש"ה מוקמינן לה בצריך לדם פ"ק דכתובות לכתחלה בשבת בשמעתין דבועל וכדעת רבותינו בעלי התוס' ז"ל כדי שתהיה מלאכה הצריכה לגופה וכן בפ' שמונה שרצים ולכך דקדק כאן ר"מ ז"ל בלשונו דהוי כמפרק שהיא תולדה דדש ואין דש חייב בפחות מכגרוגרת. ומעתה איני רואה מקום לקושיא זו והדין עם ר"מ ז"ל כד"נ:
בד"א בחובל עד ממנו חייב. פ' ר"א דאורג (דף ק"ז):
שמנה שרצים עד יצא חייב. פ' שמונה שרצים (דף קמ"ג):
הסוחט עד וחייב. פ' חבית:
והחולב לתוכה עד לתוך הכלי. פ' חבית וביבמות פ' חרש:
הזורה עד תולדת בורר. פ' המצניע (דף צ"ה):
וכן הבורר עד וחייב. פ' ר"א דתולין (דף קל"ח):
שהזורה עד הערביים חייב. פ' כלל גדול (דף ע"ד):
המשמר עד שיצולו. פרק ר"א דתולין, וענין השיעור פרק כלל גדול:
ונותנים ביצה וכו' עד שיצלול. פ' ר"א דתולין (דף קל"ט):
וחרדל עד כיוצא בזה. פ' ר"א דתולין:
הטוחן וכו'. פרק כלל גדול:
וכל השוחק וכו'. פ"ק דשבת (דף י"ח) בשמעתין דמחוסרים שחיקה ופ' ר"א דמילה (ד' קל"ד) גבי מתני' דאם לא שחק ופ"ק דביצה דב"ש אומרים כל הנידוכין ובגמרא דילה:
המחתך עד כל שהוא. פ' כלל גדול (דף ע"ד):
הלש כגרוגרת עד סוף הפרק: כתב הראב"ד ז"ל כמדומה לי כו' ובנתינת מים לבד חייב עכ"ל: ואני אומר הנני מפרש כל דברי ר"מ ז"ל תחלה אחת לאחת למצוא חשבון בדברי הראב"ד ז"ל: תחלה כתב הלש כגרוגרת חייב. בפ' כלל גדול: המגבל את העפר הרי זה תולדת לש. גם זה בפרק כלל גדול: וכמה שיעורו כדי לעשות פי הכור של צורפי זהב זה בפרק המוציא: ואין גיבול באפר פ"ק דשבת: ולא במורסן ולא בכיוצא בהן. סוף שבת: והנותן זרע שומשמין עד סוף הפ', במס' זבחים פ' דם חטאת (דף נ"ד) גמ' מתניתין דאחד הבגד. ואחר שגליתי מקומן אומר כי באמת כן דעתי לפרש כמו שביאר דעתו הראב"ד ז"ל שאין בהן משום לישה וכן פירש"י ור"י אלפס ז"ל והוא הנכון. כי לפי' הראב"ד יש לי להקשות עליו חדא שהוא נכנס בפירוש הזה לפי דעתי מהא דגרסינן פ"ק דשבת גמרא מתניתין דאין שורין דיו מאן תנא נתינת מים לדיו זו היא שרייתה וחייב חטאת אמר רב יוסף רבי היא דתניא אחד נותן לתוכו קמח ואחד נותן לתוכו מים האחרון חייב דברי רבי ר' יוסי בר' יהודה אומר אינו חייב עד שיגבל א"ל אביי ודילמא לא היא ע"כ לא קאמר רבי יוסי ברבי יהודה התם אלא קמח דבר גיבול אבל דיו דלאו בר גיבול הוא מנתינת מים ליחייב דמשמע דכל היכא דלאו בר גיבול הוא בכל מידי נמי ליחייב מנתינת מים בלבד, ונתחזק בזה הפירוש עוד מדמהדר תלמודא לא ס"ד דתניא אחד נותן את האפר ואחד נותן לתוכו מים האחרון חייב דברי רבי ר"י בר"י אומר אינו חייב עד שיגבל כלומר ואפר לאו בר גיבול הוא דומיא דדיו וסמנים ומחייב בנתינת מים בלבד, ועוד מקשה תלמודא לדחוייה מאי אפר עפר כלומר דהוא בר גיבול ומש"ה פטר ר"י בר"י עד שיגבל אבל בדיו ואפר וכיוצא בהן מודה לרבי דנתינת מים בלחוד איהו נמי מיחייב ומתני' דברי הכל היא ואקשינן תו לאהדוריה והתניא אפר והתניא עפר כלומר ובתרוייהו פליגי ר"י בר"י וא"כ אין לחלק בדבריו בין מידי דהוי בר גיבול למידי דלאו בר גיבול ומתני' רבי היא ולא ר"י בר"י ומתמה תלמודא לפרוקי מידי גבי הדדי תניא לתרוייהו כי הדדי נינהו ומר קרי ליה אפר ומר קרי ליה עפר כלומר והדרא קושיין לדוכתה כדמעיקרא דעד כאן לא פליג ר"י בר"י עליה דרב אלא בקמח או בעפר דבני גיבול נינהו אבל בדיו וסמנין ואפר בנתינת מים בלחוד מיחייב ודכוותה סוף מס' שבת גמרא מתניתין דמהלקטין לתרנגולין אלא דמסיק ליה לא ס"ד וזה תימה על גדולת חכמת רבינו שיסמוך על שנויי דחיקי וסוגיא דלאו כהלכתא אזלא אלא לפלפולא בעלמא ולאו דסמכא היא והניח מה שהוא תלמוד ערוך לפסוק הלכה כרבינא דהוא בתראה והלכה רווחת ואין חולק עליו דגרסינן במסכת ביצה פרק המביא גמרא מתני' דאין גורפין תנור וכירים וכו' א"ל רבינא לרב אשי אמר לן רב אחא מהוצל דמר שרקין ליה תנורא ביומא טבא א"ל אנן אריקתא דפרת סמכינן כלומר אין אנו גובלין בי"ט אלא טחין אותו בטיט שעל שפת נהר פרת שמגובל מכמה זמן ועליו אנו סומכין מבע"י שאם נצטרך ביו"ט לתנור וכירים וכיוצא בהן שנקח ממנו ולפיכך הוא מוכן ומותר ואמרי' אמר רבא והוא דצייריה מאתמול כלומר שעמד עליו וציירו והזמינו בלבו והכינו לומר מכאן אני נוטל שאל"כ היה אסור משום מוקצה אמר רבינא וקטמא שרי כלומר שהאפר אין בו גיבול ולפיכך מותר לגבלו ביו"ט לטוח בו פי תנור ופירש ופסק כן ר"י אלפס ז"ל וכן נכון שהרי רב אשי ורבינא ורבא כולן שוין וגם רש"י ז"ל וזה פסק גמור ולכך השמיט ר"י אלפס ז"ל שאר הסוגיות חוץ מזאת להשמיענו שאין הלכה זולת זה ולא שייך לפרושי ביה כפי' הראב"ד ז"ל ובאותן סוגיות של מסכת שבת כבר פירש"י ז"ל בסגנון טוב ואפי' תימא דהכי שפיר טפי זה הוא העיקר וערך תלמוד להורות בו הלכה למעשה ועליו יש לסמוך וחלילה לו לר"מ ז"ל מטעות: