Migdal Oz on Mishneh Torah, Sales Chapter 13
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
המחליף כלים בכלים וכו' עד יש להם הונייה: כתב הראב"ד ז"ל דבר זה לא ידעתי מאין לו וכו': ואני אומר יהא רעוא דכל כי הני מילי מעלייתא לימרו מן שמאי וברי לי כי מכח אותה פיסקא שהיא שנויה ריש פרקין דהזהב והכי מסיים בה רב ירמיה בשם רב אפילו צבור בצבור קנה רבי בון בר מונה בשם רב המחליף אמטרקלין באמבורקלין קנה ר' זעירא רב יהודה בשם שמואל לזה פרה ולזה חמור והחליפו זה בזה ומשך בעל החמור את הפרה ובא בעל הפרה למשוך החמור ומצאה שבורה בעל החמור עליו להביא ראיה שהיתה חמורו שלימה בשעה שמשך ומאן דלא סבר הדא מלתא לא סבר בנזיקין כלום אמר ר' זירא ליכא סבר הדא מלתא וליכא סבר בנזיקין כלום ע"כ. ואמטרקלין באמבורקלין הן מינין משונין כמ"ש הוא ז"ל אפי' מחט בשיריים או טלה בסוס. ובירושלמי דקדושין בדקתי ומצאתי גמ' מתני' דכל הנעשה דמים באחר כו' גרסינן תמן תנינן זה הכלל כל המטלטלין קונין זה את זה רבי בא רב הונא בשם רב אפי' צבור בצבור א"ל ר' אלעזר לא שנינו אלא כל שנעשה דמים באחר בלבד דבר שהוא צריך לשום אתיא דרב הונא כר"י ור' אלעזר בשיטתיה דתנינן תמן האחין והשותפין שחייבין בקלבון פטורין ממעשר בהמה ושחייבין במעשר בהמה פטורין מן הקלבון א"ר אלעזר והוא שחלקו גדיים כנגד תיישים ותיישים כנגד גדיים אבל אם חלקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים [הוא חלקו משעה ראשונה א"ר יוחנן ואפילו חלקו גדיים כנגד גדיים תיישים כנגד תיישים] כלקוחות הן דתנינן תמן הלקוח והניתן לו במתנה פטור ממעשר בהמה האחין והשותפין שחייבין בקלבון פטורין ממעשר בהמה כשחלקו וחזרו ונשתתפו ושחייבין במעשר בהמה פטורין מן הקלבון בשלא חלקו רבינא [בשם רב יהודא] בשם שמואל לזה פרה ולזה חמור החליפו זה בזה כו' עד בשעה שמשך פרה כסוגיין דמציעא שהעתקתי ונותן טעם המוציא מחבירו עליו הראיה חוץ מן החליפין ומאן דלא סבר כו' עד כלום ושקיל וטרי לסיועי לר' זעירא ודחי ליה עד דגרסינן רב המנונא רב אדא בר אחוה בשם רב מכר לו פרה בדמים דחוקין א"ל הב לי אינון פריטיא א"ל מה את בעי מנהון א"ל מזבן לי חמור משך בעל הפרה החמור לא נקנית הפרה חמור מהו שיקנה רבי בא אמר נקנית ר' יוסי אמר אינה נקנית סבר רבי אבא דאינון חליפין ולית אינון חליפין רבי מנא בשם רבי יוסי פעמים שתחלת מקח לזה ותחלת מקח לזה היך עבידא מכר לו פרה בדמים סמכיה גבי חדא פריטיא (ס"א טראפיזטא) למחר אשכחיה קאים תמן א"ל מה את קיים עביד הכא א"ל בעינן אינון פריטיא א"ל מה את בעי מנהון א"ל למזבן לי חד חמור א"ל הרי חמור לפניך משך זה לא קנה זה משך זה לא קנה זה אלא זה קנה לעצמו וזה קנה לעצמו ע"כ. ואשכחן דף נ"ח גמ' מתני' דאלו דברים שאין להם אונאה כו' דתניא ר' יהודה אומר אף המוכר ס"ת אין לו אונאה לפי שאין קץ לדמיה בהמה ומרגליות אין להם אונאה מפני שאדם רוצה לזווגן א"ל והלא כל אדם רוצה לזווגן ור' יהודה אמר לך הני חשיבי ליה והני לא חשיבי ליה ועד כמה אמר אמימר עד כדי דמיהן תניא ר' יהודה בן בתירא אומר אף המוכר סוס וסייף וחטיטים במלחמה אין להם אונאה משום שיש בהן חיי נפש ע"כ. ובירושלמי נמי הכי גרסינן לה אלמא מדקאמר לר"י הני חשיבי ליה והני לא חשיבי ליה שמעינן דאזלינן בתר אומדנא וכ"פ ר"י אלפס ז"ל ורבים ראשונים ואחרונים נ"ע וגם ר"מ ז"ל כן פסק לפנינו בזה הפרק. ואחר הצעה זאת אובין לפניך אחת לאחת למצוא חשבון. כי מ"ש ר"מ ז"ל תחלה שהמחליף כלי בכלי אין לו אונאה כו' היינו כר' בון בר מונה בשם רב דאמר המחליף אמטרקלין באמבורקלין קנה כלומר אע"ג דאית בהון אונאה דאל"כ מאי קנה ומאי קמ"ל וכדמפרש טעמא בגמ' לר' יהודה דהני חשיבי ליה והני לא חשיבי ליה ומ"ש עוד בהמה בבהמה אפי' טלה בסוס היינו כי מתני' דכל הנעשה דמים באחר כו' וכדרבינא בשם שמואל וכדמסיק בקדושין ומציעא המוציא מחבירו עליו הראיה חוץ מן החליפין כו' ואע"ג דר' זעירא פליג עלה הא בעי תלמודא לסיועיה וקא דחי ליה תלמודא ולא קא סלקא ליה דעתיה אליבא דהלכתא ופ' המדיר מייתינן לה ופסקה ר"מ ז"ל פ"ב ופ"ה מהלכות אלו ומ"ש עוד פירות בפירות אליבא דהלכתא היינו כר"י דרב הונא קאי כוותיה ואע"ג דפליג עליה ר' אלעזר אין הלכה כתלמיד במקום הרב דר"י רב הוא לגבי רבי אלעזר ומדמפליג בדר' אלעזר בין גדיים לתיישים מכלל דלר"י לא שנא ומהנך עובדי נמי שמעינן טעמא דשומר שכתב ר"מ ז"ל וכדאסקינן מתני' דכל הנעשה דמים וכו' בכל דוכתא כל הנישום ושהקשה הראב"ד ז"ל וחשב לחלק בין קניה לאונאה כבר תירצתי אותה דאי ליכא אונאה מאי קנה ולא קנה שייך בה הרי שלהם מונח לפניהם ומעובדי דבהמה שמעינן צבורי פירות וכולא תלמודא בשחמתית ונמצאת לבנה כו' ושאר דיני אונאה רובן בפירות אשכחן להו וסתמא נמי דמתני' בפלוגתא דהזהב קונה את הכסף אי פירא הוי אי טיבעא הוי והאונאה דקתני עלה במתני' אהכי קאי נמצאו בזה דברי ר"מ נכונים:
הלוקח בדמים כו' עד כמו שביארנו. פרק הזהב והביאור פי"ב:
וה"ה ללוקח פירות כו' עד חמור מישראל. פרק הזהב:
אלו דברים שאין להם הונאה עד לראיה שבהן. פ"ק דנזיקין (דף י"ד ע"ב) ובמציעא פרק הזהב ופרק קמא דערכין (דף ב') ובהלכות הרב ז"ל פרק האיש מקדש:
עמיתך ולא הקדש בד"א כו' עד חמור מהן. פ"ב דבכורות ופרק האיש מקדש:
נ"ל שב"ד שמכרו קרקע וכו' וכן הדין באפטרופוס כו' עד כדין הדיוט: כתב הראב"ד ז"ל לפי ענין דבריו וכו': ואני אומר דבר זה מן המתמיהין כי מה שהצריכו דבר זה היינו דוקא בשום היתומים שהצריכו הכרזה בבוקר וערב כדאיתא בערכין פירקין דשום היתומים ומיירי כשהיו היתומין חייבין כתובת אשה או חוב וצריכין ב"ד לשום מנכסיהן להם לפורען וכדמוכחא כולה סוגיא התם ובכל דוכתא מכמה אנפי דמפרשי התם וכדאסיקנא כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו ע"מ לפרוע בעל חוב את חובו או ליתן לאשה בכתובתה דאיכא דניחא ליה בבעל חוב ואיכא דניחא ליה בכתובת אשה אבל מ"ש ר"מ ז"ל שנראה בעיניו היא מכירה שב"ד מוכרין לצורך היתומים כגון לפרנסתן או למזונתן או שאר צרכיהן ולאו היינו שומא אלא מכירה וכן דקדק ר"מ ז"ל בלשונו פקח עיניך וראה ולא הזכיר בו שומא והדעת נותנת שאילו בשומא היה מדבר מה צורך שיכתוב נ"ל כבר דיניו מפורשין בתלמוד וגם הוא ז"ל פרטן פי"ג דהל' מלוה ולוה וגם שם היה לו לכתוב זה אילו בשומא היה מדבר ולא בכאן בהלכות מכירה אלא ודאי התם שומא הכא זביני ומה שנתן טעם הוא סברא ולא גמרא ולהכי מסברא אימא איפכא שכל אדם יודע שב"ד אביהן של יתומים ומיקרבא דעתייהו לגבייהו לזכותייהו ואיהו גופיה נמי לא קפיד מימר אמר יתומים נינהו דמנאי אזיל לדידהו אזיל ומצוה קא עבידנא וניחא לי דליהנו אינהו מדידי ולא אהני אנא מדידהו כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם ולכך זכה ר"מ ז"ל בסברתו:
האחין והשותפין עד מכרן בטל. פרק האיש מקדש (דף מ"ב):
הבהמה והמרגלית וכו' עד בנכסי עצמו כמו שביארנו. פרק הזהב (דף נ"ו) והביאור הוא בזה הפרק:
כשם שאין לקרקעות וכו' עד אין לו הונייה. פ' הזהב (דף נ"ז):
השוכר את הפועל כו' עד אין בהן הונייה. פ' הזהב גמרא מתני' דאלו דברים שאין להם הונייה בעי ר' זירא שכירות יש לה אונאה או אין לה אונאה ואסיק אביי ממכר אמר רחמנא והאי ביומה מכירה הויא ודקדקו מזה מפרשים ראשונים ואחרונים נ"ע זה הדין שפסק כאן ר"מ ז"ל וכ"כ הר"מ מקוצי וכן הסכים מורי הרשב"א ז"ל:
שכרו לזרוע לו קרקע עד צד הקרקע שיש כאן. פ' הזהב ופרק ר' ישמעאל:
השוכר את הכלים עד סוף הפרק. פרק הזהב ולשון ספרא אל תונו איש את אחיו זו אונאת ממון, עוד שם כשהוא אומר לא תונו איש את עמיתו הרי אונאת דברים אמורה כיצד אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים היו חלאים באים עליו לא יאמר לו כדרך שאמרו חביריו לאיוב הלא יראתך כסלתך וגו' זכר נא מי הוא נקי אבד וכו' ראה חמרים מבקשים תבואה לא יאמר לכו אצל פלוני והוא יודע שאין לו לא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה לקנות. ולשון מכילתא (פרשת בהר) וגר לא תונה בדברים ולא תלחצנו בממון ע"כ: