המוכר לחבירו במדה או במשקל וכו' כיצד מכר לו מאה וכו' עד לאחר כמה שנים: כתב הראב"ד ז"ל אינו מחוור פעמים שאין המקח נקנה וכו': ואני אומר טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל וביקש עילה ומצא מקום להשמיענו חדוש אך אין כאן תפיסה והשגה כלל ואין הנדון דומה לראיה כי מ"ש ר"מ ז"ל הוא מפורש פרק הזהב ומה שהראב"ד ז"ל חידש ואמר כי מקדושין שרשו לו ידעתיו בברי מקומו הייתי מפרש אבל הואיל וסתמו סתמו ונמוקו עמו ואשר התניתי בהקדמה ת"ל הריני מקיימו והרוצה לדקדק ידקדק על דרך ההלכה דהאי ידע ומחיל והאי לא ידע ומחיל והכין מסיק תלמודא להדיא בכתובות פרק אע"פ גמרא מתני' דר"מ אומר כל הפוחת כו' הכי השתא התם לא ידעה דתיחול הכא ידעא ומחלא וכן בכוליה תלמודא:

וכן אם נמצאו המעות חסר או יתר כו' עד וכן כל כיוצא בזה: כתב הראב"ד ז"ל אף בזה אי עייל ונפיק אזוזי וכו': ואני אומר גם בזו דברי ר"מ ז"ל עיקר מפורשים פרק הזהב בגמרא ודברי הראב"ד ז"ל הם סברא וכבר הקדמתי וכתבתי ופרסמתי כי כוונת ר"מ ז"ל בחיבורו זה הקרוי משנה תורה לקצר הארוך ולעשותו כתלמוד ערוך ולא רצה להאריך בסברות המתחדשות והואיל ואין השגה על ר"מ ז"ל יספיק לי ואם בסברות אתה תבחר ולא אני כי התניתי בתחלת חבורי זה שאבנה ולא אסתור:

וכן המוכר לחבירו קרקע עד כמו המפרש בהונייה. פרק הזהב:

המוכר פרה לחבירו עד וכזה ראוי לדון. הכל במציעא פרק השוכר את האומנין:

המוכר עבד או שפחה עד אלא למלאכה. פ"ק דקדושין וב"ב ר"פ המוכר פירות (דף צ"ב) וכתובות ר"פ אע"פ ובתוספתא דבתרא פ"ד:

נמצא בו שחין רע וכו' וכן אם נמצאת בו צרעת וכו' וכן אם נמצא ליסטים מזויין ה"ז מום וכו' וכן אם נמצא מוכתב למלכות כו' אבל אם נמצא גנב וכו' עד אלא א"כ פירש: כתב הראב"ד ז"ל והלא אמרו פ"ק דקדושין בגמרא וכו': ואני אומר דרך ישר ומוסכם ומקובל מפי רבותינו נ"ע היה לו בשמועה זו שעיקרה ר"פ המוכר פירות ובתוספתא ב"ב מיתניא פ"ד שהרי שלך לפניך דקאמר היינו שיאמר לוקח למוכר והא דאמרינן הנהו קלא אית להו כדפריש הראב"ד ז"ל וכן פירשו הרשב"ם ורבותינו בעלי התוספות וגם הרמב"ן ז"ל כן הסכים וכן משמע לשון הגמ' ריש פרק המוכר פירות דאמרינן כולהו איתנהו וזה פירוש נכון ויציב וגם מה שפירש הראב"ד ז"ל מקצת המפרשים פירשו כן ואתה תבחר ולא אני: