Migdal Oz on Mishneh Torah, Sales Chapter 20
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
המבקש לקנות מקח מחבירו עד חייב ליתן מאתים. בתוספתא דקדושין והביאה ר"י אלפס ז"ל בהלכות פ"ק דקדושין:
הלוקח מאחד מה' עד שעבר עבירה. פ' הגוזל קמא (דף ק"ד) ופ"ק דמציעא:
נאמן בעל המקח לומר וכו' לפיכך אם נטל הדמים משנים וכו' עד וחצי הדמים: כתב הראב"ד ז"ל אין דבריו מתחוורים משמע מכלל דבריו דרישא שהוא מעיד לשניהם בנקיטת חפץ וכו': ואני אומר ברור הוא אצל ר"ת ורבותינו בעלי התוס' ריש ב"מ דשקיל וטרי אמתני' דשנים אוחזין תרתי בבי למה לי ואוקימנא חדא במציאה וחדא במקח וממכר ומתמהינן מקח וממכר ליחזי זוזי ממאן נקט. ופירש"י ז"ל שנשאל למוכר ויהיה נאמן ויטול בלא שבועה על פיו כהא דקדושין פרק בתרא נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי ואע"ג דהתם מוקמינן לה בזמן שהמקח בידו וזה כבר יצאה מתחת ידו מ"מ הואיל ושניהם תפוסין בה עדיין ה"ל כאילו המקח עדיין לא יצא מתחת ידו. והקשו רבים למה נאמן בעל המקח יותר מעד אחד דקי"ל עד אחד כי אתי לשבועה קא אתי ופר"ת ורבותינו בעלי התוס' ז"ל העומדים בשיטתו דה"פ כי היכי דעד אחד אתי לחייבו בשבועה כי קא מכחיש ליה ה"נ כי קא מודו ליה לפטריה משבועה וקס"ד דלא נקיט זוזי אלא מחד מינייהו ואוקמה בדנקיט זוזי מתרוייהו מחד מדעתיה ומחד בעל כרחיה ולפיכך נשבעין שניהם אבל אי לא נקיט אלא מחד מינייהו ה"נ משמע דנקיט בלא שבועה אותו שבעל המקח מודה לו נמצא דברי ר"מ ז"ל מדוקדקים כלשון הגמרא מארוכה לקצרה ומתפרשים בסברא וסתם דבריו אחריו כאשר מצא לשון פ' עשרה יוחסין וריש מציעא שסתום וחתום וכמו שמפרשים הדורות הבאים לשון הגמרא יפרשו לשונו:
הרי שטען על חבירו ואמר מכרת לי וכו' או שטען הלוקח כו' או שאמר משכתי ולא ראיתי כו' או שאמר אחד מהם כך וכך וכו' בכל אלו הטענות כו'. לא היתה שם ראיה כו' ואם הודה במקצת כו' עד כשאר הטענות כולן. כך משמע בכל התלמוד בכמה מקומות דומות בדיני ממונות ובפרט במסכת שבועות פרק שבועת הדיינין ובירושלמי ריש פרק כל הנשבעין:
אמר לחנוני תן לי בדינר וכו' עד כמו שביארנו. בשבועות פרק כל הנשבעין (דף מ"ה) והביאור הוא בזה הפרק:
וכן הדין בנותן דינר לשולחני עד ויחזיר מעותיו לחנותו. פרק כל הנשבעין ובהלכות ר"י אלפס ז"ל:
המחליף פרה בחמור עד כמו שיתבאר בהלכות טוען ונטען. עיקר ההלכה הזאת במציעא פרק השואל (דף ק') והביאור פ"ה:
זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע כו' עד ואין לזה אלא קטן. במציעא פרק השואל ומייתי לה פ"ק:
כל מי שנולד הספק כו' עד וכן כל כיוצא בזה. בכתובות פרק המדיר (דף ע"ו):
מחט שנמצאת וכו' עד סוף הפרק. בחולין פ' ואלו טריפות (דף נ"א):