המוכר שלשה אילנות בתוך שדהו וכו' עד לפי שאין להם גזע. הכל פרק המוכר את הספינה (דף פ"ח):

המוכר קרקע ושייר אילנות וכו' וכן אם שייר שני אילנות וכו' המוכר את האילנות ושייר כו' עד כמו שביארנו: כתב הראב"ד ז"ל לא ידעתי מאין לו ואין לזה שרש מן הגמ' וכו': ואני אומר זה תלמוד ערוך הוא פ' חזקת הבתים (דף ל"ו) גמרא מתני' דאמר ר' ישמעאל בד"א בשדה לבן כו' דגרסינן זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע אמר רב זביד זה קנה אילנות וזה קנה קרקע מתקיף לה רב פפא וכי מאחר שאין לבעל האילנות בקרקע כלום לימא ליה עקור אילנך שקול וזיל אלא אמר רב פפא זה קנה אילנות וחצי קרקע וזה קנה חצי קרקע וקי"ל הלכה כרב פפא וגרס עלה בתחלת המימרא פשיטא מכר קרקע ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע ואפי' לר"ע דאמר מוכר בעין יפה הוא מוכר ה"מ גבי בור ודות דלא קא מכחשי בארעא אבל אילנות דקא מכחשי בארעא שיורי שייר דאי לא שייר לימא ליה עקור אילנך וזיל ע"כ. ולא תימא אילנות דהכא תלתא אינון דוקא אבל תרי לא דהא להדיא גרסינן ס"פ המוכר את הבית ריש גמרא מתניתין דהמקדיש את השדה כו' אמר רב הונא אע"ג דאמור רבנן הקונה שני אילנות בתוך שדה של חבירו ה"ז לא קנה קרקע מכר קרקע ושייר שני אילנות לפניו יש לו קרקע ואפי' לר"ע דאמר מוכר בעין יפה מוכר ה"מ גבי בור ודות דלא מכחשי בארעא אבל גבי שני אילנות דקא מכחשי בארעא שיורי שייר דאי לא א"ל עקור אילנך שקול וזיל ע"כ. הנה עיניך רואות כי הבבא הראשונה שבזה הפסק הוא כרב פפא. ומ"ש בהשגות שלא נאמר דבר זה אלא במוכר לשנים כו' היינו זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע כו' דריש שמעתא וכדפסיקנא כרב פפא וכתבה רבינו משה ז"ל בסמוך לזה וכ"פ רבינו יצחק אלפסי ז"ל והבבא השניה שכתב רבינו משה ז"ל וכן אם שייר שני אילנות בלבד יש לו קרקע הראוי לו כו' היא מימרא דרב הונא ס"פ המוכר את הבית ועדיפא מדחזקת הבתים בתחלת מימרא דאי מההיא ה"א ה"מ תלתא אבל תרי לא קמ"ל וכ"כ רבינו יצחק אלפסי ז"ל אות באות בהלכות שלהי פ' המוכר את הבית ומה שלא אמר שיש לו חצי קרקע הדין עמו שהרי שנינו במשנתנו פרק המוכר את הספינה שהקונה שני אילנות בתוך של חבירו לא קנה קרקע כלל וכ"כ רבינו משה ז"ל בתחלת זה הפרק ולפיכך היה נראה לכאורה שלא יהיה לו לבעל האילנות בקרקע כלום אלא כי מעיינת בה שפיר יפה דקדק ואפי' כי ליתא לדרב הונא ויפה דן שהרי זה המוכר לא מכר האילנות אלא הקרקע ושייר האילנות לפניו ואיכא תרי טעמי חדא במכירת הקרקע דקי"ל כל לגבי נפשיה שיורי שייר לפי שדעתו של אדם קרובה אצל עצמו ואע"ג דבעלמא הלכתא כר"ע דאמר מוכר בעין יפה הוא מוכר כדפסיק שמואל פ' המוכר את הבית גמ' מתני' דלא את הבור כו' הכא בשייר האילנות לעצמו דקי"ל כל לגבי נפשיה שיורי קא משייר וזה תלמוד ערוך לפניך בשמעתין דפ' חזקת הבתים שהבאתי דגרסינן בתר מכר האילנות ושייר קרקע לפניו פלוגתא דר"ע ורבנן כו' עד לרבנן דאמרי בעין רעה מוכר לית ליה ואפי' לרב פפא דאמר יש לו ה"מ גבי שני לקוחות דא"ל כי היכי דלדידך בעין יפה לדידי נמי בעין יפה אבל הכא מוכר בעין רעה הוא מוכר ע"כ וקי"ל הלכה כר"ע וכן כתבה ר"י אלפס ז"ל שם בהלכות וממוכר אילנות ומשייר קרקע נילף למוכר קרקע ומשייר אילנות כדכתיבנא הלכתא כרב פפא ומיהו למיתן ליה חצי קרקע לא אפשר דהא לא פשיטא ליה לתלמודא כההיא דתחלת המימרא שכתבתי ועוד שהרי הלוקח שני אילנות לא קנה קרקע ולפטרו בלא כלום א"א דא"כ א"ל עקור אילנך כדקאמר רב הונא להדיא בההיא דס"פ המוכר את הבית שכתבתי הלכך נותנין לו קרקע הראוי כדאיתא בשמעתין דהמוכר את הספינה וזה דעת נכון וכמעט הייתי אומר כי לשון ההשגות זה לא כתבו הראב"ד ז"ל:

מכר את הקרקע לאחד עד דבר ידוע. פרק חזקת הבתים (דף ל"ו):

המוכר שדה לחבירו וכו' עד כלום. פרק המוכר את הבית (דף ס"ד):

מכר לו שדה ואמר לו חוץ מן האילנות וכו' היו בה גפנים ודקלים כו' עד בעין יפה מוכר: כתב הראב"ד ז"ל הטעם שפירש לזה אינו כלום וכו': ואני אומר אין זה טעות דאדרבה כן משמע מן ההלכות פ' המוכר את הבית גמ' מתני' דהמוכר את השדה כו' דגרסינן בריש שמעתין אמר רב יהודה אמר רב האי מאן דמזבין ארעא לחבריה כו' עד א"ל לבר מדיקלא פלניא חזינן אי דקלא טבא הוא שיורי משייר ואי דקלא בישא הוא כ"ש הנך וגם ר"מ ז"ל כתבו בתחלת אלה הדינין אלמא טעמא משום מוכר בעין יפה או רעה הוא וכן כולה וזה פשוט ואין בו טעות כלל ומר מאי דשמיע ליה קאמר ומר מאי דשמיע ליה קאמר:

ואם הדקלים שייר כו' עד ובכלל השדה נחשב. פ' המוכר את הבית:

האומר לחבירו קרקע ודקלים וכו' עד שיש בו הדקלים: כתב הראב"ד ז"ל הרב חייב לקנות שני דקלים ועיקר עכ"ל: ואני אומר תמה אני אם זה הלשון יצא מפי הראב"ד ז"ל דהאי זיל קרי בי רב הוא ובגין רבה אכיל תלמידא אות באות וזהו לשון ההלכות פרק המוכר את הבית גמרא מתני' דהמוכר את השדה הא דאמרינן הכא ארעא ודקלי חזינן אי אית ליה דקלי יהיב ליה תרי דיקלי ואי לא זבין ליה תרי דיקלי לא חיובי מחייבנא למזבן ליה תרי דיקלי אלא רשותא יהיבנא למיזבן ליה תרי דקלי דאי א"ל זביננא לך תרי דקלי לא מצי אידך למימר ליה לא שקילנא אלא ארעא דאית בה תרי דקלי אלא בדזבין ליה תרי דקלי מיחייב בה בההיא ארעא ואע"ג דלית בה דקלי ע"כ. והם הם דברי ר"מ ז"ל אות באות:

אבל אם אמר לו קרקע וכו' עד למעלה. הכל פ' המוכר את הבית (דף ס"ט):

המוכר בית לחבירו וכו' עד כשהיה מקודם: כתב הראב"ד ז"ל זה שיבוש שאפי' בנין חדש סונה אם הוא רוצה עכ"ל: ואני אומר גם בזה שלא יצא מפי הראב"ד ז"ל שהרי תלמוד ערוך הוא פרק המוכר את הבית (דף ס"ד) שלהי גמרא מתניתין קמייתא דבעי למיפשט מינה וגרסינן ת"ש דאמר ר"ל זאת אומרת המוכר בית לחבירו ואמרו לו על מנת שדיוטא העליונה שלי דיוטא העליונה שלו ואמרינן למאי הילכתא רב זביד אמר שאם רצה להוציא בה זיזין מוציא רב פפא אמר שאם רצה לבנות על גבה בונה ואי ס"ד מסתמא קני לוקח ל"ל על מנת ומהדרינן אהני ליה ע"מ דאי נפלה הדר בני לה ע"כ. והנה עיניך רואות זה הלשון כר"מ ז"ל ומעתה מה אשיב שואלי שיצא מפי קדוש זאת אלא שאני אומר אחד מן התלמידים ראה אותה דר"ל זאת אומרת במושכל ראשון בתחילת ההלכה ולא דקדקו בסופה וראה זאת הפיסקא לר"מ ז"ל וחשבוה למשובשת ואינו כן:

המוכר קברו או דרך קברו וכו' עד סוף הפרק. פרק המוכר פירות (דף ק'):