Migdal Oz on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הכל חייבין לשמוע עד משוחררים. סוף פרק ראוהו בית דין (דף כ"ט) וריש מסכת ערכין ובהרבה מקומות:
אבל נשים ועבדים וקטנים פטורין. פ"ק דקדושין (דף כ"ט):
מי שחציו עבד וחציו בן חורין וכו'. סוף פ' ראוהו בית דין (דף כ"ט):
כל מי שאינו חייב בדבר עד השומע מהם לא יצא. פ' ראוהו בית דין:
אנדרוגינוס מוציא וכו'. פרק ראוהו ב"ד: כתב הראב"ד ז"ל זהו לדעת מי שאומר וכו' וחציו בן חורין עכ"ל: ואני אומר תא חזי מאי גברא רבא אתא לאשמעינן דהלכתא כר' יוסי דסבר במתני' דסוף פרק הערל (דף ע"ג) דאנדרוגינוס ספק הוא אם זכר אם נקבה כדאמרי בי רב התם וכדשמואל דאמר נמי התם ליתא לברייתא דתני בשם ר' יוסי בריה בפני עצמה מקמי מתני' ומסיק לה היכא דמיתעקרא מתני' כי התם וכן אזלא סוגיין כולה בפרק המפלת גמרא מתני' דהמפלת טומטום או אנדרוגינוס זכר ודאי ונקבה ודאית להוציא טומטום ואנדרוגינוס וסתם מתני' דריש מס' ערכין נמי הכי איתא דתנן טומטום ואנדרוגינוס מעריכין אבל לא נערכין שאינו נערך אלא הזכר ודאי ונקבה ודאית וכן פסק ר"מ ז"ל פ"ב מהלכות אישות ולא השיגו שם ראב"ד ז"ל. ועתה מה ראה על ככה בלשון השגה זאת או מה אשיב שואלי דבר על דעתו דהא קיימא ברייתא דשופר פרק ראוהו בית דין הכין כלשון ר"מ ז"ל אות באות וכן פסקו ר"י בן גיאת ור"י אלפס ז"ל בהלכות. וקושית הראב"ד ז"ל ממי שחציו עבד וחציו בן חורין כבר היא מתורצת מלשון הגמרא סוף פרק ראוהו ורש"י ז"ל ושאר המפרשים פירשוה יפה דוק ותשכח:
טומטום אינו מוציא עד מבן חורין שיתקע לו. פרק ראוהו בית דין (דף כ"ט):
המתעסק לא יצא עד יתכוין שומע ומשמיע. פ' יום טוב של ר"ה (דף ל"ד) ופ' ראוהו בית דין:
מי שתקע עד את הרבים ידי חובתן. פרק ראוהו בית דין (דף כ"ט):
יום טוב של ר"ה עד כדי שילמדם. פרק יו"ט של ר"ה (דף ל"ד):
ומותר לגדול להתעסק עמהן עד משום שבות: כתב הראב"ד ז"ל דברי ר' אליעזר וכו'. זה הדרך ישר בעיני עכ"ל: ואני אומר כבר כתב ר"י אלפס ז"ל פרק ראוהו ב"ד גמרא מתניתין דשופר של ר"ה הדרכים האלה ולפי ההלכה יש לשניהם פנים ואין לי ראיה להכריע ביניהם ואלו ואלו דברי אלהים חיים הם. אמנם בשבת הסמוכה ליו"ט שכתב הראב"ד ז"ל לא ידעתי מאין לו אלא א"כ רוצה לבא בו מדרך הסברא לפרשה כן שכן דרך העולם להרגיל עצמן במצוה סמוך לזמן חובתה, ולפי הירושלמי שהוא נמשך אחריו בפסק שלו אינו אלא ביו"ט שחל להיות בשבת דגרסינן ומתעסקין שילמדנה אמר ר' אלעזר מתני' בגדול וביו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת ותני כן מלמדין לתקוע בשבת לקטן שהגיע לחינוך וקא קרי ליה גדול ואין מעכבין מלתקוע ביו"ט לקטן שלא הגיע לחינוך ע"כ. ושמא קרוב לודאי אני אומר שהעמיק לשונו מן הירושלמי לאשמועינן מילתא אגב אורחיה שלא באד"ו ר"ה ודברי פי חכם חן. ור"מ ז"ל הלך בדרך רבותיו נוחי נפש ועל דרך הבבלי שלא חילק זה החילוק וכבר כתבתי כמה פעמים טעם סמיכתו על הבבלי בהיותו חולק על הירושלמי:
כשגזרו שלא לתקוע עד סוף הפרק. פרק י"ט של ר"ה (דף ל"ד): כתב הראב"ד ז"ל ההפוכין שהפך זה המחבר וכו' תוקעין כל הסמוך לה עכ"ל: ואני אומר לו חשש רבינו הראב"ד ז"ל לדעת דעת ר"מ ז"ל ורבותינו לפירוש מקדש ומדינה אשר פי' בפירוש המשנה לא יקראנו מבלבל ולא יחשדנו טועה או שוכח באותה משנה ראשונה דפרק יו"ט של ר"ה וז"ל שם. כבר ביארנו כמה פעמים שהמקדש נקרא כל עיר ירושלים והמדינה נקראת כל שאר עיירות שבגבולין עכ"ל. ובזה יתוקן כמה וכמה קושיות שהקשו רבותינו בעלי התוס' וגדולים ז"ל על משנה זאת לפי פירש"י שפירש המשנה כפשוטה על דרך זה שהבין הראב"ד ז"ל אבל פי' ר"מ ז"ל מדברי הקבלה נאמר וכך כתב הר"ם מקוצי ז"ל: