נמצאת אתה למד כו' עד ולא לעכב. כל דבר ודבר מפורש בפני עצמו והוא כללן למען ירוץ הקורא בו ולכך מנאן:

ספר תורה נוהגין כו' עד כשישברו נגנזין. פרק בני העיר (דף כ"ו) ומשמעות מקצת הדברים פרק מי שמתו (דף י"ט) ופרק נגמר הדין (דף מ"ח).

אבל הבימות שעומד עליהם שליח ציבור ואוחז הספר והלוחות שכותבים בהן לתינוק להתלמד אין בהן משום קדושה. ירושלמי דמגילה: כתב הראב"ד ז"ל אין דעתי נוחה מזה הפירוש וכו' והכי איתא בירושלמי עכ"ל: ואני אומר לשון הירושלמי במגילה הוא והכי גרסינן ליה בימה ולווחין אין בהן משום קדושת ס"ת ויש בהן משום קדושת בית הכנסת ע"כ ורבותינו בעלי התוס' כן השמיענו פירושו כפירוש ר"מ ז"ל גם הר"מ מקוצי ז"ל כן פירש ואם לב הראב"ד ז"ל כלב הארי ולא ינוח אלא בפירוש נכרי והוא הצרי רפואה לחכו והוא מטעימו מה נעשה לעמקו ונמוקו עמו ומה שאישר פירוש הירושלמי נכון הוא ולדעתי כי כל מה ששנינו בתשמישי ס"ת אין בהם משום קדושה נפרש כן וזה עולה לכולן וכן דרך הירושלמי בכמה מקומות שמפרש סתומות הבבלי כאשר הבבלי מפרש רוב סתומות הירושלמי ור"מ ז"ל שלא פירשו נגרר אחר לשון הבבלי בכ"מ או שמא לא היה בגירסתו כד"ן:

רמוני כסף כו' עד או חומש ומותר להניח ספר כו' עד ס"ת. פרק בני העיר (דף כ"ז) :

וכל כתבי הקודש כו' עד מחופות עור. פ"ג דמסכת סופרים:

לא יאחוז אדם כו' עד או מבית הכסא. פרק מי שמתו (דף כ"א) :

ולא יאחוז בו כו' עד עליה: כתב הראב"ד ז"ל ואם היה מקום גבוה טפח וס"ת מונח עליו מותר והכי איתא בירושלמי עכ"ל: ואני אומר כי זאת ההלכה נאמרה פרקא קמא דשבת (דף י"ז) ופרק בני העיר (דף ל"ב) ופרק אלו מגלחין (דף כה) ובהקומץ רבה וזה הטפח לא נזכר שם ובשבת ובכמה מקומות אסיקנא עד שלשה כארעא סמיכתא ואם הירושלמי הזכירו אינה הלכה גם ר"י אלפס ז"ל לא כתבו בהלכות מכלל דלא ס"ל ולא לתלמידו אחריו אך נהגנו באותו הטפח לשאר הספרים להניחן בצדינו שלא נהיה בשוה וכד"ן:

בית שיש בו ספר תורה כו' עד יגעו בו. פרק מי שמתו (דף כ"ז) :

כל הרואה ספר תורה וכו' עד מותרין לישב. פ"ק דקידושין (דף ל"ג) :

היה מהלך ממקום וכו' עד רוכב על הבהמה והולך. פרק מי שמתו (דף י"ט) :

כל מי שיושב לפני ס"ת וכו' עד כפי כחו. פרק הקומץ רבה (דף ל"ב) ופ"ג דמסכת סופרים:

אמרו חכמים הראשונים וכו' עד מכובד על הבריות. משנה היא במס' אבות: