היכן מניחין כו' עד תופס בו. פרק הקומץ רבה (דף ל"ז) :

וצריך לכוין כו' עד סוף הגלגולת. פרק בתרא דעירובין:

ושל יד כו' עד על לבבך. פרק הקומץ רבה שם ובערכין (דף י"ט) פרק האומר משקלי עלי:

המניח תפילין של יד כו' עד דרך צדוקים. פרק עומד ויושב (דף כ"ד) :

העושה תפלתו עגולה כאגוז סכנה ואין בה מצוה כלל. פרק עומד ויושב ופרק הקומץ רבה (דף ל"ה) :

איטר מניח כו' עד למדום. פרק הקומץ רבה (דף ל"ח.) :

תפלה של ראש כו' עד וזו לעצמה. פרק התכלת ובמכילתא:

וכיצד מברכין עד להניח. פרק הקומץ רבה (דף ל"ו) ופרק התכלת (דף מ"ב) :

בד"א בשהניח כו' עד מניח של ראש. פרק הקומץ רבה שם:

תפילין כל זמן כו' עד כמה פעמים ביום. פרק לולב וערבה (דף מ"ו) :

וכל המצות כולן כו' עד זהו עשייתן. פרק קמא דפסחים (דף ז') ופרק הקומץ רבה (דף ל"ה) :

כשחולץ אדם כו' עד וילבש על הסדר. ביומא פרק אמר להם הממונה (דף ל"ג) :

כלי שהכינו כו' עד מונחין בו. פרק מי שמתו (דף כ"ג) :

זמן הנחת כו' עד הן עצמן אות. פרק בתרא דעירובין (דף צ"ו) ופרק הקומץ רבה (דף ל"ו) :

ומאימתי זמן הנחתן כו' עד שתשקע החמה. פ"ק דברכות (דף ט') :

מי שהניח תפילין קודם כו' עד משתשקע החמה. פרק הקומץ רבה (שם) :

וכל המניח תפילין כו' עד ימימה. פרק המוצא תפילין סוף גמרא (עירובין דף צ"ו צ"ז) :

היה בא בדרך כו' עד לשמרן מותר. פרק קמא דביצה (דף ט"ו) ופרק הקומץ רבה (דף ל"ו) :

כל הפטור מק"ש פטור מן התפילין. פרק מי שמתו (דף י"ח) ופרק קמא דקידושין:

קטן היודע כו' עד במצות. ר"פ קמא דערכין (דף ב') וסוף פרק לולב הגזול (דף מ"ב) :

חולי מעיין כו' עד פטורין מן התפילין. כל הבשר (דף ק"י) ופ"ב דזבחים (דף י"ט) :

חייב אדם למשמש כו' עד בשל יד. פרק הקומץ רבה (דף ל"ו) :

תפילין צריכין גוף נקי כו' עד שהן עליו. פרק במה טומנין (דף מ"ט) ופרק רבי אליעזר דהביא (דף קל) :

לפיכך אסור לישן כו' עד שינת עראי. פרק מי שמתו (דף כ"ד) :

כיצד הוא עושה כו' עד וישן. בסוכה פרק הישן (דף כ"ה) :

היו תפיליו כרוכין בידו מותר לישן בהן אפילו שינת קבע. פרק מי שמתו (דף כ"ד) : כתב הראב"ד ז"ל אינו כן וכו' (עיין בכ"מ) והכי איתא בגמרא בפירוש (עכ"ל): ואני אומר שזה הלשון לא נמצא בגמרות שלנו אלא ה"ג לה בפרק הישן גמרא מתני' דאוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה ושקלינן וטרינן עד דאמרינן תני חדא ישן אדם בתפיליו שינת עראי אבל לא שינת קבע ותניא אידך לא שינת קבע ולא שינת עראי ותניא אידך בין קבע בין עראי ופרקינן לה לא קשיא הא דנקיט להו בידיה הא דמנחית להו ארישיה הא דכריך סודרא עלייהו וכמה שינת עראי תני רמי בר יחזקאל כדי הילוך מאה אמה ותניא כוותיה. ובאמת כי רש"י ז"ל פירש כן כפירוש הראב"ד אבל בגמרא לא נמצא ור"י אלפס ז"ל השמיט כל זאת הסוגיא מכאן ומהלכות תפילין ואיני יודע למה. אמנם רואה אני פנים לפירוש ר"מ ז"ל כי כל זמן שהן כדרכן מונחין עליו עומדים בקדושתן ואזה אמרו שלא ישן בהם לא קבע ולא עראי אא"כ הניח עליהן סודר ואם הניח עליהן סודר הרי חלק כבוד לקדושתן ובטל מקצת קדושת הנחתן ובזה אמרו עראי אבל לא קבע ואם חלצן וכרכן והן בידו הרי סילק דעתו מהם ובזה אמרו בין קבע בין עראי ולנפילה לא חיישינן. ומה שפירש עראי שמניח ראשו בין ברכיו יש לו טעם גדול שהרי תחלת ההלכה אסקה הכי רבה בר בר חנה אר"י במניח ראשו בין ברכיו עסקינן גם הניח ברייתא דתני רמי בר יחזקאל דפריש שינת עראי מאה אמה והדין עמו לפי דעתי משום דאיכא למיבעי' האי גברא דניים מאה אמה מנא ידע כמה ניים הא אסיקנא כרבא דאמר אין קבע לשינה ואם בשמסר שינתו לאחרים הא פרכא רב משרשיא ערבך ערבא בעי ולכך סמך על מסקנת רבי יוחנן כי המניח ראשו בין ברכיו הוא עראי בודאי ובלי ספק. ועוד סברא היא זה הפירוש שיותר קדושה ושמירה צריכין כשהן מונחין על ראשו מכשהן כרוכין ותפוסים בידו וראיה ג"כ יש לי דאסיקנא פרק מי שמתו שאם הוצרך לבית הכסא ותפילין מונחין עליו אוחזן בידו ובבגדו ונכנס ואילו היו מונחין לו על ראשו אינו נכנס ומעתה הגע עצמך אם עראי דמניח ראשו בין ברכיו התרנו אפילו במונחין עליו כדרכן כי כרוכים ומונחין לו בידו מאי רבותייהו אם לא נתיר אפילו קבע. עוד יש בה היקש סברא אחרת דלא גרוע כרוכין ומונחין בידו מכשהם מונחין תחת מראשותיו או בסודר אלא במדרגה אחת והבו דלא לוסיף עלה אלא א"כ אשתו עמו דשרינן פרק מי שמתו דאסיקנא רב ששת בריה דרב אידי מנח להו אשרשיפא ופריס סודרא עילוייהו אמר רב נחמיה בריה דרב יוסף הוה קאימנא קמיה דרבא ואמר לי אייתי לי תפילי והיה מניחין בין כר לכסת שלא כנגד ראשו והוה ידענא דההוא יומא יום טבילה הואי ולאגמורינן הלכה למעשה הוא דבעי ושמא על זה סמך ר"י אלפס ז"ל בהשמיטו זאת הסוגיא כי היה מספיקו ברייתא דלא יישן בהן לא קבע ולא עראי שהביא והוה מובן כשהן מונחין עליו וגם הביא האי דפריס סודרא להתיר קבע ואפילו אשתו עמו כעובדא דאבא ומינה דכי לא פריס סודרא עראי אין קבע לא ובפירוש עראי סמך על פירוש הגמרא שהוא מוכרח להעמיד דברי רבי יוחנן כמו שבררתי ובזה עלו דברי ר"מ ז"ל כהוגן וכד"ן:

ואינו אוכל בהן אכילת עראי וכו' עד ולובשן. פרק מי שמתו (דף כ"ג) :

בד"א בבית הכסא הקבוע כו' עד אבל בבית הכסא עראי לא יכנס כשהוא גוללן אלא חולצן ונותנן לחבירו לשמרן. פרק מי שמתו (דף כ"ג) : כתב הראב"ד ז"ל נראה בגמרא וכו' והכי כתב רב אחא ז"ל עכ"ל: ואני אומר אלו ואלו דברי אלהים חיים ויש להם על מה שיסמכו כי מה שנראה לראב"ד ז"ל משום דאמרינן פרק מי שמתו אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן כי הוה אזלינן בתריה דר' יוחנן כו' כי הוה נקיט תפילי לא יהיב לן אמר כיון דשרינהו רבנן לא אטרחינן ושמא מפרש הא דנקיט כמו מנח תפילי ובעראי. ור"מ ז"ל לא יסמוך על זה מכמה טעמי חדא דאסיקנא אמר רב מייאשא בר בריה דרבי יהושע בן לוי משום ר' יהושע בן לוי הלכה גוללן כמין ספר תורה ואוחזן בימינו כנגד לבו א"ר יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ובלבד שלא תהא רצועה יוצאת מתחת ידו טפח והיינו בבית הכסא קבוע ומשום הכי נוטלן בימינו דוקא דשמאלו בעי לקנוחי בה והיינו כברייתא חדא סתם וכדר' עקיבא באידך ברייתא ובבית הכסא עראי תניא להדיא בתר דאיפשיטא בעיין דהשתנה לאיסור הנכנס לבית הכסא חולץ תפיליו ברחוק ארבע אמות ונכנס וכשיוצא מרחיק ארבע אמות ומניחן אמר רב אחא בר חייא אמר רב ששת לא שנו אלא בית הכסא קבוע אבל בה"כ עראי חולץ תפיליו לאלתר וכשיוצא מרחיק ד"א ומניחן מפני שעשאו בית הכסא קבוע אלמא בית הכסא עראי חולץ ודרבי יוחנן בכיסתא הוו מנחי לגירסת ר"י אלפס ז"ל והוא נקיט כיסתא בידיה וה"נ אסיקנא בסוף שמעתין במים קטנים דברים שהתרתי לך כאן בבית הכסא קבוע משום דליכא ניצוצות אסרתי לך כאן בבית הכסא עראי משום דאיכא ניצוצות ואע"פ שזה הוא קל וחומר פריקנא דתיתי לה בתורת טעמא ולא תיתי לה בתורת קל וחומר דא"כ הו"ל קל וחומר שאין עליו תשובה אלמא מים קטנים אסור לו לבא בהן לבית הכסא עראי משום ניצוצות אלא חולצן כמו שהוכחנו וכדברי ר"מ ז"ל וכן פירשה ר"י אלפס ז"ל בהלכות פרק מי שמתו להדיא. ומה שנראה לראב"ד ז"ל מן הגמרא לא ראיתי אני ולא ירדתי לסוף דעתו ורש"י ז"ל יש לו גירסא אחרת ותירוץ אחר שאני כותב בסמוך בע"ה כד"ן:

ואין מי רגלים כלין כו' עד ניצוצות עליו. פרק מי שמתו (דף כ"ג) :

היה לבוש בתפילין כו' עד ואוחז הכלי בידו ונכנס. פרק מי שמתו: כתב הראב"ד ז"ל לא ידעתי למה בלילה וכו' (עיין בכ"מ) עד כי היכי דלא בעית עכ"ל: ואני אומר דברי ר"מ ז"ל תלמוד ערוך הוא דגרסינן אמר רב יעקב בר אחא אמר רבי זירא ביום גוללן כמין ספר תורה ואוחזן בימינו כנגד לבו בלילה עושה לו כיס טפח ומניחן דהא לילה לאו זמן תפילין הוא אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן לא שנו אלא שיש שהות ביום כדי ללובשן אבל אין שהות ביום כדי ללובשן עושה לו כיס טפח ומניחן זה הפריז על מידותיו ופירש דאפילו ביום כלומר שהוא יום בשעת חליצה הואיל ואין שהות ביום אחר שיצא כדי ללובשן עושה להן כיס טפח להצניען עד מחרתו כמנהג העולם וכדר' יוחנן דהוה נקיט כיסתא בידיה ולא בעי לאטרוחי לרבה בר בר חנה בשמירתן עד שיצא וכדגריס ר"י אלפס ז"ל. ומעתה אין צריך לדחוק כדברי הראב"ד ז"ל בטעם ר"מ ז"ל ולא בטעם הלילה שהיא תלמוד ערוך דהא כמה זימני נגה בבי מדרשא עד דמעלי שמשא וגם כל הימים עד שיתפללו שם או ילמדו שם אם לא נאנסו על דבר או במקרה שיקרה וזהו מפורש בכמה מקומות בתלמוד ופשוט שלא היו נפטרין בערב מבית המדרש עד לאחר הלילה ואזלינן תלמידייהו בתרייהו כמו ביום ויותר ונשי דרבנן נמי בהכי זכיין בנטורי גברייהו ואמרו בפרק הדר אין רנה של תורה אלא בלילה וכמה ענינים באשר עלו דברי ר"מ ז"ל נכונים וכד"ן. ורש"י ז"ל פירש ביום ליכנס לבית הכסא לא הצריכו לתקן להם כיס אלא גוללן כמין ספר תורה ובלילה כשהוא חולצן בביתו להצניען עד הבקר עושה להן כיס טפח וכדר' יוחנן פירוש הואיל ושרינהו רבנן לאוחזן בידו משום שמירתן ננטרן ישמרוני אכניסם עמי וישמרוני מן המזיקים:

שכח ונכנס כו' עד גדולה. פרק מי שמתו (דף כ"ה) :

שכח ושמש עד עסקניות הן. פרק הישן (דף כ"ו) :

הנכנס למרחץ כו' עד שאינו מניח. פרקא קמא דשבת (דף יו"ד) :

לא יהלך אדם כו' עד בגדיו. ריש פרק מי שמתו (דף י"ח) :

הנושא משאוי כו' עד מעליו. פרק המקבל במציעא (דף ק"ה) :

ואפילו מטפחת כו' עד על תפיליו. במציעא פרק המקבל שם (דף ק"ה) :

בית שיש בו תפילין כו' עד במטה. פרק מי שמתו (דף כ"ה) :

קדושת תפילין כו' עד כך היא. פרק במה מדליקין (ופרק במה טומנין (דף מ"ט)) :

אמרו עליו כו' עד ציצית. מגילה פרק בני העיר (דף כ"ח) :

אע"פ שמצותן כו' עד שקרא בעצמו. פרק היה קורא (דף ט"ו) :

וכל שאינו כו' עד עליהם יחיו. פרק התכלת (דף מ"ד) :