כל הגונב ממון כו' עד ואחד גונב את הקטן. במס' סנהדרין פ' אלו הן הנחנקין (דף פ"ה):

אסור לגנוב כל שהוא עד שלא ירגיל עצמו בכך. בת"כ (דף מ"ד) בסדר קדושים תהיו לפי שנאמר בגנבה שנים ישלם עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל לא תגנבו לא תגנבו ע"מ למיקט לא תגנבו ע"מ לשלם תשלומי כפל ותשלומי ד' וה' ע"כ. ובמציעא פ' איזהו נשך (דף ס"א):

אי זהו גנב זה הלוקח ממון כו' אבל אם לקח בגלוי כו' לפיכך ליסטים מזויין שגנב אינו גזלן אלא גנב אע"פ שהבעלים יודעין בשעה שגנב. כך כתוב בספרים הישרים שלנו אשר הוגהו לפני ר"מ ז"ל. ובספר שראה המגיה ובא לידו היה כתוב בהפך וז"ל לפיכך ליסטים מזויין שגנב אינו גנב אלא גזלן כו' ועל זה כתב הראב"ד ז"ל האי פיסקא לא מתחוורא וכו': ואני אומר אפי' באות כל רוחות שבעולם אין מזיזין אותו אף כי יטעהו דבר שהתינוקות יודעין אותו ובקיאין כי הוא תלמוד ערוך פ' הכונס צאן לדיר ופ' אלו מציאות ועוד כי לשונו של הספר מורה כי הוא טעות סופר דא"כ מאי לפיכך היא ומה בא ללמדנו ועוד מאי אע"פ שהבעלים יודעין בשעה שגנב מפני שהבעלים או אם הבעלים מיבעי ליה למכתב אלא טעות סופר היה ואין על המחבר ולא על המגיה חטא אלא על העט ולכך כל הרואה חבור ר"מ ז"ל יגיהנו על זה הלשון שנסחתי אני כי הוא מכתיבת ידו כמו שהעדתי:

גנב שהעידו עליו עדים כו' עד שבקש לחסר את חבירו. פרק מרובה (דף ס"ב):

גנב שהודה מעצמו כו' עד וה"ה לכל הקנסות שכל המודה בהן פטור. בנזיקין פ' מרובה ובסנהדרין ריש פ"ק (דף ב') ובכתובות פ' אלו נערות (דף מ"א):

תשלומי כפל עד תשלומי ה'. סוף פ' שור שנגח את הפרה:

אחד האיש עד תשלומי ד' וה'. בסיפרא פרק כ"ה דקדשים:

היתה אשת איש עד (אין) נפרעין ממנה. פ"ק דמציעא (דף י'):

העבד שגנב פטור מן הכפל. פ"ד מיתות:

ראוי לב"ד להכות את הקטנים וכו' וכן מכין את העבדים כו' עד שלא יהו רגילין להזיק. זה פסק לפי דעתי מההוא עובדא דפ' הגוזל עצים (דף צ"ג וצ"ו) גמרא מתני' דזה הכלל כל הגזלנין משלמין כשעת הגזלה כו' דגרסינן ההוא גברא דגזל תורא מחבריה כו' עד איניש גזלנא הוא ובעי' למקנסיה וכתב ר"י אלפס דשמעינן מינה דקנסינן בכה"ג ועוד מדגרסינן בפרק נגמר הדין ב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה כו':

היתה הגניבה וכו' עד משלם כשעת הגניבה: כתב הראב"ד ז"ל נ"ל שזה שבוש הוא דאפילו שבח שעליה כו': ואני אומר חייליה דר"מ ז"ל מדתניא פ' הגוזל עצים (דף נ"ה) ריש גמרא מתני' דגזל פרה מעוברת כו' הגוזל רחל וגזזה פרה וילדה משלם אותה ואת גיזותיה ואת ולדותיה דברי ר"מ ר' יהודה אומר גזילה חוזרת בעיניה ר' שמעון אומר רואין אותה כאילו היא שומה אצלו בכסף וגרסינן איבעיא להו מאי טעמיה דרבי מאיר משום דקסבר שינוי במקומו עומד או דילמא (לעולם קסבר ר' מאיר) בעלמא שינוי קונה והכא קנסא הוא דקא קניס ושקיל וטרי עלה טובא עד דפשיט לה מהא נתן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום ר"מ אומר נותן לו דמי צמרו דמי צמרו אין דמי צמרו ושבחו לא ואי ס"ד סבר ר"מ שינוי אינו קונה דמי צמרו ושבחו בעי למיתב ליה אלא לאו (ש"מ) קסבר ר"מ שינוי קונה והכא קנסא הוא דקא קניס ש"מ איכא דאמרי הא לא איבעי לן דודאי מדאפיך רב ותאני כו' עד ודאי לר"מ שינוי קונה והכא קנסא הוא דקא קניס ליה, אלמא לשתי הלשונות מדשקיל וטרי לברורי טעמיה דר"מ ש"מ הילכתא כוותיה ועוד דקי"ל הלכה כר"מ בקנסותיו והא אסיקנא לתרתי לישני דקנסא הוא דקא קניס ובהאי לישנא גרסינן לה להאי ברייתא בכולהו ספרי דוקאני ספרדאי הכא ובמציעא סוף פרק המפקיד וכן גורס ר"י אלפס ז"ל בהלכות וכן פירש"י ז"ל משלם אותה ואת גיזותיה כל מה שנטל ממנו וכל מה שמשבחת הוי דנגזל עכ"ל. ובמקצת הגירסאות פרה מעוברת ורחל טעונה כו' וכן פר"ח ז"ל גזל פרה מעוברת וילדה רחל טעונה וגזזה משלם אותה ואת גיזותיה ואת ולדותיה דברי ר"מ וכו' ר"מ סבר מחזיר הכל ר' יהודה סבר הקרן בלבד ר"ש סבר הקרן חוזר והגיזות והולדות חולקין עכ"ל. ומורי הרשב"א ז"ל הכריע כדברי ר"מ ז"ל וגירסתו וכתב דהאי ברייתא מיירי בגוזל רחל ונטענה או נתעברה אצלו דאי בשגזלה טעונה ומעוברת ליכא מ"ד שיהא לגזלן חלק בגיזות ובולדות דלכ"ע כשעת הגזלה משלם ותנן גזל פרה מעוברת וילדה רחל טעונה וגזזה משלם דמי פרה עומדת לילד ודמי רחל עומדת ליגזז והא מתני' כ"ע היא ושנינו פרק המפקיד השולח יד בפקדון ב"ש אומר ילקה בחסר וביתר וב"ה אומרים כשעת הוצאה ופירשו בגמ' כשעת הוצאה מבית בעלים ואוקימנא בפלוגתא דר"מ ור' יהודה ב"ש כר"מ דמלקינן ליה אפילו ביתר דהיינו בגיזות וולדות שנטענה וגזזה ונתעברה וילדה וב"ה כר' יהודה דאמר כשעת גזלה דהיינו חוזרת בעיניה ועוד בשמעתין דהגוזל עצים מוקמינן פלוגתא דר' יהודה ור"ש בשבח שעל גבי גזלה כלומר שהשביחה ביד הגזלן ועדיין הוא על גבה וכדמייתינן עלה סיפא דמתני' דקתני פרה ונתעברה אצלו ע"כ וגם הראב"ד ז"ל בפירושיו כך פירשה בגיזות וולדות שנתחדשו ובאו אחר הגזלה וטעמא דר"מ כדאסיקנא משום קנסא ע"כ נמצא דעת ר"מ ז"ל מבוררת ומחוורת לדעת קרוב וחלוק היאוש שחילק כבר ישרו הראב"ד ז"ל וכן ריש פ' מרובה (דף ס"ה):

הוציא עליה הוצאה כו' השבח לגנב כמו שביארנו. עיקר זאת ההלכה פ' מרובה ומייתי לה פ"ק דמציעא (דף מ"ב) והביאור בזה הפרק:

נשתנית הגנבה ביד הגנב וכו' עד כשעת הגנבה. פ' מרובה:

גנב טלה ונעשה איל וכו' עד ד' וה'. פ' מרובה (דף צ"ו) ופ' הגוזל עצים (דף ס"ה):

גנב בהמה או כלי כו' עד כשעת הגניבה. פ' מרובה (דף ס"ה וס"ו וס"ז):

מי שגנב כלי וכו' ואם רצו הבעלים וכו' עד שומעין להן: כתב הראב"ד ז"ל אע"פ שאמרו וכו': ואני אומר תמה אני אם זה הלשון יצא מפי הראב"ד ז"ל ומאי דומיא דגזלן דקאמר ומאי מדמי והלא כל אחד בפ"ע מוזכר בעיקר ההלכה פרק קמא דניזקין גמ' פסקא בתשלומי נזקו כו' ופסיק תלמודא והלכתא אין שמין לגנב ולא לגזלן אבל לשואל שמין כדרב כהנא ורב אשי, ור"ח ורש"י ז"ל והגאונים ובשאלתות רב אחא משבחא ז"ל ור"י אלפס ורוב רבותינו בעלי התוס' ז"ל פירשוה כר"מ ז"ל וגם בענין הכפל שנכתב בשם הראב"ד ז"ל דקדקתי בירושלמי (בפרק קמא) ומצאתיו כדברי רבינו משה ז"ל ממש דגרסינן התם מניין שאין שמין לא לגנב ולא לגזלן אמר ר' אבא בר ממל חיים שנים ישלם חיים ולא מתים עד כדון גניבה גזילה מניין אמר ר' אבין והשיב את הגזלה אשר גזל כאשר גזל ע"כ, למדנו שכל אחד בפ"ע דהא יחד רחמנא קרא לכל חד וחד באנפי נפשיה ולמדנו שהכפל צריך להיות חי דהיינו חיים שנים הכפל כמו הקרן חיים שנים וזה פשוט ע"כ אמרתי שזאת ההשגה יצאה מפי תלמיד:

הגונב וטבח וכו' עד סוף הפרק. הכל פ' מרובה (דף ס"ח):