מי שנדר או נשבע כו' עד וכן כל כיוצא בזה. פ' ר"א דנדרים (דף ס"ה) :

אבל הנודר או הנשבע שאיני נושא פלונית וכו' והוא בכלל נדרי שגגות כו' עד שהם זרים וכן כל כיוצא בזה: כתב הראב"ד ז"ל אין כאן מקום למה שכתב ואין זה כתולה נדרו בדבר ולא נתקיים עכ"ל: ואני אומר תמה אני אם יצא דבר זה מפיו הקדוש שהרי זו משנה שלימה היא ס"פ ר"א דנדרים (דף ס"ו) ומייתי לה נמי פרק ארבעה נדרים דתנן קונם שאני נושא לפלונית כעורה והרי היא נאה שחורה ונעשית לבנה קצרה ונעשית ארוכה כו' וזה פשוט כי מפני שהיא כעורה ונעשית כו' פירושו שאין זה כתולה נדרו וכו' שכתב ר"מ ז"ל וגם הוא לכך כיון לפרש אע"פ שאין דרכו בכך וכמו שכתבתי כמה פעמים שלכך קרא שם זה החבור משנה תורה ובירושלמי שאני כותב בסמוך מפרש ג"כ כלשונו שתלה הטעם במצוי. שוב מצאתי לר"מ ז"ל מקוצי שכתב כן מדעת רבותינו בעלי התוס' לא פחות ולא יותר:

מי שנדר ונשבע ונולד לו דבר עד וכן כל כיוצא בזה: כתב הראב"ד ז"ל כאן מקום למה שכתב למעלה ואין זה כתולה נדרו עכ"ל: ואני אומר גם בזה אי אמר לי הוא בפומיה אמינא ח"ו פה קדוש יאמר דבר זה והלא משנתנו היא פ' ר"א דנדרים (דף ס"ד) דתנן ועוד אמר ר' אליעזר פותחין בנולד וחכמים אוסרין כיצד אמר קונם שאני נהנה לאיש פלוני ונעשה סופר וכו' עד ר"א מתיר וחכמים אוסרין וקי"ל כחכמים דשטפוהו לר"א ואוקמוה בשיטתייהו ס"פ ב"ש דנזיר ובעי בגמ' מ"ט דר"א א"ר חסדא דא"ק כי מתו כל האנשים כו' עד ורבנן מי מתו אלא שירדו מנכסיהם ומתמה בירושלמי ולא כנולד הוא ומהדר א"ר זירא העניות מצויה ע"כ. הנה עיניך רואות כי לשון ר"מ ז"ל ברור בין בראשונה שביאר טעמו לפי שסבת הדבר שנדר בגללה לא היתה מצויה בין בזאת דמשום נולד ע"פ הבבלי והירושלמי וזה פשוט:

כל נדר שהותר מקצתו כו' עד ומתנה על אביו. פ' ד' נדרים התירו (דף כ"ה כ"ו) :

וכן האומר היין קרבן עלי כו' עד בישן בלבד וכן כל כיוצא בזה. פ' ר"א דנדרים (דף ס"ו) :

כל הנודר או הנשבע וכו' עד ובגד צמר וכן כל כיוצא בזה. פ' הנודר מן הירק (דף נ"ה) :

היו מבקשין עד בסעודה וכן כל כיוצא בזה: פ' קונם יין (דף ס"ג) :

האומר לחבירו קונם לביתך אני נכנס כו' עד הרי זה אסור. פ' השותפין דנדרים (דף מ"ו) :

מי שנשבע או נדר שישא אשה עד הגונין לה וכן כל כיוצא בזה. בתוספתא דב"ק (דף נ"ו) וגם בגמ' בבלית מפורש פ' מרובה (דף פ') :

המדיר את חבירו עד סוף הפרק. פ' ד' נדרים (דף נ"ד) ובפ' קונם יין (דף ס"ג) :