במדרש איש איש מבית ישראל וגו' ואל פתח אוהל מועד לא הביאו הה"ד עושה משפט לעשוקים אלו ישראל דכתיב כה אמר ד' עשוקים בני יהודה ובני ישראל נותן לחם לרעבים אלו ישראל דכתיב ויענך וירעבך ד' מתיר אסורים מה שאסרתי לך התרתי לך אסרתי חלב בהמה והתרתי חלב חיה אסרתי גיד הנשה של בהמה וחיה והתרתי גיה"נ של עוף צויתי שחיטה בבהמה והתרתי דגים בלא שחיטה עכ"ל הנה כוונת המדרש נראה ליתן טעם למה שאסר הכתוב פה בשר תאוה במדבר והתיר אח"כ בשר תאוה כשבאו לא"י ככתוב בפ' ראה שכיוצא בו מצאנו גם בשאר מצות שהתיר הקב"ה בענין אחד והתיר כיוצא בו:

אכן צ"ב מה שהוציא המדרש מתיר אסורים מפשוטו שהוא שמתיר חבלי הנאסרים בחבלים ובשלשלאות וי"ל שבפסוק יש לדקדק למה הוסיף אצל מתיר אסורים שם הקב"ה הלא ידענו שמהקב"ה מדבר כמו בעשה משפט לעשוקים ונותן לחם לרעבים והל"ל ומתיר אסורים ולכן מפרש דרך אסמכתא שר"ל אל תדין במחשבתך שירדת לטעמי המצות ולחשוב שבמקום שהטעם אשר נתתה לא יצדק גם המצוה אינה מצווה לכן אמר ראה ושפוט אם תבין החילוק בין חלב חיה ובין חלב בהמה שזה מותר וזה אסור וכן מה חילוק יש בין גיה"נ של בהמה ובין גיה"נ של עוף ובין בהמה לדגים לענין שחיטה ומזה תשפוט כי נלאה מחשבתך לירד לסוד ד' ולכן כמו לעשות משפט לעשוקים ולתת לחם לרעבים בל תוכל אתה כ"א ד' כן להתיר אסורים ד' בלבד הוא המתיר אסורים ולא אתה.

עוד י"ל שמרמז דרשת המדרש לתשובה נגד טענת המתפרצים שרוצים להקל מעליהם עול מצות באמרם שעתה בגלות שאנחנו עשוקים תחת האומות נתרצה להם להשוות הנהגתינו להנהגתיהם ובזה לא נוכל לקיים המצות עוד כתיקונם ועוד אחרים יש שטוענין טענת שוא כאלה שאומרים שמפני הפרנסה להחיות עצמם וכל אשר להם נצרכו לעבור על מצות ולא יבושו מפני טענת שוא הזה לחלל שבתות ויו"ט ולהעשות מומרים לכל התורה כולה ונגד טענות החטאים האלה מזהיר הכתוב ואומר איך תירא להיות עשוק בגלות ולעבור על מצות ד' הלא הוא עושה משפט לעשוקים והלא אבותיך ואבות אבותיך היו עשוקים יותר בגלות ועמדו בצדקם כי ידעו שאביהם שבשמים יריב להם ועושה משפט לעשוקים וכן איך תדאגו לפרנסה אם לא תחללו מצות אביכם שבשמים הלא הוא נותן לחם לרעבים ולכן ד' מתיר אסורים הוא בלבד יכול להתיר אסורים ולא אתם. והעיקר שאף שנצטוינו כל זמן היותינו בין העמים להיות קרוב אליהם ולבנות עמהם באושר המדינה ובאושר ההתחברות בני אדם עכ"ז לא הותר לנו זאת רק בלי הפר מצות ד' כי כבוד אלקינו ועבודתו הוא עיקר תכלית ישיבתנו בעוה"ז וכל תכליתות אחרות רק בבחינה הזאת יאשרו ולא ימשלו עלי' ובזה יש לבאר מה דאיתא יומא דף נ"ג ונתן את הקטורת על האש לפני ד' שלא יתקן מבחוץ ויכניס להוציא מלבן של צדוקים שהיו אומרים יתקן בחוץ ויכניס מאי דריש כי בענן אראה על הכפורת אמרו להם חכמים והלא כבר נאמר ונתן את הקטורת על האש לפני ד' א"כ למה נאמר כי בענן אראה על הכפורת מלמד שנתן בה מעלה עשן עכ"ל החילוק שבין דעת החכמים ובין דעת הצדוקים מכחישי התורה יש לבאר ע"ד מוסר דאם אמנם נאמר ברוב עם הדרת מלך אשר ע"כ נחמד ונעים עבודת רבים יותר מעבודת יחיד ובפרט יאמר כן על תפילת רבים כדכתיב הן כביר ד' לא ימאס שהוא תפילת רבים ע"פ דרשת רז"ל ועל זה נאמר תיכון תפלתי קטורת לפניך אימתי תיכון תפלתי לפניך בזמן שהיא כקטורת שנעשה ע"י חיבור בשמים רבים וגם חלבנה עמהם כמו שדרשו רז"ל שצריכין ישראל לצרף לאגודת הפילתיהם גם רשעים שריח מעשיהם רע כחלבנה אבל הכל צריך להיות בכוונה רצוי' לכבוד ד' בלי מחשבות עקשות ועקלקלות ולזה נרמז המעלה עשן שניתן בקטורת שתכליתו שהקיטור עולה כמקל דרך ישר למעלה בלי עיקוב ופתלתול וזה מרומז בתיבת לפניך לומר אז תכון תפלתי שתעמוד על כנה ותקובל אם היא כקטורת בצירוף רבים וגם לפניך שעולה דרך ישר בכוונה שתבוא לפניך ולא בכוונות עקושות: ואשר נאמר על התפילה יאמר ג"כ על כלל עבודת ד' כנ"ל שנחמד ונעים להקב"ה עבודת רבים כמו שדרשו רז"ל בת"כ פ' בחקותי אין דומה יחידים המקיימים את התורה לרבים המקיימי התורה ולכן גם ע"ז נאמר שעבודת ד' בכלל תהי' כקטורת אבל גם בתנאי שתהי' לפני ד' בכוונה רצוי' אשר תבוא לפניו כי מחשבות און לא ישמע ד' ולא תבואנה לפניו והנה הצדוקים מכחישי התורה עשו לעיקר בעבודת המצות אשר קיימו תכלית בני אדם מה שמועיל להחברה באמרם כי רק בזה ירצה ד' וזה רמזו במה שהקטרת יתוקן מבחוץ ואח"כ יבא לפנים שהחוץ הוא מה שמועיל בהנהגת המדיני והחברת ב"א ועל פיהן יתוקן הקטרת שהוא קיום המצות ואח"כ יבא לפני ד' וירצה לו אבל החכמים הורו כדכתיב שיתן הקטרת על האש לפני ד' שרק מה שהוא על פי ציווי ד' הוא הנרצה לו וכל תועליות אחרות יכבשו תחת רצונו והפסוק שהביאו הצדוקים לראי' כי בענן אראה על הכפרת דרשו שאפילו יעשו המצות בלי שינוי כפי מצות ד' מכ"מ צריך ג"כ שיהי' בקטרת מעלה עשן למען יעלה עבודת המצות אליו דרך ישר בלי מחשבות עקומות ועקלקלות כאשר ביארנו.

אמנם יש עוד ענין אחר בבחינת עבודת ד' שצריך להשמר ממנו שהוא טענת היצר הרע שהקב"ה וותרן הוא ואינו מקפיד כל כך על קיום המצות כתיקונם ועל עבירות שחפץ חסד הוא ומוחל עונות ועפ"ז יבוארו דברי הנביא הושע י"ב וד' אלקי הצבאות ד' זכרו ואתה באלקיך תשוב חסד ומשפט שמור וקוה אל אלקיך תמיד כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי כל יגיעי לא ימצאו לי עון אשר חטא ואנכי ד' אלקיך מארץ מצרים עוד אושיבך באהלים כימי מועד בפי' הפסוקים האלה שע"פ פשוטם אין להם חיבור י"ל שהנביא מזהיר את ישראל על הדבר אשר אמרנו שלא יבטחו במעשיהם על חסד הקב"ה כ"א ייראו מדת דינו כשחטאו וישובו באופן שע"פ מדת דינו יצדקו ואל ישמעו על טענת היצה"ר שהקב"ה ותרן הוא ושע"פ חסדו לא יתבע החוטא לדין וזה מה שאמר וד' שקי הצבאות ד' זכרו אמת כי שמו וזכרו הוא שם ד' של מדת החסד והרחמים אבל אתה אל תבטח בזה כ"א באלקיך חשוב תשובה שלך תהי' באופן שתצדק גם לפני שמו אלקים שהוא שם מדת דינו, חסד ומשפט שמור נגד בני אדם לא בלבד ע"פ משפט תנהג עמהם שלא לעשות עול כ"א גם חסד שמור אבל אתה אל תבטח על חסד הקב"ה כ"א וקוה אל אלקיך תמיד שמעשיך יהי' באופן שתוכל לקוות אל אלקיך שגם במדת הדין תצדק ומה שאני מזהירך בזה הוא מפני שכנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב כנען הוא שם סוחר (כדכתיב כנעניה שרי ארץ) ואומר כנען הסוחר הגדול שהוא היצה"ר שמוכר תענוגי העוה"ז נגד העוה"ב בידו מאזני מרמה לעשוק אהב שאומר לך במרמה טוב סחרך ואל תירא שתאבד משכרך בעוה"ב כי ד' ותרן הוא ואינו מקפיד ובזה רוצה לעשוק אהב לעשוק הנאהב מאביו שבשמים ולרחקו מעליו וע"פ עצתו יאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי נעשרתי ונחזקתי בעבודת ד' כל יגיעי לא ימצאו לי און אשר חטא כלומר גם אם יגעתי לחשוב על מעשי לא אמצא לי עון אשר חטא (מלשון והייתי אני ובני שלמה חטאים) אשר יגרע לי משכרי בעוה"ב וכ"ז יאמר אפרים באשר האמין לדברי מרמה של הסוחר הגדול שיאמר לך הקב"ה ברחמיו לא יגרע לך משכרך על אשר חטאת בעולם הזה ולכן אני מזהירך ואתה באלקיך תשוב שתהי' תשובתך בכל מעשיך למען תצדק במה"ד: ואם תאמר הלא באמת ד' זכרו ומנהג עם בריותיו במדת החסד והרחמים לזה הוסיף הנביא בשם הקב"ה ואנכי ד' אלקיך מארץ מצרים עוד אושיבך באוהלים כימי מועד זה יבואר ע"פ מה דאיתא במדרש פ' זו כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה הה"ד כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות א"ר ברכיה אמר הקב"ה למשה לך אמור לישראל כשהייתם במצרים הייתם דומים לשושנה בין החוחים עכשיו שאתם נכנסים לארץ כנען היו דומים לשושנה בין החוחים ותנו דעתכם שלא תעשו לא כמעשי אלו ולא כמעשי אלו עכ"ל י"ל מה הלשון ותנו דעתכם שלא תעשו למה הוסיף על הפסוק שאמר בקיצור לא תעשו אבל יבואר ע"פ מה דאיתא עוד במדרש מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים היא קשה על בעלה ללקוט כך הי' קשה גאולתן של ישראל לפני הקב"ה הה"ד או הנסה אלקים לקחת לו גוי מקרב גוי אילו ואילו מגדלי בלורית אילו ואילו ערלים א"כ לא הי' מדת הדין נותנת שיגאלו ישראל ממצרים לעולם עכ"ל בפי' המדרש י"ל דללקוט נטיעה מחיבורה יקשה על ב' אופנים או שקשה לעקרה מצד חיזוק חבורה בארץ או שקשה ללקטה מפני שא"א להגיע אליה והנה אם נמשל קושי גאולת הקב"ה לישראל ממצרים ללקיטת שושנה ודאי אין הקשה מפני אופן הראשון דלפני גבורתו מי יעמוד אבל הקשי הי' באופן השני מפני קיטרוג מדה"ד על שסבבו לשושנה מעשים הרעים של ישראל שנשוו בהם למצריים וזה המשל שהיו כשושנה בין החוחים שקשה על בעלה ללקוט אותה לא מפני חזקת עצה ושרשה כ"א מצד החוחים אשר סבבו אותה.

ובזה יפורש הפסוק או הנסה אלקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטוי' ובמוראים גדולים ככל אשר עשה לכם ד' אלקיכם במצרים לעיניך ומה שיש לדקדק בפסוק בפרט השינוי בין השמות שבתחילה אמר הנסה אלקים ואח"כ ד' אלקיכם יש לפרש ע"פ הדברים שהוכיח עלי לבניו שמואל א' ב' אם יחטא איש לאיש ופללו אלקים ואם לד' יחטא איש מי יתפלל לו בפי' דברי תוכחתו י"ל שהוכיחם שישובו ולא יבטחו שהקב"ה ותרן הוא דידוע ששם שקים הוא מדת הדין ושם ד' הוא מדת הרחמים וזה מה שאמר אם יחטא איש לאיש ופללו אלקים שבעונות שבין אדם לחבירו בזה לא ישלוט הקב"ה במדה"ר כי מה שהוא זכות לזה הוא חוב ולכן בכזה ישפוט שם אלקים מדה"ד לבד וגם אם לד' יחטא איש שהחטא הוא בדבר שבין הקב"ה לאדם אשר בזה יוכל להשליט מדת רחמיו מי יתפלל לו אם לא החוטא בעצמו שישוב אליו בכל לבבו ובכל נפשו ולכן אתם שחטאתם לבני אדם ולהקב"ה אל תבטחו להנצל מן העונש אם לא תטיבו מעשיכם: והנה בהצלת ישראל מיד מצרים הי' נס כפול האחד שנאבדו מצרים מפני ישראל אף שהי' גוי בקרב גוי שנשוו במעשיהם הרעים למצרים וזה מה שנאמר שלקחם באותות ובמופתים במלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה מה שלא שייך בהקב"ה מצד הכח והגבורה שעומד כנגדו דאשר בדברו שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם לא יצטרך למלחמה וליד חזקה להכניע בנ"א כ"א המלחמה היתה בעצמו ובכבודו נגד מדת דינו ועוד נס שני הי' בגאולתם שנעשו המכות במצרים לעיניהם שכבר דרשו רז"ל למה שנאמר ללוט אל תביט אחריך שמי שניצול לא בזכותו כ"א בזכות אחרים כמו שניצול לוט רק בזכות אברהם לא יוכל לראות במפלת שונאו: ובזה יפורש מה שאמר המשורר ד' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי די"ל מה לשון בעוזרי עזרי הל"ל אבל דוד רצה לומר אם באמת לא בזכותי כ"א רק בחסד הקב"ה לבד נצלתי משונאי לא הייתי ראוי לראות נקמה בהם אבל מזה ידעתי שחוץ מעזר הקב"ה שעמדה לי גם מעשי הטובים היו בעזרי ולכן אני אומר ד' לי בעוזרי ולא עזרי לבד וזה ידעתי באשר ואני אראה בשונאי כי אם לא נצלתי גם ע"י זכותי לא ניתן לי זאת לא בלבד להנצל משונאי כ"א גם לראות נקמתי בהם:

ובזה יפורש הפסוק או הנסה שקים לקחת לו גוי מקרב גוי וגו' שאמר משה לישראל ראו הנסים שעשה לכם הקב"ה שאף ששלט בשם אלקים ובמדה"ד עכ"ז לקח אתכם גוי מקרב גוי ממצרים ששויתם להם במעשיהם הרעים ככל אשר עשה לכם ד' שקיכם במלחמה ובזרוע נטויה שכבש לכם מדת דינו להיות לכם ד' בלבד בשליטת מדת רחמיו ולא זו בלבד כ"א גם עשה המוראים הגדולים שעשה במצרים לעיניך שאתה ראית נקמתך בהם כאילו נצלת בזכותיך אכן הלא יקשה איך באמת עשה הקב"ה כן נגד מדת דינו לזה ממשיל לישראל לשושנה בין החוחים כי אף בעוד שהשושנה שם אין לבעלה תועלת ממנה באשר שלא יכול להריח בה עכ"ז אחר שטרח ללקוט אותה מבין החוחים אז יתענג בריחה הטוב והנעים כן הענין לישראל כמו שאמר הקב"ה כבר למשה בתחילת שלוחו כששאל באיזה זכות יגאלו ישראל השיב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה.

ובזה יתיושב הפסוק כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו דכנראה מה שאמר אשר ישבתם בה ואשר אני מביא אתכם שמה מיותר הוא אחרי שהוא דבר ידוע אבל יאמר שכמו שהיו ישראל במצרים זמן רב בין עובדי ע"ז ועושי תועבות כן היו מיועדים גם כשיבואו לארץ כנען לישב זמן מה בין עובדי ע"ז כדכתיב מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ וזה מה שאמר המדרש עכשיו שאתם נכנסים לארץ כנען היו דומים לשושנה בין החוחים: והנה שני דברים יש שמעבירין את האדם מדרך בחירתו השכלית האחד הוא הרגילות בפרט בדבר עבירה כמו שאמרו רז"ל כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשה לו כהיתר והשני הוא ע"פ מה שאמר הנביא ירמיה ב' פרה למוד מדבר באות נפשה שאפה רוח תאנתה מי ישיבנה בחדשה ימצאונה שהמפרשים נלאו לפרש הלשון בחדשה ימצאונה אבל יש לפרש דהנביא מקונן על ישראל שהם כפרה למוך מדבר אשר באות נפשה שאפה רוח שחפצה בחפשית מבלי הטות צוארה לעול ולעבודה וזה מצד העבירות ומצד קיום המצות שיבוקש מהם קונן תאנתה מי ישיבנה מי יכול להשפיע תאוותה אשר רק בחדשה ימצאונה שתמיד תבקש חדשות ותמאס בישנות וזה מה שקראנו הבחינה השנית אשר תעביר את האדם מדרך בחירתו השכלית באשר יבקש תמיד חדשות אף שרעה מהישנה אשר מעביר מפניהן וזה מה שסיים המדרש תנו דעתכם שלא תעשו לא כמעשי אלו ולא כמעשי אלו שרצה ליישב בזה מה שדקדקנו למה הוצרך הכתוב לומר אשר יצאתם משם ואשר אני מביא אתכם שמה שר"ל שהכתוב מזהירם ליתן דעתם שלא יתעו מדרך הישר לא ע"י הרגילות במצרים אשר ישבתם בה ולא מפני בקשת החדשות בארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה אשר תמצאו שם תועבות חדשות למען לא תחדלו להיות כשושנה אף כי בין החוחים תפריחו עד אשר תפרו ואגרש הכנענים מלפניכם ויבטלו החוחים ובפרט תשמרו מטענת היצה"ר שאין הקב"ה מקפיד לזה מסיים אני ד' אלקיכם בתחלה אני רחמן כשמי ד' אבל אם תחטאו אז אני אלקיכם להפרע מכם במדת הדין. לכן אין טוב לאדם כשחטא כי אם לשוב מיד ולהחזיק במדת הרחמים של הקב"ה טרם יתעורר עליו מדת דינו ועפ"ז יבואר מה דאיתא במדרש רבה פ ויחי אקרא לאלקים עליון בראש השנה לאל גומר עלי ביוה"כ לידע איזה לשם ואיזו לגזירה בחיק יוטל את הגורל זה גורלו של יוה"כ ומד' כל משפטו לידע איזו לשם ואיזו לעזאזל עכ"ל בפי' מדרש תמו' זה יש לומר דידוע מה שאמרו רז"ל שבר"ה נשפטו כל יושבי תבל אבל לא נשלם המשפט עד יוה"כ שאז הוא חתימת הדין וזה מה שאמר אקרא לאלקים עליון בר"ה אשוע אליו שאצדק בדינו למען יגמור עלי ביוה"כ לטוב: ומה שאמר לידע איזה ואיזה לגזירה זה מפרש המדרש בסיפא בחיק יוטל את הגורל זה גורלו של יוה"כ וכו' דאם אמנם אין מי שיודע איך יצא משפטו אם לזכות אם לחוב עכ"ז בזמן שביהמ"ק קיים הי' להם סימן לזה בגורל כדאמרינן ביומא טרף בקלפי והעלה שני גורלות חטף בחטיפה שלא יכוון ליטול את הגורל לד' בימין שסימן טוב הי' כשעלה בימין שמודיע שנתכפרו העונות וכן אמרינן בר"ה פ' ד' ארבעים שנה קודם חרבן הבית לא עלה הגורל בימין ומזה ידעו שלא נתכפרו עוונותיהם וזה פי' המדרש בחיק יוטל את הגורל זה גורלו של יוה"כ אעפ"י שבחיק יוטל את הגורל מבלי ראי' ומבלי בחינה עכ"ז מה' כל משפטו כבר נשפט מד' לידע איזה לד' ואיזה לעזאזל שהוא שופט אם נתכפרו העוונות להודיע אם הגורל לד' בימין או בשמאל ואם לעזאזל בימין או בשמאל ולכן אקרא בתפלתי בתחנונים בר"ה לשופט כל הארץ על כפרת העוונות ולא אמתין עד יוה"כ למען בשעת הגורל ביוה"כ כבר יגברו רחמיו עלי לידע איזה לד' ואיזה לעזאזל שיעלה הגורל לד' בימין.

עוד י"ל בפי' המדרש כשנחקור להבין מעט עד מקום ששכלינו הקצר מגיע מה הוא הענין של שני שעירים שווים במראה בקומה ובדמים והם מתנגדים בכפרתם מקצה לקצה שהאחד אף שג"כ נקרא חטאת נקרב דמו בקדש הקדשים מקום משכן השכינה והאחד מובא לעזאזל מקום משכן הטומאה לכפר שם ואולי יש לומר ע"פ מה דאיתא במדרש תהילים ל"ב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה דהוא סולח לעוונינו כל שנה ושנה כדכתיב והי' זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל אחת בשנה אתה מוצא ביוה"כ בא השטן לקטרג על ישראל והוא פורט עוונותיהם של ישראל ואומר ישראל גנבים הם והקב"ה פורט זכיותיהם של ישראל ושקולים שתי הכפות והשטן הולך להביא עוונותיהם וליתן בכף העוונות ולהראם מה עשה הקב"ה נוטל מהעוונות מהכף ומטמינם תחת פורפירא שלו והשטן בא ואינו מוצא עון שנאמר יבוקש עון ישראל ואיננו ואומר השטן רבש"ע נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה ולכך דוד משבח אשרי נשוי פשע כסוי חטאה עכ"ל ולהבין דברי המדרש שודאי רק דרך משל נאמרו דאיך שייך שהקב"ה יש לו כף מאזנים ושמטמין העבירות תחת פורפירא שלו וכל הענין שאינו רק גשמיות ואין לו שייכות על רוחניות ולבאר זה נקדים מדרש פ' אחרי ונשא השעיר עליו נוטל הקב"ה כל עונותיהם של ישראל ונותנם על שר שלעשו שנאמר ונשא השעיר עליו באותו שעה אומר כמה כח יש בו שאתה נותן עליו כל עונות של יעקב באותה שעה נוטל הקב"ה העוונות ונותנם על בגדיו והם נעשים אדומים שנאמר מדוע אדום ללבושיך וחוזר ומכבסם עד שנעשו לבנים שנאמר לבושי' כתלג חור עכ"ל וי"ל מה זה לשון של שר של עשו כמה כח יש בו שמשמע שיש לו כח לסבול העוונות אבל לא כח כ"כ הרבה ואיזה שיעור יש בזה וגם מה שטוען שאתה נותן עליו כל עונות של יעקב משמע שהוא מודה במקצת שיש לו לסבול עוונות של יעקב רק לא כל העוונות ומה הם אשר מודה ומה הם אשר כופר לא נתבאר גם מה זה ענין המשל שהקב"ה נוטל העוונות ונותנן על בגדיו והם נעשים אדומים וחוזר ומכבסם עד שנעשים לבנים ולבאר זה י"ל ע"פ מה שאמר המשורר הרב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד ופי הפסוקים י"ל שיש ב' מיני עונות מזיד שנקרא עון ושוגג שנקרא חטאת וידוע מה שאמרו רז"ל מי שחטא ועשה תשובה מיראה זדונות נחשבו לו כשגגות ועפ"ז בארנו במ"א מה שאמר דוד כי עווני אגיד אדאג מחטאתי שאמר על עווני שהוא המזיד אגיד ואתודה ואם שיש לי תקוה שנמחל המזיד עכ"ז אדאג מחטאתי מחטא השוגג הנשאר עוד ממנו וזה מה שאמר גם פה הרב כבסני מעוני שהוא המזיד ועוד אזעק אז שגם מחטאתי שהוא חטא שוגג שנשאר ממנו טהרני כי פשעי אדע פשע שהוא עון מזיד אני אדע ואעשה תשובה עליהן אבל עכ"ז וחטאתי נגדי תמיד החטא השוגג הנשאר עוד נגדי תמיד לכך אני אתפלל שמאחר שמחלת לי על המזיד גם מהשוגג טהרני.

והנה יש להבין אחר שאמר הקב"ה לנח לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו ואמרינן בסוכה פ' ד' שהקב"ה מתחרט על שברא יצה"ר כמו שנאמר ואשר הרעותי א"כ למה נענש החוטא על חטאיו הלא היצה"ר הוא הגורם אבל זה אינו שהיצה"ר אין לו כח רק להטות רצונו של אדם לחטא אבל למעשה החטא אין לו כח להכריחו וזה עושה האדם מעצמו ולכך נענש בדין על המעשה ועל כן אמרינן סוף חולין שאין הקב"ה מעניש על המחשבה לחטא שזה נעשה ע"י יצה"ר: ובזה נבין הענין שהקב"ה נוטל עוונות של יעקב ונותנם על שר של עשו שאין זה עול כי השר של עשו הוא השטן הוא היצה"ר שהתעה את האדם לחטא לכן יש לו לסבול את החטאים אבל לא יצדק זה רק על חלק הרצון של עבירה אבל לא על חלק המעשה שלזה אין לו כח להכריחו וזה אשמת האדם לבדו וזה פי' המדרש ונשא השעיר עליו נוטל הקב"ה כל עוונותיהם של ישראל ונותנם על שר של עשו באותה שעה אומר כמה כח יש בו שאתה נותן עליו כל עונות של יעקב פי' שטוען אם גם יצדק שצריך לסבול מעוונות של יעקב חלק הרצון אבל הלא הי' לו כח להכריחו גם על המעשה ולכן למה ישא גם את חלק הזה של המעשה והקב"ה מודה לו שהוא שופט בצדק ועכ"ז רוצה בחסדו לטהר ישראל גם מחלק המעשה של העונות אחר שעשו תשובה ונוטל העונות ונותנם על בגדיו שהבגד הוא המשל של המדה שכמו שהבגד אינו עצמו של הלבוש בו אבל הוא הנראה ממנו ומכירו לאחרים כן הם המדות של האדם שעל ידן ניכר מהותו וערכו וביותר יצדק זה אצל הקב"ה שאין אנו מכירין ממנו אלא מדותיו המפוארות כדכתיב וראית את אחורי ופני לא יראו וכמו שפירש הרמב"ם ולכן נקרא מדה שהוא גם שם הבגד כדכתיב ולבש הכהן מדו בד ועפ"ז מה שנאמר בהקב"ה שנוטל העונות ונותנם על בגדיו פירושו שבמדותיו רחום וחנון ארך אפים ורב חסד סובל העונות של המעשים אבל הם נעשין אדומים שמראה האדום היא משל החטא כדכתיב אם יהיו חטאיכם כשנים וגם היא משל מדת הדין כדכתיב מדוע אדום ללבושך וגו' ולזה יאמר שאחרי שרוב התשובות של החוטאים הם רק מיראת עונש אשר ע"י זה לא נמחל העון לגמרי כי עדיין נשאר חטא שוגג לכן גם אחרי סבל העון על מדותיו עדיין נשאר האדום של חטא השוגג כמו שאמר דוד כי עוני אגיד אדאג מחטאתי ואז גם המדות אדומים שאינם רחמים פשוטים שמעורבים במדת הדין ולכן לא יחדל החוטא מלבקש סליחה גם על השוגג וזה יצלח בידו כשיכניע לבו בחרטה גמורה על חטאו כמו שהתפלל דוד אחרי הרב כבסני מעוני שגם מחטאתי טהרני ואז הקב"ה מוחל גם השוגג וזה מה שמסיים המדרש וחוזר ומכבסם עד שנעשים לבנים לומר שמעביר מדת הדין לגמרי ומוחל מחילה גמורה:

וזה ג"כ פי' המדרש תהילים אשרי נשוי פשע כסוי חטאה כי קשה להמדרש הכפל של נשוי פשע וכסוי חטאה ולמה אמר אצל פשע נשוי ואצל חטאה כסוי וליישב זה אמר כת שביוה"כ בא השטן לקטרג על ישראל ופורט עונותיהם ואומר ישראל גנבים הם ר"ל בזה אחר שרואה שישראל ביוה"כ עומדים בעינוי בתפלה ובתחנונים ומתודים על חטאיהם מתיירא אולי בזה יכופרו עונותיהם ולכן מקטרג שגנבים הם שגונבים דעת עליון כנאמר במדרש על קין ויצא מלפני ד' כגונב דעת עליון ור"ל בזה שתשובתם אינה רק לחוץ להנצל מן העונש אבל בלבם אינם מתחרטים על חטאם ובזה רוצים לגנב דעתך כן מקטרג השטן לפני הקב"ה אבל מפני שחפץ חסד הוא ורוצה לתקן את ישראל לא משיב לשטן רק שזכיותיהם אשר בכף השניה שקולים כעונותיהם והשטן רוצה למצוא עוד עונות וליתן בכף העונות למען יכריע ולכן נוטל הקב"ה אחרי שרואה שבדין לא ינצלו ושיכריעו העונות באמת ברחמיו את העונות מכף מאזניים ומטמינם תחת פורפירו שלו ר"ל במדתו נושא עון ועובר על פשע שהוא פאר לבוש מדתו תחתיה מטמין העונות שמקבל התשובה אף שעדיין אינה שלמה כ"א מיראה ומה שאמר פה מטמינם תחת פורפירו שלו ובמדרש הקדום אומר נותנם על בגדיו משום ששם ר"ל שמוחל על חלק המזיד של העון לגמרי ועדיין נשאר חלק השוגג אבל כאן למען לא ימצא השטן לקטרג שעדיין חטאים של שוגג עמוסים על ישראל לכן אמר במשל שהקב"ה נוטל העונות ומטמינם תחת פורפירו שלו שר"ל בזה שחלק העון של המזיד נושא ומוחל לגמרי והחלק השוגג מטמינו תחת מדתו של ארך אפים שממתין לישראל עד ישובו בתשובה שלמה שנמחל גם חלק השוגג וזה שאמר הכתוב ירמי' נ' יבוקש עון ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאינה כי אסלח לאשר אשאיר יאמר אחרי ששבו ביוה"כ אף שתשובתם לא הי' רק מיראה עכ"ז חלק המזיד נמחל ולכן יבוקש עון ישראל דהוא המזיד ואיננו כי זה נבער ונמחל ואת חטאת יהודה יבוקש שהוא חלק השוגג על זה לא נאמר ואיננו כי עדיין הוא אבל ולא תמצאנה שאטמין אותו מפני המקטרג כי אסלח לאשר אשאיר שגם לחלק השוגג שהשארתי במחילתי כשמחלתי על העון גם לזה אסלח ואמתין על התשובה שלימה וזה מה שאמר השטן רבש"ע נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה יאמר לא אוכל לקטרג עוד אבל ידעתי איך צדקת את ישראל חלק העון נשאת וחלק השוגג שנקרא חטאת כסית לבל אמצאהו ואמר כל חט אתם בין מה שחטאו בשוגג מתחילה ובין מה שנשאר מן המזיד אחרי שלא שבו לגמרי כ"א מיראה שזדונות נעשות כשגגות את כלם כסית לבל אמצאם וזה מה שמסיים המדרש לכך דוד משבח אשרי נשוי פשע כסוי חטאה יאמר אשריו לחוטא המזיד ששב אפילו לא היתה תשובתו שלמה עכ"ז נשוי פשע חלק הפשע שהוא המזיד נשוי ונמחל לגמרי וחלק החטאה הנשאר נכסה מן המקטרג באשר שהקב"ה מאריך אפו וממתין לחוטא עד שישוב בתשובה שלמה ואז ימחול גם על זה. אבל יותר מתעלה על תשובה כזה שהיא לחצאין מי שמכיר בחטאו מה שפגם בכבוד אביו שבשמים אשר בראו וחננו ומטיב לו בכל שעה ובכל רגע כשיעלה כל זה על לבו יבוש ויכלם מפני חטאיו ולא יעלה על לבו יראת העונש כ"א אהבת ד' ואז תהי' תשובתו מעולה שלא בלבד שלא ישאר רושם חטא כ"א חטאיו נתהפכו לזכיות כמו שאמרו רז"ל ביומא תשובה מאהבה מהפכת זדונות לזכיות ובזה יש להבין קצת ענין השני שעירים שתכליתם שוה לכפר על ישראל שהאחר מכפר במקום קה"ק והאחד מכפר במקום אב הטומאה משכן עזאזל שכפרה האחת היא כנגד תשובה מאהבה שבכפרתה מהפכת הזדונות לזכיות והם ראויות לבוא למשכן ד' ולהראות לפניו עוד יותר ממעשי הצדיקים בפרט דאמר במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד אבל כפרת שעיר המשתלח היא כנגד תשובה מיראה שלא בלבד שאין שם זכיות אלא גם לאחר הכפרה על העונות עוד נשאר חטא שוגג וכנ"ל ולכן יובא למקום משכן הטומאה וכמאמר המדרש הנ"ל שהקב"ה נוטל עונותיהם של ישראל ונותנם על השעיר להטילם על שר של עשו השוכן בארץ גזירה וזה פי' המדרש הנ"ל בחיק יוטל את הגורל זה גורלו של יוה"כ ומה כל משפטו לידע איזו לד' ואיזה לעזאזל פי' רק הקב"ה שיודע מחשבות ובוחן לבבות ידע איזו חלק מהתשובה יוטל בגורל על השעיר לד' שהוא של תשובה מאהבה ואיזו חלק יוטל על שעיר של עזאזל שהוא חשובה מיראה.

אמנם מי שלא שב לא מאהבה ולא מיראה זה יש לו לירא משני מיני דינין דין של עוה"ז ודין של עוה"ב כנרמז במדרש רבה פ' בראשית ויאמר ד' אל קין אי הבל אחיך משל לאפרכוס שהי' מהלך באמצע הפלטירא מצא הרוג ואחר עמד על גבו א"ל מי הרגו א"ל אנא בעי לה גבך ואת בעי לה גבי א"ל לא אמרת כלום משל לאחד שנכנס לגינה ולקט תותין ואכל והי' בעל הגינה רץ אחריו א"ל מה בידך א"ל אין לך בידי כלום א"ל והרי ידיך מלוכלכות כך א"ל קין להקב"ה השומר אחי אנכי א א"ל הקב"ה הא רשע קול דמי אחיך צועקים משל לאחד שנכנס למרעה וחטף גדי אחד והפשילו לאחוריו והי' בעל המרעה רץ אחריו א"ל מה בידך א"ל אין לך בידי כלום א"ל והרי הוא מופנה אחריך כך אמר הקב"ה לקין קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה עכ"ל וי"ל למה צריך ג' משלים וי"ל דהמדרש רצה לבאר מה שאמר הקב"ה לקין שבתחילה שאלו אי הבל אחיך וכשהשיב לא ידעתי א"ל הקב"ה מה עשית סתם בלא הזכיר לו עוד שרצח לאחיו ושוב א"ל קול דמי אחיך צועקים וזה מבאר שהקב"ה חפץ חסד ורוצה בתשובה לבל ידח ממנו נדח ולכן הולך עם החוטא מדריגה אחר מדריגה בתחילה שאלו אי הבל אחיך אולי יתודה ויודה על חטאו אבל הוא כפר והשיב השומר אחי אנכי וזה מבאר המשל הראשון בהרוג שנמצא והרוצח עמד על גביו וכשנשאל מי הרגו תחת שהי' להתודות על חטאו השיב בעזות אנא בעילה גבך כמו שהשיב קין בעזות להקב"ה ה השומר אחי אנכי הלא אתה שומר העולם ושוב א"ל הקב"ה מה עשית ורמז לו שיורע שעשה מעשה מבלי הזכיר לו עוד שהוא הרג לאחיו אולי עתה ישוב ויתודה על חטאו וזה מבאר המשל השני מהגנב התותין וכשכופר שגנבם מראה לו סימן בידיו שמלוכלכים בהם אבל עוד לא מראה לו את המעשה בעצמו וכשלא הודה והתודה קין גם אז שוב א"ל קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה הלא דמי אחיך צועקים אלי בקול שאתה הרגת אותו ושפכת את דמו וזה מבאר המשל השלישי מגנב שגנב הגדי והפשילו לאחוריו וכשכפר שלא גנב א א"ל בעל המרעה הלא הגניבה מופנה אחריך ולא תוכל לכפור. ומזה יש רמז לשלשה מיני דין שיעברו על האדם החוטא הדין הראשון הוא מה שעושה בעצמו כשלבו נוקפו על מעשיו הרעים ויבוש מחטאיו וירא פן יודעו לבני אדם ויתנו אותו לבוז ולכלימה ודאגתו תדד שינה מעיניו ואוכל תתעב נפשו וביותר יגדל מכאובו כשירא לנפשו מעונש על חטאו וזה הדין הראשון ותקנתו כשישוב אל הקב"ה בכל לבו ובכל נפשו בזה ימצא מרגוע בלבו לא בלבד להנצל מן העונש כ"א גם שישמור אותו הקב"ה מכל בושה וכלימה וביותר כשישוב מאהבה כנ"ל שאז ירויח עוד בחטאיו להיות לו זכיות והדין הראשון הזה הוא שנרמז במה שאמר הקב"ה לקין אי הבל אחיך שרצה להעיר בקרבו החרטה מבלי הזכרת דין ועונש:

אכן כשלא ישמע האדם על קול לבבו בקרבו אז יזכירו הקב"ה בחטאיו ע"י עונש יסורין שבאין עליו שמזכירים אותו במה שחטא ובפרט אם הם מדה כנגד מדה והוא נרמז במה שאמר הקב"ה לקין מה עשית אשר מבאר המשל שמתוך שידיו מלוכלכות יזכור ויכיר שחטא ובמה חטא ואם אז ישוב בתשובה שלמה ימצא מחילה לחטאיו וינצל מהעונש. כן אם גם אז יקשה ערפו ויכפור בחטאו וגם העונש של העוה"ז לא יכניע את לבבו הערל שיתלה הכל במקרה וכמו שאמרו רז"ל רשעים אפילו בפתחו של גהינם אינם חוזרין בתשובה אז יבא עליו דין השלישי עונש העוה"ב שמראין לו המעשה עצמו אשר נאשם בו ואשר לא יכול לכפור עוד את אשמתו כדאיתא סנהדרין ד' צ"א א"ל אנטונינוס לרבי יכולים גוף ונשמה לפטור עצמן מן הדין כיצד גוף אומר נשמה חטאה שמיום שפירשה ממני הרני כאבן מוטל בקבר נשמה אומרת גוף חטא שמיום שפירשתי ממנו הרני כצפור פורח באויר א"ל משל למלך שהי' לו פרדס וכו' שהרכיב חיגר על סומא ודן שניהם כאחד אף הקב"ה מביא נשמה וזורקה בגוף ודן שניהן כאחד שנאמר יקרא אל השמים מעל זו נשמה ואל הארץ לדין עמו זה הגוף עכ"ל וזה נרמז במשל השלישי של קין כשירצה הגנב לכפור גניבתו מראין לו אותה שהפשילה לאחוריו כן כשיכפרו גוף ונשמה כל אחד המעשה של העון מרכיבין אותן יחד ומראין להן המעשה עצמו כיצד עשו אותה כמו שמראין להחיגר והסומא איך גנבו הפירות ולכן שומר נפשו יזהר מלבוא בדין קשה הזה רק ישוב מחטאיו מיד כשעבר או על כל פנים ביוה"כ בתשובה שלמה מאהבה כי אז לא בלבד שלא נענש אלא ירויח מצות וזכיות. ועפי"ז יבואר מה דאיתא במ"ר בראשית ויקרא אלקים לאור יום אלו מעשיהן של צדיקים ולחושך קרא לילה אלו מעשיהן של רשעים ויהי ערב אלו מעשיהן שלרשעים ויהי בוקר אלו מעשיהן של צדיקים יום אחד שנתן להם הקב"ה יום אחד ואיזה זה יוה"כ עכ"ל ותמוה מה משמיענו המדרש בזה אבל ע"פ דברינו הנ"ל יבואר היטב שר"ל שאע"פ שמעשיהן של רשעים הוא ערב וחושך ורק מעשיהן של צדיקים הוא אור עם כל זה אפשר שיתאחדו מעשי הרשעים עם מעשי הצדיקים להיות כיום מאיר שנתן להם הקב"ה יוה"כ ואם ישובו בו בתשובה שלמה מאהבה אז זדונות נעשות כזכיות והשוו מעשיהן עם זכיות הצדיקים להיות אור: ועפי"ז יפורש הפסוק כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ד' תטהרו שי"ל מה הענין יכפר עליכם לטהר אתכם אבל י"ל דיש חילוק בין כפרה ובין טהרה שכפרה הוא לשון קנוח כמו שפי' רש"י בהרבה מקומות ושמזה לשון כפורי זהב על שמקנח בהם אצבעו מן ההזאה וידוע שבקינוח לא ימוש הליכלוך לגמרי שלא יוכר ממנו עוד רושם משא"כ טהרה שהוא לשון הסרת הטומאה לגמרי שבעוד מעט מהטומאה ניכר לא יקרא טהרה וזה מה שאמר כי ביום הזה יכפר עליכם שעל כל פנים כשתשובו ביום הזה תשיגו כפרה גם כשלא תהי' תשובה שלמה רק מיראה שעדיין נשאר חטאת שוגג אבל לטהר אתכם מכל חטאתיכם כשתרצו להטהר לגמרי גם מחטאתיכם שהן השגגות לפני ד' תטהרו אזי תשובו בעבור ד' וכבוד שמו מאהבה שיבואו עונותיכם לפני ד' כזכיות ואז תטהרו טהרה שלמה.