יוצר האדם וחונן הדעת — לו יאתה תהלה ותודה נובעת — אשר מקור חכמתו ויראתו — פתח ביתר עוזו ושאתו — לסגולי דור דור ודורשיו ואנשי חמודיו — נוצרי עדותיו בכל עת ושומרי פקודיו — מעינות הגיוניהם חוצה להפיץ — לנטוע עץ הדעת גומל פרח וציץ — לערוך שכלם על נר המנורה — להוגים בה להופיע אורה לחצוב בארות ולשאוב ממעיני התורה — לכל החוסים להחיות נפשם ברוח טהורה — ולמי כל אלה חמדת ישראל ונטע שעשועי שרשיו — הלא לאבי אבי רכב ישראל ופרשיו — אשר אור תורתו העריך על הר גבוה בשחקים בהיר — ותחת שוחה עמוקה נר שכלו האיר — ובמתק מדברותיו הדרך אשר ישכון אור התורה תו — ורבים השיב מדרדר העון עם שושני שפתותיו — ללמדם ארחות עולם מאושרים מפז ומפנינים — להיות חלקם בחיים חבלם בנעימים.

וזאת תורת המנחה אשר הכין לצאן מרעיתו — אשר הטיף דבר ד' להסרים למשמעתו — ויותר מחמשים שנה אשר בקול דבריו כבוד אלקי ישראל העריץ והקדיש — ואת מצותיו משפטיו וחוקותיו דרש באר היטב מקמה ועד גדיש — ואת מצפונות המדרשים אשר שם הזהב גלה — ואבני טוב האגדות הבריק ויגיהו אור סגולה — וכל רעיונותיו הלביש בנועם מליצותיו — תפוחות זהב וכסף משכיותיו. אך לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה — ולכן לשאלות דור החדש שם פניו אל כל אשר הנגע פשה — מחוקק במשענתו התורה והתעודה להרימה — נגד בוגדים ומשחיתים אשר לה פנו עורף להחרימה — ובקנאת האמת הסיר מעל פניהם מסוה השקר — להורות ולהבחין בין חוקים המוסרים ומדינים אשר הם ליקר — בעיני כל איש שבלבבו נגע אלקים יראתו — וישימם לענקים לגרגרי אמונתו — ובין נגעי הזמן שבעלות רוח היום יסודתם — לעקור ולנתוץ בית ד' לשארית אמונתם.

וזה כשלשים שנה אשר כל מכירי אאמ"ו הר"ב ז"ל בו פצרו — לחרוט בצפרן שמיר מאמרים ודרשות ממגד אוצרו — להפיצם ביעקב ולחלקם בישראל לזכרון — למען יעמדו ימים רבים ויהיו לאות לדור אחרון — אבל המון טרדותיו אשר מבקר עד ערב כתרוהו — ונוסף על משרת הרבנות מקרוב ומרחוק מנוחה הרדיפוהו — ועוד מדת ענותנותו אשר מנעה פרי עטו גם בעניני הלכה להרהיב — ועל אחת כמה וכמה באגדה בנפשו עוז להרהיב לכל המתענגים בנועם דבריו חמדו — למלאות חפץ זה לנגד עמדו. ואך בשנת תרכ"ח כאשר עברו לו ימי הזקנה — והגדיל הצל וראה כי היום פנה — אז התחיל ללקוט שושנה מתוך שושנה — ממספר דרשותיו על כל שבתי וחגי השנה — אשר עד אז רק רעיון המושך עם הפסוקים אגדות ומדרשים — וביאור קצר מאוד על הגליון היו חרושים — ובזה הספר במכתב ובדפוס עד ספר הדברים הגיע ופרשיות הדברים ואתחנן ועקב אלי מפיו הגיע — עוד ימים מועטים לפני בא השמש ויחל האור — ואל מקור החיים שב רוחו הטהור — ונעצב עמדתי באבלותי כי נגדע קרננו — ולא זכינו שהשלים דבריו אשר להם ערגה נפשנו — להתענג מזיז כבודם — ומאצילות הדר הודם.

אמנם חלקי ד' אמרה נפשי ותחי רוחי — ואף כי ידעתי קט שכלי ומיעוט ערכי — גשתי אל מלאכת הקדש על נחלת אבי שם להקים — ומתוך כתבי אדונינו אמ"ו הר"ב ז"ל חרזתי טורי מרגליות לענקים — ולכל הסדרות הנשארים מאמרים שמצאתי להם המשך אספתי — ובאשר יראתי להוסיף או לגרוע דרך כלל קצרתי — ואם שגיתי אתי תלין משוגתי וד' יכפר בעד אם מטרת הכוונה לא השגתי }ואבקש נא מן המעיין בדרשות של ספר הדברים להשגיח היטב בהתקונים וההוספות שבסוף הספר.{. וכבר הזכרתי כי ספר הנוכחי אין גם חלק החמישי מכל הדרשות — ואולי יזכני ד' עוד איזה חלקים על מזבח הדפוס להעלות.

אכן אולי למען זה בשם מנחת עני קרא אחרית פרי תנובתו — באשר בימי כחו הקריב בכורי יעקב ראשית מפרי יגיעתו — לכן כשנטו לו צללי ערב שמש ימי חייו כציץ נובל — הקריב מנחתו זאת בכלות לו ימי תבל — ונתקיימה דרשת שהעני אשר לא תשיג ידו ביום התקדשו עם מנחתו הוא מקריב את נפשו — גם לזה את שם הספר מנחת עני קרא אשר אותיות שמו בקרבו ספורות — ומנחת עני עם בן אהרן רעכל נשוה במספרם מנויות — וידענו את דרכו בקדש אשר לכבוד אבותיו הישרים והתמימים — ערך את כל חבוריו להאיר לפניהם במקום משכן כבודם במרומים. וכן אשוע גם אנכי נא ליוצאי חלציו יעמוד זכותו זכותו — להדריכם בדרך אמת ובארץ החיים לנחול עמו נחלתו, דברי בן המחבר — הכותב פה מאהילאב בארץ רוסיא יום ב' טו"ב מרחשון שנת ויעקב נס סכתה ויבן לו בית לפ"ק. בן ציון הצעיר בלאאמ"ו הר"ב מהור"ר יעקב יוקב עטטלינגער זללה"ה.