Minchat Ani on Torah, Chayei Sara
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
במדרש ואברהם זקן בא בימים זקן זה קנה שתי עולמות שלשה נכתרים בזקנה ובימים ושלשתן היו ראש לנסיון אברהם ויהושע ודוד אברהם ראש לאבות יהושע ראש למלכות משבט אפרים דוד ראש למלכות משבט יהודה אמר רב אחא יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בימים בימים ואינו בזקנה אבל כאן זקנה כנגד ימים וימים כנגד זקנה עכ"ל וצריך ביאור מה זה בזקנה ובימים גם מה שאמר ר"א שיש בזקנה ואינו בימים בימים ואינו בזקנה היאך יתכן זה אכן יפורש אמר (משלי ט') עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא וי"ל אם כוונת הפסוק שבשכר מצות צדקה ימצא זקנה ושיבה הלא הרבה מצות יש שמאריכים ימים ויש לבאר ע"פ מה דאיתא בזהר חדש פ' ויצא דניאל אמר ידע מה בחשוכא ונהורא עימי' שרי אע"ג דנהורא עימי' שרי ידע מה בחשוכא וי"ל מה לשון אע"ג דנהורא עימי שרי' וכי בשביל זה לא ידע מה בחשוכא אבל כוונתו דהנה בהנהגת הטבע כשהשלם מנגד לחסר אז החסר יראה את השלם אבל השלם לא יראה את החסר שמי שעומד בחושך רואה למי שעומד באור אבל מי שעומד בצד האור לא יראה מה בחושך אבל בהקב"ה שראיתו נתעלה על ראיית הטבע אינו כן דאף שעמו שרי' נהורא והוא אור העולם עם כל זה ידע מה בחשוכא וכן הענין בעשיר נגד העני העני רואה את העשיר ונושא אליו עיניו אבל העשיר אינו משגיח בעני ורק ע"י צדקה מראה העשיר שהולך בדרך הבורא יתברך אשר אע"ג דעימי' שרי' אור העשירות עם כל זה רואה לעני שעומד בחושך להאיר לו במעט חשכו ע"י צדקה שעושה עמו.
ימי העני נקראו רעים כמאמר בן סירא כל ימי עני רעים וימי הזקנה ג"כ יקראו כן כמה שנאמר בקהלת עד אשר לא יבואו ימי הרעה שדרשו רז"ל אלו ימי הזקנה אכן גם זה רק בבחינת בני האדם אבל מי שהולך בדרך הקב"ה להשגיח על מה שבחשוכא גם לימי זקנה ימצא מעלה וזה פירוש הפסוק עטרת תפארת שיבה שיהא השיבה עטרת תפארת ולא חסרון בדרך צדקה תמצא כמו שהצדקה שבה חונן העשיר לעני ומכבד אותו מאיר חשכו כן השיבה היא עטרת תפארת מאיר בימי הרעה.
אמנם מתי השיבה תפארת ומתי ימי הזקנה רעים יבואר ע"פ המדרש מה בין מיתת נערים למיתת זקנים ר' יהודה אומר הנר הזה בשעה שהוא כבה מאליו יפה לו ויפה לפתילה ובשעה שאינו כבה מאליו רע לו ורע לפתילה רבי אבהו אמר התאינה הזו בשעה שהיא נלקטת בעונתה יפה לה ויפה לתאינה ובשעה שהיא מתלקטת שלא בעונתה רע לה ורע לתאינה אמרו בעל התאינה יודע אימתי שהיא עונתה של תאינה ללקוט כך הקב"ה יודע אימתי היא עונתן של צדיקים להם להסתלק מן העולם ומסלקן הדא דכתיב דודי ירד לגנו לערוגת הבושם ללקוט שושנים עכ"ל וענין המשלים ובמה נחלק דעת ר"א מדעת ר"י יבואר שלדעת ר"י מי שמת טרם יגיעו ימי הזקנה לעולם רע לו ורע למשפחתו ודימה את האדם לנר שיש בו שמן במדה לדלוק זמן רב וכשדולק עד שיכלא השמן ויכבה מאליו אז טוב לו ולהפתילה שבו דולק הנר אבל כשיכבה קודם כלות השמן אז רע לו ולפתילה כן האדם שניתן לו ע"פ הטבע כח חיות לשבעים או שמונים שנה אם יחיה עד שתכלה העת אז הוא דוגמת הנר שכבה מאליו וטוב לו ולבני משפחתו אבל אם ימות בימי הנעורים אז הוא כנר שנכבה ע"י אחר ורע לו ולבני משפחתו שהוא דבוק בהם כנר בפתילה אבל דעת ר"א אינו כן שהוא מדמה את האדם לתאינה שאין לה עת ידוע לבישול פירותיה כמו שאמרו רז"ל שתאינים אין לקיטתן כאחד שבכל עת שבישל תחת מהתאינים בעץ התאינה יש צורך ללקטה שלא יאכלוה התולעים מה שרע לה ורע לתאינה והבעל תאינה הוא מכיר ויודע אימתי בשלה ומלקט אותה בעתה כן האדם לפעמים בבוקר ימי חייו שכן נקראו ימי הנעורים כבר נתבשל שתיקן הכל מה שצריך לתקן כמאמר הכתוב מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל וכמו שהספיד חכם א' למת בימי נעוריו שהוא יגע בכ"ח שנה מה שלא יגע אחר בשבעים שנה ואדם כזה הוא כתאינה שבשלה בבקר וטוב לו שילקט לכנוס לחיי עד ולכן אין לשער האדם אחר מספר שנות ימי חייו רק אחר מעשיו.
אכן מי שנתברך בזקנה ובימים שקונה שלימות בכל יום מימי חייו ומאריך ימים אז יש לו ברכה מכופלת להוסיף לו זכיות במספר יותר ממה שהוטל עליו לזכות בהם וזה פירש המדרש זקן זה שקנה שתי עולמות שבעוה"ז קונה חיים ארוכים ועם זה קנה לו בעוה"ב זכיות רבות כי יש אדם שהוא בזקנה שקנה לו זכיות להשלים תכלית ביאתו לעולם אבל אינו בימים שמת בימי הנעורים וזה השלים פה חלקו לעוה"ב אבל לא מספר ימיו בעוה"ז ויש להיפוך שחי ימים רבים עד ימי שיבה אבל אינו בזקנה שלא קנה לו זכיות כמדת חיובו אכן בצדיקים האלה אברהם יהושע ודוד שנאמר בהם זקן בא בימים בהם הי' שניהם יחד זקנה כנגד ימים וימים כנגד זקנה שהאריכו ימים והוסיפו זכיות אכן למען לא נחשוב שרק צדיקים הי' כן ולא בשאר צדיקים שלא נכתב בהם כן שלא נאמר רק אברהם זכה לכך ולא יצחק ויעקב וכן בשאר צדיקים לזה מפרש המדרש ששלשתן היו ראש אברהם לאבות יהושע למלכות שבט אפרים ודוד למלכות שבט יהודה לומר שרק באלו מפני שהיו ראשים ותחלה לשלשלת נזכר זה אבל לא נחדל גם מאז לבאים אחריהם להיות גם בהם זקנה ואריכות ימים יחד.
עוד בדרך אחר יש לפרש המדרש יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בימים וכו' עפ"י מה דאיתא עוד במדרש ואברהם זקן ר"י פתח וגם עד זקנה ושיבה אלקים אל תעזבני אמר ר"א לא היא זקנה ולא היא שיבה אלא שאם נתת לי זקנה תן לי שיבה עמה ממי אתה למד מאברהם ע"י שכתוב בו ושמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט זכה לזקנה שנאמר ואברהם זקן עכ"ל והוא תמוה איך מתרץ ר"א הקושיא לא היא זקנה ולא היא שיבה במה שאמר אם נתת לי זקנה תן לי שיבה עמה ואיזה ראי' היא מאברהם ע"י שכתוב בו ושמרו דרך ד' ויש לפרש עפ"י מה שציותה התורה מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ודרשו רז"ל בקידושין מפני שיבה תקום הוא זקן בשנים והדרת פני זקן זה שקנה חכמה ופליגי שם ת"ק ור"י הגלילי לת"ק לא ציותה התורה בקימה מפניו אלא כששני המעלות יחד זקנה וחכמה ולר"י הגלילי גם יניק וחכים מצוה לקום מפניו אבל בזה שווים שמפני זקן עם הארץ אין צריך לקום וידוע שכל מקום שנאמר חכמה הוא חכמת התורה והליכה בדרכיה ובדרך זה יפורש ג"כ עוד בדרך אחר מה דכתיב עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא שר"ל שרק אז השיבה בשנים היא עטרת תפארת שמכבדים בבעליה אם תמצא בדרך צדקה שהולך בדרך ד' לעשות צדקה ומשפט כאברהם דזולת זה השיבה אינה תפארת לבעליה דזקני ע"ה דעתן מתטפשות כדברי רז"ל מדכתיב וטעם זקנים יקח והם ללעג ולבוז וזהו מה שנכפל באברהם זקן ובא בימים שזקן הוא כמו גבי והדרת פני זקן שקנה חכמה ומצות ובא בימים הוא זקנה בשנים וזה מה שמפרש ר"א כפל הלשון ואמר יש לך אדם שהוא בזקנה פירוש שקנה חכמה ומצות ואינו בימים שעדיין לא נזקן והוא אינו מכובד כ"כ כדעת ת"ק דריה"ג ויש בימים שהוא זקן בימים ואינו בזקנה שלא קנה חכמה ומצות והוא ע"ה אבל כאן זקנה כנגד ימים וימים כנגד זקנה שהי' חכם לפי שניו וזקן לפי חכמתו וזה ג"כ פירוש המדרש מה שאמר ר"א עוד לפרש מה שהתפלל דוד גם עד זקנה ושיבה אלקים אל תעזבני שכפל זקנה ושיבה והקשה הלא היא היא ומתרץ שכוונת דוד כמו שדרשו רז"ל מפני שיבה תקום והדרת פני זקן שאמר אם נתת לי זקנה תן לי שיבה עמה שרק על תנאי זה אני חפץ שיבה בשנים דהיינו אריכות ימים עד שיבה אם נתת לי זקנה שאהי' חכם בתורה כי בלא תורה ומצות למה לי חיים ארוכים ומביא ראי' מאברהם שרק ע"י שכתוב בו ושמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט זכה לזקנה כדכתיב ואברהם זקן בא בימים שע"י שזכה לזקנה לקנות חכמה ומצות נחשב לו לברכה שבא בימים שהזקין בשנים שתכלית החיים הוא לסגל מצות שמי שאינו מרבה מצות לא נחשבו ימיו לשני חיים וזה פירוש הפסוק ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה דשני חיי שרה מיותר אבל ר"ל שכל קכ"ז שנה של שרה נחשבו לה לשני חיים שלא עבר יום שלא קיימה בו מצות עד שהי' לה כל יום וכל שנה ימי ושני חיים כי מי שחי ימים רבים על האדמה כל יום שלא פעל בו טוב לא נחשב לו לשני חיי אדם שלא חי כי אם חיי בהמה ולכן גם באברהם נאמר ואלה ימי שני חיי אברהם אשר חי שגם שם אשר חי מיותר ויפורש ג"כ על דרך זה שכל קע"ה שנים אשר חי היו שני חיי אברהם שלא עבר יום שלא החיה את נפשו בקיום מצות ד' ומה שנאמר כן רק באברהם ושרה ולא בצדיקים אחרים אחריהם הוא ע"ד שכתבנו שרק באב ואם הראשונים של ישראל שבהם התחילה שלשלת הקדושה נזכר זה למען נלמוד גם על אחרים כי אם גם בברכה לא נזכר רק אברהם שה ברכו בכל לא נגרעה גם שרה ממנו להיות מבורכת בזקנה ושיבה כמו ששוותה לו בכל.
ועל דרך זה יפורש מה דאיתא במדרש וד' בירך את אברהם בכל ר' יודן ור"נ ר"י אמר שנתן לו נקבה אמר לו ר"נ עיקר ביתו של מלך אין כתוב בו ברכה אלא וד' בירך את אברהם בכל שלא נתן לו בת כל עיקר עכ"ל וצריך ביאור מה לשון עיקר ביתו של מלך וגם מה שסיים שברכה היתה לו שלא ניתן לו בת צ"ב היאך פליגי מהיפוך להיפוך שר"י תשב לו ברכה שהי' לו בת ור"נ חשב לו ברכה שלא הי' לו בת וגם מה שמסיים כל עיקר הוא מחוסר הבנה ויש לפרש דבבבא בתרא (דף קמ"א) פליגי ר"מ ור"י ג"כ בזאת הפלוגתא אם היתה בת לאברהם או לא והקשו התוספ' למ"ד בן נח מותר באחותו למה לא השיא אברהם הבת ליצחק אם הי' לו ותירצו דקטנה היתה ועוד תירצו שלא משרה היתה כי אם מהגר המצרית והנה תירוץ הראשון דקטנה היתה קשה שהרי גם רבקה קטנה היתה שנולדה בעת העקדה ונשאה יצחק כשהיתה בת ג' שנים ואם היתה הבת משרה עכ"פ ג"כ היתה לפחות בת ג' שנים כשהי' יצחק בן ארבעים שהרי בעת העקדה כשנולדה רבקה מתה שרה וצ"ל דהך תירוץ כתבו התוס' למ"ד שהביאו התוס' יבמות (דף ס"א) שרבקה היתה בת י"ד שנה כאשר נשאה יצחק אבל למ"ד שהיתה בת ג' ע"כ צ"ל כתירוצם השני שלא השיאה ליצחק מפני שהיתה בת הגר ובזה יובן דברי ר"נ שאמר עיקר ביתו של מלך אין כתוב בו ברכה שודאי יש לחשוב שמה שנאמר באברהם וד' בירכו בכל הי' שהי' לו בת שלא נחסרה לו גם ברכה זו כדאיתא בב"ב אבל אז לא שוותה לו שרה שהיא עיקר ביתו בברכה ומה שנאמר באברהם שד' בירכו בכל לא יהי' נאמר גם עליה ולכן מפרש אדרבה ברכה היתה לו שלא היתה לו בת כל עיקר שר"ל כל עיקר שאפילו משרה לא היתה לו בת שאם הי' לו בת משרה הי' משיאה ליצחק ולא באה הצדקת רבקה אל ביתו ונשתלשל מזה שגם האמהות רחל ולאה בלהה וזלפה לא נישאו ליעקב שרק ע"י רבקה אמו הלך יעקב לבית לבן לקחת לו משם אשה כמאמר הכתובים וזה ודאי לברכה לאברהם תחשב שסיבב הקב"ה אשר לו מצעדי גבר כוננו לזווג אמהות הקדושות האלה עם אבות הקדושים להוציא מהם עמודי בית ישראל.