פ' ואתחנן מסיים ושמרת את המצות ואת החקים ואת כ המשפטים אשר אנכי מצוך היום ודרשו רז"ל היום לעשותם ולמחר לעה"ב ליטול שכרם דשכר מצות בהאי עלמא ליכא אכן לפי הנראה יש סתירה לזה במה שמתחיל אחר זה פ' עקב והי' עקב תשמעון וגו' ואהבך וברכך והרבך וברך פרי בטנך וגו' הרי שמבטיח שכר מצות בעה"ז אכן יש לומר דע"י שלשה דברים בא השכר גם בעולם הזה.

(א) ע"פ מה דאיתא במדרש ושמר ד' אלקיך לך כל מה שישראל אוכלים בעוה"ז מכח הברכות שברכן בלעם וכל מה שברכו אותן אבות העולם והנביאים מושמרים להם לעולם הבא משל למה"ד ליתום שהי מתגדל אצל בעל הבית הי' אוכל ושותה משלו למדו אומנות אותו יתום אומר כל מה שאני אוכל ושותה ומתכסה מתוך שכרי הוא אמר לו אותו בעה"ב חייך כל מה שאתה אוכל ושותה בכח חבית מים שאתה ממלא לי ובכח עץ שאתה מבקע לי אבל שכרך כפול ומונח כך כל מה שישראל אוכלים בעוה"ז בכח הייסורין הבאים עליהם אבל שכרן כפול ומשומר לעתיד לבוא עכ"ל ויש להבין איזה חילוק יש בין הברכות שברכן בלעם למה שברכן אותן האבות ואיך מבאר זה במשל שהביא וי"ל שהמצות נחלקים לשמיעות ושכליות השמיעות נקראים חוקים שאנו מקיימים בלבד באשר ששמענו אותם מפי הקב"ה אבל אם לא נצטוינו עליהם לא היינו מקיימים אותם מפני שאין השכל מחייבם אכן השכליות נקראים משפטים מפני שהשכל שופט שיש לקיימם לתועלת האדם היחידי ולתועלת חברת האדם ואם שאין הקב"ה צריך לעבודת האדם וכל מה שאנו מקיימים הוא לתועלת שלנו לבד עם כל זה אנו מחוייבים לקיים המצות כולם לכבוד שמו הגדול לעשות לו נחת רוח לקיים רצונו וביותר צריך השתדלות לזה במצות שכליות שאנו מכירים בהם התועלת לנו שלא נקיים אותם בשבילנו כי אם בשביל הקב"ה שצו' עליהם כי המצות שמעיות שאין אנו מכירים תועלת שלנו בהם בנקל יותר אנו מקיימים לכבוד השם המצוו' עליהם וזה ענין המשל שהיתום אצל הבע' הבית שלמדו אומנות עושה שתי מיני עבודות עבודת האומנות שלמדו הבע"ב ועבודת הבית למלאות מים ולבקע עצים והחילוק בין שתי מיני עבודות הוא שעבודת האומנות השכר הגיע לרבו בלבד ואין להיתום חלק בו אבל עבודת הבית היתום נהנה בו עם רבו שהרי אוכל ושותה ומתכסה בביתו והיתום בחשבו שבזה ניתן לו שכרו לגמרי במה שרבו מאכילו ומשקו על עבודת האומנות שעושה בעבורו שבשביל חביות מים שממלא ובשביל העצים שמבקע חושב שאין לו שכר באשר שעושה לתועלתו ג"כ אבל בעל הבית הוא בעל חסד ואומר לו להפך הוא כל מה שאוכל ושותה הוא לשכר חביות מים שאתה ממלא לי ובכח עץ שאתה מבקע לי מדייק לי לא בשבילך עשיתי כן כי אם בשבילי ועלי לשלם שכרך אבל מה שאתה עושה בשביל האומנות זה שכר כפול ומונח לך על עת העתיד כשתגדל ותעזוב ביתי וכן הענין שנוהג הקב"ה בחסדו כן עם ישראל השכר בעוה"ז נותן להם בשביל שמקיימים המצות שכליות לא בשביל תועלתם כי אם לכבוד שמו אבל שכר המצות שמעיות נטור להם לעוה"ב והנה מה שברך בלעם לישראל הי' מה שראה בהם שמקיימים המצות השכליות כמו שנאמר וירא ישראל שוכן לשבטיו שראה שאין פתחיהן זה כנגד זה שע"י זה שלום ביניהם מה שנכר לטוב הכולל כל ברכות העוה"ז כמו שאמרו רז"ל לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום והן על מה שראה שמיגעים עצמם במצות כמו שאמר מי מנה עפר יעקב שדרשו רז"ל מצות שמקיימים בעפר ליתן תרומות ומעשרות וכדומה הכל מצות שכליות וזה פי' המדרש שכל מה שישראל אוכלים בעוה"ז הוא בשביל ברכת בלעם שברכם על שמיגעים עצמם לסבול ייסורים לקיים מנות השם השכליות אבל מה שמקיימים ישראל המצות שלא ניכר להם תועלת בעוה"ז על זה בא להם ברכת האבות והנביאים ושכר זה שמור להם לעולם הבא והנה החילוק שבין חוקים ומשפטים אינו רק בעוה"ז אבל לעוה"ב כשיהיו כולם רוחני אז יכירו וידעו שגם מה שחשבו לחוקים שלא הבינו הטעם איך יגיע להם תועלתם שגם אלו הם משפטים ואשר שיכירו שע"פ השכל יתחויבו לקיום מצות האלו לטובתם וזה פירוש הפסוקים ושמרת את החוקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם היום לעשותם ולמחר ליטול שכרם אבל זה בלבד לענין החוקים אבל והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה כאשר לבסוף תכירו שהכל היו משפטים ולא חוקים ושמר ד' אלקיך לך את הברית ואת החסר שמר הוי מלשון ואביו שמר את הדבר דהיינו שמר לעתיד את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך וזה כדברי המדרש שמה שנשבע לאבות הוא שמור להם לעתיד לבא אבל הברכות שברכם ע"י בלעם שנאמר בהם ויהפוך ד' לך את הקללה לברכה כי אהבך ד' אלקיך מה שניתן להם באהבה ע"ז נאמר ואהבך וברכך והרבך וגו' שיתן לך שכר העוה"ז.

(ב) יותן שכר בעוה"ז ע"פ מה דאיתא במדרש ילקוט תהלים כ"ה לדוד אליך ד' נפשי אשא זה שאמר הכתוב ביומו תתן שכרו אמר לו הקב"ה לדוד למה אתה נושא נפשך אלי אמר לי' מפני אני כשכיר בעולמך שנאמר כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו וכתיב בתורתך ביומו חתן שכרו וכתיב ואליו הוא נושא את נפשו לכך אליך ד' נפשי אשא עכ"ל בפירוש המדרש י"ל כי אף אם שכר מצות בהאי עלמא ליכא ולכן על פי רוב לא יראה האדם בקשות לבבו בעוה"ז עם כל זה אם הצדיק מבקש שימלא הקב"ה רצונו אז מזכיר לו שהוא כשכיר שנותן נפשו לעבודת רבו וע"כ אם ישאל שכרו בעוה"ז על כרחך ינתן לו ע"פ המצו' ביומו תתן שכרו לא תבא עליו השמש וזה פירוש המדרש שדוד אמר איך ד' נפשי אשא ואמר לו הקב"ה למה אתה מזכיר זה אלי שאתה נותן נפשך אלי והשיב מפני שאני מחשיב עצמי כשכיר בעולמך וכתבת בתורתך שלשכיר נושא את נפשו על עבודת רבו ביומו תתן שכרו לכן אני מקו' שתמלא משאלות לבי מיד בעוה"ז: ועפ"ז צדיקים שמבקשים הקב"ה שיתן להם שכר בעוה"ז הוא נותן להם באשר שהם נותנים את נפשם אליו בעבודתם ועל זה נאמר רצון יראיו יעשה ושועתם ישמע ויושיעם ויש להבין אחר שאמר הכתוב קרוב ד' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת הרי ששומע תפלת כל פה ומאי חילוק שחלק שדוקא רצון יראיו יעשה וכו' וע"פ הנ"ל החילוק הוא שקרוב הוא לכל קוראיו ששומע תפלתם אבל אין נותן להם כרצונם שמבקשים שכר מעשיהם בעוה"ז אבל יראיו שאליו נושאים את נפשם להם כרצונם ככל אשר ישאלו ממנו וגם כאשר ישאלו איזה שכר בעוה"ז.

(ג) עוד יש אופן שנתן שכר בעוה"ז בהקדם מה שנאמר באיוב ז' הלא צבא לאנוש עלי ארץ וכימי שכיר יומו כעבד ישאף צל וכשכיר יקו' פעלו ויש להבין באיזה ענין נמשל האדם לשכיר ולעבד ולמה כפ' משלו לשכיר שנאמר וכימי שכיר יומו וכשכיר יקוה פעלו אכן י"ל דהנה ענין העובד בשביל אחר יצוייר על ג' פנים (א) אם הוא שכיר יום שנשכר לעבוד לעשות שכרו כל היום (ב) שהוא שכיר עבודה בקבלנות שקבל עליו עבודה המסויימת לעשות כלי או לבנות בית לאשר שכרו עד השלימו (ג) שהוא עבד בית אדוניו שצריך לעבוד בשבילו בכל יום כל עבודה שיחפוץ האדון: לכל אחד משלשה פנים האלו יש מעלה שנגרעה משני האחרים השכיר יום אינו צריך להשגיח על העבודה אם נשלמת או לא כי כשנערב היום יש לו שכרו על כל פנים מה שאינו כן בשני האחרים. להשכיר בקבלנות יש מעלה שאינו מוכרח בכל עת לעבוד כי אם לא יעבוד היום יעבוד למחר כי לא צריך רק להשלים עבודתו ואז יקבל שכרו משא"כ בשכיר יום כי אם לא יעבוד אפילו באונס יוגרע שכרו וכן העבד בבית רבו אם לא ירצה לעבוד אפילו יום אחד יש לו לדאוג שישלחו רבו מביתו. להעבד בבית רבו יש מעלה מה אין לשנים האחרים כי הוא אינו צריך להשתדל על צרכיו באשר שהכל יותן לו מבית רבו ולכן אין לו רק שאלה אחת להנפש מעבודתו בצל ערב.

והנה ענין האדם בעבודת הקב"ה מאחד כל המעלות יחד יש לו מעלת שכיר יום שיותן לו שכר עבודתו אפילו לא נשלם על ידו כמו שאמר המלך החכם מחוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל ופירשו רז"ל על שמת בימי בחרות ולא השלים עבודת הקב"ה יש לו מעלת שכיר בקבלנות דרחמנא לבא בעי ומחשבה כמעשה ואפילו אם באונס נשבת יום או ימים הרבה מעבודת הקב"ה ע"י חולי או כדומה עם כל זה יקבל שכרו בשלמות כמו שאמרו רז"ל לא עליך המלאכה לגמור ויש לו מעלת עבד בבית רבו שכל מחסורינו יותנו לנו מהקב"ה כדכתיב והיה אם שמוע ונתתי מטר ארצכם בעתו וגו' ואכלת ושבעת וזה פי' הפסוק הלא צבא לאנוש עלי ארץ כי בזה נתן לו הקב"ה ג' טובות כימי שכיר יומו שאין עליו לעבוד אלא כשכיר יום שנתן לו שכרו בערב מיד וכעבד ישאף צל יש לו טובת עבד שאין לו בקשה רק לנוח מעבודתו בצל ערב באשר שכל מחסורו על רבו ועוד הוא כשכיר יקבל פעלו שהוא כשכיר בקבלנות שיקו' פעלו על כל פנים שיודע שיהי לו חלף עבודתו אשר קבל עליו וביותר אם נשלם ע"י והנה אף שהקב"ה פועל טוב עם האדם לאחד בו שכר כל מעלות השכירות יחד אכן יש עוד מעלה גדולה מזה שזה הכל רק במי שנחשב אצלו כעבד התובע ונוטל שכרו בעד עבודתו ועל מי שנחשב לו לבן אצלו לא יצדק שם שכר כי אין האב מספיק צרכי בנו בשביל עבודתו כי אם באשר הוא בנו אשר אהבו ולכן מה שאמרו שכר מצות בהאי עלמא ליכא הוא רק מי שהוא בגדר הנוטל שכר אבל הנוטל מתנת אהבה כבן מהאב עליו לא נאמר זה ואין חילוק בו בין העוה"ז להעוה"ב ולכן בו אפשר שנתן לו גם שאלת לבבו בעוה"ז.

וע"פ זה יש לבאר מדרש ילקוט בפ' זו אשר אנכי מצוה אתכם היום מהו היום שאם שמעתם מצותי אתם מאירים כיום שנאמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע וכן הוא אומר תנו לד' אלקים כבוד בטרם יחשיך קודם שלא יבואו מלכיות וישתעבדו בכם שנאמר והנה אימה חשיכה גדולה וגו' ואם שמעתם כשם שהיום הזה מאיר כך תהיו מאירים ד"א שלא תאמר איני יכול לשמוע את כל התורה ולשמור את כל המצות שכתוב בה ארוכה מארץ מדה משל למלך שהי' לו בור עמוק לאין סוף אמר לבן ביתו שכור פועלים ומלא את הבור שכר פועלים ומי שהי טפש הי' הולך ומביט בבור אמר אימתי אני ממלא אותו ומי שהי פקח הי' אומר מאי איכפת לי שכיר יום אני אני שמח שמצאתי לי מלאכה כך הקב"ה אמר לו מאי איכפת לך שכיר יום אתה עשה יומך עד ירצה כשכיר יומו ד"א אל תקצה בדברי תורה אלא יהא עליך יום האחרון כיום הראשון וסוף השכר לבוא דכתיב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך עכ"ל בפירוש מדרש זו י"ל היצר הרע מסית את האדם מללמוד תורה בשלש טענות (א) שאמר לו שקשה הלימוד ומתיש כח ע"ד שאמרו אדם כי ימות באהל ועל קיום המצות מסית אותו שקשה עול המצות גדול מכחך שלא תוכל לסבול (ב) שאמר לו מה לך להתעסק בדברים אשר לא לעולם תבא אל תכליתו כי התורה ארוכה מתרץ מדה לכן עסוק בדברים שתוכל להשלימם שהם עסקי בעניני העוה"ז שתוכל לבוא אל תכליתם (ג) גם להמעמיק עצמו בתורה אומר למה העסוק יום ולילה בדבר שלא תמצא עוד דבר חדש בהם שהכל מה שתחשוב למצוא כבר נמצא מחכמים לפניך ואין חדש עוד בתורה. ונגד ג' טענות האלו מפרש תיבת היום בשלש פירושים נגד טענה הראשונה שמתיש כחו וקשה עול תורה ומצות לסבול משיב מהפסוק והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע כשיקבלו עליהם עול תורה ומצות ואם לאו המלכות מחשיך עליהם והוא כדרך שאמר התנא באבות המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול ד"א והפורק ממנו עול תורה נותנין עליו עול מלכות ועול ד"א.

ועל דרך זה יתבאר מה דאיתא במדרש ילקוט תהלים קי"ט כרו לי זדים שיחות אשר לא כתורתך ר"א אמר תרתי כתבת אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד וכתיב אם על בנים רטשה כתבת אשר יצוד ציד חי' או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר וכתיב שפכו דמם כמים סביבות ירושלים ואין קובר עכ"ל ובפירש המדרש י"ל שמקונן איך הזדים עשו בישראל שלא כתורה הן בתלמידי חכמים שעסקם בתורה והן בבעלי מצות שעקר עסקתם במצות שהת"ח נמשל לשור שמקבל עליו עול תורה כמו שהשור חורש למען יזרע ויצמח מה שיאכל כן הוא מיגע עצמו בתורה למען תצמח הלכה ויגדיל תורה ויאדיר ובעלי מצות נמשלו ליונה ואמרינן בשבת למה נמשלו ישראל ליונה מה יונה כנפי' מגינות עלי' אף ישראל מצות מגינות עליהם וזהו מה שמקונן תרתי שבהריגת ת"ח שנמשלו לשור עברו הזדים על הצווי אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד ובהריגת בעלי מצות שנמשלו ליונה עברו על הצווי ושפך את דייו וכסהו בעפר ששפכו דמם כמים ואין קובר.

ועל טענה השניי' שטען היצר הרע נגד לימוד תורה שארוכה מארץ מדה ולא תבא אל תכליתה משיב מהמשל שבעלה הבית שוכר פועלים למלאות בור עמוק עד אין תכלית שמשיב הפקח מה לי אם לא אשיג התכלית הלא שכיר יום אני לומר איני כשכיר הנ"ל שמקבל המלאכה בקבלנות ואין לו שכר כי אם כשמשלים העבודה אלא שכיר יום אני שמשתלם לו שכרו כמספר הימים שעבד והוא ע"ד שאמרו רז"ל לא עליך המלאכה לגמור: ונגד הטענה השלישית שלא נמצא עוד מה לחדש בתורה אמר היום שיהיו דברי תורה חביבים עליך כאלו נתנו היום שלכך נמשלה התורה לבאר מים חיים אשר בכל יום נובע ממנו חדשות.

אמנם מי שאינו מקבל שכר בעוה"ז על אחד משלשה האופנים האלו ואע"פ כן טוב לו בעוה"ז הוא בגדר אותם שנאמר עליהם בפרח רשעים כמו עשב וגו' להשמדם עדי עד ובזה יבואר מה דאיתא במדרש פ' עקב מאי כתיב למעלה וידעת כי ד' אלקיך וגו' אמר ר"ח בר אבא למה הדבר דומה לאוהבו של מלך שנפקד אצלו ומת אוהבו של מלך בא בנו ומבקש את הפקדון מידו אמר לו תן לי הפקדון שהפקיד אבא אצלך אמר לו המלך מצאת אחר טוב ממני הפקדון שאצלי לא שמרתי אותו לא קפלתי אותו כך כשחטאו ישראל בימי ירמי' אמר להם הקב"ה מה מצאו אבותיכם בי עול על כל מה שנשבעתי לאבותיכם לא קיימתי נשבעתי להם שאני מברך את בניהם שנאמ' כי ברך אברכך לא ברכתי אתכם ע"י והנכם היום ככוכבי השמים לרוב אמרתי לו שאני מוציא ברכוש גדול לא עשיתי כך ככתוב ואחרי כך יצאו ברכוש גדול לפיכך אמר משה ומשמרו את השבועה מן ויפרך מבית עבדים אתה יודע שהוא האל הנאמן עכ"ל יש להבין מה ענין זה לוהי' עקב תשמעון גם לא מפרש בהמשל על איזו פקדון הוא מכוון שהבן מבקש אבל י"ל שהרשעים בעוה"ז מבקשים שיהי להם כל הטובות מעוה"ז אפילו אין בהם מעשים שיכולים לתבוע עליהם שכר אכן הקב"ה שצדיק וישר הוא יודע שעדיין יש להם לתבוע שכר ע"י זכות אבות שברך הקב"ה חותם לכל זרעם וזה ענין הפקדון שתובעים שיותן להם טובות העוה"ז אכן ע"ז משיבים הפסוקים שפ ואתחנן מסיים כי מאהבת ד' אתכם ומשמרו את השבועה אשר נשבע לאבותיכם הוציא ד' אחכם ביד חזקה ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים וידעת כי ד אלקיך הוא אלקים האל הנאמן שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו לא יאחר לשנאו אל פניו ישלם לו ושמרת את המצו ואת החקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם והי עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ד' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך ופירוש הפסוקים ובפרט מה שמזכיר לפעמים שבועה ולפעמים ברית וחסד י"ל שהחילוק שבין שבועה ובין ברית וחסד הוא ע"פ מה שפירש הרמב"ן בפ' בי נשבעתי נאום ד' יען אשר עשית את הדבר הזה וגו' כי ברך אברכך והרבה חרבה את זרעך והלא כבר כרת ד' ברית עם אברהם על זה טרם נבחן בעקידה שהברית לא הי' רק בתנאי אם ילכו בניו בדרכיו כדכתיב כי ידעתיו וגו' ושמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ד' על אברהם את אשר דבר עליו אבל השבועה הי' עכ"פ יתברכו ואפילו יחטאו שנאמר בי נשבעתי נחום ד' כשם שאני לא משתנה כך שבועתי לא נשתנה ולכן בעגל התפלל משה והזכיר אשר נשבעת להם בך כמו שבארנו במקומה ויש בזה שתי טובות לישראל האחד שיהי הקב"ה עם ישראל אפילו יחטאו והשני שע"י זה כל הטובות שהם עי הברית והחסד יתקיימו לעתיד לבא שבעוה"ז אוכלים גם אם אינם נאהבים ובזה יפרשו הפסוקים שאמר הקב"ה השבועה אשר נשבע לאבותיכם הראה מה שהוציא ד' החכם ביד חזקה שיד חזקה הוצרך לכבוש מדת הדין שקטרג שישראל לא היו ראויין לגאולה וע"י זה וידעת שכמו ששמר הקב"ה השבועה כן הוא נאמן לשמור ג"כ הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו אף שאינו נותן להם הטוב במדה גדושה שרק לשונאיו נותן טובה בעוה"ז במדה גדושה על פניו להחבירו אבל לכם עקב תשמעון ושמר ד' לך חת הברית ואת החסד דהיינו שישמור השכר לכם לעוה"ב כמו שפי המדרש וזה הענין המשל כשהבן שואל פקדון של אביו דהיינו מה שיש לו לקוות מברכות האבות בעוה"ז הקב"ה משיב להם וכי אין אני נאמן הרי ראיתם שקיימתי השבועה ששמרתי מה שנשבעתי כמו הפקדון שמקפל אותו ומזה תדעו שכמו שקיימתי השבועה כן אקיים גם כן הברית והחסד וזה ג"כ פי' דברי ירמי' מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי וילכו אחרי ההבל ויהבלו ולא אמרו אי' השם המוציא אותנו מארץ מצרים פירוש ממה שידעתם שהוצאתי אתכם מארץ מצרים תדעו ותכירו שאני שומר השבועה לעובדים אותי ומזה תדעו שכן אשמור גם הברית והחסד שכרתי עם אבותיכם ולכן לא תכירו עול בי גם אם אין אני נותן לכם כל וושחלוחים בעוה"ז כאשר תחפנו שהברית והחסד שמור לעולם הבא.

אמר בן המחבר עד הנה דברי אאמ"ו הר"ב הכ"מ ז"ל כפי הסדר הנכון וכפי הרחבת הביאור ברעיונותיו הגבוהים אשר זכיתי שעוד ימים מועטים לפני הסתלקותו קרא אלי בפיו ככל הדברים האלה סדרות ספר דברים ואנכי כתבתי בדמע. ומכאן ואילך העתקתי מתוך דרשותיו הרבים איזה ענינים לכל סדרה אשר דמיתי למנוא בהם המשך ורעיון אחד אמנם אחרי כי לא נרשמו רק רמזי וכוונות המדרשים בקיצור נמרץ כי לח נעלם דבר זה מכל מכירי אדונינו אמ"ו הר"ב הכ"מ שאך א בשעה מועטת לפני הכנסת השבת רשם איזה ראשי פרקים ה ויראתי לתת מגרעת לדבריו וגם להוסיף ענין שלא מדעתו וכונתו ובכל זאת לא רציתי למנוע טוב מבעליו ואמרתי תן לחכם ויחכם עוד. ובקשתי שטוחה להקורא שאם יחסר ההמשך ויועדר הסדר או ימצא איזה ענין באין ההבנה הנכונה שיתלה הטעות רק בהמעתיק שכוונתו רצויי' לזכות את ששכב הרבים. בן ציון.

(ד) אכן עוד בענין אחר יבואר קבלת שכר ועונש כשנדקדק ק בפסוק והי' עקב תשמעון את המשפטים החלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ד' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך מה שכבר הקשה האלשיך איך שייך שיצו' הכתוב לעשות המצות אודות שכר ועוד ק' לאיזה דבר פרט אשר לאבותיך הלא כבר זכר שומר הברית והחסד ומה זה פרט אח"כ שוב ואהבך וברכך ולמה פתח ברבים וסיים ביחיד חבל יש לומר דגם בפסוק למען אשר יצוה חת בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד לעשות צדקה ומשפט למען הביא ד' על אברהם ם חת אשר דבר עליו י"ל איך יצוה על בניו שיעשו צדקה למען הביא על אברהם וגו' הא זה דומה למקבל פרס אכן זה ג"כ פירוש הפסוק דכאן שלא רנה לומר שיעשו המצות למען קבל שכר דעל זה יהי' ב' תשובות הטובים יאמרו איך לעבור לקבל פרס והרעים יאמרו לא נעבוד ולא נקבל שכר לכן אמר הכתוב ודאי תעבדו למען אוכל לתת שכר אבל לא בשביל עצמכם אלא בשביל אבותיכם והלא בזה נתכבדו ונשמחו אבותיכם ואיך תמחלו על השכר אבל אולי יאמר האדם הלא הברית תקויים בשאר ישראל ואין החיוב עליו לשמור התורה לזה קאמר ושמר לך ר"ל הלא אתה גם בן אבותיך: ונגד הטובים אמר ואהבך וברכך דיש חילוק בין מתנת האב לבן או האדון לעבד כי מתנת האב אינה לתשלום שכר רק מפני שהבן נאהב להאב ויהי' שמחה לאב להטיב לבן וכן גם כאן הענין שהקב"ה אומר לא תעבדוני בשביל שכר וגם אני לא אתן שכר בעוה"ז רק מה שתאכלו הוא בעבור כשתעבדוני אתם בנים לי ואז מכח האהבה אטיב לכם.

וזהו פירוש המדרש רבה ושמר ד' אקיך לך את הברית אמר ר"ש בן חלפתא למה"ד למלך שנשא למטרוניתא והכניסה לו שני אריסים אף המלך זקף לה כנגדן שני אריסין איבדה מטרוניתא את שלה אף המלך נטל את שלו לאחר ימים עמדה וכישרה את עצמה והביאה אותן שני אריסין אף המלך הביא את שלו אמר המלך אלו ואלו יעשו עטרה ויתנו בראשה של מטרוניתא כך אתה מוצא אברהם נתן לבניו שני אריסין כי ידעתיו למען אשר יצו, וזהו צדקה ומשפט, אף הקב"ה זקף כנגדן חסד ורחמים אמים שנאמר ושמר וגו' אבדו ישראל את שלהם שנאמר הפכתם לראש משפט ופרי צדקה ללענה אף הקב"ה נטל את שלו שנאמר אספתי את שלומי את החסד ואת הרחמים עמדו ישראל וכשרו את עצמם שנאמר ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה אף הקב"ה הביא את שלו שנאמר וחסדך מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט אומר הקב"ה אלו ואלו יעשו עטרה וינתנו בראשם של ישראל שנאמר וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה וידעת את ד': וענין המשל שהאריס הוא העובד את הגן שיתן פריו והנה להצלחת האנושי שבין אדם לחבירו צריך שני דברים משפט וצדקה פירוש משפט ישמור האדם בעצמו נגד חבירו ואל יעות וצדקה יגמול עם אחרים אבל אפכא לא שלא יוכל האדם לבקש מחבירו שיעשה עמו צדקה לפנים משורת הדין והוא נגד אחרים יהי במשפט כי בזה לא יצמח טוב האנושי ונגד זה נתן הקב"ה שני אריסין שיצמיחו פרי ברכתו דהיינו נגד משפט נתן הברית שאמר לאבות שזה משפט לקיים דברו ונגד צדקה נתן חסד שהוא גם כן לפנים משורת הדין ובשעה שחטא ישראל ועות נטל הקב"ה את שלו וכשהחזירו בתשובה החזיר גם הקב"ה ומעתה אומר אלו ואלו יעשו עטרה בראש ישראל הפירוש שיתעטרו ישראל בשני דברים במדותיהם הטובים ובטוב הגדול שיושפע להם דהיינו וארשתיך לי שתהי' נראה מיוחד לי על ידי שני דברים ע"י צדק ומשפט שלך וע"י חסד ורחמים שהוא ברית אבות שלי כדכתיב ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבותיך: וזהו ענין הפסוק וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה וידעת את ד' דיש לדקדק למה שלשה פעמים וארשתיך אבל יש לבאר ע"פ מה דאיתא במדרש פ' עקב והי' עקב הלכה ארם מישראל שיש לו מנורה שעשויי' פרקים פרקים מהו לטלטלה בשבת כך שנו חכמים המרכיב קני מנורה בשבת חייב חטאת ומשום מאי חייב משום בונה וכדי למצוא המשך להלכה זו עם והי' עקב תשמעון נתבונן שהכתוב סוף ואתחנן מסיים ושמרת את המצוה ואת החקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה שיש לדקדק דפתח במצות חקים ומשפטים וסיים במשפטים לבד אכן כבר דרשו רז"ל היום לעשותם ומחר לטול שכרם והי' עקב שכרו בעקב אני נותן לכם: וידוע דמשפט נקרא מה שהשכל מחייב כגון דיני ממונות חק הוא בלי טעם כגון שעטנז ומצו' אינו נגד השכל אבל מכ"מ אינו מחייבו השכל כגון חגיגת מועדים כמו שבארנו גם לעיל והחילוק זה שייך בעוה"ז שלא בא האדם אל תכלית כוונת הבורא במצות חבל לע"ל יראה האדם כי הכל ע"פ חיוב השכל שיקראו כל המצות משפטים וזהו דקאמר ושמרת את המצוה פירוש זה היום לעשותם דעתה עדיין יש חילוק זה אבל והיה עקב בסוף דהיינו לע"ל תשמעו את המשפטים אז תשמעו ותבינו שכלם היו משפטים ולכך ושמרתם ועשיתם אותם ולא תאמרו נבחר במצות אלו ולא באלו כי ממקור אחד הלכו ואל תכלית אחד יצאו ועל כן האדם שאינו מקיים רק קצת מצות לא השלים רק מקצת עצמותו וזה פירוש המדרש שהאדם הוא דוגמת מנורה כי נר ד' נשמת אדם ואם כן כל זמן שמקיים מצות בוראו הוא דוגמת מנורה שדולק עליו הנר אבל מי שלא השלים רק מקנתו הוי כמנורה שעשוי' פרקים פרקים ולא השיג התכלית האמיתי ואל יקו' שעדיין יהי' עת להשלים עצמו לעתיד כי הלא אז הוא יום שכולו שבת ואי אפשר להשלים בו המנורה כי הוא עת המנוחה ולא היגיעה והמלאכה ולכן תשמרו כל המצות ותאמינו שבעקב תשמעו שהם משפטים כולם ושיהי' האירום שלם כי בשלשה דברים יהי' האושר לעתיד גדול מכל הטובות שקבלו ישראל עד הנה (א) שיהי' לעולם בלי הפסק (ב) שיהיו כארוסה שיש לה עטרה שניכר לכל שהיא ארוסת הקב"ה (ג) שיהי האמונה בשלימות אחרי שגם קיום המצות המשפטים והחוקים יהיו בשלמות שאז כיון וידעת את ד' שלא בלבד שתאמין ששייך בו ספק אלא יהי' ידיעה ממש.