במדרש וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ הה"ד עץ חיים היא למחזיקים בה אמר ר"ה בשם רב אחא שלא יהי' דברי תורה בעיניך כאדם שיש לו בת בוגרת ורוצה להשיאה לאחר אלא בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך אם יש לך זכות קח אמרי ר"ה בשם ריב"ל אמר משל למלך שאמר לבנו צא לפרקמטיא אמר לו מתיירא אני בדרך מהלסטים ובים מפיראטין מה עשה אביו נטל מקל וחקקו ונתן בו קמיע ונתנה לבנו ואמר לו יהי המקל הזה בידך ואי אתה מתיירא משום ברי' אף כך אמר הקב"ה למשה אמור לישראל בני עסקו בתורה ואין אתם מתייראים משום אומה עכ"ל וי"ל מה ענין דרשות האלה למנות ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו דקאמר הה"ד עץ חיים היא למחזיקים בה וגם מה רצה ר"ה לבאר בב' המשלים ולבאר זה י"ל דאם אמנם התורה היא עץ חיים שאדם אוכל מפירותיו בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב ונתנה לנו מהקב"ה במתנה כדכתיב ויתן אל משה שדרשו רז"ל במתנה נתנה לו והוא נהג בה בטוב עין ונתנה לישראל עם כל זה נתחייבנו לקיים ג' תנאים (א) שלא לעשות התורה כקרדום לחפור בה כמאמר התנא באבות כל הנאות מדברי תורה נוטל חייו מן העולם שהתורה קדש וכאלו מועל בקדש דחייב מיתה (ב) שלא יאמר כיון שהתורה שלי היא הרי היא לי כאחד מחפצי להתקשט בה לכבוד ולתפארת שגם זה נאסר ע"פ דברי התנא שאמר אל תעשם עטרה להתגדל בהם (ג) שלא יאמר האדם אחר שהתורה נתנה לי לזכות על ידה לכן אחקור על טעמי ושרשי מצותי' לתקן ולשנות אותן לפי הזמן ועניני העולם כפי הנראה לי שיגיע לי תועלת מהן אלא יאמין וידע שרק טעמים החצונים יכיר בשכלו אבל עיקר טעמיהן הפנימיות הם לד' לבדו ולכן אין בכחו ויכולתו לשנות בהן אפילו כחוט השערה.

והנה בפסוק ונטעתם כל עץ מאכל יש לדקדק דתיבת כל מיותר וזה רצה המדרש ליישב ופתח הה"ד עץ חיים היא למחזיקים בה לומר שמה שאמר כל הוא לרבות עוד עץ אחר שהיא התורה שנקראה עץ חיים שכל מה שנצטו בעץ מאכל להיות ג' שנים ערלים ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קדש הלולים לד' ובשנה החמישית תאכלו את פריו יאמר גם על עץ החיים ומה שבעץ המאכל הם השנים בעץ החיים הם הבחינות ששלשה בחינות יהיו לך בו ערלים טרם תאכל את פריו והם הג' בחינות אשר אמרנו שלא לעשות אותה לקרדום לחפור בה ולא לעטרה להתגדל בה ולא כחכמה אשר תחקור בה לשנותה רק יהי' לך כל פריה קדש הלולים לד' וזה מבואר בדברי ר"ה ובמשליו שבפסוק עץ חיים היא למחזיקים בה י"ל מה לשון למחזיקים דהל"ל ללוקחה ולכן מבאר ר"ה בשם רב אחא שענין התורה ונתינתה לישראל אינה כמי שיש לו בת בוגרת שאין לאביה געגועין בה אלא רצה להשיאה ושמח כאשר ימצא איש שיכניסה אל ביתו אלא הענין כמי שמשיא בתו לאיש וקשה לו להפרד ממנה אשר על כן אמר האב תכלית בתי הוא להנשא לאיש לכן לא אחדל אותה ממך אבל תעשה לי טובה שתקח אותי עמה באשר שאי אפשר לי להפרד ממנה וכדברי המדרש פ' תרומה ויקחו לי תרומה שאמר הקב"ה לקחתם תורתי לקחו אותי עמה לכך עשו לי מקדש ושכנתי עמה וזה ראי שהקב"ה ה גם אחר שנתן תורתו לישראל עדיין נשארה גם תורתו ולכן העץ חיים שהוא משל התורה לא ניתן לישראל לגמרי שיצדק לומר בהם שלקחו אותה אלא שמחזיקים בה אבל עודנו נטוע בגן ד וזה מה בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך אם יש לך זכות פי' אם תרצה לזכות באמרי ומצותי כראוי קח אותם בבחינה שהם אמרי ומצותי שעוד לי הם ולכן לא תעשם עטרה להתגדל בהם כי תתקשט בדבר שאינה שלך וגם אל תעשם קרדום לחפור בה כי תמעול בקדש שהתורה היא עוד קדשי: ונגד הבחינה השלישית שאמרנו שירחק האדם מלחשוב שמבין התורה על אמיתתה אשר על כן יהי לו רשות לשנות מצותיה ע"פ שכלו לזה אמר ר"ה בשם ריב"ל המשל השני לאב שנתן לבנו מקל ונתן בו קמיע וא"ל כשיהי' המקל בידך אי אתה מתיירא משום ברי' והרואה כשמכה הבן במקל ונוצח בו על אויביו יחשוב שכחו וכח המקל פעל זאת ולא ידע כי הפעולה נעשת מהקמיע הטמון בקרבה אשר לא נראית לו כן ענין התורה אם גם החצוניות של המצות הן להדריך את האדם בדרך הישר ולהרחיק ממנו אויבי נפשו שהן מדות הרעות והמגונות עכ"ז עיקר הפעולה נעשה ע"י סוד פנימיות המצות שנעלמות מן האדם בעוה"ז ורק ד' הבין דרכן ולכן אין ביכולתך לשנות דבר וזה נרמז במה שנאמר ובשנה הרביעית יהי כל פריו קדש הלולים לד' יאמר אחרי הזהרתיך להרחיק שלש בחינות הערלות אומר לך הבחינה שתהי' לך באמת בקיום ולימוד התורה שיהי' קדש הלולים לד' שלא יהי' כוונתך לטובתך כ"א היא קדש לד' ולכן לא תהי' לך לעטרה ולקרדום וגם יהי' לד' שלו בלבד נודעו נתיבותיה ודרכיה ואם תחזיק בבחינה הזאת אז תבוא לך הבחינה החמישית שתאכל פריה של תורה בעוה"ז ותוסיף לך תבואתה לעוה"ב:

ובזה יבואר מה דאיתא במדרש תהלים קי"ט אשרי תמימי דרך אמר דוד ואהי' תמים עמו ואשתמרה מעוני וכתיב שמר תם וראה ישר כי אחרית לאיש שלום וכתיב הולך בתם ילך בטח זה אברהם עכ"ל והוא תמוה לענין מה הביא המדרש ג' פסוקים אלו ומה זה שמסיים זה אברהם למה אברהם דוקא וי"ל דשם אם נאמר על שלשה דברים נאמר על שלם כמו שנה תמימה וכמו שנאמר תמים בבהמה שלא תחסר במום ונאמר על מי שאינו יודע להעמיק במחשבתו כלשון התנא אם מה הוא אומר ונאמר בהתנגדות לרמאי על ההולך בצדק הוא נקרא איש תם שנאמר ויעקב איש תם. וזה מרומז בשלשה הפסוקים שנגד ביאור המיתות שלם אמר דוד ואהי תמים עמו ואשתמרה מעוני לומר שאני מקיים כל המצות בתמימות ולא אחסר אחת מהן. נגד ביאור תם שאינו מעמיק לחקור נאמר שמר תם וראה ישר כמו שביארנו בפ' בא שעיקר תמימות בעבודת ד' היא שבתחילה יקיים המצות באשר שצוה אותם ד' מבלי לחקור על טעמם כמו שאמרו ישראל נעשה ונשמע בתחילה נעשה ואח"כ נשמע וזה שאמר שמר תם בתחילה תשמור המצוה כאילו אתה תם שאינו יודע להבין ואח"כ וראה ישר תחקור ותראה כי ישר דבר ד' שגם בשכלך תראה הטוב והמועיל בהמצות אף שעיקר טעמם נעלם ממך בעוה"ז כאשר אמרנו ונגד תם השלישי שהוא צדק ומישרים מביא הפסוק הולך בתום ילך בטח שבכל המעשים טובים של האדם אפשר שאינם בתמימות לכבוד ד' כ"א למען יפארו אותו בני אדם או שיקבל גמול על ידם אבל אברהם שהי' יחידי בעולם הכיר את בוראו ועבדו כנאמר אחד הי' אברהם שכל בני דורו היו עובדי ע"ז ושונאים ורודפים אותו לכן בו ביותר נאמר שהלך בתום עם הקב"ה שמה שעשה הי' רק צדק ומשרים ולכך מסיים הולך בתום ילך בטח זה אברהם:

ועפ"ז יבואר מה דאיתא במדרש קדושים תהי' כי קדוש אני אמר הקב"ה לישראל עד שלא בראתי אתכם היו מלאכי השרת מקלסין ומקדשין אותי בכם והיו אומרים ברוך ד' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם כיון שנברא אדם הראשון אמרו זה הוא שאנו מקלסין אותך בשמו אמר להם גנב הוא שנאמר ותאכל מן העץ בא נח א"ל זה הוא א"ל זה שיכור הוא שנאמר וישת מן היין בא אברהם א"ל זה הוא א"ל זה גר הוא בא יצחק א"ל זה הוא א"ל זה אוהב שונאי בא יעקב אמר להם זה הוא וכן הוא אומר לא יקרא שמך עוד יעקב כ"א ישראל ונקרא ישראל על שמו על זה נאמר ישראל אשר בך אתפאר אמר הקב"ה לישראל הואיל ונתקדשתם לשמי עד שלא בראתי אתכם היו קדושים כשם שאני קדוש שנאמר קדושים תהי' עכ"ל וי"ל דכפי הנראה הי' די כשאמר המדרש אחר שאמר מקלסין ומקדישים אותי בכם לסיים אמר הקב"ה לישראל הואיל ונתקדשתם לשמי וכו' וכל מה שאמר כיון שנברא אדה"ר וכו' הוא ללא צורך לדרשה וגם י"ל מה זה הענין שקרא לאדם גנב ולנח שכור ולאברהם גר וליצחק אוהב שונאי ולבאר זה נקדים מה דאיתא עוד במדרש קדושים תהיו ר' אבין אמר משל לבני מדינה שעשו שלש עטרות למלך מה עשה המלך נתן בראשו האחד ושתים בראשם של בניו כך בכל יום העליונים מכתירין להקב"ה שלש קדושות מה הקב"ה עושה נותן בראשו אחד ושתים בראשם של בניו הה"ד דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני וגו' וכתיב והתקדשתם והייתם קדושים עכ"ל ויש להבין מה ענין ג' עטרות ועוד איך שייך שהקב"ה כופל לבניו ליתן להם שתים ולו נשאר האחד ובפשטות אפשר לומר שענין ג' קדושות שמשבחין מלאכי השרת להקב"ה בהן הם (א) שלמות עצמותו ורוממותו ואחדותו (ב) התחייבות לו כל טוב וכל מדות מעולות ומפוארות (ג) שלילות ממנו כל חסרון וכל רע והנה הקב"ה חפץ בשנלך בדרכיו כמו שאמרו רז"ל בפי' אחרי ד' אלקיכם תלכו הדבק במדותיו מה הוא רחום אף אתה וכו' וזה הוא ענין שהקב"ה נותן שתי עטרות שהם שתי קדושות שנתפאר בהם ממלאכי השרת בראש בניו שרוצה שגם עליהם יאמר שעושים רק טוב ופורשים מכל רע ומכל חסרון אשר על כן לא יהי' עוד שבח להבורא יתברך בזה ורק הקדושה האחת שלמות ורוממות עצמותו א"א להשיג האדם והיא העטרה הניתנת בראשו כמאמר הכתוב ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש ר"ל הקדוש שמפארים בו עצמותי הוא לי לבד ואל מי תדמיוני ואשוה.

אכן עוד י"ל ביישוב המדרש שהמצות בכללן נחלקים לשלשה חלקים מצות שבין אדם למקום והן רוב מצות התורה מצות שבין אדם לחבירו ומצות שבין אדם לעצמו שצריך לקיים בשביל עצמו כגון מצות ונשמרתם לנפשותיכם ולא תשקצו את נפשותיכם וכדומה אכן באמת חילוק זה אין לו קיום כי כל המצות בכללן צריך לקיים לכבוד הקב"ה כנאמר בת"כ לא יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר אלא אפשי אבל אחדל מפני שהקב"ה אסר הרי גם מה שעשה בשביל עצמו שלא לאכול במה שקצה בו צריך שתהי' כוונתו רק לכבוד הקב"ה וכן כל המצות הם גם בשביל האדם עצמו כדכתיב ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע ובחרת בחיים למען תחי' אתה וזרעך וגם כולם הם מצות שבין אדם לחבירו שזכות הצדיקים מגין על העולם ולהיפך מעשה הרשעים מחריב העולם כמאמר התנא באבות פ"ה ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם ולהפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם וזה ענין ג' קדושות שמקדישין המלאכים להקב"ה שיתקדש ע"י ג' מיני מצות שמקיימין ישראל לכבודו אכן הקב"ה חפץ חסד הוא ומפני שידע שע"פ הרוב המצות שבין אדם לחבירו ושל אדם לעצמו לא יתקיימו בכוונה רצוי' לכבוד שמו לבד לכן די לו שיקיימו בניו שני חלקי מצות האלה בשבילם ובשביל אחרים ויקדשו הם וזה הענין שנותן שתי קדושות בראש בניו ורק חלק המצות שהם לכבוד שמו בהם מבקש מהעובדים שלא יעשו אותם כקרדום לחפור בהם וכעטרה להתגדל בהם והיא העטרה שנתן בראשו.

ובזה יבואר מה שנאמר אחרי קדושים תהיו איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו אני ד' אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם אני ד' אלקיכם שי"ל למה פתח במצות האלה דוקא ולמה הפסיק בין הפסוק הראשון להפסוק השני באני ד' אבל ע"פ דברינו יבואר דהנה בשלשה מצות שהם מורא אב ואם ושמירת שבת ואיסור ע"ז נכללו ראשי שלשה חלקי המצות שבראש המצוה שבין אדם לחבירו היא מצות מורא אב ואם ובראש מצות שבין אדם לעצמו היא מצות שביתת שבת לנוח ולמצוא מרגוע אחר ששת ימי המעשה לחזק גופו ובראש המצות שבין אדם למקום היא מצות איסור ע"ז ולכן אחר שאמר קדושים תהיו שכולל ג מיני קדושות פירט שלשה מצות האלה וכולל שנים שהם מורא או"א ושבת יחד ומסיים אני ד' ולא אמר בזה אלקיכם לרמז שבלבד ידעו שאני ד' המצוה אף אם לא יעשו לשמי אבל במצות איסור ע"ז מסיים אני ד' אקיכם שבמצוה זו תכירו שאני ד' אלקיכם ולמעני בלבד תקיימו אותה.

ובזה יבואר המדרש שאחר שאמר מלאכי השרת מקלסין ומקדשין להקב"ה בישראל שמקדישין אותו בארץ וחשבו שאדם הראשון הוא זה שמקדש אותו א"ל אין זה כי זה גנב הוא ולא מקדש אותי במצוה שבין אדם לחבירו וכאשר חשבו שנח הוא אמר טעיתם גם זה אינו מקדש אותי בשלש קדושות באשר ששיכור הוא ושיכור חוטא לנפשו כמאמר שלמה אל תרא יין כי יתאדם וגו' אחריתו כנחש ישך וכציפעוני יפריש וכאשר חשבו שאברהם הוא אמר הקב"ה זה גר שמקורו בעובדי ע"ז שחוטאים במצות הנוגעים לי וכן יצחק פוגם בכבודי באשר אוהב לשונאי ורק יעקב בו יתאחדו שלש קדושות ולכן אתפאר בשם אלקי ישראל.

ועפ"ז יש לבאר מה דאיתא בת"כ ואהבת לרעך כמוך א"ר עקיבא זה כלל גדול בתורה בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם כלל גדול מזה עכ"ל והוא תמוה למה קרא זה ספר תולדות אדם כלל גדול בתורה אכן ע"פ דברינו יתיושב דכבר ביארנו בפ' תרומה למה נקרא ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה שבו נכללו ג' חלקי מצות הנ"ל שהקב"ה נקרא רעך כמו שדרשו רז"ל בחגיגה דכתיב רעך ורע אביך אל תעזוב וממה שנאמר כמוך יש כאן משמעות שגם את עצמו יאהב ולכן ואהבת לרעך כמוך כולל הג' חלקים בין אדם לחבירו ובין אדם למקום ובין אדם לעצמו אבל בן עזאי הוסיף שבפסוק זה ספר תולדות אדם ג"כ נכללו שלשה חלקי המצות דכתיב זה ספר תולדות אדם ביום ברוא אלקים אדם בדמות אלקים עשה אותו ואחרי שנאמר בו שהקב"ה בראו ובראו בצלמו ודאי אין טעם גדול מזה שנתחייב לעבוד להקב"ה ולאהוב אותו על החיבה יתרה שברא אותנו בדמותו ונצמח מזה גם החיוב לאהוב לחבירו באשר שנברא בדמות הקב"ה וגם להגין על עצמו באשר גם הוא נברא בצלמו כדכתיב שופך דם האדם וגו' כי בצלם לקים עשה את האדם וכתיב ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש ולכן פסוק זה כולל יותר מפסוק ואהבת לרעך כמוך לא בלבד שבאשר שממנו נדע טעם לחיוב אהבת הקב"ה ורעהו ועצמו אלא גם דמלרעך לא נשמע רק מי שהוא רעו אבל זה ספר תולדות אדם וגו' בדמות אלקים עשה אותו כולל כל האדם:

אמנם הקדושה שנצטונו בה כוללות עוד מין אחר של קדושה כדאיתא במדרש קדושים תהי' הה"ד ישלח עזרך מקודש מקידוש מעשים שיש בידך ומציון יסעדך מציון מעשים שיש בידך עכ"ל ולבאר מה ענין קידוש מעשים וציון מעשים נקדים מה דאיתא שבת ד' ק"ז בצדק תשפוט עמיתך הוי דן את חברך לכף זכות א"ר יוחנן ששה דברים אדם עושה אותם אוכל מפירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב ב אלו הן הכנסת אורחים וביקור חולים והשכמת בית המדרש ועיון תפלה והמגדל בניו לתלמוד תורה והדן חבירו לכף זכות עכ"ל ולבאר למה דוקא באילו המצות יש שכר כפול בעוה"ז ובעוה"ב י"ל שיש חילוק רב בין עושה המצוה כשבאה לידו ובין רודף אחריה שתבוא בידו לידי קיום שבמה שמקדים למצוה בזה בעצמו מקיים מצוה ויש בידו מצוה כפולה וזה הענין בששה דברים שאמרנו שמי שמאכיל רעבים כשמבקשים מאכל הוא עושה מצוה פשוטה אבל מי שמחזיר אחר האורחים ומכניסם לביתו להאכילם זה כבר טרם קיום מצות צדקה בהאכילם כבר קיים המצוה שמבקש אחריהם וזה הי' מדת אברהם אבינו כדכתיב וירא וירץ לקראתם וכן ענין ביקור חולים שלא ישהא עד שהחולה מבקש ממנו לעשות לו צרכיו כ"א הוא מקדים ומבקר את החולה לראות מה שצריך להספיק לו וכמו שסיפרו רז"ל מר' עקיבא שהחי' את החולה במה שביקר אותו שזה מקיים מצוה בביקורו את החולה עוד טרם שסמכו וכן השכמת בית המדרש שאינו מצפה עד שתבוא זמן בית המדרש אלא משכים ובא לבל יאבד ממנו דבר וכן ענין עיון תפלה הוא מה שמכין עצמו לכוון בתפלתו כראוי וכדאמרינן בברכות חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת מלהתפלל כדי שיכוונו לבם למקום ויליף מקרא אשרי יושבי ביתך שההכנה לתפלה מועלת לכוון בה כראוי וזה ענין עיון תפלה שנתפאר בדברי ר' יוחנן נגד עיון תפלה אחר שעליו אמר רבי יצחק ר"ה ד' ט"ז שהוא מהדברים המזכירים עונותיו של אדם ולכן גם בעיון תפלה יש מצוה בהקדם למצוה וכן המגדל בניו לתלמוד תורה לא אמר הלומד תורה לבניו שהיא מצוה פשוטה שנאמר ולמדתם אותם את בניכם אבל המגדל בניו לת"ת כולל עוד זכות שמכין בניו בגידולו להיות חשקם בתורה ושלא יהי להם ביטול ולכן הגידול הוא מצוה מלבד הלימוד וכן הענין הדן אדם לכף זכות שאם האדם מזכה את מעשיו בעצמו אין חידוש בזה שלא ידונו לחוב ושלא יכחיש האמת אבל אם בעוד שלא שמע דברי זכות מארם על מעשיו שיש לדונם לחובה ולזכות הוא דן אותו לכף זכות בזה מקיים מצוה לעצמו לא בלבד שלא לחייב את הזכאי כ"א גם במה שהוא מקדים למצוא במחשבתו לו זכות והנה אמרו רז"ל העוה"ז דומה לפרוזדור בפני העוה"ב שנקרא טרקלין ועל כן אם בכל המצות שכרם הוא לעוה"ב דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא עכ"ז מי שמקיים ששה מצות האלו שעשה הקדם והכנה למצוה משלם לו הקב"ה מדה כנגד מדה שגם יש לו שכר על ההקדם וההכנה בעוה"ז שדומה לפרוזדור טרם יקבל השכר מצוה בטרקלין שהוא העוה"ב.

וזה פי' המדרש ישלח עזרך מקדש מקידוש מעשים שיש בידך ומציון יסעדך מציון מעשים שיש בידך שלשון קידוש נאמר על ההכנה לדבר כמו שפי רש"י בפסוק וקדשתם היום ומחר והזמנתם שיכינו עצמם היום ומחר וציון נאמר על הדבר המצויין בנראה וזה מה שמפרש המדרש קדושים תהי' בב' מיני קדושות ועל זה יהי' שכרך כפול שישלח עזרך מקדש מקידוש מעשים שיש בידך שהוא בעד ההכנה למעשה המצוה ומציון יסעדך בשביל ציון מעשים שיש בידך שהוא אחר שציינת המעשים כשעשית אותם אמנם עוד בענין אחר אפשר לאדם לכפול שכרו גם בעוה"ב כדאמרינן חגיגה פ' ב' בשם רבי עקיבא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן לא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם ועפ"ז יש לבאר מה דאיתא ב"ב פ' ה' ואמר רבב"ח זימנא חדא הוי אזלינא בספינתא וחזינא האי כוורא דיתבה לי' אכלה טינא באוסי' ואדחוה מיא ושדיוה לגודא וחרוב מני' שתין מחוזי ואכלו מני' שתין מחוזי ומלחו מני' שתין מחוזי ומלאו מחד גלגלא דעינא תלת מאה גרבי משחא וכי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא חזינן דהוי קא מנסרי מנגרמי' מטללתא ויתבי למיבנינהו הנך מחוזי עכ"ל בביאור המשל התמוה אולי י"ל דאמרי רז"ל ותעשה אדם כדגי הים מה דגים שבים כשעולים ליבשה מיד מתים כך ת"ח כשפירש מן התורה מיד מת הרי שת"ח נמשל לדג, עוד אמרו רז"ל ששים המה מלכות אלו ששים מסכתות שנכלל בהם כל התורה שבמשנה ששים מסכתות הן כמו שפירשו המפרשים דשלשה בבות ב"ק ב"מ ב"ב נחשבות למסכת אחת וכן מעשרות ומ"ש למסכת אחת תחשב ועי"ז הן ששים מסכתות.

עוד נאמר חגיגה פ' ב' בשם רבי עקיבא ותמורתו כלי פז מה כלי זהב וכלי זכוכית כיון שנשבר יש לו תקנה כך ת"ח כשסרח יש לו תקנה. ואיתא ברעיא מהמנא פ' פנחס על חוטא כד אתתרך מאתריה ואתנטע באתר אחר' אתמר בי' ולא יכירנו עוד מקומו בגין דעפר אחר יקח וטח את הבית. ודא איהו רזא ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו. ואינון גרמין וגידין ובשרא דהו' חזר עפרא מה כתוב בי' ונחש עפר לחמו. בגין דהו' מנוגע ולבתר ועפר אחר יקח וטח את הבית ובני לי' וגידין ואתחדש כבית ישנה דעבדין לה חדשה עכ"ל ואמרינן בשבת פ' א' בחזקיהו בן גוריון שדרש ספר יחזקאל שהעלו לו תלת מאה גרבי משחא ופי' רש"י למאור ולמזונות: והנה התורה מביאה ג' מיני שכר שכר בעוה"ז ושכר בגן עדן ושכר עוה"ב ותנן בעדיות משפט של רשעים בגהינם י"ב חדש ועפי"ז יש לבאר המשל דרבב"ח שסיפר זימנא חדא הוי אזלינא בספינתא ספינה הוא המשל של חיי העוה"ז שהולך אדם על ידו לעוה"ב ומספר שפעם אחת ראה ת"ח גדול שלמד כל התורה כולה אבל נזרק בו קצת מינות ופירש מן התורה ועי"ז מת מיתה רוחנית ונשכחה ממנו התורה שלמד אבל מזכות תורתו אכלו ת"ח אחרים הן בעוה"ז והן בג"ע ועוד נשאר מהם זכות לעוה"ב על דרך שאמרו נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע אבל התבוננתי שאעפ"י שת"ח שסרח אבד זכות תורתו והניח לאחרים עכ"ז כשקיבל עונשו בגהינם יהי' לו תקנה שיבוא בגילגול ויבנה מחדש שינחול עוד התורה שלמד עם שכרה וזה ענין המשל שסיפר חזינא האי כוורא ראיתי הרג שהוא הת"ח דיתבא ליה אוכלא טינא באוסי' שישב לו שרץ קטן בנחיריו כמו שפירש"י טינא הוא לשון מינות כדאמרינן בחגיגה על אחר טינא הי' בלביה ור"ל תחת הנשמה קדוש' שנתנה באף האדם כדכתיב ויפח באפו נשמת חיים יתבה ליה שרץ טמא של המינות באפו ואדחוהו מיא ושדיוהו אגודא כאשר פי' למינות התורה השליכו ליבשה ומת כדאמרינן ת"ח כשפירש מן התורה מיד מת וחרב מניה שתין מחוזי כשמת מיתת רוחני נחרבו הששים מסכתות שלמד שהם כלל התורה שנאבדו ממנו אבל ת"ח אחרים אכלו זכות תורתו של ששים מסכתות בג"ע ומלחו מיניה שתין מחוזי דהיינו זכות התורה מלחו מניה לעוה"ב ומלאו מחד גלגלא דעינא תלת מאה גרבי דמשחא כלומר מעט שכרו אכלו בעוה"ז שתלת מאה גרבי דמשחא הוא המשל לשכר מזונות בעוה"ז כמו בחזקיהו בן גוריון שהעלו לו למזונות כן אבל התבוננתי שעכ"ז לא נאבד זכות התורה מהת"ח שסרח דכשעברו י"ב חדש שהי' בגהינם יבנה מחדש והזכות התורה שלמד יעמוד גם ל כשיטיב דרכו כמו שאמרו ת"ח שסרח יש לו תקנה וזה מה: שאמר וכי מהדרין לבתר תריסר ירחי שתא חזינן דהוה קא מנסרין מגרמיה מטללתא ויתבי למבנינהו הנך מחוזי פי' התבוננתי שבא בגילגול ונבנה מחדש כאילו מעצמותיו נבנה כמשל הרעיא מהימנא ועי"ז המליצים שלו רצו לזכותו שיבנה מחדש ללמוד הששים מסכתות שהם כלל התורה ויירש על ידם מחדש שכר בעוה"ז ובעוה"ב.

והנה במה שביארנו שאחד ממהסרי האמונה הוא בקשת ההתחדשות יבואר מה שנאמר בפ' זו מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלקיך אני ד' וכי יגור אתך בר בארצכם לא תונו אותו וי"ל הסמיכות של שתי מצות האלו וגם היתור של אני ד' אחר שאמר ויראת מאלקיך ולבאר זה נקדים מה דאיתא בירושלמי עירובין פ' ב' והי' כל מבקש ד' כל מבקש משה לא כתיב אלא כל מבקש ד' מלמד שכל המקבל פני רבו כמקבל פני שכינה רבי חלבו אמר ויאמר אליהו התשבי חי ד' אשר עמדתי לפניו מלמד שכל עמידות שעמד לפני אחיה השילוני כאילו עמד לפני השכינה כתוב והנער שמואל משרת את ד' לפני עלי מלמד שכל שירות ששרת לפני עלי כאילו שרת לפני השכינה תנא דבי ר' ישמעאל ויבוא אהרן וכל זקני ישראל לאכול לחם עם חותן משה לפני האלקים מכאן שכל המקבל פני חברים כאילו מקבל פני שכינה עכ"ל וי"ל למה הביא ארבע ראיות וגם לא שמר בהם סדר הכתוב שהקדים המאוחר ואיחר את המוקדם אכן י"ל שכל אחד מהראיות מוסיף על הקדום שמן כל מבקש ד' אין ראי' רק שמי שמבקש תורה מפי רבו כאילו מקבל פני השכינה אבל מאליהו אשר אמר עמדתי לפניו יש ראי' יותר שאפילו אינו מבקש תורתו כ"א עומד ומצפה עד שיורה רבו לו תורה שגם זה כאילו מקבל פני השכינה ושוב מוכיח יותר בראי' שלישית משמואל שאפילו בשעה שאינה מבקש ומצפה לתורה כ"א משרת את רבו כדכתיב והנער שמואל משרת את ד' לפני עלי שגם זה נחשב כאילו מקבל פני השכינה ושוב הביא ראי' דבי ר' ישמעאל מן ויבוא אהרן וכל זקני ישראל לאכול לחם שאפילו כשהנאת גשמי נלוה עם קבלת פני חברים שגם זה נחשב כקבלת פני השכינה ולכן נקט ד' ראיות האלו וכסדר הזה דוקא שכל אחת מוספת על שלפניה: ובזה הראינו חז"ל איך גדול הענין להדר ולכבד תלמידי חכמים שהשוה הקב"ה בענותנותו כבודם לכבודו וזה מה שאמר מפני שיבה תקום והדרת פני זקן שדרשו רז"ל זקן זה שקנה חכמה אפילו יניק ואל תאמר למה אכבד אדם כמוני לזה אמר ויראת מאלקיך שבמה שתתירא מת"ח אתה מקיים יראת ד' ששוה כבודו ויראתו לכבוד המקום אבל הוסיף אני ד' שלא תאמר אם שוה הזקן במאמרו למאמר ד' אם כן אם יאמר לי לעבור על אחת מהמצות ג"כ אשמע לו לכן אמר אני ד' וכמו שדרשו רז"ל בפסוק איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו אני ד' יכול אפילו אמר לך אביך חלל את השבת תשמע לו ת"ל אני ד' כלכם חייבים בכבודי וכן נדרש פה ג"כ אני ד' אחר והדרת פני זקן לומר שאם יאמר לך הזקן לעבור את דברי התורה אל תשמע לו.

ומה שקורא להלומד תורה בשם זקן חוץ מהנטריקן זה שקנה חכמה הוא ג"כ לרמז כי רק הזקן שלמד תורה הוא המשובח והמפואר שהיא הטובה הישנה שניתנה בסיני וקדמה לעולם ונדמה בזה במקצת ליוצרו אשר הוא ומדותיו מעולם המה ולזה אני ד' כדכתיב אני ד' לא שניתי ובזה יש לבאר הסמיכות של וכי יגור אתכם גר ע"פ מה שיש לפרש מה שנאמר כי גרים ותושבים אתם עמד שזה נראה סתירה שגר הוא מי שהוא תושב במקום אחר ובא לכאן רק לגור זמן מה ולשוב אל מקום מושבו וחושב משמע שפה מקום מושבו ולא יסע מפה אבל י"ל דהאדם מורכב משני חלקים גשמי ורוחני גוף ונשמה הנשמה מקום מושבה הוא במחנות קדושים למעלה בקדש והיא הנקרא גר שלא באתה לכאן כ"א לגור פה שבעים או שמונים שנה ולשוב אז אל מקום מושבה בשמי מרומים אבל הגוף הוא תושב בו שנולד באדמה נוצר מן האדמה וישאר באדמה אחרי כלות שנות חייו ולכן אמת מה שנאמר כי גרים ותושבים אתם עמדי גרים הם הנשמות ותושבים הם הגופים של יושבי חלד.

והנה יש חילוק בין שני חלקי האדם שהנשמה שהיא חלק אלקי ממעל היא הזקן אשר מעולם הי' והגוף הנוצר בארץ הוא החדש שנתחדש בכל אדם אשר נולד בארץ וגם יש חילוק בתשוקתם שהנשמה שמחצבה בקדש שוקקה רק למעשים טובים והנאות רוחני וכנגד זה הגוף העכור אשר מחצבו באדמה שוקק להנאות גשמיות בלי הבחנה אם מותרות או אסורות וכפי אשר יכריע החלק האחד על שכנגדו יבדל הצדיק מן הרשע ובזה יבואר הסמיכות אחר שאמר והדרת פני זקן אמר על כן וכי יגור אתך גר בארצכם ואתך דייקא זה הנשמה אשר הוא גר בקרבך על תונו אותו להכריחו להיות משועבד תחת ממשלת הגוף הארצי אחרי שהוא הזקן ולו יאות הכבוד והוא ימשול כי אני ד' מבקש כן.

והנה ע"פ דברינו הנ"ל יבואר מדרש תמוה (הובא בספר משען המים בשם ילקוט ראובני) ראה משה את רבי עקיבא שדרש את כל אתין שבתורה לכך ביקש לכנוס לארץ ישראל עכ"ל דהנה מה הי' חטא משה במי מריבה בזה רבו הדעות והרמב"ן פ' חוקת כתב וז"ל והקרוב מהדברים שנאמרו בזה והוא טוב לדחות השואל הן דברי רבינו חננאל שכתב שהחטא הוא אמרם נוציא לכם מים וראוי ש יוציא ד לכם מים כדרך שאמרו בתת ד' בערב בשר לאכול וכן בכל הנסים יודיעום כי ד' עמהם להפליא ואולי חשבו העם כי משה ואהרן בחכמתם הוציאו להם מים מן הסלע הזה וזה הוא לא קדשתם אותי עכ"ל ואמנם אחרי שהיה מפורסם בישראל שהקב"ה רק באמצעית משה ואהרן עושה נסים לישראל שהוא המסבב והם המסובבים לעשות המעשים המופלאים והנסים אין זרות במה שאמרו נוציא לכם מים שכללו גם את ד' עמהם בלשון רבים נוציא שהוא יהי הסיבה הראשונה להוצאה אבל אז יהי' חטא בידם במה שהשוו לד' לכללו עמהם וידוע מה דאיתא בפסחים ד' כ"א שמעון העמסוני הי' דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע לאת ד' אלקיך תירא פירש עד שבא ר"ע ולימד את ד' אלקיך תירא לרבות תלמידי חכמים עכ"ל הרי ששמעון העמסוני הי' מתיירא לדרוש מאת להשוות מורא בשר ודם למורא המקום אבל ר"ע שדרש לרבות ת"ח אמר שציוה הקב"ה בתורתו בענותנותו להשוות מורא בו"ד למוראו ובזה יבואר מה שאמר המדרש כיון שראה משה לר"ע שדרש כל אתין שבתורה פי' שדרש גם את ד' אלקיך תירא להשוות מורא וכבוד בשו"ד לשל המקום ב"ה בזה חשב שמצא התנצלות במה שאמר לכם מים ולא יוציא שהשווה עצמו בזה להקב"ה בעצמו וחשב שבזה יהי' מחילה לחטאו ולפיכך רצה לכנס לארץ ישראל.

ואם אמנם הבורא יתברך שמו בענותנותו השו' כבוד ילוד אשה לכבודו וקרא לישראל אחים ורעים על אחת כמה וכמה מוטל עלינו לחוס על כבוד חברינו וכמאמר התנא יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך וכו' וגם כשיודע בחבירו שעזב דרך הטוב וכשל בעבירה גם בזה ישתדל להחזירו לדרך הטוב בשחס על כבודו ולא יביישו ובזה יבואר הכתוב לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא י"ל הכפל הוכח תוכיח וגם עמיתך מיותר אחרי שכבר הוזכר בפסוק אחיך והל"ל תוכיחו ולא תשא עליו חטא ולבאר זה נקדים דברי שלמה משלי כ"ד גם אלה לחכמים הכר פנים במשפט בל טוב אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב שפתים ישק משיב דברים נכוחים הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך בפי' ובהמשך הפסוקים. האלה יש לומר ע"פ מה דאיתא ערכין פ' ג' תניא אמר רבי טרפון תמה אני אם יש בדור הזה מי שיוכל להוכיח אם אמר לו טול קיסם מבין שניך אומרים לו טול קורה מבין עיניך א"ר אלעזר ב"ע תמה אני אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה א"ר עקיבא תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח ופי' רש"י שיודע להוכיח דרך כבוד שלא יראוהו פניו משתנים עכ"ל והיוצא מדברי התנאים האלו שראו בדורם שלא הועילה התוכחה ותלה כל אחד הדבר בסיבה אחרת רבי טרפון תלה מפני שהמוכיחים בעצמם לא היו נקיים במעשיהם להיות ראוים לתוכחה שאם הי' מוכיח נאמר לו עד שאתה מוכיח אותי אני אוכיח אותך להטיב מעשיך וראב"ע תלה בהשומעים תוכחה שהיו קשי עורף ולא שמעו על דברי תוכחה ור"ע תלה הדבר באשר שהמוכיחים לא ידעו להוכיח כראוי ולדבר דברים הנכנסים באזני המוכחים באשר שדברו אתם קשות וביישו אותם: ומזה שמענו שיש שלשה עכובים האלה שלא תועיל התוכחה והתיקונים לשלשה עכובים האלה כזה. לעכוב הראשון התיקון שיקשוט המוכיח את עצמו תחילה ויסיר מדרכו חטא וכל פגם טרם יקשוט ויוכיח את אחרים ולעכוב השני התיקון שיכוון לדבר דבריו להמוכח בלב טוב ובאהבה כי בזה גם הלב הקשה יתרכך כמו שאמרו רז"ל דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב ולעכוב השלישי התיקון שיכלכל דבריו באופן שלא יבייש את המוכח על דרך מה שאמר דוד אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו הצילני מדמים אלקים אלקי תשועתי תרנן לשוני צדקותיך בפי' הפסוקים י"ל שמי שיודע בחבירו שעובר עבירות ורוצה להחזירו למוטב יש בזה שתי דרכים הראשון שיאמר לו ידעתי שכה וכה הם מעשיך ואתה הולך בדרך לא טוב לכן אומר לך שתטיב דרכך ואם לא תטיב יבוא עליך העונש של עובר עבירה והדרך השני שלא יזכיר לו שהוא עובר עבירות כ"א יאמר כתוב בתורה שהישראל לא יעשה המעשים כזה וכזה (אשר יודע בו שהוא עובר עליהן) ומי שמקיים מצות אלקיו אשרי וטוב לו וכמו שאמרו רז"ל מי שיודע באביו שעובר עבירה לא יוכיחו על כך אלא יאמר לו אבי כך וכך כתוב בתורה והוא ישוב מאליו הנה לדרך הראשון יש יתרון על הדרך השני בשני דברים האחד שלא יבייש את חבירו ולא ילבין פניו אשר דימוהו חכמינו ז"ל כאילו שופך דמים דאזיל סומקא ואתא חיורא והשני שאין צריך להזכיר מדת הדין של הקב"ה עליו כ"א מדת צדקתו וחסדו וזה מ"ש דוד כשאני מוכיח אני מוכיח ע"ד השני שאמרנו אלמדה פושעים דרכיך שכן דרכי ד' ומצות התורה ואז וחטאים אליך ישובו הם מעצמם ישובו ולא אצטרך להוכיחם לביישם ולהזכיר עונשם וזה מה שמבאר בפסוק השני הצילני מדמים שקים אלקי ישועתי הצילני ד' שלא אבייש לשום אדם שנחשב כאילו שפכתי דמים וגם תרנן לשוני צדקותיך ולא אצטרך להזכיר מדת דינך כ"א ארנן מדת טובך וצדקותיך וזה הוא התיקון של העכוב השלישי שלא תקובל התוכחה.

ועפי"ז יבוארו הפסוקים במשלי הנ"ל גם אלה לחכמים וגו' כי אף להכיר פנים במשפט ולומר לרשע צדיק אתה הוא דבר מתועב עכ"ז למוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב וכמו שפי' האלשיך בשם הקדמונים שמותר להמוכיח לומר לרשע אני מאמין שטוב אתה אבל עם כל זה לזות שפתים הרחק ממך ולכן הרחק מן הדרך אשר הלכת עד עתה עד שבלתי אפשר עוד לחשדך שעברת עבירה כזה וכזה: ועל הפי' הזה נוסיף עוד ששלמה הורה לנו בזה איך ירחק המוכיח כל השלש סיבות שזכרנו שמעכבים תועלת תוכחתו דהיינו כנגד העכוב שמביישו ועי"ז לא יקבל תוכחתו אומר טוב למוכיח לומר לרשע צדיק אתה וכנגד הסיבה האחרת שהמוכח קשה עורף ולא יקבל תוכחה אומר שפתים ישק משיב דברים נכוחים כשיאמר דברים נכוחים היוצאים מן הלב נוכח לב חבירו לא בלבד שלא ישנאהו ולא ימאס בתוכחתו כ"א גם יוסף לו אהבה ושפתים ישק וכנגד העכוב השלישי שהזכיר רבי טרפון שלא תקובל תוכחה ממי שבעצמו אינו נקי נגד זה אמר הכן בחוץ מלאכתך אחר ובנית ביתך יאמר כשתרצה לבנות לך בית בזכות שהשבת חטאים לאביהם שבשמים קשוט עצמך תחילה הכן בחוץ מלאכתך עד שבחוץ לעין כל תוכל להראות מלאכתך שלא ימצא בו פגם אחר ובנית ביתך ורק אז תוכיח לעמיתך ותבנה לך בית נאמן בזכות תוכחתך. ועפי"ז יפורש הפסוק הוכיח תוכיח את עמיתך שגם בזה מזכיר השלשה עיקרים לתועלת התוכחה דהיינו בראשון הוכח תוכיח טרם תוכיח את אחרים הוכח אותך וקשוט עצמך לבל ימצא בך עון וחטא ובשנית תוכיח את עמיתך לא תוכיח אותו כאילו הוא רשע כ"א כאילו הוא עמיתך בתורה ובמצות שמתוך זה יכנסו דבריך באזניו יותר משתאמר לו רשע אתה וכנגד עכוב הג' שלא לביישו אמר ולא תשא עליו חטא וכמו שפירשנו כמו שאמר דוד אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו מעצמם.

ועוד י"ל בפי הכפל הוכיח תוכיח שמתועלת התוכחה הוא כשאומר לחבירו לא תעשה כן אם עובר עבירה או תעשה כך וכך אם חדל לעשות מצוה שלא יאמר לו כן מבלי הסבר לו הטעם למה יחדול או יעשה כן כ"א יסביר לו הדבר שיבין מעצמו תועלת מה שמוכיחו לעשות או לחדול וזה לשון הוכח כמו שאמר יחזקיהו והוכיח בדברים אשר שמע ד' אלקיך (מלכים ב' י"ט) שפירושו שהביא רבשקה ראיות מניצחונו של סנחריב וזה מה שאמר הוכח תוכיח את עמיתך בראי' ובסברא תוכיח אותו: וגם בזה נלמד מדרכי הקב"ה שגם הוא כשיביא בני אדם לדין יוכיח אותם באופן שהם בעצמם יודו שחטאו ואין להם פתחון פה להתנצל ובזה יבואר מה דאמרינן יומא פ' ג' ת"ר עני ועשיר ורשע באים לדין לעני אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אם אמר עני הייתי וטרוד במזונותי אומרים לו כלום אתה עני יותר מהילל לעשיר אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אם אמר עשיר הי' וטרוד בממונו אומרים לו כלום היית עשיר יותר מר"א בן חרסום לרשע אומרים לו מ"מ לא עסקת בתורה אם אמר נאה הי' וטרוד ביצרו אומרים לו כלום היית טרוד ביצרך יותר מיוסף הצדיק עכ"ל ויש לדקדק למה פרט בתחילה עני ועשיר ורשע באין לדין הוי ליה למימר בקיצור לעתיד אומרים לעני מפני מה וכו' ועוד י"ל עני העלוב מ"מ חושבו בתחילה שבא לדין הו"ל להקדים הרשע ובפרט שמביא ראי' נגדו הצדיק שקדם להילל ולרבי אלעזר ועוד י"ל שבשלמא מה ששואלים לעני ולעשיר לא על שאר מעשיהם ורק מ"מ לא עסקו בתורה זה יש לבאר שאיירי שהי' טובים במעשיהם ורק לא בזה שלא עסקו בתורה אבל הרשע למה לא פורטים לו רק למה לא עסקת בתורה ולא על כלל מעשיו הגם שאפשר ליישב זה ע"פ מה שאמרו רז"ל במקום אחר שתחילת דין לעתיד לבוא הוא על עסק בתורה אבל יבואר יותר בשנאמר ע"פ דברינו הנ"ל שכוונת הדין לעתיד לבוא הוא להוכיח לעובר עבירה רשעו באופן שלא יהי' לו פתחון פה להתנצל ולכן מביאין יחד לדין עני ועשיר ורשע לדונם זה בפני זה כי באמת עיקר הדין הוא על הרשע אבל כבר ידוע שיתנצל ביצה"ר שנברא בקרבו ואשר כבר אמרו רז"ל בסוכה פ' ד' שהקב"ה בעצמו מתחרט על שבראו שנאמר ואשר הרעותי אבל באמת אין זה התנצלות שכבר אמר רז"ל אמר הקב"ה בראתי יצה"ר בראתי תבלין שהוא התורה שלימוד התורה מבטל יצה"ר ומשכחת עון ולכן שואלין לרשע תחילה מפני מה לא עסקת בתורה כדי להשיב בזה עוד טרם יתנצל בשקר טענתו שטרוד ביצרו הי' שאם הי' עוסק בתורה כראוי לא הי' טרוד ביצרו אכן למען לא ישיב גם על זה אם עני הי' שלא הי' יכול לעסוק בתורה מפני טרדות מזונות או אם עשיר הי' שהי' טרוד בממונו או אפשר שהי' שניהם דהיינו שהי' בעת אחת עני ובעת אחת עשיר לכן מביאין עמו עני ועשיר לדונם על מה שלא עסקו בתורה למען ישמע איך דנין את אלה על מה שלא עסקו בתורה שאין התנצלות לעני בעניו שמביאין לו ראי' מהילל וגם לא לעשיר מעשרו שמביאין לו ראי' מראב"ח ולכן כשמביאין אז לרשע לדין ויודע ממה ששמע שאין לו התנצלות על שלא עסק בתורה מעניו או מעשרו רוצה להתנצל בטרדת יצרו כלומר על כל פנים לא יהי' עליו דין רק מה שלא עסק בתורה לבטל יצרו אבל אומרים לו הלא גם יוסף הצדיק עוד לא הי' לו תורה להתעסק בו בבית פוטיפר ועם כל זה מיראת אלקים בלבד חדל לשמוע בקול יצרו כמו שאמר איך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים כן גם אתה הי' להספיק לך יראת האלקים גם בלא עסק תורה להטיב מעשיך ככה יוכיחו לבן אדם כחשו ורשעו על פניו ולכן אשרי מי שעמלו בחורה המצלת מן החטא ולא יבוש ולא יכלם לעוה"ב.