מחוייב האדם להודות להקב"ה שמספיק לו מעשה ידי אדם קטנה במקום גדולה ואפילו מחשבה במקום מעשה: יבואר ע' מה דאיתא במדרש תנחומא היום הזה ד' אלקיך מצוך לעשות את החקים האלה ואת המשפטים וגו' זש"ה באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ד' עושנו והלא כריעה בכלל השתחוי' ומה ת"ל נשתחוה ונכרעה נברכה לא צפה משה ברוח הקודש וראה שביהמ"ק עתיד ליחרב והבכורים עתידים לפסוק עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין שלשה פעמים בכל יום לפי שחביב תפלה לפני הקב"ה מכל מעשים טובים ומכל הקרבנות כך כתיב תכון תפילתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב וכו לכך נאמר היום הזה ד' אלקיך מצוך לעשות מה כתיב למעלה מן הענין השקיפה ממעון קדשך וגו' עכ"ל: והנה השקיפה פירושו שזהו תפילה. וההמשך להפסוק יש לבאר דכתיב היום הזה מצוך לעשות והוקשה להמדרש דהא ביום ההוא שלא ירשו עוד א"י ודאי א"א עוד להפריש בכורים ולהתודות וע"ז קאמר דלכך השקיפה לומר שמצוך לעשות היום דהיינו בכל יום בעת שמאפיל ומאיר שיתפלל. וכן דרשו בפסוק וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה מה מה היו' מאפיל ומאיר אף הן אפילה שלהן עתידה להאיר להם.

ויש לדקדק מה זה תשובה על קושיתו והלא כריעה בכלל השתחוי' וכו ועוד האיך זה בפסוק ועוד למה ג' פעמים התפילות ועוד היאך תלי זה בבכורים אבל י"ל דבהבאת בכורים היו שני תועלת הכנעה ותודה. הכנעה שהוא עצמו מביא הסל על כתיפו ותודה שמודה להקב"ה כאלו היום נתנה לו ולכך אמר הגדתי היום כי באתי כי יגדל ההודאה בתודה חדשה.

ובזה יובן מה שאמרו בספרי ובאת אל הכהן אשר יהי' בימים ההם וכו' שיהי' כהן כשר וכן נאמר אל תאמר מה הי' שהימים הראשונים היו טובים מאלה וכזה מצינו גם כן בר"ה ספ"ב שדרשו פסוק ובאת וכו אל השופט אשר יהי' בימים ההם וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אל דיין שלא הי' בימיו וכו' אלא יפתח בדורו כשמואל בדורו ובפירוש זה יש לומר כי במה שאומר כי באתי עתה באתי שמעמיד עצמו על הענין כאלו עתה בא לארץ אם כן כזה יבקש גם מהכהן שיהיה שוה להכהנים שבימים ההם שהוא כאלעזר ואיתמר ופנחס לזה אומר רק ממך תבוקש כאלו אתה עומד בעת העבר אבל הכהן יהי' רק כשר שיהיה שוה לך בימים ההם ולא תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה. כן תהי' ההודאה ואלה שני הדברים הם גם כן ענין התפילה הכנעה ותודה ולכן כשיפסקו בכורים תהי' תפילה במקומם.

אכן יש עוד ענין בבכורים הדומה לתפילה דבשני הפרשיות בכורים ומעשר שני נרמז לנו שלכל דבר הן בטבע הן בחיי האדם בכלל הן באומה הישראלית בפרט יש שלשה מעלות עליה - עמידה - ירידה וכגון בטבע מצינו לילה יום ערב וכן בחיי האדם ילדות איש זקן ונגד זה נתקנו שלש תפילות להורות בעתות הקטנים שבכל יום שכל חיי אדם קודש לד' אבל גם לכנסת ישראל כשהיו עוד על אדמתם היו ג' עתים הללו שבעת שנשתעבדו במצרים הי' שפלות ובגאולתם היתה עלי' כשבאו לארצם והניח ד' להם מכל אויביהם היתה עמידה. אבל כשחטאו וגלו היתה ירידה: וזה שנרמז בשני הפרשיות של בכורים ומע"ש דמתחיל בגנות וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט וגו' וירעו אותנו המצרים וגו' ונצעק אל ד' אלקי אבותינו וישמע וגו' ויוציאנו ד' ממצרים וזו היא עלי'. ואח כאומר ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה וגו' ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ד' אלקיך וגו זה עמידה. ואח"כ במעשר שני כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך וגו' השקיפה ממעון קדשך וגו' זהו ירידה דמיירי במדבר בעת שחטאו ישראל כמשארז"ל כל השקיפה לרעה והכא לטובה שגדולה צעקה שמהפך רוגז לטוב הרי דאיירי בעת שחטאו ישראל ונתמלא הקב"ה עליהם רוגז. וזה פי' המדרש שצפה משה שבית המקדש חרב ולא יהי' לישראל עוד זכרון להכנע לפני ד' בשלשה פרקים הללו לכן תקן להם שלש תפילות נגדם ולכך נאמר היום הזה דהשקיפה הוא התפילה המתהפכת רוגז לרחמים.

והנה בתבואת הארץ יש ג' מנות חלוקות בכורים. לקט שכחה ופאה. תרומה ומעשרות. דין בכורים הוא קודם לקיטה וכולו לד'. לקט שו"פ בשעת לקיטה והם לעניים ע תרומה ומעשרות לאחר הכנסת הבית והם לכהנים וללוים ולו מעשר שני: ורמז לשלש עתים הללו הוא בחיי האדם הילדות ונערות כולו לד' למקרא למשנה ולגמרא שנות האיש הם ללקט תבואתו דהיינו לעוה"ב אבל יניח מהם לעניים דהיינו לאשתו ולבניו יותר קצת מזמנו שנקראו עניים על דרך עושה צדקה בכל עת שדרשינן בכתובות (דף נ') זה המפרנס בניו ובנותיו וכו' וכשמתחיל להזקין וגדלו בניו אזי יותר מזמנו וממונו לת"ח ולעובדי ד' שהם כהנים ולוים וגם הוא עצמו יהנה מנכסיו בקדושה דוגמת מעשר שני: ואז כי תכלה לעשר מעשר תבואתך בשנה השלישית שהוא פרק השלישי מחיי האדם על הארץ אזי יחשוב עם קונהו ויאמר בערתי הקודש מן הבית אצרתי למעלה וגם נתתיו ללוי ליראי ד' לא אכלתי באוני ממנו להיות עצב ותחב אלא שמחתי בחלקי ולא בערתי ממנו בטמא לדבר עבירה לטמאת נפשי ולא נתתי ממנו למת נהנתי מהעולם לחזק נפשי לעבודתו ולא לעשות הנאה לחלקו המת דהיינו הגוף ובזה עשיתי ככל אפר ציוני ד' ולכן השקיפה ממעון קדשך. והתנחומא כוון ג"כ לרעיון זה כי גם לעתות היום יש ג' הפסקות האלה בקר צהרים ערב ולנגד זה נתקנו התפילות דמי שרוצה להשתחות שטוח ארצה בתחילה נוטה ברכיו וזה נקרא כריעה כדכתיב ברכים כורעות תאמץ ואחר כך כורע על ברכיו וזה נקרא בריכה כדכתיב ויברך הגמלים ואח"כ משתחוה בנפילה לארץ. ולזה דומה חיי האדם ועתות היום בבוקר ובעלי' נקרא כריעה שאינו נכנע הרבה. בעמידה נקרא בריכה שנכנע יותר שכבר עברו עליו התלאות ומבחין השגחת הבורא. ובירידה נקרא השתחוי' שאז לבו של אדם נכנע ביותר באשר ידע שקרוב לקצו ועל כן עבור הפסק השלישי הזה לאומה ישראל שהוא הירידה שאין לנו מקדש ואין קרבן לתשלום זה צפה משה ברוה"ק להתקין במקום הבכורים התפילה ג' פעמים ביום והנה ענין הבכורים והתפילה כוונת שניהם הם הודי' א לד עבור חסדו הגדולה עם בני אדם אכן כל אלה מה יפעלו לו ואין הקב"ה צריך להודי' אבל היא עצמה לטובת האדם וזה פי' הספרי ועתה מיד הנה בשמחה הבאתי משלי: דבפסוקים יש לדקדק מה לשון הגדתי דכבר ידוע ומה הגיד. גם היום מיותר. ולמה מפסיק בנתים ולקח הכהן הטנא מידך. ובתחילה אמר והניחו לפני מזבח ד' ולבסוף והנחתו לפני ד' נוכח אכן י"ל דכבר אמרו רז"ל בראשית ברא אלקים בזכות מצות בכורים נבראו שמים וארץ ועיקר הבריאה היא לכבוד הקב"ה כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו והיינו שהבריות יעבדוהו. אבל לכאורה איך יתכן זה כי אם יצדק האדם מה יתן לו אבל י"ל כתיב אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף גם ד' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה יאמר דודאי הקב"ה לא ברא עולמו רק להטיב לבריות אבל צדק זה לא אפשר רק אם הבריות מכירין טובת הקב"ה וזהו אם אמת מארץ תצמח שיהי' אמת בפי הבריות שהכל לא בא להם רק בעזר הקב"ה אז צדק משמים נשקף שיעשה הקב"ה צדקה עם הבריות. ולכן עיקר הבריאה לא יתכן רק עם כבוד הקב"ה שיכבדוהו ב"א שזה עיקר הכבוד לקיים מצותיו וזהו בחינת הבאת בכורים כמו שאמרו בספרי ואמרת אליו שאינך כפוי טובה ולכאורה הל"ל שאתה מודה בטובה אבל י"ל דרצה ליישב מהו הגדתי היום דבהכרת טובה צריך שני בחינות (א) שתהי' הטובה כל עת חדשה לפניך (ב) שיחשוב עצמו המודה כאלו מכובד הוא בקחת התודה ממנו ולא כמשלם חוב ולכן בכל שנה הי' צריך לומר הגדתי היום שיכיר טובה שאף שרגיל בה נחשבת אצלו כאלו היום קבלה וזהו הגדתי תי היום פירוש יאמר לכהן מה שאני מביא בכורים לא כמביא דורון לממ"ה אלא לא באתי רק להודיע ולהודות להקב"ה שקיים דברו והביאנו אל הארץ הטובה וזהו היום כמו שדרשו רז"ל והיו הדברים וגו' היום על לבבך שיהיו דברי תורה בעיניך כל עת חדשים: והנה דרך לבוא לגדול לכפר פניו במנחה לראות אם ירצנו לקבל התודה וכן יעשה הכהן לקבל הדורון והניחו לפני מזבח ד' ואז כשיראה שהורצה יגש לפני ד' בעצמו וענית ואמרת הנה הבאתי את ראשית אשר ם נחת לי ד' ומספר הכל כאלו היום נעשה ואז וה נחתו לפני ד' שרחמנא לבא בעי: ולכן פתח הגדתי כי באתי אל הארץ אשר נשבע לד' לא לאבותינו לתת לנו ומסיים הנה הבאתי וגו' אשר נתת לי ד' בתחילה מדבר כאלו עדיין לא קבלה ואח"כ אמר אשר נתת אבל זה הענין ע"פ מה שדרשו רז"ל כתיב לד' הארץ ומלואה וגו' כאן לפני ברכה וכאן לאחר ברכה ולכן בתחילה עדיין לא קבל שנשבע רק לאבותינו אבל לאחר שהודה להקב"ה אז קבל וזהו עתה מיד עתה הבאתי משלי ולא מקודם לזה.

אכן מהו הבאת להקב"ה הלא הכל שלו לזה מוסיף הבאתי בשמחה שעבודת הקב"ה בלב טוב הוא הטוב המאושר אשר בן אדם מביא להקב"ה וכן בתפילה אמרינן איזהו עבודה שבלב היא תפילה שגם בזה העיקר כוונת ההודאה על כל הטובות שקבל ושמקבל ומצינו שגם בזה בכורים ותפילה מכוונים.

ועל פי זה יש לבאר המדרש והי' אם שמוע תשמע בקול ד' אלקיך זש"ה אשרי אדם שומע לי מהו אשרי אדם שומע לי אמר הקב"ה אשריו לאדם בשעה ששמועותיו לי מהו לשקוד על דלתותי יום יום אמר הקב"ה אם הלכת להתפלל תוך ביה"כ אל תעמוד על פתח החיצון אלא הוי מתכוון להכנס דלת לפנים מדלת לכך נאמר דלתותי ולמה כן שהקב"ה מונה פסיעותיך ונותן לך שכר עכ"ל.

וי"ל מה הוקשה לו בפסוק והיה אם שמוע ומה מבאר באשרי אדם ומה הוקשה לו בפסוק זה ואיך מתרץ במה שאמר אשריו לאדם ומה לשקוד על וכו לפנים מדלת.

ויש לבאר דכאן פתח דאם תשמע המצות יתן לך הקב"ה שכר הרבה א"כ אפשר לחשוב שיעבוד בשביל השכר דוקא לזה קאמר אין הפי' כן אלא כמו דכתיב אשרי אדם שומע לי והל"ל שומע ממני או שומע לקולי מאי לי לכן מפרש אשריו לאדם ששמועותיו לא לתועלתו מפני השכר אלא לי בשבילי כמו שדרשו לי לשמי וזהו ג"כ שמקדים וכפל אם שמוע תשמע לומר אם שמע אז תשמע מפני שקול ד' אלקיך דובר אליך את כל מצותיו וחקיו וממילא נמשך ממנו ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך אבל לא בשביל כך תעבוד: ומזה נמשך עוד לשקוד על דלתותי יום יום דהנה מי שהולך לביהכ"נ אפשר שהולך לקבל שכר ואפשר מפני שאוהב הקב"ה דכתיב נכספה וגם כלתה נפשי וגו' אבל הראי' מי שעושה מאהבה הוא בשלשה דברים ששוקד קודם קודם התחלת התפילה כמי שעושה מאהבה. יש נכנס בשני דלתות לפנים יותר ולא כמי שעומד על הפתח למהר לצאת. והג' שעושה יום יום ולא כמתעצל פעם עושה פעם אינו עושה: וזהו לש לשקוד על דלתותי יום יום שעושה עבודת הקב"ה בשמחה ובלב טוב.

אכן מעלת ההשקדה על דלתות בית הכנסת לא עבור התפילה לבד אלא יש לו עוד יתרון גבוה שילמוד שם תורת ד' להאמין ולהשכיל ליראה את ד ולקיים כל מצותיו דכך איתא במדרש רבה והי' אם שמע אמר ר יהושע דסיכנין בשם ר' לוי אמר הקב"ה אם שמעת למצותי אף אני שומע תפילתך ד"א אמר רבי יהושע אמר רב נחמן כל מי שבא לבית הכנסת ושומע דברי תורה זוכה לישב בין החכמים לעתיד לבא שנאמר אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין עכ"ל.

וי"ל האיך מרומז זה בפסוק וי"ל דהמדרש דקדק מה לשון שמע תשמע ב' פעמים ולכן מתרץ בפירוש קמא אם שמע תשמע פי' אם תרצה שאשמע תפילתך אז תשמיע לקול ד' אבל בפי' השני מפרש והיה אם שמע דהנה יש ללמוד תורה בשני אופנים (הא') שילמוד מעצמו (ב) שילך ללמוד מאחרים לאופן יש מעלה ע"פ המדרש ויקרא משה אל כל ישראל את מוצא כשנתן הקב"ה למשה את התורה בקריאה נתנה לו שנאמר ויקרא ד' למשה מתוך הענן ויעל משה אף משה רבנו כשבא לשנות את התורה לישראל כן אמר להם כשם שקבלתי התורה בקריאה כך אני מוסר לבניו זה שאמר הכתוב בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך מהו אם תקח אמרי אמר הקב"ה לישראל בני לא תהא תורתי עליכם כאדם שיש לו בת בוגרת והוא מבקש לכנוס אותה אצל מי שמצא: ויש לדקדק מה נפקותא אם בקריאה נתנה ומה מייתי ראי' ממה שאמר הכתוב בני אם תקח אמרי ואיך מפרש בהמשל קרא דאם תקח אכן י"ל בפירוש הפסוקים במשלי ב' בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך להקשיב לחכמה אזניך תטה לבך לתבוכה: כי אם לבינה תקרא לתבונה תתן קולך אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה: אז תבין יראת ד' ודעת אלקים תמצא: כי ד' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה: יאמר נגד האומרים שאין להאמין רק מה שהשכל מחייב ועל ידי כן מכחישים התורה לזה אמר בני לא תתחיל בהשכל אלא באמונה דהיינו בתחילה תקח אמרי ואח"כ להקשיב לחכמה ע"ד אם יראת חטאו קודם לחכמתך אם אז לבינה תקרא ותבקשנה ככסף אז יצליח בידך שניהם יחדיו דהיינו דתבין יראת ד' ע"י המצות וגם תמצא בהם דעת אלקים כי אז הקדושה תאיר עיניך כי ד' יתן חכמה אבל התנאי למצוא התבונה הוא לבקשה דהיינו שלא תמתין עד שתבא אליך אלא אתה תלך אחרי'. וזה שרמז הכתוב למשה שקרא לו עד שעלה להר אף שהיו אפשר שידבר אליו ד' במחנה אבל רנה לרמז לו שהוא צריך לילך אחר החכמה וזה עשה גם כן משה לישראל וע"ז מייתי קרא דאם תקח אמרי דהיינו שאתה תקחם ולא תמתין עד שיתנו לך וע"ז מביא המשל דבת בוגרת שלא תהא התורה עליך כמו בוגרת שצריכה להמתין עד שתלקח. ועיין עוד מה שבארנו בזה בריש פ' קדושים וזהו ג"כ הפירוש דמדרש מי שהולך לבית הכנסת פי יושב בביתו לבד ועוסק אלא שמטריח עצמו להוליך רגליו לביהכ"נ שלזה יש מעלה (א) שכר הליכה (ב) ששומע בתוך רבים (ג) הוא מקום קדושה לפני ד' (ד) ששומע דברי לקים חיים הנכנסים אל הלב וכנגד זה יהי' שכרו דאוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין לעתיד לבא לפני ד' שג"כ יש בזה המעלות שיזכה לנוח בתוך חכמים רבים להנות מזיו דברי אמת וכו'.

וזהו פי' המדרש אם שמע פי בעוה"ז אז תשמע לקול ד' אלקיך לע"ל ע"ד והיו עיניך רואות את מוריך: אמנם אחרי שחוב זה ללמוד תורה מעצמו ולשמעה מפי אחרים מוטל על כל אחד מישראל תקנו קריאת התורה בביהכ"נ כדי שיוציא כל אחד לפחות בזה י"ח ולגודל מעלתו יש להשים עין על שלשה דברים (א) ענין העלי' ע"י קריאה (ב) מנין הפסוקים שקוראין (ג) שני הברכות לפני' ולאחריה כי הכל מרמז על דברים גבוהים: דכך איתא במדרש רבה ויקרא משה אל כל ישראל הלכה אדם מישראל שעמד לקרות בתורה מהו שיהא מותר לו לקרות פחות מג' פסוקים כך שנו חכמים הקורא בתור' לא יפחות מג' פסוקי' וכו' למה כנגד אברהם יצחק ויעקב ד"א כנגד משה אהרן מרים שניתנה תורה על ידיהן א"ר הושעי' ראה הפחות בימי משה מה שלא ראה יחזקאל וכו' שדברה עמהם שנאמר פנים בפנים דבר ד' עמכם אמר רשב"י מנין אתה אומר אלו היו ישראל חסרים אפילו אדם אחד לא היתה השכינה נגלית עליהן דכתיב כי ביום השלישי ירד ד' לעיני כל העם על הר סיני מעשה בר' שהי' דורש בביהמ"ד הגדול וכו' הי' אומר אם נכנסו כל הקהל ומהיכן אתה למד תורה מניין שנאמר באמור ד' לי הקהל את העם ואשמיעם את דברי עכ"ל.

ויש לדקדק היאך נתנה תורה על ידי מרים ובפשטות אפשר לומר כמו שגבי שירת הים שרה מרים לנשים מה ששר משה לאנשים כן בלימוד תורה לימדה מרים לנשים אף שזה לא כתיב.

אכן יש לבאר עוד בשנדקדק היאך שייך כל זה לויקרא משה דאיתא במדרש שהעתקנו לעיל את מוצא כשנתן הקב"ה התורה למשה בקריאה נתנה לו וכו' אף מ"ר וכו' אמר להם כשם שקבלתי בקריי' כך אני מוסר לבניו בקריאה מניין וכו ויקרא משה אל כל ישראל זש"ה בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך. וע"כ פירוש בקריאה דאין דומה מי ששומע דבר בדרך מקרה כמי ששומע בקריאה שזה מזמין עצמו לכך ועל ידי כן הדברים נכנסים באזניו והם צפונים אתו.

וזהו הפירוש כך אני מוסר בקריאה והיינו אם תקח אמרי פירוש לא שתמתין עד שיתנו לך שתהא שב ואל תעשה אלא תקח בקום ועשה אז ומצותי תצפון אתך יהיו צפונים אתך לכן ויקרא משה אל כל ישראל לא נמצא רק בשני מקומות כאן ובואתחנן בעשרת הדברות דהיינו בתחלת קבלת המצות ובסופה שעשרת הדברות הם תחילת ועיקר התורה וכאן הוא קבלת הברית לקיים התורה לדורות שהוא סוף התורה. ולזכר זה לא קוראים בתורה רק מי שנקרא בשם כדי שיזמין גם הוא עצמו לכך ויהיו הדברים נכנסים לאזניו.

והנה פרשה זו מתחלת אתם ראיתם וגו' ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר לא בלו שלמיכם מעליכם ונעלך לא בלתה מעל רגליך לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם למען תדעו כי אני ד אלקיכם ומסיים למען תרשו את הארץ אשר נשבע ד' לאבותיכם לאברהם יצחק ויעקב לתת להם וכיון שפרשה זו מרמזת על הקריאה בתורה לכן מנין הפסוקים כמנין האבות שמסיים בה וכמנין משה ואהרן ומרים שמתחיל בה דכבר אמרו רז"ל ג' מתנות טובות נתנו לישראל מן בזכות משה ענן בזכות אהרן באר בזכות מרים גם אמרו רז"ל במדרש איך לא בלו שלמותיהם מפני שהענן הי מגהץ בהם ומעמידם וכבר אמרו רז"ל ג"כ לא נתנה תורה אלא לאוכלי מן פירוש ע"י שהיו משוללים מכל דאגות פרנסה וא"כ בכלל זה ג"כ שלא נצטרכו למשקים ולבגדים שהם צורכי כל אדם שמבלעדם אין לחיות ג"כ ע"י זה היו מסוגלים לקבלת ולהבנת התורה וזהו שאמר כנגד משה אהרן ומרים שנתנה תורה על ידם פי' ע"י זכותם שגרמו להיות לישראל מן ענן ובאר.

והנה שלשה אלה מרומזים בפסוקים שלמותיכם לא בלתה זה ענן לחם לא אכלתם אלא מן זה בזכות משה ויין ושכר לא שתיתם אלא מים מבאר מרים ולכן לרמז זה קורא ג' פסוקים נגד משה אהרן מרים שמתחיל בהם הפסוק ברמז זכיותיהם. בעיקר הבחינות מה שיש להבחין באברהם יצחק ויעקב י"ל שאף אם האבות קיימו התורה מכ"מ נבדלו במעלתם ע"פ ג' עמודי עולם תורה עבודה ג"ח. באברהם הי' העיקר ג"ח ביתו פתוח לרוחה למלאכים וכן במלכים שיצא להציל את לוט וכו' וכשהשתדל עבור סדום. ביצחק העיקר עבודה שהיא עולה תמימה. ביעקב העיקר לימוד תורה ויעקב איש תם יושב אוהלים: וגם בבחינת קיום וחזוק התורה היו נבדלים אברהם הי' לא לאחרים כמש"נ ואת הנפש אשר עשו. יצחק לעצמו בלבד. יעקב לבניו שהיו כולם כשרים: וכן גם בבחינת האושר העוה"ז היו נבדלים אברהם הי' בינוני בתחילה ד' אלקים מה תתן לי שלא הי' הכל חשוב בעיניו כמי שאין לו וזהו עני ולבסוף עשיר וד' ברך את אברהם בכל יצחק הי' עשיר מתחילה ועד סוף ויברכהו ד' יעקב הי' עני כל ימיו מעט ורעים היו ימי שני חיי: ומזה יצאו ג' בחינות שיש לקיים התורה בכל חלקי' לימוד התורה והמעשה בשני חלקיה כנגד הקב"ה וכנגד בני אדם דהיינו מה שהוא בין אדם למקום שהוא בכלל עבודה בין אדם לחבירו שזה בכלל ג"ח וגם בלימוד תורה יצאה הבחינה שלא יספיק להיות צדיק לעצמו אלא ידריך גם בניו וגם אחרים בדרכי ד'. וגם יצאה הבחינה שאין חילוק בקיום התורה בין עשיר לעני לבינוני זה הכל מרומז בג פסוקים שקורין נגד אברהם יצחק ויעקב: וכן התורה מצד לומדי' יש ג' מדרגות חכמים בינונים עה ולחכמים למד משה לבינונים אהרן לנשים מרים: ולכן מרומז בזה התורה בכללה מצד עצמה ומצד לומדיה ולכן כשקורא בתורה צריך לרמז אף שאינו קורא רק מעט מכ"מ זה נמשך אחר הכל ואין לפרוד החלק מהכל וזה מרומז במה שקרא משה לכל ישראל לכל המדרגות בין בלימוד בין במעשה ולכן מה שקרא הכל על כרחך משום דהכל בכלל כגוף אחד ולזה אמר ר"ש בן יוחאי אלו היו ישראל חסרים אפילו אדם אחד וכן מביא דברי ר"י ראה הפחות בימי משה מה שלא ראה יחזקאל וכו' כדי שלא תאמר דלמא לכך קרא הכל למען יעידו כמו שאמר אתם ראיתם ושמא מה שראה זה לא ראה זה די"ל דבזה רצה לרמז חזוק יסוד אמונתינו ומעלת תורתינו הקדושה דבפסוקי' בפרשה זו אתם ראיתם את כל אשר עשה וגו' ולא נתן ד' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה ואולך אתכם וגו' למען תדעו כי אני ד' אלקיכם י"ל מה ענין ולא נתן לכם לב לדעת ועוד דקאמר אתם ראיתם למען תדעו הא הי להם ראי וידיעה ואיך אומר לב לדעת ועינים לראות לא נתן עד היום הזה. אבל י"ל דכבר אמר החבר הכוזרי יסוד תורתנו היא הראי' שאין צריך עלי' לא ראי' ולא מופת פי' כשתבא הודעה לאדם בדרך השכל אזי הדרך הוא שאו בעיניו יראה דבר א ישמע באזניו ועי"ז ישכיל בדעתו להביא אל הבנתו ענין הדבר שרוצה להאמין אבל בישראל לא הי' כן כי כל חייהם הי' כך בדרך נסי עד שלא הוצרכו לא עינים לראות ולא לב להבין ולא אזנים לשמוע למען לידע ולהאמין כי ההודעה באה להם מאילי' וזהו הפי' אתם ראיתם בתחילה הנסים ואח"כ ואולך אתכם מ' שנה במדבר למען תדעו בלי שכל וראי' ושמיעה כי אני ד' וגם ברכות התורה לפניה ולאחריה רומזים על עיקר האמונה ובזה אמרתי לפרש בספרי ע"ל על כריתות בסוף המסכתא מה דאמרינן בנדרים דף פ"א מאי דכתיב מי האיש החכם ויבן את זאת וכן על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פרשוהו עד שפרשו הקב"ה בעצמו דכתיב ויאמר ד' על עזבם את תורתי וגו' היינו לא שמעו בקולי היינו לא הלכו בה אר"י א"ר שלא ברכו בתורה תחילה ויש לתמו' איך יש להסביר דחכמים ונביאים אשר כל דבריהם היו תוכחות לישראל על עבירות חמורות ע"ז ג"ע ש"ד והתרו התראה אחר התראה לא פרשו על מה אבדה הארץ וכו' ועוד י"ל מאי חטא גדול הי כ"כ שלא ברכו בתורה תחילה והבאתי שם פירוש הר"י במגילת סתרים שהביא הר"ן שאבדה הארץ על שלא ברכו בתורה תחיל כלומר שלא היתה התור' חשוב' בעיניה' וכו' שלא עוסקים בה לשמה. ומלבד שהארכתי לפרש שם שבתחילה לא הוזכר רק אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את את תורתו אבל לאחר הקריאה אשר נתן לנו תורת אמת וכן בתחילה אמר אשר בחר בנו ואחה"ק מברך וחיי עולם נטע בתוכנו ע"פ מה דאמרינן בע"ז פ"ק בתחילה נקראת התורה על שמו של הקב"ה ה ולבסוף נקראת על שם שלו שנאמר כי אם בתורת ד' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה בתחילה תורת ד' ואח"כ תורתו כשלמדה כן אמרינן בפ"ק קידושין דת"ח תורתו דילי' דכתיב ובתורתו יהגה ובברכות פ"ו אמרינן כל הנהנה בעוה"ז בלא ברכה כאלו מעל בקדשי שמים וכו' ע"ש כן י"ל דהענין גם בתורה דכשהיא תורת ד' ורצה להנות משכרה כאלו מעל בקדשי שמים אבל בשכבר נעשה תורתו אז יכול לקות לשכרה שבודאי יבא וזה חילוק בלשון הברכות ע"ש באריכות.

אמנם לפי מה שבארנו לעיל שזה יסוד תורתינו שראשית דעת לקיים מצות ד' ולהאמינם כי ההודעה בא מאליה יש לפרש עוד שבראשונה אמר ונתן לנו את תורתו ובשניי' תורת אמת לרמז שאם בתחלה יבקש טעם התורה לקיימה לעולם לא יבא לידי קיום לכן בתחילה יבקש התורה בעבור שהיא תו תורת ד' ואחר שלמדה יבין הטעם שהיא תורת אמת. וזה שאלת הנביאים על מה אבדה הארץ ודאי ידעו שחטאו אבל שאלו איך באו עם קדוש להיות חוטאים כזה והשיב על עזבם את תורתי פי' שלא ברכו בתורה תחילה שלא קיימו התורה בתחלה בתורת אמונה אלא בתורת שכל שהלכו אחרי בחירת לבם וזה התעם כי השכל מברר המצות כפי השגתו ומבחין להתקרב או להתרחק כפי קוצר וגודל הבנתו חלקי מתורת אלקים חיים אבל התורה הכל בכלל כגוף אחד ואין לפרוד החלק מהכל.

ובזה יש לבאר מה שקראו י"ב ארורים כשנכנסו בברית ולכאורה אין להם המשך גם לא מבואר למה אילו דוקא ואלו הן: פסל ומסכה. מקלה אביו ואמו. מסיג גבול רעהו. משגה עור בדרך. מטה משפט גר יתום ואלמנה שוכב עם אשת אביו. שוכב עם בהמה. שוכב עם אחותו שוכב עם חותנתו. מכה רעהו בסתר. לוקח שוחד. אשר לא יקים. וכבר הביא רש"י בשם רבי משה הדרשן שהם נגד י"ב (י"א) שבטים ולא ביאר כיצד אבל י"ל דבזה מרומז כל מה שפוגם החוטא כשנשקע בבצחות הרשע שנעשה עושה פסל ומסכה כי עוזב עבודת הקב"ה ועובד לתאותיו אשר שם לו בסתר. מקלה אביו ואמו על דרך שאמרו על והוציאו את הנערה אל פתח בית אבי' ראו גדולים שגדלתם משיג גבול רעהו ע"ד כל ישראל ערבים זה לזה ומפסיד לרעהו על שלא מנעו מן החטא. משגה עור בדרך שע"י שחוטא מחטיא אחרים שלא ידעו להזהר. מטה משפט גר יתום ואלמנה כי בלא תורה אין משפט בארץ ויפסדו בפרט החלשים אם לא יוכלו להסתר בצל משפט צדק אף בעניני העוה"ז. שוכב עם אשת אביו כי גלה כנף אביו ע"ד גוזל אביו ואמו אביו זה הקב"ה ואמו זה כנסת ישראל שהיא כוללת נשמות ישראל וע"י חטאיו פוגם בשכינה ועי"ז גם בכבוד הקב"ה שוכב עם כל בהמה כיון שלא יכול לעמוד כנגד תאותיו נתערב ונדמה לבהמה נמשל. שוכב עם אחותו דבשוכב עם אחותו כתוב חסד הוא ופירשו רז"ל דבקין שנשא אחותו מצד החסד הרשה לו הקב"ה וא"כ מי שנושא אחותו גוזל את החסד שלא רצה הקב"ה ליתן לו והרשה רק לקין וכן זה שחוטא ונהנה באיסור מן העולם הוא כשוכב עם אחותו שהוא גוזל הנאות שלא הותרו לו. שוכב עם חות חותנתו דהגוף הוא דוגמת אשה והנשמה המשפעת דוגמא לאיש והגוף הוא בת אדמה אם כן אם הנשמה מאבדה עצמה ומשפילה עצמה לאדמה שוכבת עם אם אשתו שהיא חותנתו. מכה רעהו בם בסתר שמכריע העולם לכף חובה ונעשה כמלשין עלי' לפני כסא המשפט ע"ד שאמרו כל המאבד נפש אחת מישראל כאלו אבד עולם מלא ולא שאבדו ממש שהרי קיים אבל נעשה מלשון עליו שמחזיק מאמר המלאכים שאמרו אל יברא אדם. והעיקר שלוקח שוחד להכות נפש דם נקי כי זה מעל הנאת העולם לוקח לשוחד להכות נפשו הנקיה ולאבדה מן העולם ע"ד דמו בראשו.

ושמא תאמר התינח מי שעובר על כל התורה אבל מי שמקיים מצות רבות ואפילו כולן וכי מפני אחד או אחדים תבואנה כל אלה לכן מסיים ארור אשר לא יקים את כל דברי התורה כי התורה בכללה לא תפרט וכל הכופר במצו' אחת כאלו כפר בכל התורה.

אכן הם ישאל האדם אם אין הקב"ה חפץ שנלך בדעתנו ב למה נתן הרע ע"ז כבר השיב מאמר הספרי לפי שנאמר החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה שמא יאמרו ישראל הואיל ונתן המקום שני דרכים דרך חיים ודרך מות נלך באיזה מהן שנרצה ת"ל ובחרת בחיים עכ"ל פי' למה לא עשה הקב"ה הכל בטוב המוחלט ויש רע בעולם עז מישב למען יהי לך הטוב בתורת בחירה למען תחיה חתה וזרעך דאם לא בתורת בחירה לא יגיע שכר לאדם או לא יגיע לו באופן שיוכל להשפיע לזולתו אבל אחר כר עבודתו יכול להשפיע גם לאחרים ובזה מיושב דהכתוב אמר אלה יעמדו לברך את העם ובאמת לא הזכיר רק הקללות ועם מה שאמרנו א"ש דלא יבא הברכה רק מכח אפשרות הקללה דאם יבטל יצה"ר לא יגיע לאדם שכר ולכן ע"י ארור אשר לא יקים בא הברכה אם יקים.

ובזה יש לבאר מה דאיתא עוד במדרש שם משל לאחד שהי' יושב על פרשת דרכים והיו לפניו שני שבילין אחד שתחילתו מישור וסופו קוצים ואחד שתחלתו קוצים וסופו מישור והי' מודיע את העוברי' ואת השבים אומר להם אתם רואים שביל זה שתחילתו מישור כשתים ושלש פסיעות הולך במישור וסופו לצאת לקוצים ואתם רואים את השביל זה שתחלתו קוצים כשתים ושלש פסיעות הולך בקוצים וסופו הולך למישור כך אמר להם משה לישראל אתם רואים את הרשעים שהם מצליחים בשנים וג' ימים בעוה"ז וסופן לדחות באחרונה שנאמר כי לא תהי' אחרית לרע נר רשעים ידעך ואומר והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם ומיד עושקיהם כח ואין להם מנחם ואומר הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו ואומר דרך רשעים באפילה לא ידעו במה יכשלו ואתם רואים צדיקים שמצטערים בעוה"ז כשני ושלשה ימים הם מצטערים וסופן לשמוח באחרונה שנאמר למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך וכתיב מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקו' ואומר אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה ואומר אורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום עכ"ל: בהמשל רוצה ליישב דלכאורה יקשה אחר שאמר את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע א"כ למה צריך לומר ובחרת בחיים מי לא יבחר חיים ממות לזה הביא המשל דודאי הוא הטוב והרע מצד עצמו כמשל שני דרכים מישור וקוצים אבל לא יוכר לכתחילה כן ולכן צריך ענה כמי שיושב על פרשת דרכים ומבאר והולך כיצד הוא הטוב והרע ולזה הביא הפסוקים. ואמר שנים וג' ימים והוסיף עוד בעוה"ז דלכאורה מיותר אבל ר"ל דלא בלבד שיש חילוק בחיי העוה"ב בין צדיק לרשע אלא גם בעוה"ז וזה מפני חמשה טעמים: (א) ההרגל נעשה טבע בין לטוב בין לרע ולכן הרשע אינו נהנה רק ב' הו ג' ימים וכן הצדיק אינו מרגיש ביסורים רק זמן קצר.

(ב) הוא ברוב רשעים שרוחם פועם בקרבם כמי שמרגיש בעצמו שעשה רע וזה כי לא יהי' אחרית לרע נר רשעים ידעך גר הוא נשמתם וזה נדעך שהוא נע ונד ואינו נח.

(ג) כשיגיעו ימי הזקנה יקוצו בחייהם וזה נרמז ראיתי דמעת העשוקים ואין להם מנחם ומיד עושקיהם כח וכו פי' כשימוש הכח מיד עושקיהם אז ג"כ אין להם מנחם.

(ד) הקנאה אוכלת את הרשע ע"פ הפסוקים וראיתי אני את כל עמל וכו' כי היא קנאת איש מרעהו וכו' הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח ואמרינן אין אדם מת וחצי תאותו בידו אם כן למלא כף נחת אין חסר רק כף להיות כרשע ולרשע שיש לו חפנים חסרים שנים ולזה הקנאה אכלו.

(ה) רשעים מלאים פחד שלא יפסידו וזה מרומז דרך רשעים באפלה לא ידעו וכו' וכל זה היפך בצדק בעוה"ז נגד פעימת רוח נאמר בו למען ענותך ולמען נסותך שיודע שצריך לדאוג בעוה"ז להטיבו באחריתו. נגד ימי הזקנה נאמר ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור ע"ד כל זמן שמזקינין דעתן מתישבת. נגד הקנאה נאמר אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה פי' לישרי לב שמחה מה שיודעים שאור זרוע לצדיק נגד הפחד אמר מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקו' שתקוו ולא תפחדו.