Minchat Ani on Torah, Ki Tisa
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
במדרש וארא והנה חטאתם לד' אלקיכם ראה שאין לישראל עמידה וחבר נפשו עמהם ושבר את הלוחות ואמר להקב"ה הם חטאו ואני חטאתי ששברתי הלוחות אם מוחל אתה להם אף לי מחול שנאמר ועתה אם תשא חטאתם כן לחטאתי מחול ואם אין אתה מוחל להם אל תמחול לי אלא מחני נא מספרך אשר כתבת עכ"ל ויש להבין מה רצה משה בזה לחטוא במזיד ולשבור הלוחות מה שקרא בעצמו חטא וגם יש לדקדק איך בטח משה שאם ימחול הקב"ה לחטא ישראל שגם לו מחול חטאו כיון שהיו חטאים שונות ובפרט ששבר במזיד מעשה ידיו של הקב"ה שנברא מששת ימי בראשית שהלוחות נבראו ע"ש בין השמשות כדתנן באבות וגם י"ל מה שאמר אם אין אתה מוחל להם ש תמחול לי למה יבקש להשאר בחטאו ולא יבקש מחילה.
אמנם כל זה נבין ע"פ מה דאיתא במדרש ראה משה שחטאו ושבר הלוחות משל למלך שנשא אשה וכתב לה כתובה ונתן ביד השושבין לאחר ימים יצא עלי' שם רע מה עשה השושבין קרע הכתובה אמר מוטב שתהא נדונת כפנוי' ולא כאשת איש כך עשה משה בשבירת הלוחות. הרי בשבירת הלוחות הי' למשה פתחון פה להציל את ישראל מעונש העגל והנה משה באשר הי' רועה נאמן ורחמן רצה להציל ישראל צאן מרעיתו ממה נפשך שהקב"ה אמר לו הרף ממני ואשמידם ואעשה אותך לגוי גדול ומזה ידע משה שאין ברצון הקב"ה להפר בריתו שכרת עם האבות להרבות זרעם ככוכבי השמים וכחול הים רק שאותו גוי גדול רנה להוציא ממשה לבד ולכן התחכם משה להציל לישראל על כל פנים על ידי שבירת הלוחות שאם ימחול להם הקב"ה וידון אותם כפנוי' כאשר חשב הי' בטוח שגם חטאו מחול כיון שעי"ז נעשה הצלת ישראל ודאי לא יכעוס הקב"ה עליו שלא יכעוס על האוהב שהציל בנו וכמו שהמשיל ר"ע פ"ק דב"ב למי שזן את העניים שאע"פ שהקב"ה כעם עליו ומנע ממנו מזון עם כל זה מחזיק טובה למי שזן את בנו וזה מה שאמר משה אם מוחל אתה להם אף לי מחול ר"ל שבטוח אני בכך שגם חטאי מחול ואם אין אתה מוחל להם שאז לא הועיל שבירת הלוחות ואם כן חוטא אני אז אבקש אני אל תמחול לי ומחני נא מספרך אשר כתבת שהרי אני חוטא כהם ולא טוב אני מהם שתעשה אותי לגוי גדול ותכלה אותם ואחרי אשר לא תופר ברית אבות ממילא יקומו ישראל ולא יכלו ובזה התחכם משה על ידי שבירת הלוחות להציל את ישראל וזה מה שאמר המדרש ראה שאין לישראל עמידה וחבר נפשו עמהם ושבר את הלוחות.
ובזה נבין מה שאמר הכתוב ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחולות ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות די"ל אחרי אשר ע"פ דברי המדרש שבר משה הלוחות להציל את ישראל שידונו כפנוי' למה לא שבר הלוחות מיך כשאמר לו הקב"ה לך רד כי שחת עמך ולמה המתין עד שקרב אל המחנה ומה גם שפרט את העגל ומחולות וכי מה שראה את העגל לא הי' די להעיר חרון אפו אבל יש לומר שהי' קשה מאוד בעיני משה לשבור את הלוחות אם הי' מוצא תקנה אחרת להציל את ישראל והי' מקוה שתועיל תפלתו להעביר אשמתם כמו שהועילה מחצה כבר כדכתיב וינחם ד' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו אכן כאשר ראה העגל עם המחולות בטלה תקותו זאת שמה שגרם לישראל לעשות העגל הי' כמו שאמרו זה משה האיש לא ידענו מה הי' לו ואחרי שחשבו כן הי' להם להתאבל על אבדת האיש אשר הוציא אותם ממצרים והעבירם בים בחרבה והוריד להם המן והוציא להם מים מן הסלע וכן חשב משה כאשר אמר ד' לך רד כי שחת עמך והי' לו תקוה להתפלל עליהם ותשמע תפלתו אבל אחר שקרב אל המחנה וראה עם העגל תחת הספד ואבל מחולות ושמחה ובזה חטאו נגד המכפר עליהם לא הי' לו תקוה עוד שתועיל תפלתו לכפר אשמתם כדאמרינן במכות פרק ב' ההורג כהן הגדול אינו יוצא מערי מקלט לעולם ומפורש הטעם כיון דפגם בהמכפר אינו יכול עוד לכפר עליו וזה מה שאמר הכתוב ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחולות אז חרה חרון אפו וישלך מידו את הלוחות שלא ראה עוד תקנה להם כ"א ע"י שבירת הלוחות וגם אז שהקטין חטאם עכ"ז הי' מסופק אם תועיל תפלתו כמו שאמר ועתה אעלה אל ד' אולי אכפרה בעד חטחתכם.
ועפ"ז נבאר מה דאיתא במדרש ילקוט פ' משפטים חמשה דברים הי' ר' יוחנן בן זכאי דורש כמין חומר מפני מה גלו ישראל לבבל יותר מכל הארצות מפני שבית אברהם הי' משם משל למה"ד לאשה שקלקלה על בעלה להיכן משלחה לבית אביה. בלוחות ראשונות כתיב והלוחות מעשה שקים המה והמכתב מכתב אלקים בלוחות האחרונות פסל לך וכתבתי משל למה"ד למלך שסרחה עליו אשתו בא שושבינה וקרע כתובתה לימים נתרצה המלך אמר די שאתן לה כתב יד ואתה תתן את הכתובה לכך נאמר פסל לך הרי הוא אומר אשר נשיא יחטא אשרי הדור שנשיא שלו יחטא ומביא חטאת על שגגתו. וחומר ורצע אדוניו את אזנו במרצע מה ראה אותן לרצוע לפי ששמע מהר סיני כי לי בני ישראל עבדים פרק מעליו עול מלכות שמים והמוליך עליו עול בשר ודם לכך אמר הכתוב אוזן שלא שמע ירצע. מזבח אבנים תעשה לי לא תניף עליהם ברזל מפני שהברזל מקצר ימיו של אדם והמזבח שהוא מכפר מאריך לא יונף המקצר על המאריך והלא דברים ק"ו ומה אם אבנים שלא רואות ולא שומעות כך על שמטילים כפרה בני תורה שהן כפרה לעולם עאכ"ו שלא יגע בהן אחד מן המזיקים עכ"ל ויש להבין למה דרש ר' יוחב"ז חמשה דרשות אלה יחד ובמה שקורא המדרש זה כמין חומר משמע ששייכים להדדי וגם יש לדקדק למה לא שמר בהן סדר הכתוב ולבאר זה נעיר ששני פעמים חטאו ישראל בע"ז בתחלה כשהיו לעם ד' ובסוף כשהשליכם מעל פניו בחורבן בית ראשון והי' תקנתם באופנים שונים אף כי בשניהם נמשלו לאשה שקלקלה על בעלה בעגל נתקנו ע"י שנקרעה כתובתם ובחורבן בית ראשון ע"י שגלו לבבל וזה מה שאמר ריב"ז שהציב שני המעשים זה נגד זה ולמה הי' חלוק תקנתם כן בתחילה בתקנה קלה ולבסוף בתקנה קשה מאוד זה מבאר בשלשה דרשות האחרונות דאמרינן בהוריות אשר נשיא יחטא אשרי הדור שנשיא שלו יחטא ומביא חטאת על שגגתו ואמרינן בערכי פרק ג' דור לפי פרנס פרנס לפי דורו ומפרש שדורו של יהויקים הציל העולם מאשמת יהויקים שהי' רשע ולהיפך בקש הקב"ה להחזיר את העולם לתוהו ובוהו בשביל דורו של צדקיהו שהיו רשעים וכיון שנסתכל בצדקיהו שהי' צדיק נתישבה דעתו וזה מה שאמר אשרי הדור שהנשיא מביא חטאת על שגגתו שזה מראה שצדיק הוא שאפילו לשגגתו מבקש כפרה ולכן אשרי דורו שמגין עליהם וזה הי' החילוק בין חטא העגל לחטא ע"ז בימי חרבן הבית שאז היו הפרנסים משה ואהרן והזקנים שהגינו על דורם והצילו אותו מעונש הקשה אבל בשעת החרבן לא היו צדיקים הרבה שהגינו כי אף צדקיהו עם שהי' צדיק והציל דורו שלא נאבדו לגמרי עכ"ז לח השיג זכותו להציל ישראל מגלות אשר כפר עליהם ובפרט שגם הוא לא שמע בקול ירמיהו בדבר ד' אשר ע"כ נאמר עליו ויעש הרע בעיני ד' כמבואר במלכים וזה טעם הראשון.
ועוד נתן טעם שני מרציעה שהעבד נרצה על שפרק עול מלכות שמים ונתן עליו עול בשר ודם וזה הי' בבבל ששם פרקו עול מלכות שמים ולכן נתנה עליהם עול מלך בבל וגלו לארצו כמאמר הכתוב אבל בעגל לא פרקו עול מלכות שמים דחטאם לא הי' רק במנהל כאשר נבאר לקמן. ועוד נתן טעם שלישי לזה שבבבל לא בלבד שלא קימו התורה כ"א גם מחסו בתורה כדכתיב על מה אבדה הארץ ויאמר ד' על עזבם חת תורתי ופירשו רז"ל שלא ברכו בתורה תחילה והוא ע"פ מה שפרשנו במקום אחר שמאסו בתורה ולא ברכו ברכת תודה להקב"ה על אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו אבל במעשה עגל לא עזבו את התורה שהיו לומדים מפי אהרן ומפי הזקנים ולכן הגינה התורה עליהם שמצאו כפרה כדברי המדרש בקל וחומר ממזבח אבנים ולכן דרש ר"י בן זכאי דרשתו בסדר הזה.
ואמנם מה שאמרנו שבעגל לא פרקו עול מלכות שמים מבואר ע"פ דברי המדרש אלה פקודי אמר הקב"ה לישראל בשעה שעשיתם את העגל הכעסתם אותי באלה אלקיך עכשיו שעשיתם את המשכן באלה אני מתרצה לכם עכ"ל ויש להבין למה מייחס החטא והכפרה בתיבת אלה וי"ל ע"פ מה דאיתא במדרש איכה חטאו בזה ולקו בזה ומתנחמים בזה חטאו בזה כי זה משה האיש ולקו בזה על זה הי דוה לבנו ומתנחמים בזה זה ד' קוינו לו עכ"ל גם כאן יש לבאר איך מתיחס הכל לתיבת זה ולבאר זה נקדים מה דאיתא בגמרא עשה לנו אלקים אשר ילכו לפנינו אלוהות הרבה איוו להם וצריך ביאור דאם איוו אלוהות הרבה איך אמרו כי זה משה האיש לא ידענו מה הי' לו דנראה מדבריהם שלח בקשו רק תמורה תחת משה ע"י העדרו ולא מפני שהוא יחיד גם בפסוק יש לדקדק כי זה משה האיש מיותר והי' די שיאמרו כי משה לא ידענו מה הי' לו ועוד איך אמרו על עגל יחיד אלה אלוהיך אכן נאמר ישראל לא הכחישו בד' וגם לא האמינו שמשה מת כנראה ממה שאמרו רק לא ידענו מה הי' לו אבל חשבו שהקב"ה אם שמושל עליהם שולח ממוצעים שמלבישם בכח להנהיגם ואינו משגיח בהם ולכן אמרו צריכים אנו לממוצעים אשר ילכו לפנינו ואשר לנו כאלקים יותר מאחד שאלקים יקרא גם מנהג אחר בלתי ד' כדכתיב על משה הוא יהי' לך לפה ואתה תהי' לו לאלקים וזה מה שאמרו במרדם עשה לנו אלקים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש לא ידענו מה הי לו פירוש ע"י שהוא איש לשון יחיד משהלך מעמנו לא ידענו מה הי' לו ואם הי' לנו עוד מנהל אחר עמו אז יודיענו מה הי' לו ולכן כשעשו את העגל אמרו אלה אלקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים שלא היו יכולים להכחיש שמשה העלה אותם ממצרים אבל אמרו אלה אלקיך פי' זה עם משה הם אלקיך ומזה יש טעם למה ירבעם שאמר ג"כ אלה אלקיך עשה שני עגלים וישראל רק אחד.
ועפ"ז חטאם הי' בזה ובאלה בזה על שמאסו מנהיג האחד וב אל ובאלה על מה שחפצו בשני מנהיגים וזה מה דאיתא במדרש פקודי שאמר הקב"ה לישאל באלה הכעסתם אותי ומה שנאמר במדרש איכה בזה ונגד זה לקו בזה שלאדם יש שני מנהיגים הלב והעינים כדכתיב ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם הלב הוא אחד והעינים שנים וזה מה שאמר הכתוב ע"פ דרשת המדרש בזה הי' דוה לבנו מה שחטאנו בזה שמאסנו המנהיג האחד על זה דוה לבנו שהוא גם כן מנהיג יחיד ועל אלה מה שחטאנו באלה חשכו עינינו שהם מנהיגים השנים ואם שעפ"ז לא פרקו עול מלכות שמים מעליהם שלא חפצו רק עוד למנהיג כמשה אשר הקב"ה בעצמו מינה אותו לממצע בינו ובינם חטאו בזה שלא הבינו שהממצע אין בו כח אלהות שהקב"ה כבודו ובעצמו משגיח עליהם ומנהל אותם וזה הפירוש חטאו בזה ולקו בזה הי' דוה לבנו ומתנחמים בזה הנה אלקינו זה קוינו לו שיכירו אז שהוא יחיד ואין שני לו ושעליו לבד נשים תקותינו. גם במשכן הראו כן שמאמינים שהקב"ה בכבודו ובעצמו שורה בתוכם ושהוא המקבצם מסביב אליו לכן כל אחד נתן חלקו להיות לו חלק במשכן ד' ששוכן בו האחר אשר אין שני לו ובזה מצאו כפרה נגד מה שחמדו לאלהות ומנהיגים הרבה וזה פי' המדרש בשעה שעשיתם את העגל הכעסתם אותי באלה אלקיך עכשיו שעשיתם את המשכן באלה אני מתרצה לכם.
ועפ"ז יבואר מה דאיתא במדרש זכור לעבדיך מה ראה להזכיר שלשה אבות אמר ר' אלעזר בן טבאי בשם ר' יצחק כיון שעשו ישראל אותה מעשה יצאו חמשה מלאכי חבלה לכלותם אף וחימה וקצף והשחת והשמד כמו שאמר כי יגורתי מפני האף והחימה אמר משה רבון העולם אתה עומד באחד ואני באחד אתה באף שנאמר קומה ד' באפך ואני עומד בחימה שנאמר לולא משה בחירו עמד להשיב חמתו אמר לו הרי עמדתי באחד ואתה באחד לשלשה מה תעשה אמר לו משה הרי שלשה אבות עומדים לשלשתם ולפיכך הוא מזכירם עכ"ל והוא תמוה וכי אין ביד הקב"ה לעמוד נגד חמשה מלאכי חבלה עד שמשה לא בקש רק שיעמוד באחד וגם מה שמשה השוה עצמו לקונו לעמוד נגד אחד כמו הקב"ה ולהבין זה נאמר שאם שגדל מאוד חטא העגל עכ"ז במקצת הי' לישראל פתחון פה להקטינו ולהמליץ בעדם ע"י שני דברים. האחד על ידי מה שאמר משה להקב"ה ודי זהב שדרשו רז"ל שאמר משה להקב"ה אתה גרמת להם שהשפעת להם זהב הרבה משל למלך וגו' מה יעשה הבן שלא יחטא. והתנצלות השני הי להם שניסוחו ע"י הערב רב שישראל מאמינים בני מאמינים לא היו תועים בחטא גדול כזה לולא נסותו ונדוחו מהערב רב מכשפי מצרים שאמרו להם אלה אלקיך ישראל וזה גרם להם משה שקבל הערב רב בצאתו ממצרים מבלי ששאל את פי ד' ולכן אמר לו הקב"ה לך רד כי שחת עמך שהם הערב רב כמו שדרשו רז"ל שאתה קבלת אותם נגד רצוני וזה מה שאמר משה להקטין חטא ישראל רבון העולם במקצת אתה גרמת שהשפעת להם זהב לרוב ובמקצת אני גרמתי שקבלתי הערב רב שהדיחו אותם ולכן אתה באחד ואני באחד שבזה יתמעט חרון אפך מעליהם ותבער בי מה שגרמתי אני אבל אמר הקב"ה יהי כדבריך שאמעט באחד ואתה באחד אבל לשלשה מה תעשה שעוד משולש חטאם בשלשה אשמות שלא נגרמו לא ממני ולא ממך האחד שנתעורר בהם עון עץ הדעת לילך אחר שכלם נגד דת התורה אשר ע"כ אמרו שבת ד, י"ז יום שגזרו י"ח דבר הי' הלל כפוף יושב לפני שמאי והי קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל פי' דבריהם שעד אותה העת הי' הכל קבלה בידם ודנו אחר דת התורה אבל משנחלקו זה נעשה שהגבירו שכלם בגבול התורה זה אומר בכה וזה אומר בכה וזה הי' קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל שגם אז הלכו אחר שכלם לומר ולהאמין שהם בעצמם צריכים לעשות להם מנהיג שאם הגבירו האמונה על שכלם לא הי כח בהמדיחים להדיחם. השני הי' שרצו לפרוק עול מצות כמו שאמרו רז"ל לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא בשביל עריות שחמדו להם כדכתיב ויקומו לצחק הרי שיותר מה שהדיחו אותם הערב רב חמדו להם. והאשמה השלישית שפרקו נזמי הזהב אשר באזניהם בבהולות כשאמר להם אהרן כן שקו' שיחוסו על תכשיטהם ויעכבו מלהביא אבל הם מיד החפרקו נזמיהם ולא הביאו מרוב הזהב אשר להם והראו איך חמדו לעגל. ולהעביר אשמות האלה מהם אמר משה שנגד שלשה אשמות האלה יעמוד זכות אבות נגד מה שהלכו אחר שכלם נגד האמונה לזה יגן עליהם זכות אברהם שהכיר בוראו בשכלו נגד אמונת בני דורו כאשר חשך כסה ארץ ועוד טרם נגלה אליו ד' ונגד אשמתם השנית שחמדו לתענוגי עולם הזה לזה יגן עליהם זכות יצתק שהזמין עצמו ופשט צוארו לעקידה ומאס בחיי עולם לכבוד קונו. ונגד האשמה השלישית שפרקו נזמי הזהב יגן עליהם זכות יעקב שלקח מביתו ומכל אשר עמו את כל אלהי הנכר אשר בידם ואת הנזמים אשר באזניהם וטמן אותם כדכתיב בפ' וישלח ולזה הזכיר משה זכות אבות השלשה לבטל חמשה מלאכי חבלה ולהסיר חרון אף מישראל.
והנה לא הספיק למשה להיות מכפר ומליץ טוב לישראל צאן מרעיתו שאהב אותם כבבת עינו בהיותו בחיים עמהם כי אם גם אחרי מותו חפץ להגן ולכפר עליהם ובזה נבין מדרש תנחומא פרשה זו כי תשא את ראש משה למד תורה לישראל והדריכן למנות ונתן להם סדרי תורה ופרשיות שקורין בהם בכל שבת ובכל חדש וחדש ובכל מועד והם מזכירין אותו בכל פרשה ופרשה ופרשת שקלים חמר משה לפני הקבה רבש"ע מת אין אני נזכר א"ל הקב"ה חייך כשם שאתה עומד עכשיו ונותן להם פרשת שקלים ואתה זוקף חת ראשם כך בכל שנה ושנה שקוראין אותה לפני כאלו אתה עומד שם באותה שעה וזוקף את ראשם מניין ממה שקראו בענין וידבר ד' אל משה לאמר כי תשא את ראש שא את ראש לא נאמר אלא כי תשא עכ"ל והוא תמו' למה דחג משה בפרשת שקלים שלא יהי' נזכר יותר מבשאר פרשיות שאמר המדרש שהם מזכירים אותו בכל פרשה וזה ודאי ממה שכתב בתחלת כל פרשה וידבר ד' אל משה והלא גם בפרשת שקלים כתוב כן גם צריך ביאור מה שאמר הקב"ה ואתה זוקף חת ראשם במה זוקף את ראשם בפרשת שקלים יותר מבשאר פרשיות שבתורה. ולבאר זה נקדים מה שכתבו התוס' מגילה ד ט"ז על מה דאמרינן שם אמר המן למרדכי אתיא מלא קומצא קמחא דדכו ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דידי וז"ל שמעתי שעשרה אלפי ככר כסף עילין חצי שקל לכל אחד מישראל שהיו ת"ר חלף כשיצאו ממצרים ואמר שיתן לאחשורוש כל פדיונם ודוק ותשכח עכ"ל וכבר תמהו קדמאי שלא בלבד שהחשבון איננו מכוון אלא מוכחש מן התורה שבפרשת פקודי נחשבים שקלי ישראל לת"ר אלף למאה ככר כסף וכמה רחוק זה ממספר עשרה אלפי ככר כסף ומלבד זה גם הלשון כל פדיונם שכתבו התוס' נראה שפת יתר שהל"ל שיתן לאחשורוש כן גם לא ידענו מה מצאו התוספ' חסר ביאור שהוצרכו לחשבון זה ויש לומר שהתוס' רצו לבאר בזה מה דאמרינן שם ד' י"ג ועשרת אלפים ככרי כסף אמר ר"ל גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהם לשקליו והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים וצריך ביאור היכן מצינו שהמן שקל שקלים על ישראל הרי ככרים שקל ואיזה יחם יש בין מה ששקל המן ובין מה שצוה הקב"ה לישראל ליתן מחצית השקל לזה כתבו התוספ' לבאר זה שמעתי וכו' (ואפשר שלא שנדפסו במקומן ושייכי על מימרא דרשב"ל) והיינו ע"פ מה שכתב האלשיך פ' כי תשא טעם למה צוה הכתוב ליתן מחצית השקל דוקא לכופר נפש כי ערך הזכר מבן עשרים עד בן ששים שהם רוב שנות חיי האדם הוא חמשים שקלים וא"כ אם יתן איש פדיונו יהי' נ' שקלים אבל הקב"ה אמר איני מבקש מכם רק תרומה מערך שלכם ותרומת התורה שנתנה בה התורה שיעור היא תרומת מעשר והיא אחד ממאה ולכן נאמר מחצית השקל תרומה לד' שאחד ממאה של ערככם יהי כופר נפשותכם עיין שם והנה המחצית שקל לת"ר אלף מישראל עלה למאת ככר הכסף כדכתיב בפ' פקודי וזה הי' אחד ממאה מערך נפשותם ועל פי חשבון זה כל ערכם שהוא חמשים שקלים לכל נפש יעלה לחשבון מאה פעמים מאה ככר שהוא עשרת אלפים ככר וזה מה שאמר רשב"ל עתיד המן לשקול שקלים על ישראל שישקול כל פדיונם מה ששוין כל ת"ר אלף שהוא לכל אחד מישראל חמשים שקלים לפיכך הקדים הקב"ה שקליהם שהוא חצי שקל לשקליו שהיו חמשים שקל והספיק להקב"ה לערך כל נפש שיתן רק תרומה אחד ממאה מכל שנה וזה מה שבארו התוספ' שאמר המן שיתן לאחשורוש כל פדיונם שעולה עשרת אלפים ככר לפי ערך החשבון שצוה הקב"ה ליתן חצי שקל כל אחד מישראל וזה מה שאמר ר"ל שצוה הקב"ה כן להקדים שקליהם לשקליו.
אכן צריך טעם למה הספיק להקב"ה התרומה שנתנו הלוים לכהנים שהוא תרומת מעשר שהיא אחד ממאה ולא ביותר התרומה שהיו ישראל בעצמם רגילין בהם שהוא אחד מחמשים לבינוני שאע"פ שלא נתנה התורה שיעור זה עכ"ז הרי ישראל בעצמם הכירו שזה שיעור הראוי ולמה הקפיד הקב"ה דוקא בחצי מטבע אבל יש לומר שבזה רצה הקב"ה להודיע לישראל גדולת זכות משה כמה עמד להם דאמרינן בגמרא ששקול משה כנגד כל ישראל ולכן צוה שהם יתנו רק חצי שקל לפדיון נפשותם לכפר עליהם וחצי האחר ישלים זכות משה לכל אחד מישראל וזה מה שרמז לו הכתוב שנאמר לו כי חשא את ראש בני ישראל ונתנו איש כופר נפשו וגו' זה יתנו מחצית השקל פי' שע"י שאתה תשא אה ראשם וזוקף אותם בשקלים יספיק לכ"א מחצית השקל שעולה לכל אחד מישראל בצירוף זכותך לשקל שלם והוא תרומה לד' אכן משה באשר הי' אב הרחמן לישראל כאשר אמרנו לא הספיק לו תקנה זו שנתירא שמשמת לא יזכר עוד זכותו להם באשר איננו רועם עוד אבל הקב"ה אמר לו כשם שעכשיו אתה שוקל את ישראל בשקלים כך כשישראל קורין בכל שנה פ שקלים כאלו אתה עומד ושוקלן דאמרינן סוף מגילה שהבטיח הקבה לאברהם שגם לאחר שחרב בית המקדש ואין ישראל מקריבין עוד קרבנות לכפרתם כשיקראו פרשת הקרבנות יעלה להם כאלו הקריבום וכן על פי זה כשיקראו פ שקלים יעלה להם כאלו הביאו שקליהם בזמן שבהמ"ק קיים וזה מה שהבטיח הקב"ה למשה כשישראל קורין בכל שנה בפרשת שקלים כאלו אתה עומד וזוקפן שיעמוד זכותך להשלים חצי שקל לכל אחד לשקל שלם להיות תרומה לד' וזה רמז לו הקב"ה ממה שנאמר כי תשא שא אין כתיב כאן אלא כי תשא דאם נאמר שא הי' ציווי על העת ההיא דוקא לכך נאמר כי תשא לשון עתיד לומר שתשא ותזקוף את ישראל בשקלים עד סוף כל הדורות וזה פירוש המדרש מה שאמר שדאג משה דוקא בפ' שקלים זכרו והקב"ה הבטיח לו שבכל עת שקורין ישראל פ' שקלים שזוקף את ראשם כאלו עמד שם באותה שעה.