התורה והשלום, הם שני עמודי העולם והם צריכים זה לזה דע"י שלום מקיימין ישראל את התורה באשר שאין האחד יכול לקיים כל התורה אבל אם ישראל באחדות אז המצוה שמקיים האחד יסמוך גם להאחר וכן להיפך ולכך נאמר ד' עוז לעמו יתן ד' יברך את עמו בשלום פ' כאשר נתן הקב"ה התורה שנקראה עוז לישראל ברכם בשלום ובזה יבואר מה דאיתא במדרש רבה אח נפשע מקרית עוז ומדינים כבריח ארמון זה קרח שפשע בתורה שהיא עוז שנאמר ד' עוז לעמו יתן ולא היה יודע שבעלי דיניו היו קשים כבריח ארמון זה משה ואהרן מה הבריח אינו זז כך משה שנאמר והבריח התכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה עכ"ל ולהבין מדרש זה שקרא לקרח פושע בתורה ולא בשם הנאות לו שהיה הבעל מחלוקות וגם מה שאמר שלא היה יודע שבעלי דיניו היו קשים לא מבואר במה טעה וגם למה ממשיל אותם לבריח ארמון שהיו קשים כבריח ארמון שתואר הקשה הוא נאות יותר לאבן ולברזל ולהבין זה נקדים מה דאיתא בירושלמי פרק חלק רב ר קרח אפיקורוס היה מה עשה עמד ועשה טליתות שכלן תכלת אתי לגבי משה א"ל חייבת בציצית או פטורה א"ל משה חייבת ועוד שאל בית מלא ספרים מהו שיתחייב במזוזה א"ל משה חייב ועוד שאל בהרת כגריס מהו א"ל משה טמא א"ל פרחה בכולה מאי א"ל משה טהור באותה שעה אמר קרח אין תורה מן השמים ולא משה נביא ולא אהרן כה"ג עכ"ל ולהבין למה שאל קרח שלש שאלות האלה וכסדר הזה י"ל דכל בקשת קרח היה שרצה להיות כה"ג כמו שאמרו רז"ל ולכן התנכל לבוא בשאלות להתחיל בשאלה אשר ארבו טמון בקרבה ואם לא יצלח בידו זה יבא במה שאינו מכסה בקשתו לגמרי כמו השאלה הראשונה ואם גם בזה לא יצלח אז יגלה נבלותו לשאול מה שבקש להיות כה"ג תחת אהרן ופתח בשאלה טלית שכלה תכלת להוכיח בזה שאין תורה מן השמים שהנה האפיקורסים מכחישי התורה יודעים ג"כ שלא ימצאו אוזן שומע לומר שהעולם הפקר מבלי חק ומשפט שיודעים הכל שבאין תורה יפרע העם ולכן בפיהם אומרים שהבורא גלה לבני אדם רצונו אבל בלבם חושבים שמה שמונח באדם בטבעו לשנוא הרע ולאהוב הטוב שזו היא התורה והיא האמונה ושרק בזה חפץ הבורא ולא במצות יחידות וזה רצה קרח (שקראו רב אפיקורוס) להראות במשל טלית שכלה תכלת שהטלית היא מורה כבור וגדולת האדם שר"י קרא למנא מכבדותא וצוה הקב"ה לעשות ציצית על ארבע כנפות הטלית שמספרם תרי"ג להורות שגדולת האדם היא לקיים מצות ד' וצוה לעשות בהם פתיל תכלת שמראיתו דומה לרקיע להורות שמן השמים באו המצות ואם טלית שכלה תכלת פטור מציצית זה יהיה פתחון פה למכחישי המצות שאחרי שכל גדולת האדם מורה על השמים יהיה למותר מצות מיוחדות להורות שגדולת האדם מקורה בשמים וזה היה טעות קרח שחשב שמשה ישיב טלית שכלה תכלת פטור מציצית ואז יהיה זאת לו לאות שגדולת האדם היא גילוי הקב"ה עליו ויוכיח מזה שאין תורה מן השמים אז לא היה צריך עוד ראיה שמשה אין נביא שהביא התורה מן השמים ושאין אהרן כה"ג ע"פ דברו אבל כשלא נצלח זה בידו שמשה השיב שגם טלית שכלה תכלת חייב אז רצה להוכיח שעכ"פ לא משה נביא במה ששאל מבית מלא ספרים אם חייב במזוזה שתכלית המזוזה להיות נשמר האדם מכל רע ולשמרו בקדושה בזכרו את בוראו על ידה בבואו ובצאתו אבל אם כל הבית מלא ספרים אז הוא נשמר ע"י קדושתם ואין צריך עוד לשמור מבחוץ וזה מה שאמר קרח כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ד' ומדוע תתנשאו על קהל ד' וחשב שמשה ישיב שפטור ממזוזה ויוכיח בזה שאין משה נביא ומזה יוכיח שאין אהרן שנמשח על ידו כהן הגדול אבל כשראה שגם בזה לא בא אל תכליתו בא בשאלה שלישית להבאיש ריח אהרן ושאל בהרת פרחה בכולו מאי שידוע שעל אהרן הי' שלא ראוי להיות כה"ג באשר שעשה העגל וחשב קרח שבזה יש לו מעלה עליו מפני שהוא הי לוי שלא חטאו בעגל אבל ידע ג"כ שלאהרן הי' התנצלות כדאית' במדרש (הבאתיו פ' צו) שכאשר אמר לו משה מה עשה לך העם הזה כי הבאת עלי' חטאה גדולה השיב אמרתי מוטב יהיו שוגגים ואל יהיו מזידים. ואמרינן בסנהדרין דף צ"ז אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כלו חייב ומפרש רבא דכתיב וירא כי אין איש וגו' והטעם לזה יש לפרש כי כל זמן שיש צדיקים שמוכיחים ומלמדים העם להטיב דרכם מי שלא שומע להם הוא מזיד אבל כשאין איש ממי ללמוד אז כולם שוגגים ומקויים בהם ונסלח לכל עדת בנ"י ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה וזה היה כוונת אהרן שאם לא עשה להם העגל ומרדו בתוכחתו לא הי' להם תקנה שהיו חוטאים כלם במזיד אבל כשעשה להם תלו הסרחון בו ונדונו כשוגגים כמו שאמר משה חטא העם חטאה גדולה וחטא הוא שוגג ורק המסיתים נדונו כמזידים ונהרגו והתנצלות זה הי' ישר בעיני ד' שנתמנה לכהן הגדול. ואמרינן עוד בסנהדרין ד' צ"ו אין בן דוד בא עד שמתהפך כל המלכות למינות וסימנך כולו הפך לבן טהור הוא וזה ג"כ מטעם זה שאם נתהפך הכל למינות שאין מאמין בתורה אז לבאי עולם אין להם ממי ללמוד וכל מעשי רשעתם הוא כשוגג כמו שהדין בנגע צרעת שפרחה במקצתו טמא פרחה בכולו טהור. אבל קרח שאפיקורוס הי' הולך אחר דעתו נגד דעת התורה דן שאין כולו טהור יותר ממקצת ולכן שאל פרחה בכולו מהו וחשב שישיב משה כל שכן שטמא והי' כוונתו להוכיח שאין התנצלות לאהרן מה שאמר מוטב יהיו שוגגים שטוב הי' להחטיא כולם משיחטאו רק מקצתם ולכן אין ראוי להיות כה"ג אבל כשהשיב לו משה ע"פ דין תורה שפרחה בכולו טהור וראה שגם תחבולה זו לא הועילה לו אז הוציא כל רוחו ואמר אין תורה מן השמים מה שהי' רוצה להוכיח ע"י שאלתו מטלית שכולו תכלת ואין משה נביא מה שהי' רוצה להוכיח ע"י שאלתו השנית מבית מלא ספרים ואין אהרן כה"ג מה שהי' רוצה להוכיח ע"י שאלתו השלישית פרחה בכולו מאי.

ובזה מבואר המדרש אח נפשע מקרית עז זה קרח שע"י שכפר בתורה ואמר טלית שכולה תכלת פטור מן הציצית ובית מלא ספרים פטור מן המזוזה ופרחה בכולו טמא פשע לעורר מחלוקת על משה ואהרן אבל לא ידע כי בעלי דינים שלו היו קשים כבריח ארמון שלא זזו מלהיות מבריח מן הקצה אל הקצה ששני קצות האמונה הם התורה והשלום אשר קרח ועדתו רצו להשביתם אבל משה ואהרן בחזקתם התאחדו אותם לבל יפרדו כאשר הי כוונת הקב"ה במה שנתן עוז זו התורה לעמו שברכו בשלום: ומה שבתחלה אמר המדרש שבעלי דיניו קשים כבריח ארמון זה משה ואהרן וסיים במשה לבד שאמר מה הבריח אינו זז כך משה יש לפרש שבמשה הוצרך עוד התחזקות אחר שאחר שהי' עניו מאוד אולי חשב קרח שמחמת עניוות ירד מגדולתו כשישמע שמריבים עמו שמתנשא על קהל ד' אכן גם בזה טעה שלמען קיים מצות ד' הסיר משה מדת ענותנותו ולא זז מגדולתו.

ובזה יש ליתן טעם למה בחן משה לקרח ועדתו ע"י מחתות וקטרת כדכתיב קחו לכם מחתות ותנו בהן אש ושימו עליהן קטרת ולמה לקרח ודתן ואבירם הי' עונשם שירדו חיים שאולה והר"ן איש מתו על ידי שנשרפו ששלמה אמר באפם עצים תכבה אש ובאין נרגן ישתוק מדון: פחם לגחלים ועצים לאש ואיש מדינים לחרחר ריב: הרי שמדמה המחלוקת לאש הנבער על ידי פחם קטן אבל אם אין נרגן המחרחר הריב יכבה האש המחלוקת בקל מעצמו.

והנה המבעירים המחלוקת היו קרח ודתן ואבירם ואח"כ נתלוו עמהם ר"נ איש מחרחרי הריב כנראה מהכתובים שקרח ודתן ואבירם הבעירו האש לעלות לגדולה שקרח חפץ להיות כה"ג ודתן ואבירם חמדו לגדולת משה כמו שכתבו המפרשים שאמרו שהם בני ראובן הבכור ולו יאתה הגדולה ולכן הבעירו אש המחלוקת אכן אם לא נלוו אליהם בעלי מחלוקת אשר אין להם תכלית אחר כי אם לחרחר ריב הי' נכבה האש באשר שאין בכח אנשים מעט להבהיל כל העדה אבל כשנלוו אליהם גם הר"ן איש אז הקהיל קרח על משה ואהרן כל העדה ועל כן היו קרח ודתן ואבירם המבעירי אש המחלוקת והר"ן איש אנשי המדינים לחרחר הריב וזה גרמו על ידי שהראו עצמם כאלו רק מפני אהבת אחיהם כל בני ישראל חלקו על משה ואהרן באמרם כי כל העדה כלם קדושים ומדוע תתנשאו על קהל ד'. וידוע דקטרת הוא משל נעימות אהבת אחים כדכתיב שמן וקטרת ישמח לב ומתק רעהו מעצת נפש.

וזהו מה שאמר להם משה בקר ויודע ד וגו' ע"י מחתות תבחנו תנו בהן אש ושימו עליהן קטרת ואם באמת ובתמים תבקשו טובת אחיכם וזה לבד טעם התרעמכם עלינו אז יגבר הקטרת ויעלה לריח ניחח לד' אבל אם רק לחרחר ריב בקשתם אז יגבר האש ותשרפו עי" אש. ולכן קרח ודתן ואבירם שהבעירו המחלוקת למען עלות לגדולה נענשו בירידה לשאול חיים והר"ן איש שרצו לחרחר ריב נענשו בשריפה.

אמנם חוץ מעל ידי קטרת נודע חטא הבעלי המחלוקת ג"כ ע"י מנחתם כמו שאמר משה אל תפן אל מנחתם שדרשו רז"ל אפילו חלקם בקרבנות צבור לא תאכל המזבח ויש ליתן טעם לזה למה הוצרך ב' סימנים ע"י עבודת קטרת ועבודת הקרבן שבכל עניני בני אדם יש צד פנימי וצד חצון החצון נראה כל והפנימי נסתר מעיניהם והטוב והישר אם שני הצדדים מתאחדים לבחינה אחת הטובה ואם לא יתאחדו עכ"פ ביותר יפה אם הפנימי טוב.

ועפ"ז יפורש נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא יאמר שאף הכות ופצוע הוא דבר מכוער ורע לעיני בני אדם עכ"ז אם נעשה כן על כוונה טובה ונאמנה נקרא המכה אוהב ונגד זה נעתרות נשיקות שונא שאע"פ שהנשיקה היא סימן האהבה עכ"ז אם נעשה בכוונה רעה נקרא הנושק שונא.

ועפ"ז יבואר ג"כ מה שאמר דוד לא אויב יחרפני ואשא לא משנאי עלי הגדיל ואסתר ממנו ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי אשר יחדיו נמתיק סוד בבית לקים נהלך ברגש שיש להבין הכפל לא אויב וגו' לא משנאי וגו' אבל בכוונת דברי דוד לאחיתופל י"ל דאויב נקרא מי שמראה עצמו לאויב בנגלה כי תצא למלחמה על אויבך אמר אויב ארדוף וכדומה אבל שונא נקרא מי ששנאתו בהסתר כדכתיב לא תשנא את אחיך בלבבך ואמר דוד אם אויב שהוא מפורסם שהוא אויבי יחרפני לזה יש תקנה שאשא חרופיו ולא אענה שהכל יודעים שמפני שנאה מחרף אותי ולא יאמינו לדברו ואם משנאי עלי הגדיל שהוא שונאי בסתר ורצה להגדיל עלי ולהוציא שנאתו עלי ע"י בזויים בסתר לזה ג"כ יש תקנה שאסתר ממנו עד שלא יכול לביישני ועי"ז תבטל מחשבתו אבל אתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי שבין בסתר בין בגלוי היינו אלופים ומיודעים אשר יחדיו נמתיק סוד בסתר ובבית אלקים נהלך ברגש הנשמע לכל לכן נגדך אין לי תקנה בין על חרופך בגלוי ובין על מה שאתה עושה לי בסתר.

והנה גם מחלוקת קרח וסייעתו הי' כן בכפל שנאה בלב בהסתר בתחלה כדכתיב ויקח קרח שמפרש המדרש שלקחו לבו לחלוק על הכהונה שחמד לגדולה זו וגם עשה מלחמה בגלוי כדכתיב ויקהלו על משה ועל אהרן וגו' ומדוע תחנשאו על קהל ד' שבסתר הי' טעם מחלקותם של קרח וסייעתו השנאה למשה ולאהרן ובגלוי הראו כאלו רק מפני טובת וגדולת ישראל נחלקו עליהם ולכן אמר משה שעל ידי ב' עבודות יבחנו שהקב"ה לא חפץ בם שעבודת הקטרת היא עבודה שבחשאי שכאשר הי' הכהן מקטיר הקטרת בהיכל כל אדם לא הי' יכול להיות שם ועבודת קרבנות על מזבח החצון הי' בגלוי ועל כן נגד מה שחטאו בסתר הי סימן הקטרת ונגד מה שחטאו בגלוי הי' עבודת הקרבנות אשר בשניהם נראו שלא נתקבלו.

ועפ"ז יפורש מה דאיתא במדרש פ זו שנו רבותינו ארבעה נקראו רשעים הפושט ידו על חבירו שנאמר ויאמר לרשע למה תכה רעך והלוה ואינו משלם שנאמר לו' רשע ולא ישלם ומי שיש בו עזות פנים ואינו מתבייש ממי שגדול ממנו שנאמר העז איש רשע בפניו ומי שהוא בעל מחלוקת שנאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה עכ"ל וי"ל למה פרט ד' אלו דוקא שנקראו רשעים הרי ודאי גם החוטא בחטאים אחרים נקרא רשע כדכתיב חל תשת ידך עם רשע להיות עד והי' אם בן הכות הרשע ולא תקחו כפר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות והרבה כדומה אבל יפורש בשנדקדק הלשון נקראים רשעים ולא אמר הם רשעים ולכן נאמר דודאי מי שחוטא במזיד בכל אחת ממצות התורה הוא רשע אבל שיקרא רשע גם טרם שחטא במעשה על פי מחשבתו לחטוא זה לא מצאנו רק בארבעה אילו שהם מרים יד על חבירו דכתיב רשע למה תכה רעך שמורה שגם טרם הכה אותו כבר נקרא רשע מדכתיב ת תכה לשון עתיד ולא כתיב הכית וכן הלוה ואינו משלם דכתיב לו רשע ולא ישלם שזה ודאי אם אינו משלם ויש לו לשלם אזי כופין אותו ע"פ משפט ואם אין לו לשלם אזי אונס הוא ובשני האופנים לא לא יצדק לו שם רשע אבל מי שלו' מתחלה כשידוע לו שלא יכול לשלם זה נקרא רשע ועל כן כתיב ולא יש ישלם לשון עתיד ולא כתוב משלם הרי שג"כ נקרא רשע על המחשבה עוד טרם חטא במעשה וכן מי שמעיז פניו ולא מבייש שהעזות לעצמו לא יעשנו רשע אבל כיון שהבושה הוא מחסה נגד החטא כשאמרו רז"ל סימן יפה לאדם שהוא ביישן לכן משהעיז פניו ולא יתבייש כבר נקרא רשע בשביל שזה מביאו לידי עונות וכן הבעל מחלוקת על דרך שאמרנו שגם הוא כבר במחשבה רעה שלו עוד טרם נשא מחלוקת שלו פרי רוש ולענה כבר נקרא רשע כמו שביארנו בקרח ועדתו וזהו פי' המדרש ארבעה נקראו רשעים אמר נקראו לשון עבר לומר שעוד טרם יצא רשעותם לאור ע"י מעשה כבר נקראו רשעים: אבל אמר המלך החכם שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר מה שמייחס האמת לשפה והשקר ללשון יש לפרש שהשפה והלשון הם ב' עקרי כלי המבטא והחילוק ביניהם שהשפה הוא מבחוץ הנראה לכל והלשון היא נסתרת בפה וכן הוא החילוק בין אמת לשקר שהאמת לא יירא להראות בפני הכל שידוע שאין מכחישו אבל השקר הולך בסתר ובהחבא מבני אדם שמתיירא פן יתגלה שקרותו ולכן מייחס האמת הנגלה לשפה הנגלה והשקר מייחס ללשון הנסתרת מעין כל אבל יאמר שלא יועיל לשקרן הסתרתו כי רק האמת תכון לעד באשר שהוא מיוסד וניכר לכל אבל השקר לא יעמוד רק רגעים ופתאום יבא אידו על דרך שאמרו אמת יש לו רגלים שקר אין לו רגלים וכמו שאירע לקרח וסייעתו שממחרת מחלקותם נאבדו.

ועל פי הדברים האלה יש לבאר מה דאמרינן בסנהדרין פ' חלק דרש רבא מאי דכתיב שמש ירח עמד זבולה לאור חציך יהלכו שעלו שמש וירח לזבול אמרו לפניו אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא ואם לאו לא נצא עד שזרק בהם חצים אמר להם לכבודי לא מחיתם לכבוד בשר ודם מחיתם עכ"ל והלא נראה תמו' ששמש וירח הנבראים יבקשו להכריח לבוראם ויתרו בהתראה שאם לא יעשה רצונם לא ישמשו עור שמושם ומה גם שהקב"ה לא כעם עליהם על זה רק באשר שתלו תלונותם בכבוד משה ולא בכבודו אכן ע"פ דברינו הנ"ל יפורש שהרי קרח ועדתו נתנו טעם למחלקותם על משה במה שאמרו כל העדה כולם קדושים ובתוכם ד' ומדוע תתנשאו על קהל ד' לומר אחרי שד' בתוכם והוא מנהיגם לא צריך למיצוע להנהגה אכן השקר ניכר לכל ע"י השמש והירח כי הלא ד' הוא אור העולם והוא הנותן אור לשמש והשמש נותן אור לירח וכמו שבחר בהם להיות אמצעים לאור הגשמי המאיר על ידו כן בחר גם כן באמצעי הרוחני להשפיע אור הקדושה שיוצא ממנו והוא משה ורק על זמן העתיד כשיתוקן העולם עליו נאמר לא יהי' לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך והי' לך ד' לאור עולם וזה מה שטענו השמש והירח אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא ואם לאו לא נצא ובזה לא מרדו בהקב"ה כי אמרו שאם אין אתה עושה דין לב"ע אז ראינו שצדק קרח בטענתו בתוכם ד' ומדוע תתנשאו על קהל ד' ועל כן גם לאורנו לא יצטרך העולם כי הלא אתה אור העולם ולכן הקב"ה הקפיד רק במה שתלו הדבר במשה כי הלא גם בו מרדו והי' להם לומר אם אתה עושה דין במורדים בך ולזה ירה בהם חצים.

ובזה יבואר מאמר בפ' הספינה ואמר רבה בב"ח אמר לי האי טייעא תא ואחוי לך בלועי קרח אזלי וחזאי תרי ביזעי (בקעים דכתיב ותבקע הארץ) והוי קא מפקי קוטרא לעשן) שקל גבבא דעמרי ואמשינה במיא (לקח גיזת צמר ושראה במים) ודעציתא בראשה דרומחא (ודעץ בראש הרומח) ועיילא התם וכי אפיק הוי איחרך איחרוכי אמר לי אצית מה דשמעת (הסכת ושמע) ושמעית דהוי אמרין (שהרי ירדו חיים שאולה) משה ותורתו אמת והן בדאין אמר לי כל תלתין יומין (כל ראש חדש) מהדרא להו גיהנם להכא כבשר בקלחת ואמרי הכי משה ותורתו אמת והן בדאין עכ"ל בפי' זה יש לומר שהמלאך שקרא רבב"ח האי טייעא הראה לו במראה את בלועי קרח בכל עניניהם מה גרם שנחלקו על משה ואיך הי' המחלוקת והעונש הבא להם. הצמר שגוזזים מן הכבש לעשות ממנו בגד שמחמם לאדם ושמכבד אותו כדכתיב ובגז כבשיו יתחמם הוא משל למי שמחמד לכבוד וגדולת אחר להתלבש ולהתפאר בהם. המים הוא משל התורה כנאמר הוי כל צמא לכו למים וכן אמרו רז"ל שנמשלה התורה למים שיורד ממקום גבו' למקום נמוך. הרומח הוא משל לשון המדבר רע כדכתיב יש בוטה כמדקרות חרב ונאמר חץ שחוט לשונם. הבקוע הוא משל הפירוד והמחלוקת בענינים רוחניים כמו שבקועת הארץ הוא פירוד גשמי.

והנה לפי מה שביארנו הי' מחלוקת קרח בשתים שחלק על התורה כדאיתא במדרש שאמר אין תורה מן השמים וחלק על משה שלא יהי' מלך ומנהיג ישראל אכן המחלוקת על התורה הי נכלל במחלוקת על משה שאם משה נביא אמת לד' כמו שהי' אז על ידו נודע כי התורה היא מן השמים שנמסרה לו וממילא נודע ג"כ גדולתו שהרי בו לבד בחר ד' ליתן תורתו על ידו ועל כן כשרצה קרח לחלוק על התורה בתחלה חלק על משה שאין צריך למיצוע כי כל העדה כלם קדושים ובתוך זה הבליע כפירתו על התורה. וכל זה נראה לרבב"ח ע"י האי טייעא שהראה לו מקום שנבלעו קרח ועדתו שהיו שם ב' בקעים לרמז על שתי המחלוקת והפירודים אשר בקשו לעשות בין משה ובין ישראל שלא יאמינו בתורת משה ולא יאמינו בגדולת משה אכן מה גרם כפירתו זה רמז לו במה שלקח גיזת צמר ושראה במים והביאה לתוך הביקוע שרצה לרמז לו שחמד קרח לגדולת משה שהוא משל הצמר שגוזזין מן הכבש ומתלבשים בה וכמו שאם שורין צמר במים נבלע המים בצמר כן עשה קרח שבמה שרצה לגזול גדולת משה הבליע בה גם כפירתו בתורה שנמשלה למים באופן שאם הי' לו גדולת משה ממילא נבטל התורה כאשר ביארנו ואיך רצה לבוא לתכלית זה זה רמז לו במה שדעץ הצמר עם המים שבתוכו על ראש הרומח שעל ידי לשון הרע חשב להשיג גדולת משה והבלעת התורה שחץ שחוט לשונו בא לתוך הבקוע אבל הראה לו שנשרף ע"י אש של גיהנם כמו שהצמר נשרף ואמר הטייעא לרבב"ח שמע מה שאומרים ושמע שאמרו משה אמת ותורתו אמת והם בדאים שהוא המתנגד לשתי הכפירות כפרו באמיתת משה ובאמיתת תורתו ועתה כשבא להם העונש הודו שהם היו השקרנים. ועוד אמר לו שבכל ל' יום (שפי' הרשב"ם שהוא בכל ראש חדש) נענשים בגיהנם ואומרים כן והוא ע"פ מה שאמרנו שעל ידי השמש והירח נודע שקרם שאף שהקב"ה משגיח על כל בריותיו עם כל זה עשה אמצעיים לנהג העולם ובפרט נודע זה ע"י הירח שנאבד ממנו אורו ונתחדש בכל ראש חדש וכמו שאור הגשמי בא לעולם על ידי האמצעיים כן אור הרוחני של התורה ע"י משה ולכן בכל ר"ח נתעורר חטא שקרותם ומודים מחדש משה אמת ותורתו אמת.

עוד אית במדרש ויקהל עליהם קרח את כל העדה אמר להם כל העדה קדשים כלם שמעו בסיני אנכי ד' אלקיך ומדוע תתנשאו אלמלא אתם לבדכם שמעתם והם שמעו הייתם אומרים עכשיו כלם שמעו ומדוע תתנשאו עכ"ל וי"ל מה כפל אלמלא אתם לבדכם שמעתה נראה שפת יתר שהרי כבר אמר כלם שמעו בסיני אכן יש לפרש שכל מגמת קרח הי' להקטין מעלת משה בעיני ישראל והנה ידע שמקובל לישראל כי משה הצילם מגזירת הרף ממני ואכלם בעון העגל במה שאמר למה יחרה אפך בעמך שדרשו רז"ל שאמר לי אמרת אנכי ד' אלקיך ולא יהי' לך לשון יחיד אמרת לי ולא להם והלא אין מעלה גדולה מזה שמשה נתאחד מכל ישראל להיות דבר ד' אליו לבדו ולמען הכחיש זה אמר קרח כלם שמעו בסיני שמצאנו חילוק בין קול רוחני לבין קול גשמי דקול גשמי נשמע לכל אשר אזנים לו לשמוע ועומד במקום קרוב אבל קול רוחני לא נשמע רק ממי שאליו תכון הקול שכן מצאנו במשה ששמע הקול מדבר אליו מאוהל מועד שהוא שמע וכל ישראל לא שמעו כמו שדרשו רז"ל קול לו קול אליו וכן מצאנו תענית ד' כ"א שרבי יוחנן ואלפא הלכו בדרך לסחורה ואמרו ב' מלאכים זה לזה נפיל החומה עליהם וענה האחר יש בהם א' דקיימא לי' שעתא ושאל ר"י לאילפא שמעת דבר ואמר לא ומזה דן רבי יוחנן שאליו הי' הדבור נכון. על כן כשבא קרח לפתות לישראל לומר שכלם קדשים באשר שכלם שמעו דבר ד' מסיני אנכי ד' אלקיך ידע שיש להשיב שדבור זה לא נאמר רק למשה לבדו לזה הוסיף לומר למשה ולאהרן אלמלא אתם לבדכם שמעתם והם לא שמעו הייתם יכולים לומר כן שרק לכם הי' הדבור ואתם לבד הקדושים עכשיו שכלם שמעו מזה יש ראי' שהדבור הי' לכלם וכלם קדושים ומדוע תתנשאו על קהל ד'.

אמנם התשובה שעשו קרח ועדתו בגהינם כבר פתח להם משה ועפ"ז יבואר מה דאיתא במדרש אם כמות כל האדם ימותון אלה פתח משה ואמר לפני הקב"ה אם מתים אילו על מטותם כדרך שבני אדם מתים והרופאים עולים והן מבקרים אותם כדרך שכל החולי מתבקרים אף אני כופר ואמר לא ד' שלחני ומלבי אמרתי זה אחד משלשה נביאים שאמרו בלשון הזה אליהו ומיכיהו ומשה אליהו אמר ענני ד' וידעו העם הזה כי אתה ד' הוא האלקים ואתה הסבות את לבם אחורנית אם אין אתה עונה אותי אני אומר אתה הסבות את לבם אחורנית וכן מיכיהו אמר לאחאב אם שוב תשוב בשלום אף אני אומר לא דבר ד' בי וכן משה אם כמות וגו' אף אני אומר לא ד' שלחני א"ל הקב"ה למשה מה אתה מבקש א"ל אם בריאה וגו' וירדו חיים שאולה עכ"ל ויש לחמו איך אמרו משה ואליהו ומיכיהו שיכחישו האמת אם הקב"ה לא יעשה רצונם וכי ח"ו יספקו אם נבואתם אמת ואם לא יספקו איך יאמרו שקר גם י"ל מה רנה משה בתנאו הזה לומר אם מתים על מטותם והרופאים עולין והן מבקרין אותם מה לי בזה אם הרופאים מבקרים אותם או לח גם י"ל מה ששאלו הקב"ה מה אתה מבקש הלא כבר הודיע דעתו שמבקש בלבד שלא ימותו על מטותם בדרך הטבע אבל שמיחד איזה מיתה משונה להם שימותו בה לא בקש ולמה באמת בחר משה בזה שתפתח הארץ את פיה ותבלעם ולבאר זה נאמר שאע"פ שלא איש אל ויכזב ודברו לא ישוב ריקם הלא ידוע שאין לך דבר עומד בפני התשובה ואם ישוב החוטא ניחם ד' על הרעה ולא יעשה וזה הי' יראת יונה הנביא אשר על כן ברח מלפני ד' כנאמר בכתובים וגם משה אליהו ומיכיהו ידעו שיש אפשרות שישתנה דבר ד' ע"י תשובה ויהי' מקום לספק בנבואתם ולכן בקשו לתקן זה כל אחד מהם בענין אחר. אליהו אמר להקב"ה הלא ע"פ דברך עשיתי הדברים האלה שהקרבתי קדשים בחוץ כמו שפי' רש"י וכ"כ התוספ' סנהדרין ד' פ"ט וא"כ ידוע לך שיהי' זה להם לתועלת שכאשר יראו הנס שירד האש מן השמים יעשו תשובה ויכירו אלהותך וממשלתך כמו שהי' באמת ועל כן אם לא תעשה הנס אף אני על כרחך אומר שאתה הסבות את לבם אחורנית ומנעת מהם התשובה. מיכיהו שדבר עם אחאב ידע שיאמר אליו פתחת לך פתח שאם אשוב בשלום תאמר שעשיתי תשובה וניחם ד' על הרעה אשר דבר עלי ולכן אמר לו אם שוב תשוב בשלום לא אומר שתשובתך גרמה אלא אומר לא דבר ד' בי ושקר דברתי והי' בטוח לומר כן ע"פ מה דאמרינן בסנהדרין ד' פ"ט ודלמא הדרו בי' אם איתא דהדרו בי' אודועי הוי מודעי לכולהו נביאי ומזה ידע מיכיהו בבירור שאחאב לא יעשה תשובה ואם יעשה תשובה לא תקובל לכן אמר בבירור אם תשוב לא דבר ד' בי שאם איתא שניחם ד' על הרעה לא בלבד שהי' מודיע לו אז אלא גם עתה טרם עשה תשובה הי' מודיע לו הקב"ה שישוב בשלום למען לא יראה כנביא שקר. וכן הי' דבר משה שאמר אם כמות כל אדם שרופאים מבקרים אותם והם מתים על מטתם שידוע שבכלל מצות ביקור חולים הוא לעורר להחולה לחזור בתשובה ולכן יש ב' מיני רופאים המביאים רפואה לגוף והמביאים אל הנשמה ועל כן אמר משה אם ימותו קרח ועדתו כן ע"י תשובה שעשו ולא יענשו בעונש על מחלקותם על כרחך גם אני אומר לא ד' שלחני שמוטב שיתלו הסרחון בי ולא בהקב"ה כאלו לא משגיח או לא מעניש לעוברי רצונו שמשקרים בשלוחיו כי ישראל לא ידעו שע"י תשובה אשר לא נודע רק ללב השב בתשובה נתהפך גזר דינם לטובה.

ועל זה אמר לו הקב"ה משה מה אתה מבקש וכי תבקש ממני שאנעול התשובה לפניהם הלא אתה תמיד מתפלל על החוטאים שאסלח להם והשיב משה אם בריאה יברא ד' ופצתה האדמה את פיה וגו' וירדו חיים שאולה וכוונתו לומר לא אבקש שיסתם מהם שער התשובה רק שתאמת נבואתך על דרך הפלא באופן שיהי' בידם עוד לשוב ולכן אמר וירדו חיים שאולה לא שימותו כי אם חיים ירדו שאז עדיין יהי אפשר להם לעשות תשובה כמו שעשו בני קרח שעליהם נאמר ובני קרח לא מתו שפירשו רז"ל מקום נתבצר להם בגיהנם שעשו תשובה ועלו ורק קרח ועדתו שגם אז לא רצו לשוב נאבדו מתוך הקהל.

עוד באופן אחר אפשר לפרש מה שאמר משה לא ד' שלחני בהקדם מה שנאמר לישעיהו כאשר נתחנך לנביא דכתיב ואשמע את קול ד' אומר את מי אשלח ומי ילך לנו ואומר הנני שלחני ויש לדקדק הכפל אשלח וילך לנו ומה לשון לנו לשון רבים מי הם הרבים ולמה ישעי' לא השיב בקצור הנני למה הוסיף שלחני או עכ"פ הל"ל להשיב כדבר ד' אליו הנני שלחני ואלך אכן יפורש זה דהנה אם יש לאיש ענין שרוצה שיעשה בשבילו במקום אחר ושוכר לו אדם שיעשה אותו הדבר בשבילו אז יקרא האדם ההוא שלוחו אבל אם שמע שאדם הולך למקום ההוא לצורכו ואומר לו אם תרצה עשה גם דבר שאני צריך שם בשבילי אז לא יקרא האדם ההוא שלוחו שהרי לא בשליחותו הולך אלא לעצמו ורק דרך אגב יעשה גם הדבר אשר בקש ממנו האיש: והנה בלי ספק יש שכר גדול לנביא אשר ינבא בשם ד' ויסבול כל התלאות אשר יעברו עליו אבל ביותר חפץ ד' מי שינבא רק למלאות דברו ולא בשביל תשלום שכר וזהו מה שאמר הקב"ה את מי אשלח שילך בשליחותי לבד מבלי שיסתכל גם על התועלת אשר יצמח לו משליחותי או מי ילך לנו (שהויו היא' המחלקת כמו אשר יקלל את אביו ואת אמו) פי' אם לא ירצה בזה עכ"פ ילך לנו דהיינו שילך בשבילי ובשבילו בשבילי לדבר דברי ובשבילו לקבל שכרו והשיב ישעיהו הנני שלחני אבחר במה שחפצת יותר שלחני אתנבא רק בשבילך באופן שתקרא נביאותי שליחות שלך ולא אלך על מנת לקבל שכר.

והנה קרח שפקח הי' ידע שאי אפשר שיאמינו לו ישראל שמשה לא בחר ד' בו להיות מנהלם אחר שראו כל הנסים והנפלאות שעשה לעיניהם אבל רצה להאמינם שרק בשביל שמשה רצה להשתרר עליהם בחר בו ד' לעשות כל המעשים על דרך רצון יראיו יעשה ושזה יש להתלונן עליו על שמנשא עצמו על קהל ד' שכולם קדושים וזה מה שאמר משה בזאת תדעון כי ד' שלחני לעשות כל המעשים פי' שתדעו שבתורת שליחות שעושה רק באשר שנשלח ממשלחו עשיתי כל המעשים והנפלאות כי לא מלבי לא בעבור שאני שאלתי בלבי לגדולה הצליח ד' בידי אם כמות כל האדם וגו' לא ד' שלחני גם אני אודה כי לא הייתי שליח הקב"ה שלא עשיתי בשביל משלחי כי אם כמו שהלשין קרח עלי שבשבילי להשביע תאות השגת הכבוד עשיתי כן אבל אם בריאה יברא ד' וגו' אז וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ד' וכן הי': גם על מה שהתנגדו לאהרן נענשו בדרך הפלא דאיתא במדרש תהילים ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש ד' תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם אמר ר"ש ב"ר ינאי נמנו ישראל במדבר למנות דתן במקומו של משה ואבירם במקומו של אהרן שנאמר נתנה ראש הוי ויקנאו למשה ומה גרמו לעצמן תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם עכ"ל והוא תמו' דאיך מרומז בפסוק כן שנמנו למנות דתן במקום משה וגם למה רצו למנות דתן ואבירם במקום משה ואהרן לא נתבאר ויש לפרש דקנאה נקרא מה שנעשה להכעיס דכתיב יקניאוהו בזרים בתועבות יכעיסוהו ולא הי' ענין להכעיס ביותר ממה שבקשו למנות דתן במקומו שהוא הי' הראש וראשון לכל אויבי משה כשיצא משה במצרים לראות בסבלות אחיו וירא שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך שדרשו רז"ל שהם היו דתן ואבירם והרשע המכה הי' דתן שנקרא ראשון והוא אשר השיב הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי והלשין עליו וזהו אשר דרש המדרש נתנה ראש זה דתן שזה הי' הראש לכל אויבי משה הוי ויקנאו למשה שזה הי' הקנאה להכעיס ביותר שרצו למנות ראש אויביו במקומו.

והנה ע"פ הטבע כמו שדתן ע"י שמיחה בו משה שלא להכות לאבירם וקראו רשע הי' שונא למשה יהי' אבירם על שהצילו משה ממכות דתן להיות אוהבו אבל לא הי' כן שבמצרים כשפגעו למשה ואהרן בצאתם מאת פרעה גם אבירם הראה שנאתו למשה דכתיב נצבים לקראתם ויאמרו אליהם ירא ד' עליכם וישפוט. וידוע שמעלת אהרן הי' להיות אוהב שנום ומכסה על פשעים אשר על זה הי' ראה לישראל כאשר הראו במיתתו שבכו אותו כל בית ישראל ולכן כשרצו המורדים להעביר אהרן מגדולתו עשו תחבולה למנות אבירם במקומו שאמרו הלא גם הוא איש שלום ומכסה על פשעים שאע"פ שהי' הוא המוכה מדתן ראו נא איך עתה נעשה לו אוהב דבק מאח אבל באמת גם השלום שבין דתן לאבירם הי' רק למען הכעיס למשה ואהרן ונראה לישראל כן במה שנענשו תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם דאיתא במדרש שמות וילך ויפגשהו בהר האלקים וישק לו זש"ה חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו חסד זה אהרן שנאמר לאיש חסידך ואמת זה משה שנאמר בכל ביתי נאמן הוא עכ"ל ועל דרך זה בא העונש לדתן ואבירם שנאמר אמת מארץ תצמח ולכן דתן שרצה להיות במקום איש האמת מארץ תצמח למעלה נבלע מהארץ וירד למטה ואבירם שהראה עצמו כאלו הוא מכסה פשע כאהרן הארץ כסה אותו וזהו מה שמסיים המדרש ומה גרמו לעצמן תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם שנענשו מדה כנגד מדה.

וכמו שעשה הקב"ה נס להראות קרבות משה אליו ע"י שמלא דברו שפתחה הארץ את פי' ותבלע מנאציו כן עשה נס לאהרן ע"י פריחת מטהו להורות שהצדיק הקרוב אליו תמיד יפרח ובזה יש לבאר מה דאמרינן ביומא דף נ"ב תנא משנגנז הארון נגנזו עמו צנצנת המן וצלוחית של שמן המשחה ומקלו של אהרן שקדי' ופרחי' וארגז ששלחו פלשתים דורון לאלקי ישראל מי גנזם יאשיהו המלך מה ראה שגנזם מצא כתוב יולך ד' אותך וגו' עמד וגנזם עכ"ל ויש להבין מאיזה טעם גנז יאשיהו ד' דברים האלה עם הארון ואולי י"ל דהמבזים התורה בפיהם ד' טענות נפסדות יש שאומרים עול הפרנסה המוטל עלינו לא יניחנו לעסוק בתורה ויש אומרים למה נעסוק בתורה הלא בארה כבר נשאב זה אלפים שנה ואין למצוא בו עוד חדוש ויש אומרים שכל עניני התורה כבר נתישנו ואין להם הצטרפות לעניני העולם כפי אשר תתבע העת ממנו ויש אומרים לא נשאר לנו עת לעסוק בתורה כי התעסקות בחכמות העמים היא לנו לתועלת יותר למען נחכם כהם ולא נבוש.

אמנם נגד ד' טענות נפסדות האלה יש תשובה מארבע דברים שנגנזו עם הארון. נגד הטענה שהפרנסה מבטלת מלמוד תורה יעמוד צנצנת המן כמו שאמרו רז"ל כשטענו ישראל בימי ירמיהו טענה זו הוציא להם צנצנת המן ואמר ראו דבר ד היאך נותן פרנסה להעוסקים בתורה שאין מעצור לד לפרנס בלי טורח אנושקים בתורתו. נגד הטענה שהבאר של תורה כבר נשאב יעמוד צלוחית של שיין המשחה שאחר שנמשחו ממנו המלכים והכהנים עדיין קיים במילואו י"ב לוג כמו שנעשה וזה מראה שהקדושה לא תחסר ע"י ששואבין ממנה אלא תשאר בכל עת במילואה. נגד הטענה שהתורה נתיישנה עומד מטה אהרן שמורה שאשר יבחר בו ד' לא נעשה ישן אלא פורח לעולם כזית רענן כמו שפרח מטה אהרן לפני ד' עם שקדיו ופרחיו לעולם. ונגד הטענה שצריכים לאחוז בחכמות העמים והעסק בתורה היא להם לכלימה בעיני האומות יעמוד ארגז ששלחו פלשתים דורון לאלקי ישראל שמורה איך שנותנת התורה מעלה וכבוד גם בעיני האומות שהפלשתים כשהחזירו הארון שלחו עמו דורון ונתקיים מה שאמר משה כי היא חכמתם ובינתכם לעיני העמים שכאשר העמים ועל כן כשגנז יאשיהו לארון שבו התורה מפני שראה שיבואו ישראל בגלות למען יחזיקו בתורה גנז עמו ד' דברים הנ"ל העומדים נגד ד טענות שגורמין שכחת התורה למען לא תשכח מפי ישראל לעולם.