במדרש תנחומא. אם מחוט ועד שרוך נעל למה שהבטיחני הקב"ה שהוא יעשרני שכך אמר לי ואברכך וגו' ולא תאמר אני העשרתי את אברם א"ל הקב"ה אתה אמרת אם מחוט ועד שרוך נעל אני מטהר את בני במזבח שתהי' מוקפת בחוט של סיקרא ועוד בשכר שאמרת אם מחוט אני נותן לבניך מצות חוטין של ציצית אמרת עד שרוך נעל בשכרו אני נותן לבניך מצות חליצת נעל ובזכות שאמרת נעל אני נותן לבניך מצות אכילת פסח שכתוב נעליכם ברגליכם עכ"ל יש לדקדק אף שהמדרש הוציא מיני שכר שנתן הקב"ה לאברהם מן התיבות אם מחוט ועד שרוך נעל אבל יש להקשות למה פרט ד' מיני שכר האלה דוקא וגם היאך תלוי הטהרה של בניך במזבח במה שמוקפת בחוט של סיקרא וכן שכר מצות פסח היאך תלוי במה שנצטוו נעליכם ברגליכם אבל י"ל בפסוק (במשלי י') נאמר ברכת ד היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה וצריך ביאור מאי ולא יוסיף עצב עמה פשיטא שהעשירות משמחת ולא תעציב אבל יש לפרש דיש ג' מיני עשירות הראשון הוא מה שאמר התנא איזהו עשיר השמח בחלקו ולמה זה דוקא יקרא עשיר יש לומר דאמרו רז"ל אין אדם מת וחצי טובתו בידו ועפי"ז כל כל שירבה עשרו ירבה לו חסרונו כי העשיר אשר לו אלף זהובים לא יחסרו לו רק מעט יותר מעוד אלף זהובים אבל מי שיש לו עשירות של עשרת אלפים לו יחסרו יותר עוד מעשרת אלפים ע"פ דבריהם שכל אדם אין חצי טובתו בידו וכיוצא בזה כל שירבה עשרו ירבה חסרונו ויעצב להשיגו אבל מי ששמח בחלקו אין לו חשק להשיג יותר ולא יעצב בזה וזה שנאמר ברכת ד' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמו כי זהו ברכת ד' להיות שמח בחלקו ולכן רק הוא יקרא עשיר באמת.

עוד יש עשירות שהיא ברכת ד' מי שישיג אותו ע"י קיום המצות שעליהם אמרו רז"ל אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב כיבוד אב ואם וכו' אכן בעשירות ממש שמרבה הון ממנו יצמחו לבעליו לפעמים ארבע מיני רעות (א) מדת הגאוה כדכתיב וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה ורם לבבך (ב) שעל ידו יעזוב ד' ומצותיו וכמו שדרשו רז"ל מדי זהב שאמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם אתה גרמת להם שעשו את העגל שהשפעת להם זהב לרוב משל לאדם וכו' מה יעשה הבן שלא יחטא (ג) כי בהיות בידו ובחילו להפיק תאותיו כפי רצונו יעשה בעל הנאה ותאוה ומן ההיתר יצא אל האיסור כדכתיב וישמן ישורון ויבעט (ד) שמי שיש לו הון למלאות תאותו לכל אשר ישאל נפשו ידאג יותר על חייו ויירא מן המות לעזוב לאחרים חילו ממי שאין לו כל זה ולכן אם עשירות יהי' באמת ברכת ד' צריך שמירה נגד ד' רעות האלה וזה רמז הקב"ה לאברהם כאשר אמר אם מחוט ועד שרוך נעל שלא רצה עשירות מבני אדם כי אם מאשר ברכו את ד' בשכר זה אתן לבניך מצות מסוגלים לשומרם מד' רעות האלה ולזה נאמר אתה אמרת אם מחוט אני מטהר את בניך במזבח שתהי' מוקפת בחוט של סיקרא דידוע דחוט של סיקרא הי' מקיף את המזבח באמצעו להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים כדאמרינן בזבחים ודם חטאת נזרק למעלה מחוט הסיקרא ודם עולה למטה מחוט הסיקרא ויש ליתן טעם לזה דחטאת בא לכפר על חייבי כריתות ולכן דם כפרה ניתן למעלה להזכיר להחוטא ליתן עיניו למעלה ולבקש מד' כפרה כמו שדרשו רז"ל בר"ה על מה שנאמר עשה לך שרף ושים אותו על נס כל זמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאים אבל עולה אחת מכפרות שהיא מכפרת היא על גסות הרוח כמו שדרשו רז"ל לשון עולה לכפר על מי שהעלה עצמו בגאו' ולזה ניתן דם כפרה של עולה למטה מחוט הסיקרא להזכיר להחוטא למטה וישפיל את רוחו הגסה והמתגאה וזה שבישר הקב"ה לאברהם אני אתן לבניך מזבח כפרה עם חוט הסיקרא להזכירם להשפיל עצמם לשמרם מן הגאוה ושלא יקבלו נזק אם ירבה חילם ועשרם ע"י הגאוה וגסות הרוח: עוד בישר לו הקב"ה שכר על מחוט ואמר לו בשכרך שאמרת אם מחוט אני נותן לבניך מצות חוטין של ציצית ובישרו בזה שינצלו גם מהנזק השני של עשירות שלא לעזוב ולשכח מצות ד' ע"י מצות ציצית כדכתיב וראיתם אותם וזכרתם את כל מצות ד': וגם נגד הנזק השלישי להיות בעלי תאוה בישרו הקב"ה שיתן מצות שמראים להם איך התאוה דבר מתועב הוא וזה נרמז במצות חליצת נעל דכבר דרשו רז"ל במה שנאמר למשה של נעליך מעל רגליך שרמז לו הקב"ה בזה לפרוש מן האשה וכן יש לומר שיש רמז במצות חליצה להורות מוסר להיבם שאמר לא חפצתי לקחתה ועל אשר לא חפץ בה עזב מצות ה' להקים לאחיו שם לכן תחלוץ נעלו מעל רגלו ותרוק בפניו לבזותו על שבשביל תאותו שלא לישא אשה שלא מצאה חן בעיניו לא גמל חסד לאחיו המת להקים לו שם.

ונגד הנזק הרביעי שיצמח מן העשירות לירא מן המות לזה בישרו הקב"ה אני נותן לבניך מצות אכילת פסח שכתוב בו נעליכם ברגליכם דכבר אמרו חכמי המוסר שאחד מטעמי מצות הפסח ירמוז איך יתנהג האדם בחייו להכין עצמו לעוה"ב וליציאתו מן העוה"ז כמו שהכינו ישראל עצמם באכילת פסח לצאת ממצרים מקום הטומאה ולקרב עצמם להר ד' מקום הקדושה וכמו שנצטוו במצרים נעליכם ברגליכם שתהיו מזומנים לצאת בשמחה כאשר אקרא אתכם ליצא ממצרים כן יהיו בני אדם מזומנים בכל עת ליסע בשמחה מפה וזה מה שאמר הקב"ה אני נותן להם מצות פסח עם נעליכם ברגליכם שבישרו בזה שיעורר לבבם ע"י מצותיו להיות מוכן בכל עת לצאת בשמחה מן העוה"ז כאשר יקרא אותם לבלתי ייראו מהמות ועל זה נאמר ברכת ד' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה שאם העשירות תהי' ברכת ד' לא יוסיף בה עצב לגרום הארבע אבות נזיקין האלה:

עוד יש עשירות שלישי הנרמז בירושלמי שקלים שנאמר שם אמר ר"ח ב"ר ר"ח מפסולות של לוחות העשיר משה שנאמר פסל לך שיהי' הפסולות שלך אמר רבי חנין מחצב אבנים טובים ומרגליות גילה לו הקב"ה באהלו ומשם העשיר משה אמר הקב"ה דין הוא שיטול משה אותן פסולת למה ישראל שלא נתעסקו במצות נתתי להם כל טוב ארץ מצרים ומשה שעסוק בעצמותיו של יוסף יהי' עני אתן לו את הפסולת שיעשיר עכ"ל ויש להבין במאי פליגי ר"ח ב"ר ר"ח ור' חנין שזה אמר מפסולת של לוחת נתעשר משה וזה אמר ממחצב אבנים טובים ומרגליות שהיו לו משם העשיר ויש לפרש ע"פ המעשה שנשנה בפרקי אבות א"ר יוסי בר קיסמא פעם א' פגע בי אדם א' וכו' אמר לי רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפי אלפים דנרי זהב ואבנים טובות ומרגליות והשיב לו ר יוסי אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובים ומרגליות שבעולם איני דר לא במקום תורה וכן דוד הוא אומר טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף הרי שחשב ר' יוסי מקום תורה יותר מכל זהב ואבנים טובים ומרגליות וכי יש מקום תורה יותר מאהלו של משה ששם מקור מים חיים של תורה כדכתיב ומשה יקח את האוהל ונטה לו וגו' והי' כל מבקש ד' יצא אל אוהל מועד ומי יותר ממשה שעליו אמר הקב"ה בכל ביתי נאמן הוא חשב התורה על כל הון עולם הזה וזה שאמר ר' חנין מחצב אבנים טובים ומרגליות גילה לו הקב"ה באהלו ומשם העשיר שלא הוצרך למשה עשירות של הון כי באהלו הי' לו מחצב של אבני טובים ומרגליות שאהלו של תורה הי' לו המחצב הזה כמו שאמר ר"י בן קיסמא טוב לי מקום תורה מכל אבנים טובים ומרגליות שלך וזה הי' עשירות של משה אבל ר"ח ב"ר ר"ח דעתו שרצה הקב"ה להראות במשה איך יברך מקיימי מצותיו גם בעוה"ז בעשירות שהם הפירות בעוד שהקרן שלהם לעוה"ב אשר בהם תלמוד תורה כנגד כולם וזה שאמר מפסולת של לוחות נתעשר משה שלוחות הם כלל התורה שהוא הקרן הקיים לעוה"ב והפסולת הם הפירות שנופלים מן הקרן הקיים לעולם ולכן אמר מפסולת נתעשר משה שהי' לו עשירות ממש כדי שלא יהי' עני אחר שעסק בעצמות יוסף שהוא גמילות חסדים שג"כ הוא מן המצות שאוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב ועוד מפני שלא אסף לו מטוב ארץ מצרים בעת הזאת כאשר עשה ישראל וזה ענין העשירות השלישי שאמרנו לשמוח בתורה יותר מבהון רב וזה מעולה עוד יותר מענין עשירות הראשון להיות שמח בחלקו שזה לא יקבל תועלת העשירות רק בדרך שלילות שלא ירגיש לו מחסור אבל השמח בתורה יקבל תועלת העשירות באמת וע"ז נאמר ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה שכל מיני נזיקים שיצמחו מן העשירות לא יקרבו אליו ולא יגעו בו ולא יהי' לו עצב רק תמיד שמחת לב ונפש.

עוד יש לפרש מה שנאמר ולא יוסיף עצב עמה ע"פ מה שיש לבאר הויכוח שבין רבי יהושע לסבי דבי אתונא בבכורות (דף ח') אמרו לי' אימא לן מילי דבדיאי אמר להו הוי ההוא כודניתא דילידא והוי תלי לי' פיתקא וכתב בי' דמסיק בבי' אבא מאה אלפי זוזי אמרו לו וכודניתא מי ילדה אמר להו הי ניהו מילי דבדיאי פי' דהסבי ד"א אמרו לרבי שיאמר להם דבר שקר ואמר להם פעם אחת ילדה פרדה ולד והי' תלוי שטר בצוארו שכתוב בו שהלו' לבית אביו מאה אלפי זוזי שיש לו לקבל אותם משם ואמרו לו הלא הפרדה לא תלד כי הפרדה נוצר מסוס שבא על החמור ועל שנוצרה משני מינים לא תלד והשיב רבי יהושע באמת שקר הוא והלא בקשתם שאומר לכם דבר שקר והנה אין מן הצורך להעיר שלא יתוכחו חכמים מפוארים בדברי הבל כאלה ובפרט ששאלו ממנו דבר שקר ומה נקל יותר מלומר דבר שקר ועוד כששאלו וכודניתא מי ילדה וכי שכחו שבקשו ממנו לומר דבר שקר אכן יש לפרש דברי החדה דשלמה אמר עשיר ורש נפגשו עושה כלם ד' בפי' זה י"ל משל לשני אחים בני איש אחד שנתגדלו יחד וכאשר גדלו הלך כל אחד לדרכו לדרך מרחוק לעשות מסחר והאחד נתעשר מאוד והאחר נשאר עני ויאמרו קרוביו אל העני מדוע לא גם אתה עושה מסחר בטוב כמו אחיך להרבות הון ויען העני מה אעשה אם כל' יגיע שלי לא הצליח בידי ויתיעלו לו ליסע אל אחיו העשיר ולשמוע ממנו איך יצלח במסחרו ולעשות כמותו ויבוא אליו וישאל לאחיו מה לעשות ואיך יתנהג ויען לו אני עוסק במסחרי בחריצות וביגיעה מן הבוקר עד הערב מבלי בקש תענוגים ובזה הוצלח בידי למצוא עושר ויאמר לו העני הלא גם אני כזה מתנהג ולא הצליח לי ובזה אדע כי לא כחך ועוצם ידך עשו לך את העושר כי אם רצון ה' ובזה נתקיים עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה' כי בכל עת שלא נפגשו יחד אז להעשיר עולה בדעתו כי יגיעו והתנהגו במסחרו הביא לו אח העושר והעני חשב כי לא יודע לעשות מסחר כהגון אבל כשנפגשו וראו יחד שהושוו שניהם בעסק מסחרם ועם כל זה לזה הצליח ולזה לא הצליח בזה יכירו וידעו כי ה' הוא המוריש ומעשיר: וכזה דבר המלך המשורר אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו וגו' שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לכם הענבים כן יתן לידידו שינה: ובזה נמצא פתרון החדה שהסוס אחת ממעלותיו שמנו רז"ל היא מעט שינה שלא ישן רק שיתין נשמי והחמור מעלת לישא משא מבלי לבקש מנוחה ועונג כדכתיב חמור גרם רובץ בין המשפתים וכן דברו רז"ל לעולם ישים אדם עצמו כחמור למשא ולכן הפירדה שנתהו' מהתחברות הסוס בחמור היא משל להתחברות מעט שינה עם הרצון לישא משא בלי הרגיעה ואשר קרא המשורר משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לכם העצבים כי המשכים לקום מנדד שינה מעיניו והמאחר שבת ואוכל לחם העצבים לא ייעף ולא ייגע לישא עול ומשא עד תוך הלילה מבלי בקש תענוג ומנוחה.

והנה שאלו הסבו ד"א מרבי יהושע לומר להם דבר כזב והבין מדבריהם שלא מבקשים שקר בלבד שניכר לכל ששקר הוא שאין שיעור ומספר לדברי שקרים כאלה ולכן רצה לומר להם דבר שקר שמחשבים רוב בני אדם לאמת והשיב להם הי' לנו פרדה שילדה ופיתקא על צווארה שהלוה לבית אביה מאה אלף זוזי וכוונתו בהמשל כי רוב בני אדם חושבים כי מי שמשכים קום ומאחר שבת שמחבר מיעוט שינה עם רב יגיעה מבלי בקש תענוגים לא יבצר ממנו למצוא עושר ולהרבות כבוד ביתו כמי שהלוה לבית אביו הון רב ובטוח הוא לגבותו משם אבל זה שקר וכזב כמו שאמר המשורר שוא הוא והסבי לא הבינו כוונתו ושאלו ופרדה מי ילדה והלא זה שקר שניכר לכל והשיב היינו מילי דבדיאי כמו ששקר מוחלט הוא שתלד הפרדה כמו כן שקר הוא שמה שנמשל אליה התחברות מיעוט שינה עם רב יגיעה מוליד העושר והכבוד כי מי שבחר בו ה' יתן לו עושר כשהוא ישן ולא אוכל לחם העצבים וע"ז נאמר באמת ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה.