בפסוק בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותך יאמר בכל מעשיך אשר אתה עושה וכן בכל אשר יקרה לך הן טוב הן רע בקש ד' למען תדע הדרך הטוב לך ותבטח בו כי הוא יישר אורחותך שיסייע לך שיהי' לך הכל לטוב וישר. על פי זה יבואר מה דאיתא במדרש ויאמר יהודה מה נאמר לאדוני מה נדבר ומה נצטדק האלקים מצא את עון עבדיך מה נאמר לאדוני בכסף ראשון מה נדבר בכסף שני ומה נצטדק בגביע מה מה נאמר במעשה תמר מה נדבר במעשה בלהה ומה נצטדק במעשה דינה מה נאמר לאבינו בא"י ביוסף ומה נדבר בשמעון ומה נצטדק בבנימן עכ"ל והוא תמו' איך נרמז כל זה בדברים האלה ועוד יקשה על הדרשה אם נדרש על המעשים אשר ארעו להם למה לא נשמר סדר הזמן שהרי מעשה דינה קדם למעשה בלהה ומעשה בלהה קדם למעשה תמר והמדרש דרש להיפך בתחלה תמר ואח"כ בלהה ואח"כ דינה ולבאר זה י"ל שיש שלשה מיני חטאים חטא באונס חטא בשוגג וחטא במזיד וכן יש שלשה לשונות של התנצלות ופיוס נגד מי שחטא לו שהם אמר דבר הצטדק: אמר הוא אמירה קלה דבר הוא דבור קשה כדאמרינן מכות דף י"א וכמו שביארתי שם כשהוא מדבר בעוז ובכח מפני שגדול עליו הדבר המדובר והצטדק הוא התאמצות עוד יותר למען המציא לו זכות וצדק והנה להמדרש הי' קשה הכפל מה נאמר ומה נדבר ומה נצטדק לכן פירש שאמר יהודה ליוסף ידעתי שלפי דעתך חטאנו שלש פעמים נגדך בכסף ראשון שלקחנו כאשר בפעם הראשונה באנו לשבור בר ובכסף השני שלקחנו ובהגביע שגנבנו וכל אחד קשה מחבירו בפעם הראשון גם אתה מודה לנו שניתן בטעות באמתתחנו ושהי' בזה חטא שלנו אונס אבל בכסף שני אף שגם אתה יודע שלא לקחנו במזיד עכ"ז אפשר שתחשוב שיש עלינו בזה חטא שוגג כמו כל שוגג שצריך כפרה מפני שהי' לו להזהר לבלתי בא חטא על ידו כן אפשר שתחשוב שגם אנחנו חטאנו בזה שהי' לנו לפתוח אמתתתנו טרם הלכנו ולראות אם לא הושב כספנו שנית בטעות אכן בחטא גביע אתה חושב אותנו לחוטאים במזיד גמור דגניבה ואם אמת הדבר כן היינו חייבים לפייס אותך בשלושה לשונות של פיוס על הכסף הראשון שתחשוב לנו חטא אונס בלשון אמירה קלה ועל כסף שני שתחשוב לנו חטא שוגג בלשון דיבור עז בהשתדלות יותר ועל גניבת הגביע שתחשוב לנו מזיד יהי מוטל עלינו להצטדק ולנקות עצמינו או עכ"פ לקטן אשמתינו אבל מה נאמר על כסף ראשון ומה נדבר על כסף שני ומה נצטדק על הגביע אנחנו יודעים שאין עלינו אשמה לא שוגג ולא מזיד כי בתחבולה נעשה שבא כספינו והגביע באמתחתינו אבל האלקים לנו זאת מפני שמצא עון עבדיך בשלשה מדרגות האלה בתמר בבלהה ובדינה: והנה בתמר הי' חטא יהודה שרצה לדונה בשריפה מפני שזנתה אכן כששמע שממנו נתעברה בקיום מצות ייבום הודה על חטאו ואמר צדקה ממני ובמעשה בלהה הי חטא ראובן כמו שדרשו רז"ל שבלבל יצועי אביו בקנאו לכבוד אמו שלא תהי' בלהה לה צרה ובדינה הי' חטא שמעון ולוי שהרגו כל עיר שכם כמו שהוכיחם יעקב כלי חמס מכרותיהם וכשנתבונן מדריגת שלשה החטאים האלה נמצא שחטא יהודה לא נחשב רק אונס כי מאין הי' לו לידע שהתנכרה תמר ושממנו נתעברה וחטא ראובן שבלבל יצועי אביו במזיד אבל עשה לכבוד אמו וחשב לעשות מצוה בזה לא יחשב לו חטאו כמזיד רק כשוגג הממוצע בין אונס ובין מזיד אכן חטא שמעון ולוי ה' מזיד וזה מה שאמר יהודה ליוסף לא נגדיך אנו צריכים באמת להתנצל על חטא אונס שוגג ומזיד בשלש לשונות של אמירה דבור והצטדק כי אם נגד האלקים אשר באמת חטאנו נגדו בשלשה מדריגות חטאים האלה אונס במעשה תמר ושוגג במעשה בלהה ומזיד במעשה דינה: ועוד שנית אנחנו צריכים השתדלות לכפרה על שלשה מדרגות חטאים במה שחטאנו נגד אבינו דהיינו ביוסף ששלחו אבינו לדרוש בשלומינו ועל ידי זה נאבד ומה שחטאנו נגדו שלא השבנו לו את שמעון והאחרון הכביד מה שלקחנו בנימין כמעט נגד רצונו וגם בזה חטאנו בשלשה מדריגות של חטא באבידת יוסף היינו אנוסים שהרי לא גרמנו אבידתו (דהיינו שדברו כן אל יוסף שלא הודו לו שמכרוהו אלא שנאבד כמו שאמרו לו האחד איננו) בחטא שמעון חטאנו בשוגג שהי' לנו ליזהר שלא תחשוב אותנו למרגלים אמנם לקיחת בנימין נחשב לנו כמזיד שהי' לנו לשמוע לקול אבינו ולא לפתות אותו לשלחו עמנו כן התודו ואמרו ליוסף לא אותך אלא לאבינו נצטרך לפייס ולהשתדל בעדינו בשלשה לשונות של אמירה דבור והצטדק בשביל יוסף שמוטל עלינו חטא אונס ובשביל שמעון שמוטל עלינו חטא שוגג ובשביל בנימין שחטאנו נגד אבינו במזיד ובזה מצא אלקים את עון עבדיך שנתחשדנו בעיניך על שלושה מיני חטאים האלה. וזה מה דמסיים המדרש אם נאמר לך חטאנו גלוי וידוע שלא חטאנו ואם נאמר לך שלא חטאנו האלקים מצא את עון עבדיך עכ"ל פי' כדברנו שאמרו לו נגדך לא חטאנו אבל נגד אבינו שבשמים חטאנו וקיימו בזה בכל דרכך דעהו בכל מה שיארע לך דע לבוראך למען תחקור ותדע למה ועל מה זה אירע לך כך ואז יישר אורחותך שתשוב אליו.

וכן קיים יוסף עצמו בעת בא לידו נסיון אשת פוטיפר שהשיב לה הן אדוני וגו' איננו גדול בבית הזה ממני וגו' ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים לא אמר וחטאתי לאדוני אלא לאלקים למען קיים בכל דרכך דעהו כי הי נגד עיניו שמה שיחטא לאדוניו הוא גם חטא לאלקים. ובזה יבואר מדרש רבה תמו' בפסוק וימאן ויאמר אשת אדוניו רבי יהודה ב"ר אומר בדבר מצוה ממאנין בדבר עבירה אין ממאנין בדבר מצו' ממאנין מאן יבמי בדבר עבירה אין ממאנין וימאן ויאמר הן אדוני עכ"ל והוא תמו' איזו הצטרפות יש בין מיאון יוסף למיאון ייבום ועוד דקאמר בדבר מצו' ממאנין כאילו יש מצו למאן ביבום וזה אינו דמצות יבום קודם למצות חליצה כשמכוונין לשם מצו' אבל יבואר על פי מה ששמעתי מחכם אחד לפרש מה שנאמר בפרשת יבום ואמרה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי וקראו לו זקני עירו ודברו אליו ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה דלא ידענו למה יקראו לו זקני עירו ולא מפרש מה ידברו אליו וגם הוא שאומר לא חפצתי לקחתה לא מבואר מה הוסיף בזה על מה שכבר אמרה היבמה לא אבה יבמי אבל הענין כן הוא שהיא קובל נגדו שלא רוצה ליבמה מטעם שמאן להקים לאחיו שם בישראל כמעשה אונן שלא רצה שתתעבר תמר מפני כי לא לו יהי' הזרע ולזה יקראו לו זקני עירו ודברו אליו להוכיחו על רשעו ולומר לו כי מיאונו רע בעיני ד' כמו שהרע בעיניו מעשה אונן אבל הוא משיב לא אמאן באשר שלא ארצה להקים לאחי שם כי אם באשר לא חפצתי לקחתה שלא ישרה בעיני ומי יכול לעורר האהבה עד שתחפץ ובזה לא הי' לזקנים עור תשובה נגדו והוא פירוש נכון אכן צריך טעם למה שם הכתוב דברים האלה בפי היבמה שמאן להקים ולא בקיצור שתאמר לא אבה יבמי אבל י"ל דהשמיענו דרך מוסר שלא יאמר לה סתם לא חפצתי בך ולביישה אלא יתן טעם למיאונו שלא רוצה להקים שם אחיו להצילה מבושה.

והנה על דברי יוסף יש להקשות למה כשמיאן אמר הן אדוני וגו' ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים והלהיב בזה תאות אשת אדוניו כאלו גם הוא חפץ בה רק שיראת העבירה מונע אותו הלא טוב הי' כשיאמר לה לא חפצתי בך ומאוסה את בעיני שיהי' לו תקו' שתסיר גם היא לבו ממנו ותשנאנו לזה משיב המדרש שלמד יוסף ממצות יבום אם לדבר מצו' ממאנין שמדרך מוסר הוא שיאמר יבמה לה לא חפצתי לקיים המצו' שצוני הקב"ה ולא יאמר לא חפצתי בך למה בדבר עבירה לא אמאן ביותר להקדים לומר שאני ממאן מפני יראת חטא מלומר מפני שלא חפצתי בך וזהו מה דמסיים המדרש וימאן ויאמר הן אדוני לומר דעל כן נתן זה הטעם למיאונו וחטאתי לאלקים לקיים בכל דרכך דעהו.

אמנם כמו שקיימו הצדיקים בכל דרכיך דעהו כן נתקיים בהם והוא יישר אורחותיך כי לא בלבד שיצאו אז לשמחה כ"א גם לדורות זיכו לזרעם פרי המאורעות ההם דיש ליתן טעם מה היתה כוונת יוסף שצוה פעמים להשיב כספם אל שקם ולהעיר בזה דאגת אחיו ואם לחננם נתכוון למה לא אמר בפירוש שיתן להם הדגן בחינם וביותר קשה מה שצוה בענין הגביע להעיר חשד בעיני המצרים כאלו אחיו גנבו אותו ואף שהחשד לא הי' רק לשעתו הלא הבוז של השעה גם כן הוא כאלו שופך דמים כמ"ש רז"ל דאזיל סומקא ואתי חיורא ומה יועיל לזה שאח"כ נתוודע שלא גנבו את הגביע אבל י"ל דדבר גדול נתכוון יוסף בדברים האלה דאמרינן ברכות ד' ט' דבר נא באזני העם אמרו דר"י אין נא אלא לשון בקשה אמר לו הקב"ה בבקשה ממך לך ואמור להם לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב שלא יאמר אותו צדיק ועבדום ועינו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם אמרו לו ולואי שנצא בעצמינו משל לאדם שהי' חבוש בבית האסורים והיו אומרים לו בני אדם מוציאין אנו אותך למחר מבית האסורים ונותנים לך ממון הרבה ואמר להם בבקשה מכם הוציאוני היום ואיני מבקש כלום עכ"ל והקשו המפרשים על מה שאמר הקב"ה שלא יאמר אותו צדיק וכי אם לא יאמר לא יקיים הקב"ה את דבריו ח"ו גם יש לדקדק מה ענין המשל מחבוש בבית האסורים ומתי הוא היום ומתי מחר.

אכן יבואר שכאשר ידוע היתה גזירת בין הבתרים שיהיו ישראל בשעבוד מצרים ד' מאות שנה והקב"ה ראה בענים והוציאם אחרי רד"ו שנה ולכן כשנאמר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול הכוונה רק כשיצאו אחרי ארבע מאות שנה אכן כשיצאו אחרי רד"ו שנה לא הי' הקב"ה צריך לקיים שיצאו ברכוש גדול אם לא כדי שלא יאמר אותו צדיק וכו'. כן אפשר שנחשוב שאם לא הי' הקב"ה מקיים אז דברו של רכוש גדול שיאמרו ישראל מוטב לנו להיות בשעבוד עד כלות ד' מאות שנה למען נירש רכוש גדול לזה מייתי המשל מחבוש בבית האסורים שאם אומרים לו בחר אם מחר תצא בממון הרבה או אם תצא היום בלי ממון שבוחר לצאת מיד ואינו מבקש כלום וידע הקב"ה שכן ישראל יהיו מבקשים לצאת מיד בלי רכוש גדול מלהיות בשעבוד עוד ק"ל שנה למען לצאת ברכוש גדול ולכן אמר למשה אמור לישראל רק לבל יאמר אותו צדיק שעכ"פ לא נתקיים בהן ואחר כן יצאו ברכוש גדול לכן בבקשה מכם שאלו נא ממצרים כלי כסף: וזה מה שרצה יוסף לרמז להם בהשבת הכסף דעוד אמרינן בברכות שם וינצלו את מצרים אמר רב אמי מלמד שעשאום כמצודה שאין בה דגן ריש לקיש אמר עשאום כמצולה שאין בה דגים וצריך ביאור מה ענין המשלים ובמה פליגי רב אמי ור"ל וי"ל דהקשה הצל"ח כיון דכתיב וינצלו את מצרים מאין הי' להם ביזת הים שהיתה גדולה יותר מביזת מצרים כדאי' במדרש וי"ל דשני מיני עשירות היו במצרים עשירות של ארץ מצרים עצמו והעושר שהעשירו מכסף ארצות אחרות כדכתיב וילקט יוסף את כל הכסף וגו' והנה מצודה שזורין בה דגן הובא לשם ממקום אחר כי הדגן לא גדל במצודה אבל הדגים אשר במצולה הם במקום גידולן שנולדים שם וגדילים שם וזה מה דפליגי ר"א ור"ל דר"א אמר עשאום כמצודה שאין בה דגן שהוציאו משם כל הכסף שבא למצרים מארצות אחרות אבל עשירות של מצרים עצמה לא לקחו משם וזאת היתה ביזת הים אבל ר"ל סבירא לי' להיפך שלקחו משם רק ממון מצרים עצמה וזה שאמר שעשאום כמצולה שאין בה דגים דהיינו שלקחו משם עשירות של מצרים ומה שביזו בים היה מה שבא למצרים מארצות אחרות. וזה רצה יוסף לרמז לאחיו שיקבלו ממצרים שני פעמים כסף האחד ביציאתן מהארץ והשנית בים כשיצאו משעבודן ולכן לא נתן להם דגן חינם כי אם קיבל הכסף וצוה להחזיר להם למען לאחר כששלמו וכבר הי' כסף מצרים יוציאוהו הם משם להיות להם סימן טוב לדורות הבאים וגם בהנחת הגביע באמתחת בנימין רצה לתת להם סימן לישועת בניהם אחריהם דאמרינן בפסחים וכן במדרש בפסוק וכוס פרעה בידי ד' פעמים כתוב כוס פרעה כנגד ד' לשונות של גאולה והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי וכנגד זה תקנו ד כוסות לליל פסח הרי שכוס פרעה רימז על גאולת ישראל ויהודה אמר ליוסף כי כמוך כפרעה באשר שאתה שני לו אתה שו' לו ועל כן גם גביע שהוא כוס של יוסף נחשב ככוס של פרעה ולכן צו להביא הגביע באמתחת בנימין למען יוציאוהו ממצרים ויהי' להם סימן לכוס ישועות שישאו בכלות שעבודם ממצרים שהאבות סימן לבנים. בוא וראה מפעלות תמים דעות איך אחר שקיימו השבטים בכל דרכך דעהו שנתעוררו לבקש סימן ממה שחשדם יוסף ע"פ דעתם בגניבת ב פעמים כסף והגביע על מה שחטאו נגד הקב"ה שעל זה קיים הקב"ה בהם והוא יישר אורחותך שהשיב להם סימנים הללו של הכסף והגביע לסימני עושר של רכוש גדול וביזת הים ולכוס ישועות מיד מצרים.