במשנה ארבעה אבות נזיקין השור והבור והמבעה וההבער לא הרי השור כהרי המבעה ולא הרי המבעה כהרי השור ולא זה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי האש שאין בו רוח חיים ולא זה וזה שדרכן לילך ולהזיק כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק הצד השוה שבהן שדרכן להזיק ושמירתן עליך וכשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ.

ויש לבאר זה בדרך מוסר שארבעה דברים הם שמביאין האדם לידי עבירות והם (א) גאוה וגסות הרוח (ב) עצלות בעסק התורה עד שנשאר בור לא ידע ליזהר מעבירה לבלתי הכפל (ג) אהבת ורדיפת הנאות העולם (ד) התלהבות יצר הרע שמבעיר בלבו התשוקה לחטוא והמה מרומזים בארבע נזיקין. השור מרמז לגאות וגסות הרוח כמו שאמרו רז"ל בחגיגה כי גאה גאה הקב"ה מתגאה על הגאים שהם השור בבהמות נשר בעופות ארי בחיות ואם גם נשר וארי נקראים גאים עכ"ז השור בגאות שלו הוא הגרוע שבכולם שלהארי יש מדות נדיבות כידוע ולנשר מידת רחמנות כדכתיב על גוזליו ירחף אבל השור המתגאה בכחו אין לו מדה טובה שנוגח ומזיק לכל סביביו ולכן מדת הגאוה הגרועה נרמזת בשור. הבור מרמז על הריקות מתורה ומדות ישרות ונקרא בור על דרך שאמר התנא ולא הבור ירא חטא. המבעה מרמז על תאות הנאות שביער בשדה אחר שלא מבחין בין המותר והאסור בין מה שנתן לו הקב"ה ובין מה שלא נתן לו. ההבער ער מרמז על כי תצא אש היצר הרע ותבעיר כאש בלהבתו כל היקר אשר להאדם. ושוב אמר לא הרי השור כהרי המבעה ולא הרי המבעה כהרי השור בזה מרמז על הסתירה בתכונת האדם שיכלול בו ב' חסרונות שסותרים זו את זו שאם הוא בעל גאוה א"כ צריך להראות עצמו עכ"פ בשלמות בשאר המדות והמוסרים למען יכבדו אותו בני אדם ואיך ילך בלי מחסום וירדוף אחר תאוותיו אשר נמשל בהם לבהמה דומה לבהמה איך יתגאה. ושוב מוסיף התנא ולא זה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי הבור שאין בו רוח חיים בזה מרמז שהבורות הוא גרוע וחסרון יותר מחסרון הגאוה ומחסרון רדיפות התאוה שבהם אעפ"י שחסרונות גדולות הם יש מעלת הזריזות שהיא משלמת האדם ואפשר שעל ידה יתעלה על החסרונות האלה כמו שאמר התנא זריזות מביא לידי נקיות נקיות מביא לידי טהרה וגו' אבל חסרון הבורות שבא על ידי עצלות שעליו אמר שלמה עד מה עצל תשכב מתי תקום משנתך הוא מרומז באבן דומם שאין בו רוח חיים ולכן יאמר על הבור שאין בו רוח חיים אבל הגרוע עוד יותר ממנו הוא חסרון ההבער כמאמר התנא על הבור שאין דרכו לילך ולהזיק כהרי האש שדרכו לילך ולהזיק שהבור העצל אינו מזיק לאחרים מה שאין כן היצר הרע שמבעיר אש העבירות לא יספיק לו כשהזיק לאדם אחד כי רוצה שגם אחרים יתעה עמו שיהי' חוטא ומחטיא אחרים. והצד השוה שבהן שדרכן להזיק ולהעביר לאדם על דעתו ועל דעת קונו ולכן צריך האדם לשמור עצמו לבל יזיק עצמו ואחר על ידו כי אם הזיק חייב לשלם תשלומי נזקו במיטב הארץ שנגרע לו משכרו שלעולם הבא שהוא טוב ארץ החיים.

והנה איך ישמר האדם לבל יהי' נזוק בארבעה אבות נזיקין האלה הם ארבע בחינות שהם ג"כ דוגמת אבות נזיקין שנכללים במה שיחשוב לקצו ויזכור לאחריתו. השור מרמז למיתתו כמו שאמרו רז"ל בברכות ר"י כד הוי מסיים ספרא דאיוב אמר הכי סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה והכל למיתה הם עומדים אשרי אדם שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם ועליו אמר שלמה בחכמתו טוב שם משמן טוב עכ"ל ולמה דוקא כשסיים ספר איוב אמר ר"י כן יש לפרש דהנה כל ספור ספר איוב הוא להראות איך לפעמים מוריד הקב"ה לאדם עד דכא ואחרי כן כופל לו הטובה בכל הדברים אשר נחסרו ממנו ולכן כי סיים ספר איוב שנאמר שם וימת איוב זקן ושבע ימים והוא נראה מיותר כי מי לא יודע אחר שהזכיר שחי עוד אחרי זאת מאה וארבעים שנה שהי' במותו זקן ושבע ימים ולכן מפרש שרצה הפסוק להודיענו בזה מוסר של תכלית האדם כי הן אמת אחר כל הנסיון וכל קבלות הטובות האלה מת איוב שזה הוא סוף כל האדם וסוף כל בעל חי שבזה מותר האדם מן הבהמה אין אבל מותרו הוא שמת זקן ושבע ימים זקן זה שקנה חכמה כדרשת רז"ל ושבע ימים הוא ששבע במצות כמו שפי' הזוהר ואברהם זקן בא בימים שכל ימיו עמדו לו שאין יום שלא עשה בו מנוה והחי' אותו ולכן במה שאמר וימת איוב זקן ושבע ימים מפרש סוף ותכלית האדם המעולה וזה מה שדרש ר"י כד הוי מסיים ספרא דאיוב וימת איוב סוף אדם למות והכל למיתה הם עומדים אבל אשרי מי שמת זקן ושבע ימים זקן הוא שגדל בתורה ועמלו בתורה שקנה חכמה ושבע ימים הוא שעשה נחת רוח ליוצרו וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם שזה אות אמת על השלמתו לפני יוצרו כמו שאמר התנא כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו ועליו אמר שלמה בחכמתו טוב שם משמן טוב: וזה מה שאמרנו שהשור הוא מרמז לאדם יום מיתתו כי כמו שסוף השור לשחיטה כן סוף האדם למות. הבור יזכיר אותו בהקבר אשר יובא לתוכו ככל יורדי בור. המבעה יזכיר אותו שסופו להיות למאכל לרמה ותולעה כמו שאמר עקביא בן מהללאל זכור לאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה ובמה שמרבה הנאותיו עד שישמן מרבה עליו האוכלים האלה כמאמר התנא מרבה בשר מרבה רמה. וההבער יזכירנו באש של גיהנם שנקרא אש לא נופח שעל ידו תצרף נשמתו אם יחטא ולא ישוב אל בוראו.

ועל פי זה נבאר מה דאיתא במדרש פרשה זה ואלה המשפטים דוד אמר יראת ד' טהורה עומדת לעד כך אתה מוצא אדם שונה מדרש הלכות ואגדות ואם אין בו יראת חטא אין בידו כלום משל לאדם שאמר לו חבירו יש לי אלף מדות של תבואה של שמן של יין א"ל חבירו יש לך אפיטיקאות (פירוש כלים) ליתן אותם בהם אם יש לך הכל שלך שנאמר יראת ד' היא אוצרו לכך נאמר יראת ד' טהורה והנביא צווח ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה עכ"ל ויש לדקדק איך שייך זה לאלה המשפטים גם מה ענין המשל לתבואה יין ושמן ועוד מה זה צעקה שסיים המדרש והנביא צווח ציון במשפט תפדה.

ולפרש זה יש לומר שהמדרש רוצה לבאר למה אחר נתינת התורה ואמירת עשרת הדברות שהם כלל התורה פתח בואלה המשפטים שואלה מוסיף על הראשונים ומראה שמחובר לראשונים וזה מיישב שלמוד התורה נחלק לשלשה חלקים. החלק האחד הוא המדרש לדרוש התורה ע"פ י"ג מדות בשכל ובעיון בפלפול ובסברא. החלק השני הוא הלכות לידע עקרי הדינים שמוציא מהמדרש והעיון. החלק השלישי המה הא האגדות שקלים להבין ומושכים לב האדם לשמוע. ושלשה החלקים נמשלו ליין תבואה ושמן. המדרש שהיא חלק השכל והעיון נמשל ליין שמפקח כמו שאמרו רז"ל יינא פקחן. ההלכות נמשלו לתבואה כמו שאמרו רז"ל סוף תמורה הכל צריכין למרי חטייא וכמו שדרשו על זה ורב תבואות בכח השור. ההגדות נמשלו לשמן שמושך לב האדם בנחת ובנועם ומשמחו וכתיב שמן וקטורת ישמח לב.

אכן כמו שכל אלו צריכין כלי להחזיקן כי מי שנחסר זה ממנו אין באשר שלא יכול להביאם אצלו וליהנות מהם כחפץ לבבו כן כל חלקי התורה אין להם קיום אצל לומדיהם אלא ע"י אוצר של יראת חטא כמו שאמרו רז"ל כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקימת וכו' אמנם ליראת חטא צריך התעוררות כמאמר התנא לידע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים ושהשם יביא במשפט על כל נעלם ולכן התבוננות המשפט מביא לידי יראת חטא שהוא הכלי המחזיק התורה ועל כן סמך אלה המשפטים לנתינת התורה לומר שזה מוסיף על הראשונים לעורר לבב האדם שהקב"ה עושה משפט ג"כ כדכתיב חקיו ומשפטיו לישראל וסיים המדרש והנביא צווח ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה לומר שהנביא צוח בקול לעורר לבב ישראל לתשובה ואמר ציון במשפט תפדה אם לא תשובו לא יהי' לכם פדות כ"א על פי משפט ד' עד שהצרות והיסורים ימרקו עוונותיכם אבל ושבי בצדקה אם תשובו אז בצדקה וחסד תפדו ולא במשפט. אבל עקר התעוררות האדם ליראת חטא ולירוא הדין והמשפט הוא כאשר אמרנו שיזכור יום המיתה אשר יצטרך ליתן דין וחשבון על כל מעשי חלדו וע"פ אשר תצא משפטו יהי חלקו לעולם הבא וזה מרומז בפסוק כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי חנם אם בגפו יבוא בגפו יצא אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו: בדברים האלה יש רמז על ענין האדם בעולם הזה שנקרא ונועד להיות עבד ד' כדכתיב ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם וכתיב כי לי בני ישראל עבדים ותכלית העבודה היא השלמתו דהיינו השלמת הגוף שאדם מורכב מגוף ונשמה הנשמה טהורה שהיא חלק אלקים ממעל ולא צריכה השלמה אבל אלי' נזדוג בעולם הזה גוף עכור שצריך להשלם ע"י עבודת ד' להיות רוחני לעת תחית המתים ולהיות ראוי להתענג בנועם ד'.

במדרש הנעלם פרשת חיי שרה נמשלה הנשמה לאיש והגוף המושפע לאשה ומבאר שם ע"ד רמז אשר לא תקח אשה לבני כי אם ממשפחתי שלעת התחי' ימצא גוף קדוש להזדוג עם הנשמה.

והנה כנאמר בתפלה למשה ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ואם מהם נגרע עשירית הראשון מימי קטנותו שעוד אין על האדם עבודת הקרש נשארו לו עוד ששים שנה לעבודת השם עד ישלמו שבעים ימי חלדו. וזה מה שאמרנו כי במצוה זו של עבד עברי ימצא האדם משל על תכליתו כי גם אותו קנה אדון העולם להיות לו עבד נאמן אך לא לעבד עולם כי רק שש שנים עשריות יעבוד ובעשירית השביעי שהוא אחר כלות לו שבעים שנה יצא חפשי לחזות בנועם ד. ומשפטו הוא אם בגפו יבוא עד עת קץ ימי חייו שלא פעל מאומה בגופו הנמשל לאשתו לזככו אז בגפו יצא ואין לגוף חלק בתחי' אבל אם בעל אשה הוא שהי לגוף לבעל ומשל בו להכניעו לעבודת ד' ולזככו וללבנו מסיג החטאים אז ויצאה אשתו עמו ושניהם יחד יעמדו לקץ הימין לבקר בהיכל ד' ולהתענג בנועם העולם הבא. עפ"ז יפורש ג"כ שיר המעלות אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גבירתה כן עינינו אל ד' אלקינו עד שיחננו הנה כפל למשול את בני האדם לעבדים ולשפחה והוא ע"פ דברינו שהנשמה כאיש והגוף המושפע כאשה ואז שניהם בערך הקב"ה הנשמה כעבד והגוף כשפחה ולשניהם אין תקוה לעמוד בדין כי אם עד שחנן אותנו ד' אלקינו במתנת חנם.

אמנם אם גם ע"פ המדרש אשר ביארנו יראת החטא הוא המחזיק התורה עכ"ז אין זה המעלה העליונה לתכלית האדם כי מן היראה יעלה אל אהבת ד' כדכתיב ואהבת את ד' אלקיך ועפ"ז יבואר מה שנאמר השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה ויש לדקדק מה משמיענו בזה שהשמש יצא בבא לוט לצוער וי"ל ע"פ מה דכתיב ואוהביו כצאת השמש בגבורתו מה שממשל אוהב ד' לצאת השמש הוא ע"פ הכתוב על השמש ישיש כגבור לרוץ אורח שאם גם הירח ירוץ אורח נתיבתו עכ"ז אינו כגבור שגבורתו בקרבו כי אורו בא לו מחוץ על ידי השמש ובזה יתחלקו העובד ד' מאהבה לעבדו מיראת עונש דאהבה הוא אור הנשמה המאיר בקרבו ומתוכו אבל יראה באה מדבר החוצה לו שירא העונש או הפסד השכר ולכן נאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו שדומים לשמש אשר אורו בקרבו. ולוט ניצל בזכות אברהם כדכתיב ויזכור אלקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפיכה ולהודיע לו זה לא בא לצוער אשר בקש לו למקום הצלתו עד כאשר השמש יצא על הארץ להיות לו לאות שבשביל אברהם שנקרא אוהב ד' כדכתיב זרע אברהם אוהבי שנמשל לשמש היוצא בגבורתו הוא בא לצוער וניצל. ואהבת ד באמת שנמשלה לשמש בגבורתו תבחן על ידי אהבת התורה כמסופר בפסיקתא הובא גם במדרש ילקוט פרשה זו ויהי משה בהר ארבעים יום ר יוחנן הוה מטייל וסליק מטבריא לציפורי והוי מסתמך על כתפי דר"ח בר אבא מטו חד בי חקל אמר דין הוה דידי וזבנתי' מיבעי לעי באורייתא מטין חד בי' זיתא אמר דין הוה דידי וזבנתי' מיבעי לעי באורייתא מטון חד בית כרם אמר דין הוי דידי וזבנת' מל"ב שריא ר"ח בר אבא בכי אמר למה את בכי א"ל אנא בכי דלא שבקית לסיבותיך כלום א"ל חייא ברי קלה בעיניך שמכרתי דבר שניתן לששה דכתיב כי ששת ימים עשה ד' את השמים ואת הארץ וקניתי דבר שניתן לארבעים ויהי משה בהר ארבעים יום כד דמך ר יוחנן הי' דורו קורא עליו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב רבי יוחנן התורה בוז יבוזו לו עכ"ל בסוף המאמר שמדייק דורו קורא עליו וגם למה רק הספידו לו בפסוק זה ולא בלשונות הספד הי חסיד הי עניו וכדומה מלשונות הספד הנמצאים בתלמוד על חכמים גדולים יש לפרש דאף שגדלו מעלות ר' יוחנן בתורה מאוד זה לא הי ניכר רק לחכמים ולא להמון עם אבל שיעזוב אדם כל אשר לו בשביל אהבת התורה מעלה הזאת הכירו הכל ולכן אמר הי' דורו קורא עליו פי' ההמון והחכמים קוראים עליו שימו על לב שאיש גדול הלך מהעולם איך הי' מואס בעולם הזה בשביל אהבת התורה ואם הי' נותן לו איש כל הון ביתו בשביל אהבה זו הי' מבזה אותו ולא לקח מידו.

אכן בעיקר המאמר יש לדקדק מאיזה טעם סיפר לו רבי יוחנן שמכר למען עסוק בתורה שדה וזית וכרם והלא אין מדת הצדיקים להתפאר בצדקתם גם י"ל למה דוקא בפעם השלישי כשהזכיר לו שמכר הכרם בכה ר' חייא בר אבא גם יש לדקדק מה שאמר בבכיתו שבוכה מפני שלא השאיר לזקנותו כלום דממה נפשך אם הי' לר' יוחנן להחיות נפשו בימי בחרותו למה לא יהי' לו גם בימי זקנותו.

ובזה יש לומר דהנה בכל ימי חיות האדם שמתחלקים לימי העלי' והעמידה והירידה ימצאו מניעות מעסוק בתורה. ימי העלי' שהם הנערות הם הימים שמתגבר בו תאות העידונים והנאות ועל ידם יתבטל התורה. ימי העמידה שהם ימי האישות ימי הטורח לכלכל ביתו ולמצוא טרף למחיתו על ידם ימצא תואנה להבדל מלימוד תורה. ימי הירידה שהם ימי הזקנה ע"י התגברות החלשות ואסיפת הכחות ג"כ יתבטל האדם מלמוד התורה.

אכן נגד כל המניעות האלה לוחם בעוז אהבת התורה שהמתלהב בה ירוץ כגבור אורחו ולא ישוב מפני כל וזה רמז רבי יוחנן לתלמידו ללמדו שאל יבטל מהתורה ע"י מניעות הללו במה שמכר שדה זית וכרם שהם מרמזין לשלשה העתים של חיי האדם ששמן זית הוא משל העידון והנאה כמו שאמרו רז"ל על השמן שמעדן את הבשר ולכן יש בו רמז לימי הנערות והעידון. שדה הוא מקום העבודה בזיעת אפים לאכול לחם והוא מרמז לימי האישות. כרם מקום גדול היין שנותן ליעף כח ועליו אמרו רז"ל יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו הוא משל לימי הזקנה. וזה מה שאמר רבי יוחנן שלא בלבד שמכר הזית והשדה שמרמזים בעסקם לימי הנערות והאישות בשביל עסק התורה כ"א ג"כ כרם שמרמז על הזקנה ולכן אז כששמע ר' חייא בר אבא שמכר גם כרם להודיע שגם בימי הזקנה התורה לבדה תהי' שעשועיו בכה ואמר מה הנחת לימי הזקנה שמכרת גם מוצא היין שיתן לך כח לעסוק בתורה אבל רבי יוחנן השיב ראה בני איך הראה הקב"ה מיעוט ערך כל העולם הזה נגד ערך התורה שהעולם כלו נברא בששת ימים והתורה נתנה לארבעים יום ומזה תכיר גודל מעלת התורה ואל ימנע אותך שום מניעה מלעסוק בה הן בימי השחרות והן בימי הזקנה.

אמנם עוד בדרך אחר יפורש זה בשנקדים ראש הפסוק מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו שהנה מה שמונע מלמוד תורה הם שלשה דברים (א) השאור שבעיסה היצר הרע המרגיל לאדם אחרי תענוגי העולם ושלא ליגע בתורה (ב) הצרות שונות שנשתרגו על צוארי עם ועם דור ודור ומבטלים אותם מלעסוק בתורה (ג) דוחק הפרנסה להמציא די מחסורו לנפשו ולנפש ביתו.

אמנם מי שמתלהב בקרבו אהבת התורה לא ימצא מניעות האלה דנגד מניעת היצר הרע אמרו רז"ל אמר הקב"ה בראתי יצר הרע בראתי תבלין שלמוד התורה מבטל היצה"ר. נגד מניעת הצרות אמר התנא המקבל עליו עול תורה מעבירים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. נגד מניעת הפרנסה כבר אמר ר"י בן קסמא אם תתן לי כל כסף וזהב שבעולם איני דר אלא במקום תורה והביא על זה הפסוק טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף וכמו שהראה ר' יוחנן במאמר שלפנינו שמכר שדה זית וכרם שהוציאו לו פרנסתו בשביל אהבת התורה. וזה פי' הפסוק דיצר הרע נקרא מים רבים כדכתיב על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו שפירושו שהיצה"ר אליו לא יגיע. הצרה נקרא נהר כדכתיב כי יבוא כנהר צר והפרנסה נקראה הון ביתו וזה מה שאמר שלמה שאהבת התורה מבטל כל המניעות מלימוד התורה שמים רבים שהוא היצה"ר ר לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות שהם הנרות שנמשלו לנהרות לא ישטפוה וגם עמל הפרנסה לח ימנע אותו כי אם יתן איש כל הון ביתו באהבה למי שאוהב התורה באמת בוז יבוזו לו ולא יחשב בעיניו למאומה. גם בכרם זית ושדה יש רמז על ג' מניעות הללו בהוראותיהם הגרועות. כרם מקום מוצא היין בו קנן היצה"ר בתחלה למ"ד עץ הדעת גפן הי ונקרא יין על שהביא יללה לעולם על ידי נחש הקדמוני. זית מרמז על הצרות המרורות כמו שאמרו מר כזית. שדה מרמז על עבודת הפרנסה ואמר ר' יוחנן לתלמידו כי את כל המניעות האלה הרחיק ממנו לבלתי הרגיש בהם בשביל אהבת התורה מכר כרם זית ושדה לומר הוציא ממחשבתו יצה"ר וצרות ודאגת פרנסה לבל ימנעו אותו מלעסוק בתורה. ואם אמנם כאשר בארנו יראת העונש ואהבת התורה הם כתרים בפני היצר הרע לבל יתעה חת האדם לחטוא עכ"ז עוד יש יצר הרע אחר שגם אילו לא יועילו נגדו אם יפעל על ידי שלוחיו שהם המינים והאפיקורסים שמתעים את האדם מדרך התורה והיראה.

ובזה נבאר מאמר בבבא בתרא פ' ה' אמר רבב"ח אמר לי האי טייעא תא ואחוי לך טורא דסיני אזלי וחזאי דהדרן לי' עקרבים וקימין כי חמרא חיורתא שמעתי בת קול שאומרת אוי שנשבעתי ועכשיו שנשבעתי מי מיפר לי כי אתאי לקמי' רבנן אמרו לי הוי לך למימר מופר לך ורבב"ח אמר דלמא משבועתא דמבול קאמר ורבנן א"כ אוי למה עכ"ל בפירוש המאמר י"ל שהי' נראה לרבב"ח מה שמסכן להמאמין באמת לפול בשחת המתעים במינות וראה הר סיני שעליו נתנה התורה למשל על התורה וראה שסבבוהו עקרבים שהם המינים שמהפכים דבש התורה ללענה והם מסבבים האמונה להרסה ולשחתה כדכתיב סביב רשעים יתהלכון ודמה אותם לעקרבים שנושכים וממיתים כן המתעים האלה המה הממיתים באמרי פיהם ולבל יכירו בהם ההולכים אחריהם כי משחיתים וממיתים המה מראים עצמם להם כחמורים לבנים החמור הוא משל הולך לתומו את דרכו הישר לפניו לא ירע ולא ישחית ומראה הלבן היא משל הנקיות מחטא ע"ד בכל עת יהיו בגדיך לבנים ואמר רבב"ח עכ"ז שמתנכרין הכרתי בהם שהם עקרבים. וכאשר עלה כל זה על מחשבתי שמעתי בת קול אוי לי כי נשבעתי ועכשיו שנשבעתי מי מיפר לי דהנה מצינו בגמרא הנהו בריוני דהוי בשבבותי' דרבי מאיר הוי קא מצערי לי' טובא קא בעי רחמי עליהו דלימתו אמרה לי ברורי' מאי דעתך משום דכתיב יתמו חטאים מן הארץ מי כתיב חוטאים חטאים כתיב לא בעי רחמים דליהדרי בתיובתא בעי רחמי והדרינהו בתיובתא עכ"ל ובזה נחלקו גם רבב"ח ורבנן הוא סבר יתמו חטאים על הרשעים נאמר ולכן לא רצה לומר מופר לך שנתירא שלמען לקיים יתמו חטאים יביא הקב"ה מבול לעולם אבל רבנן דעת אחרת להם שאמרו יתמו חטאים נאמר על העבירות שמבטל יצר הרע דאל"כ אוי למה ולכן וודאי מה שאמר הקב"ה אוי לי שנשבעתי נרמז על שבועה שנשבע הקב"ה שלא לבטל החטאים מן העולה עד שישובו ישראל לכן אמרו לו הי' לך לומר מופר לך לקרב את הגאולה.

אכן גם להשמר משלוחי יצר הרע האלה הורה לנו הקב"ה הדרך אשר נלך בה כדאיתא במדרש רבה ואלה המשפטים מה כתיב למעלה מן הפרשה ושפטו את העם בכל עת ואמר כאן ואלה המשפטים והדברות באמצע משל למטרונא שהיתה מהלכ' הזיין מכאן והזיין מכאן והיא באמצע כך התורה דינים מלפני' ודינים מאחרי' וכן הוא אומר באורח צדקה אהלך התורה אמרה באיזה נתיב אני מהלך בדרכן של עושי צדקה בתוך נתיבות משפט התורה באמצע ודינים מלפני ודינים מאחרי' עכ"ל בפירוש המדרש מה ענין דינים מלפניה ודינים מאחריה ושמדמה למטרונא שמהלכת בדרך ויש לה אנשי צבא נושאי חרב לפני' ואנשי צבא מלאחרי' לשמרה י"ל ע"פ מה שפי' השל"ה ה מה שאנחנו מתפללים והסר שטן מלפנינו ומאחרינו דאמרו רז"ל הוא השטן הוא יצר הרע והוא מלאך המות יורד ומחטיא עולה ומסטין יורד וממית בשעה שמחטיא הוא הולך לפני האדם להתעותו לדרך עקש וכשמסטין וממית הולך אחריו לרדפו ולהביאו למשפט וזה מה שמתפללים והסר שטן מלפנינו ומאחרינו שטן המחטיא ושטן המשטין וכן נפרש גם מה שכתבה התורה הפרשה מינוי הדיינים כדכתיב ושפטו את העם בכל עת קודם עשרת הדברות ופרשת ואלה המשפטים אחריהם להתנגד לשני מיני השטן שלבל יחטא ויתעה את האדם בדרך עקש צותה התורה להעמיד שופטים ושוטרים המודיעים לעם את חקי האלקים ואת תורותיו וישמרו אותם לבל ילוזו מדרך התורה כמו שמסיים וגם כל העם על מקומו יבוא בשלום ובזה מסיר השטן מלפניו ולמען הסר השטן מלאחריו צותה התורה אלה המשפטים לענוש לעוברי עבירה הן בעונש גוף והן בעונש ממון לבטל השטן שלא יקטרג ויעניש כמו שאמרו רז"ל שכשיש דין לחטה אין דין למעלה ועי"ז האדם הולך בדרך צדקה ואמת ולא יחטא וזה מה שאמר הכתוב בשם שומרי התורה באורח צדקה אהלך בתוך נתיבות משפט אני הולך באורח צדקה ע"י שהוא בתוך נתיבות משפט. משפט לפני שופטים שמורים לי דרך הישר לבל יתעו אותי המינים לילך בדרך עקש ומשפט לאחרי שאם חטאתי אקבל עונש הנ"ל למטה להנצל מעונש השטן המקטרג והממית וזה המשל למטרונא שמהלכת בזיין לפני' וזיין לאחרי' לילך בטח על דרכה בשלום.