בפסוק משא דבר ד' ביד מלאכי אהבתי אתכם אמר ד' ואמרתם במה אהבתנו הלא אח עשו ליעקב ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי ויש לתמו' וכי אין מענה על השאלה במה אהבתנו רק מה שאהב הקב"ה ליעקב ושנא לעשו והלא אין מספר לנסים ונפלאות שעשה לישראל ושבהם הראה להם אהבתו ואיך יפקרו לומר במה אהבתנו אכן יבואר על פי מה דאיתא במדרש ילקוט אהבתי אתכם אמר ד' אמר ר"ש בן לוי בשלשה לשונות חבב הקב"ה לישראל בדביקה בחפיצה ובחשיקה בדביקה שנאמר ואתם הדבקים בד' אלקיכם בחשיקה שנאמר חשק ד' בכם בחפיצה שנאמר ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם לי ארץ חפץ ואנו למדין אותו מפרשתו של שכם בדביקה ותדבק נפשו ובחשיקה שכם בני חשקה נפשו בבתכם בחפיצה כי חפץ בבת יעקב עכ"ל בביאור דברים האלה יש לומר דהחילוק בין ג' לשונות של חבה ואהבה הוא דחשק יקרא הנטי' אל הדבר אשר ישתדל להשיגו טרם השיגו. דבק יקרא אחר שהשיגו כי אז דבק הדבר בו ולזה מביא ראי' לדביקת הקב"ה בישראל ממה דכתיב ואתם הדבקים בד' אלקיכם שאם לא שהקב"ה דבק בישראל לא יצדק לומר שהם דבקים בו שדביקה צריכה להיות משני צדדים. חפץ הוא אחר שהשיגו ודבק בו שהי' בו מגמתו וחפצו כי לפעמים אחר שחשק אדם לדבר והשיגו ודבק בו לא ימצא חן בעיניו וימאס בו לכן לא תושלם אות האהבה כי אם ע"י שימצא חפץ לבבו בו אחר שהשיגו ולזה מביא ראי' ממעשה שכם ששם נאמרו שלשה לשונות הללו שדבק בבת יעקב וחפץ בה אבל כשחמור בא אל יעקב אמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם הזכיר לשון חשק שלא רצה לגלות להם שיודע שכבר אנס בנו אותה כי אם כאילו עומד בתחלת אהבתו לחשוק בה למען אחרי זה ידבק בה: ושלשה עניני אהבה הראה הקב"ה לישראל שחשק בהם בעוד עמדו לו ממרחק ולא קיבלו תורתו עוד ודבק בהם בימי משה אחרי שקבלו תורתו ונהיו ממלכת כהנים וגוי קדוש וחפץ בהם שמצא בהם קורת רוח אחרי דבקו בו ומה שחשק הקב"ה בישראל טרם נעשו לעם הראה ביעקב כי האבות סימן לבנים. בזה יבואר מאמר ר"י ב"ב דף ט"ז חמש עבירות עבר אותו רשע באותו יום בא על נערה המאורסה דכתיב ויבא עשיו מן השדה וכתיב כי בשדה מצאה והרג את הנפש כתיב הכא והוא עיף וכתיב כי עיפה נפשי להורגים וכפר בתחיית המתים דכתיב הנה אנכי הולך למות וכפר בעיקר שנאמר למה זה לי וכתיב זה אלי ואנוהו וביזה את הבכורה דכתיב ויבז עשיו את הבכורה עכ"ל בעבירות הללו אנו מוצאים הליכת החוטאים ממדריגה למדריגה עד שאול תחתית בתחלה מבזים את התורה ומואסים בה ועי"ז ממיתים את נפשם שנעשים רשעים שבחייהן קרויין מתים וכדי שלא יעלה מורא בלבבם שיהיו עתידים ליתן דין וחשבון על מעשיהם ולא יזכו לתחיית המתים ולעוה"ב כופרים באמונת השארת הנפש אחר המות ולמען לא יעלה מורך בלבבם שהקב"ה משגיח על מעשיהם וידונם עליהם בעוה"ז כופרים בעיקר ואומרים לית דין ולית דיין ומשפרקו כל עול אמונת ישראל מחשיבים להם חרפה להקרא בשם יהודים והנה התורה נקראה נערה המאורסה לישראל וכשהפושעים מבזים אותה הוא כאילו כבשו נערה המאורסה וחשבו אותה כזונה וכשמאבדים את נפשם נעשים רוצחים וכשכופרים בהשארת הנפש כופרים בתחיית המתים וכשכופרים בהשגחת הקב"ה באמרם לית דין ולית דיין כופרים בעיקר וכשמחשיבים שם יהודים להם לחרפה ומרחיקים אותו מבזים את הבכורה שהקב"ה אמר בני בכורי ישראל והי' עשיו ראש החטאים סימן בתחלת ימי חייו לכל הבא אחריו: וכמו שהי' עשיו סי' לרעה כן הי יעקב סימן לטובה לצדיקים שבדורות הבאים ולזרעו אחריו.

ובזה יפורש מאי דכתיב ישעי' כ"ט לכן כה אמר ד' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי ויקדישו את קדוש יעקב ואת אלקי ישראל יעריצו בפירוש הפסוקים יש לומר כי הנה מעשה קנין הבכורה הוא בפי הפושעים דופי בתמימות וחושבים אותו לרמאי שדחק אחיו כשהי' רעב למכור לו משפט הבכורה היקר בעיניו בנזיד עדשים אבל תיפח רוחם הכחישו כי שופט הארץ לא יתן חן לאיש מרמה ועולה והלא הקב"ה הסכים עם הבכורה שקרא לישראל בנו בכורו וכחישת טענותם מבואר במדרש הן במה שאמרו כי על שנדחק עשיו ברעב מכר הבכורה והן במה שאמרו שהי' משפט הבכורה יקר בעיניו דאיתא במדרש ויבז עשיו את הבכורה מה בזה עמה תחיית המתים בזה עמה שנאמר בבוא רשע בא גם בוז שבא הוא וביזיונו עמו ועם קלון חרפה שנתלוה עמו קלונו של רעב ואין חרפה אלא רעב שנאמר ולא אתן אתכם עוד חרפת רעב בגוים עכ"ל דברי המדרש ובפרט מה שאמר בא הוא ובזיונו עמו ומה שאמר שנתלוה עמו קלונו של רעב יש לפרש שבא בזה המדרש להכחיש טענת הפושעים ואמר שכבר כפר עשו בתחיית המתים טרם מכר הבכורה ולכן כשבא ליעקב עוד טרם ביקש יעקב ממנו למכור לו בכורתו ביזה הבכורה ומה שנאמר ויבז עשיו את הבכורה לא להשקיט נערו על שהוצרך למכור מה שחביב בעיניו כי כבר כשבא בזיונו בא עמו כדכתיב בבוא רשע בא גם בוז וגם שלא להאמין שמפני אונס הרעב מכר בכורתו לזה נאמר עם קלון חרפה שנתלוה עמו קלונו של רעב שאם יצדק לקרוא הרעב חרפה אין זה הרעב שעל פי הטבע כי איך יהי' חרפה לאדם מה שהטבע הבורא בנפשו אבל חרפה יקרא התאוה יתירה שאינה רעב של טבע כי אם כמו שנאמר במתאוננים התאוו תאוה וזה החילוק בין רעב רשע לרעב צדיק ועל זה נאמר צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר כמו שפירש האלשיך שלרשע תחסר בטן כשמילא בטנו לשובע מבקש עוד בטן למען מלאו עוד ורעב כזה שאינו תביעת הטבע וראי הוא חרפה לאדם וזה הי' קלונו של עשיו שלא לשובע נפשו אכל כי אם על דרך ובטן רשעים תחסר כמו שאמר הלעטני נא מן האדום האדום הזה ולכן לא בלבד שלא על דרך אונס כי אם על דרך ביזוי מכר את הבכורה כי אם גם לאחר שמכר רצה לרמות ליעקב. על דרך זה יבואר מה דאיתא במדרש ויאכל וישת הכניס עמו כת של פריצים אמרין ניכול מדידי' וניחוך עליו ורוח הקודש אמר ערוך השלחן צפה הצפים קמו השרים זה מיכאל וגבריאל משכו מגן כתבו שהבכורה ליעקב תנא בר קפרא ולפי שהיו מצחקים הסכים הקב"ה וקיים הבכורה ליעקב דכתיב בני בכורי ישראל עכ"ל בפירוש המדרש י"ל דהנה יעקב הכיר שהבכורה היא דבר יקר מאוד אם יסכים הקב"ה עמה ולכן למען לא יחזור עשיו מהמכירה ושתהי' מקויימת על פי דין התורה אמר מכרה כיום שדרשו רז"ל שתהי' מכירה מפורסמת ולזה ביקש מעשו שיביא עדים שיעידו על דברי המכירה ומספר המדרש שהכניס עמו כת של פריצים שאמרו נאכל משלו כאילו אנחנו עדים נאכל בשכרינו ואחרי זה נצחק עליו ולא נעיד אבל הקב"ה רצה שתהי' המכירה עפ"י דין התורה ולכן שלח מלאכי מרום להיות שני עדים על המכירה וזה מפרש הפסוק ערוך השלחן לפני הפריצים צפה הצופים שראו המכירה אבל נתכוונו שלא להעיד ולכן קמו השרים שבאו שרי קודש מיכאל וגבריאל להעיד שהבכורה ליעקב אכן אם הפריצים הפסולים לעדות או אפילו רק א' מהם הי' מתכוון להעיד אז היו פוסלים לעדות הכשרים כדאמרינן במכות דף ו' אפילו היו מאה עדים ונמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אבל נאמר שם במה דברים אמורים שהיו מתכוונים להעיד ולכן אחרי שכולם היו מצחקים ולא נתכוונו להעיד נשאר עדות הכשרים וזה דתני בר קפרא לפי שהיו מצחקים הסכים הקב"ה וקיים הבכורה ליעקב דכתיב בני בכורי ישראל ועל כן מי שמחרף ליעקב אודות קנין הבכורה מחרף עושהו להצור תמים פעלו צדיק וישר.

אמנם למה באמת חפץ הקב"ה בקיום מכירת הבכורה ליעקב הוא מפני שגלוי לפניו שזרעו של יעקב יהיו לו ממלכת כהנים וגוי קדוש מה שבהיפוך הי' בזרעו של עשיו.

והנה שם יעקב הי' בפי עשיו לגנאי כמו שאמר לאביו הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים ואם כי אין זה אמת כי יעקב נקרא על שם וידו אוחזת בעקב עשיו כאשר העיד הכתוב עם כל זה הפושעים והפריצים אשר היו ידם עם עשיו וכן ההולכים בעקביהם בכל דור ודור מחזיקים בזה כי נקרא יעקב על אשר רימה את אחיו וזה פירוש הפסוק לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו שלא יהי' לו עוד בושה בשם יעקב כאילו על דרך רמאות לקח הבכורה כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי ויקדישו את קדוש יעקב שאפי' הקב"ה קרא שמו הקדוש על שם יעקב וזה ראי' שעל פי חפצו ורצונו הקדוש לקח יעקב הבכורה באשר ילדיו הם לו ממלכת כהנים המקדישים ומעריצים את שמו הגדול ולכן רק לו יאות הבכורה.

ובזה יבואר גם הפסוק במלאכי ואמרתם במה אהבתנו כי אם אמנם ביארנו שהשלשה לשונות חשק דבק וחפץ שלשתן שוין בזה שמורים על האהבה לדבר האהוב רק שנבדלו במה שחשק הוא האהבה להדבר טרם השיגו ודבק הוא בעת השיגו וחפץ הוא לאחר שהשיגו עם כל זה יש הבדל רב בגדר האהבה ביניהם כי מי שאוהב דבר ונהנה באהבה בו אין האהבה שלימה להדבר האהוב כי אוהב את עצמו ע"י התענוג שנהנה באהבה אכן מי שחשק לדבר טרם השיגו עוד זה מורה האהבה שלימה להדבר האהוב באשר הוא עוד לא התענג בו וזהו החילוק בין אהבת הקב"ה לישראל ביעקב טרם היה לאיש צדיק תמים ובין אהבתו לישראל אחר נהי' לו לעם קדוש כי ע"י חשקו ביעקב הראה אהבתו שלימה לישראל באשר הוא עוד לא נהנה מהם אחרי עוד לא היו וזה מאמר הכתוב ביד מלאכי אהבתי אתכם אמר ד' ואמרתם במה אהבתנו פירוש במה הראית לנו אהבתך הלא התענגת בעבודחינו ואם גמלת לנו טוב וחסד אין זה אות אהבה לנו רק כאדון שנהנה מעבודת עבדו ומשלם לו שכרו ובמה נכיר אהבתך לנו ע"ז משיב הקב"ה הלא אח עשו ליעקב נאום ד' ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי הלא שניהם היו בני אברהם ויצחק שווים בתולדחם ועם כל זה אהבתי את יעקב ואת עשו שנאתי בעוד שניהם לא עבדו לי כי ביום מכירת הבכורה שניהם היו רק נערים בני י"ד שנה ועם כל זה אהבתי את יעקב בעבור זרעו אחריו וכי יש אות גדול מזה שחשקתי בכם והראתי לכם אהבתי עוד טרם הייתם לי לעם מקיימי מצותי. ואחרי ביארנו שנתן הקב"ה אות אמת שלא להכחיש כי לא בזה ולא שיקץ מעשה יעקב בלקיחת הבכורה אין צריך להראות שגם בלקיחת הברכה לא רימה יעקב לעשו כאשר אמר ויעקבני זה פעמים וגו' ועתה לקח גם ברכתי כי הלא הברכה אינה רק תפלה לאדון הברכות שיקיימם ואם לא חפץ בברכה הלא ירחיק אותה מן המתברך ומה גזל יעקב מעשו אם לא ירצה הקב"ה בברכה:

אכן עוד יש להמליץ בעד יעקב נגד ההופכים טוב לרע ורע לטוב במה האומרים שרימה ללבן כאשר העיד הכתוב ויקח לו יעקב מקל לבנה וגו' למען ילדו הצאן עקודים נקודים וברודים והנה אמת שלבן רימהו בתחלה כמו שאמר ויחלף את משכרתי עשרת מונים וכתיב עם עיקש תתפל אכן אם בזה יסכר פי דוברי שקר נגד יעקב עם כל זה יתמה על איש תמים כמוהו למה לו תחבולה זו ולמה לא בטח בד' עושה משפט לעשוקים והרמב"ן כתב בפסוק ויהי בעת יחם הצאן ואשא עיני ואראה בחלום שהקב"ה הגיד לו כי רואה החמס שעושה לו לבן להחליף את משכרתו ויעשה הנולדים כמראה אשר יצטרך אליו יעקב ומכאן ואילך לא יעשה יעקב מקצות כי בוטח בד' ישגב עכ"ל אכן לענ"ד לא יספיק זה להמליץ בעד יעקב שהי' צריך התעוררות למדת הבטחון ע"י החלום. גם בפסוק אנכי האל בית אל כתב הרמב"ן כי מראת החלום מהעתודים שסיפר יעקב לנשיו ומאמר שוב אל ארץ מולדתיך לא בעת אחד היו כי מאמר שא נא עיניך וראה העתודים הי' בהיותו עובד את לבן באחת מהשנים הראשונות ומאמר שוב אל ארץ מולדתיך הי בעת הנסיעה עכ"ל וגם בזה תימה למה לא סיפר יעקב אז החלום העתודים לנשיו כשראה אותו ומה צורך לזה עתה בעת שרצה ליסע ולכן לענ"ד י"ל היפוך מהמפרשים שפירשו שבתחלה שם יעקב המקלות ואח"כ בא לו המראה בחלום שלא כן הי' כי אם כשראה השופט אמת כל אשר לבן עושה ליעקב ויעקב בטח ביוצרו שעושה משפטו וסבל הכל ועבד ללבן באמונה אף שרימה אותו פעם אחר פעם אז עשה לו הקב"ה על דרך נס שהביאו המלאכים העתודים מעדר לבן לעדר יעקב כמו שכתב רש"י עפ"י המדרש והראה כן ליעקב בחלום להודיעו כי הוא לו למחסה ולישועה אבל מדת הצדיקים היא שלא רוצים להטריח לבוראם לעשות נס בשבילם כמעשה דר"י בן דורמסקית במסכת תענית שקלל לבנו על שהטריח לבוראו לעשות נס להוציא תאנים שלא בעתם ולכן רצה יעקב להשיג על דרך הטבע מה שעושה לו הקב"ה ע"י נס ושם המקלות ברהטים בעת יחם הצאן לבל יצטרך עוד לנס של העתודים ועפי"ז לא עשה יעקב בזה תחבולה ורמאות אלא אדרבא רצה להשלים רצון הקב"ה והנה מרוב ענוותנותו לא ספר יעקב לשום אדם וגם לנשיו מה שחננו הקב"ה והראו בחלום אך עתה שהוצרך לפייסם לברוח עמו והקדים להם ואביכם התל בי והחליף את משכרתי לבל יאמרו הלא גם אתה ניהגת ברמאות נגד אבינו להשים המקלות לזה סיפר להם עתה החלום שהי' לו בשנים הראשונים איך הראה לו הקב"ה היותו בעזרו ע"י נס ורק באשר לא חפץ להטריח לבוראו השלים רצון הקב"ה ע"י הטבע בשים המקלות ברהטים ולכן נקי התנהגות יעקב נגד עשו ולבן מכל סיג כאשר יעיד אהבת אוהב אמת וצדק אליו.