במדרש הובא בפרשת דרכים — אתה החלות להראות חת עבדך את גדלך זה המן והוא תמו' דלמה הקדים משה זה לתפלתו ואיזה השתדלות יש בזה שיעבור את הירדן ואולי י"ל שבפסוק קשה דלא סיפא רישא ולא רישא סיפא דלפי הנראה כוונת משה בתפלתו היתה דאחרי שהראה לו הקב"ה גדלו וידו החזקה בנסים שעשה ביציאת מצרים ובמדבר שיראה לו גם כן הנסים של גדלו וידו החזקה בכיבוש ז' עממים ועפ"ז הי לו לסיים אעברה את הירדן גם גדלך וידך שם אבל מה דמסיים ואראה את ההר הטוב והלבנון אינו מענין הפתיחה ולכן מפרש המדרש דכוונת משה במה שהזכיר אתה החלות להראות את עבדך את גדלך לא היתה בלבד דרך בקשה אלא לחדש דבר להוכיח שע"פ דין ומשפט של הקב"ה מן הראוי שיעשה רצונו לעבור את הירדן דאמרינן בתענית ד' ז' שהמן ירד בזכות משה וכבר כתב משה בתורה ע"פ הקב"ה שיאכלו ישראל את המן עד בואם אל קצה ארץ כנען כדכתיב בפ' בשלח שהוא אחר עבור את הירדן וידוע שהמתחיל במצו' אומרים לו גמור כמו שאמר משה להקב"ה בנקמת מדין כמבואר במדרש פ' מטות שהבאנו שם וכיון שכל ישראל נזונו בזכות משה מ' שנה במדבר ודאי אין זכות ומצו' גדול מזה וזה מה שאמר משה אתה החלות להראות את עבדך את גדלך זה המן שהורדת בזכותי לכן מן הראוי ע"פ דין שאגמור המצ' ולכן אעברה נא את הירדן עד שיבואו ישראל אל קצה ארץ כנען למען אגמור המצו' לזון הרעבים ולכן לא התפלל בתחלה רק אעברה את הירדן ומה דמסיים עוד ואראה את ההר הטוב הזה והלבנון יבואר לקמן: והנה אע"פ שהקב"ה לא שמע תפלתו לעבור את הירדן עכ"ז שמע טענתו לגמור את המצו' שעל מה שכתוב כשהיו ישראל בגלגל שפסק המן ממחרת הפסח אמרינן בקידושין שכבר פסק המן לירד בז' אדר ביום שמת משה אבל נעשה נס שהספיקו במן שבכליהם מאז עד ממחרת הפסח ומה שעשה הקב"ה נס זה ולא הוריד המן דבר יום ביומו עד ממחרת הפסח הי' מפני טענת משה כדי שיגמור המצו' ושיאכלו ישראל המן שירד בזכותו עד בואם אל קצה ארץ כנען: ובזה יפורש מה דאיתא במדרש שאמר משה ד' אלקים את החלות אם מתבקש בדין שאכנס לא"י אכנס ואם לאו אכניס ברחמים עכ"ל ולא מפורש מה טענה ע"פ דין הי' למשה אבל ע"פ דברינו אתי שפיר: ובזה יש לבאר ג"כ מדרש תמו' — הובא במשען המים — כשאמר לו הקב"ה למשה אל תעבור את הירדן אמר משה אלך ואבשר לראובן שיחיה ולא ימות שנאמר יחי ראובן ואל ימות עכ"ל ובביאור זה מה שייכות ענין מניעת משה לעבור את הירדן לענין תחיית ראובן יש לומר דאם אמנם אמרו רז"ל כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה עכ"ז נחרט חטאו ונעשה בעל תשובה ועיקר חטאו הי במה שציער את אביו ופגם בכבודו לבלבל משכבו אע"פ שעשה כן מפני כבוד אמו כמו שפירשו רז"ל חטאו אכן נתכוון לעשות תקון העיד עליו הכתוב שאמר השליכו אותו אל הבור להצילו מיד אחיו ולהשיבו אל אביו אבל לח בלבד שהתיקון הזה לא נודע ליעקב מעולם באשר לא נודע לו מכירת יוסף כל ימי חייו אלא שגם בעיני ראובן עצמו לא הי' נראה זה לתיקון באשר שעשה רק ההתחלה ולא הסוף שהרי לא נצלח בידו להשיבו אל אביו ועל כן כאשר נאמר למשה על טענתו שכיון שהתחיל במצו' לזון את ישראל בזכותו בדין הוא שיגמור ויעבור את הירדן מהבורא ב"ה אל תעבור את הירדן שפט שעל פי דין הקב"ה מי שנתעכב שלא לגמור את המנו' נחשב לו כאלו גמרה (שהוא לא ידע שיעשה הקב"ה נס שיספיק המן שירד בחייו בזכותו לישרא עד בואם אל קצה ארץ כנען) אמר אלך ואבשר לראובן שיחי' ולא ימות שזה בשורה טובה לו לידע שאף שלא גמר מצותו לכבד את אביו ולהצילו מן הצער עכ"ז כיון שמן השמים עכבוהו נחשב לו כאלו גמר ושבזה תקן חטאו ויחי לעה"ב. ועוד טענה אחרת הי' למשה אשר על כן בקש שמן הדין ראוי לבא לארץ כנען במה שאמר ואראה את ההר הטוב הזה והלבנון דאיתא בספרי ההר אברהם קראו הר שנאמר בהר ד' יראה והלבנון זה בית המקדש ולמה נקרא שמו לבנון שמלבין עונותיהם של ישראל עכ"ל ומה שהתפלל משה דוקא על זה שיראה הר המורי' ובית המקדש בנוי ולא על מה שנראה עיקר יותר שיכבשו ישראל ז' אומות וינחלו את הארץ דבאמת בזה מה שבקש הי' נכלל לפי דעתו כל אושר ישראל ע"פ מה דאיתא במדרש אלמלא הי' משה רבינו נכנס לא"י לא הי' נחרב ביהמ"ק ולא היתה אומה ולשון שולטת בישראל עכ"ל והפרשת דרכים פירש ע"פ מה דאיתא פ"ק דסוטה דבמעשה ידיו של משה לא שלטו השונאים שהמשכן שנבנה על ידו נגנז ועומד לדור דורים ולכן אם הי' בונה ביהמ"ק ג"כ לא נחרב אבל כתב על פי' זה שנראה לו דוחק שמשה הי' בונה מיד ביהמ"ק כשנכנס לארץ ועל כן מפרש שאם בא משה לארץ הי' מבטל יצה"ר דע"ז ובזה הי' מגין ביהמ"ק שנבנה לעתיד שלא יהי' נחרב ע"י עון דע"ז במו שנחרב בימי נבוכדנצר.

אמנם פי' זה נסתר על ידי הספרי הנ"ל שהי משה רוצה לראות בית המקדש הרי שהי' כוונתו לבנות ביהמ"ק בחייו כשיכנס לארץ מפני שידע שאז לא יחרב באשר שמעשה ידיו הוא וזה מה שהתפלל משה ואראה את ההר הטוב הזה והלבנון שיבנה ביהמ"ק על ידו ולא ישלטו האויבים עליו ועל ישראל ולכן הי' תקותו שישמע עם קרובו.

אכן השיב לו הקב"ה שאין זה טובה רק רעה לישראל דאיתא במדרש רבה פ' כי תבא — הובא בפרשת דרכים — כשאמר משה אעברה נא אמר הקב"ה למשה אם יש אעברה נא אין כאן סלח נא ואם יש סלח נא אין כאן אעברה נא עכ"ל ולבאר איך חלי זה בזה י"ל ע"פ מה שביארתי במ"א מה דאיתא במדרש איכה כל רעיה בגדו בה זה גבריאל ומיכאל שהיו מלמדין עלי' זכות אמר להם הקב"ה מי חביב עליכם אמרו לפניו ישראל ואחר ישראל מי חביב עליכם אמרו לפניו בית המקדש אמר להם נשבע אני בשמי הגדול שאתם בעצמיכם מציצין בו האש מיד נטלו גבריאל י ומיכאל שני לפידי אש והציתו אש בהיכל ד' עכ"ל ותמו' איך קרא הכתוב בגידה במקדש על ששרפו אותו כיון שהי' ע"פ ציווי הקב"ה וגם למה צו' הקב"ה דוקא למלאכים האלה שאמרו שביהמ"ק חביב בעיניהם לשרפו והלא חפץ חסד אבל יבואר זה במה שהקדים הקב"ה לשואלם מי חביב עליכם והם השיבו בתחלה ישראל ואח"כ ביהמ"ק דאמרינן בגמרא מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתך קינה לאסף מבע"ל אלא ששפך הקב"ה חמתו על עצים ואבנים להציל את ישראל וכן כתוב כלה ד' חמתו במה ויצת אש בציון עכ"ל ומזה שמענו ששריפת ביהמ"ק הציל לישראל שלא שפך הקב"ה חמתו הקב"ה תחנתו בשביל הטובה הגדולה שיצמח מזה לישראל עליהם וזהו מה שאמר הקב"ה למלאכים שלמדו זכות על ביהמ"ק שלא יחרב מי חביב עליכם ואמרו ישראל בתחלה ואח"כ ביהמ"ק ורמז להם שע"כ על אחד משניהם ישפוך חמתו ואחרי שחביבין להם ישראל יותר מביהמ"ק לכן צוה להם שהם בעצמם יציתו אש בציון להציל ישראל החביב להם יותר ועל כן נקרא זה בגידה בביהמ"ק שאם הקדימו אהבתו לאהבת ישראל לא צו הקב"ה שישרפו אותו אלא הי שופך חמתו על ישראל: וזה פי' המדרש שהשיב הקב"ה למשה על מה ששאל אראה את ההר הטוב הזה והלבנון שיבנה ביהמ"ק שלא יהי' נחרב טעית שאין זה טובה רק רעה לישראל שאם יש כאן אעברה נא שתבנה ביהמ"ק שלח יחרב ולא ישלטו שונאים על ישראל אז אין כאן סלח נא שע"כ אשפוך חמתי על ישראל לבלתי סלוח לאשמתם ויאבדו ח"ו ואם יש סלח נא שאסלח להם ע"כ אשפוך חמתי על עצים ואבנים ויחרב ביהמ"ק וילכו ישראל בגלות ע"י אויביהם ובזה אסלח להם ועל כן למען הציל לישראל טוב להם שלא תעבור ולא תבנה ביהמ"ק.

עוד איתא במדרש בפירוש אתה החילות אמר רבי יהושע בן קרחה בשני מקומות דמה משה עצמו לאברהם ולא הועיל לו כלום אברהם קרא לו הקב"ה ואמר הנני הנני לכהונה הנני למלכות זכה לשניהם קרא למשה ואמר הנני אמר לו הקב"ה אל תקרב הלום אין לך עסק בכהונה שנאמר והזר הקרב יומת אין לך עסק במלכות שנאמר כי הביאותני ער הלום אברהם אמר ד' אלקים מה תתן לי מהו ד' אלקים אם מתבקש לי בדין תן לי בנים ואם לאו ברחמים תן לי ונתן לו ואף משה אמר אם מתבקש בדין שאכנס לארץ ישראל אכנוס ואם לאו ברחמים אמר לו הקב"ה כי לא תעבור כיון שראה משה היכן הדברים חזקים התחיל מדבר קשים אתה החילות אמר לפניו רבש"ע למה איני נכנס לארץ מפני שאמרתי שמעו נא המורים אתה הוא שאמרת תחילה למשמרת לאות לבי מרי עכ"ל וי"ל מאי טעמא באמת לא הועיל לו למשה כמו לאברהם וכי משא פנים יש בדבר גם י"ל למה במה שדמה עצמו לאברהם בהנני לכהונה ולמלכות לא הרע בעיניו שלא נתנה שאלתו ובמה שדמה עצמו לאברהם בפעם השני בטענה אם בדין אם ברחמים הרע בעיניו לדבר דברים חזקים לומר אתה החילות וביישוב זה יש לומר שכאשר שאל אברהם שאלתו הראשונה לומר הנני הי' אפשר לפרש שכוונתו שינתן לו כהונה ומלכות ע"פ מדת הרחמים ומשה לא בקש גדולה לעצמו רק אם תאות לו ע"פ מדת הדין ולא על דרך מתנה במדת הרחמים אבל בשאלה השנית שאמר אברהם ד' אלקים ששאל בנים או במדת הדין או במדת הרחמים ונתן לו דמה משה עצמו לו ג"כ לשאול לעבור את הירדן במדת הדין ע"פ מה שבארנו ואם לאו ע"פ מדת הרחמים לכן הוקשה לו למה יגרע מאברהם בזה שלא נתן לו שאלתו גם ע"פ מדת החסד והרחמים אכן ידע שאולי יש לחלק שאברהם שאל מעצמו ולכן הועיל לו אבל הוא שלא עשה כן אלא מפני שראה שהועיל לאברהם לא היתה תפילתו תפילה שלמה ושעל כן לא הועיל לו וע"ז טען רבש"ע אם זה הטעם שלא שמעת תפילתי מפני שלמדתי מאברהם ולא מעצמי התפללתי כן א"כ למה נענשתי שלא לכנוס לארץ מפני שאמרתי שמעו נא המורים הלא אתה הוא שאמרת תחילה למשמרת לאות לבני מרי ואם הטוב לא תשלם אם נעשה על ידי לימוד מאחר גם את הרע לא תעניש בכזה.

אמנם מה שהתפלל משה לכנוס לארץ למען לראות ההר הטוב והלבנון ולא למען הכניס ישראל לארץ ולהנחיל אותה להם יבואר ע"פ דאיתא במדרש ואתחנן אל ד' בעת ההיא באיזו עת באותה עת שנתמנה יהושע שנאמר ואת יהושע צויתי אמר ר"ה כיון שאמר הקב"ה למשה הגיע ארכי (ממשלה) ליהושע אותה שעה התחיל לבקש רחמים לכנוס לארץ עכ"ל והנה כפי מה שנראה מדברי המדרש אע"פ שכבר ידע משה שלא יכנוס לארץ מכ"מ לא הרע לו כל כך להתפלל על ביטול הגזירה עד ששמע שיהושע ינחול גדולתו וקנא בו אכן הלא זה מתנגד למדת ענותנותו שיקנא בגדולת אחר ועוד הרי כבר כאשר שמע נבואת אלדד ומידד משה מת ויהושע מכניס ישראל לארץ ובקש יהושע ממנו להשתיקם השיב מי יתן והי' כל עם ד' נביאים הרי שלא קנא על זה: ואיתא בסוטה ס"פ א ויאמר ד' אלי רב לך רב יש לך ומנו יהושע וגם בזה י"ל מה נתחדש לו בזה הלא כבר משה בעצמו אמר ואת יהושע צויתי ועוד י"ל על מה שהשיב הקב"ה על תפלתו אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה שנדרש במדרש תחנונים ידבר רש זה משה ועשיר יענה עזות זה הקב"ה שהוא עשירו של עולם ענה אותו בקושי מה הי' פשעו של משה שענה לו הקב"ה בקושי אל תוסיף דבר אלי עוד אכן יש לומר דלא מדת גאו' אלא בהיפך גודל ענותנותו הראה משה בזה שאחר שכבר ידע על ידי נבואה של אלדד ומידד שברצונו של מקום ליתן גדולה ליהושע להכניס את ישראל לארץ לא רצה שתבצר הגדולה מן יהושע אע"פ שנטלת ממנו ולכן כל עת שלא נתמנה יהושע למנהל לישראל לא התפלל משה אבל אחר שנתמנה יהושע ע"פ צווי הקב"ה כנאמר ואת יהושע ציותי אז התפלל וזה פירוש המדרש בעת ההיא באיזה עת באותה עת שנתמנה יהושע כיון שאמר הקב"ה למשה הגיע ממשלה ליהושע אותה שעה התחיל לבקש רחמים לכנוס לארץ באשר שידע כי מעתה לא תנטל עוד הגדולה ממנו ע"פ דברי רז"ל שאין מלכות נוגעת לחבירתה אפילו כמלא נימא אבל הקב"ה השיב לו רב לך רב יש לך ומנו יהושע ואם תכנוס לארץ תכנוס לא כמלך אלא כהדיוט וכי אתן אותך נאמן ביתי תחת ממשלת יהושע ואיך יאות לישראל גדול ממך אמנם אחר שידע הקב"ה שברוב ענותנותו לא ישתוק על ידי זה מלהתפלל אמר לו בקושי אל תוסף דבר חלי עוד בדבר הזה להכניע עצמך תחת יהושע ולכן כאשר התפלל משה לכנוס לתרץ לא התפלל להנחיל לישראל את הארץ כי אם לראות חת ההר הטוב ואת הלבנון.

עוד יש לומר בפירוש רב לך על פי המדרש הובא בילקוט אתה החילות להראות את עבדך אמר לו רבש"ע אתה קראתני משה עבדי וכתבת בתורתך ואם אמור יאמר העבד אהבתי את אדוני ואני אהבתי אותך ואת תורתך ובניך לא אצא חפשי איני מבקש למות וכתיב והגישו אדוניו אל האלהים ועבדו לעולם אמר לו הקב"ה רב לך וצריך ביאור איזה תשובה השיב הקב"ה למשה על טענתו ע"פ התורה במה שאמר לו רב לך אכן יבואר דעוד איתא במדרש פרשה זו שאברהם יעקב משה דוד וישעי קראו עצמם עבדים והקב"ה גם כן קראם עבדים והביא הפסוקים על זה ויש להבין איזו חשיבות יש בשם עבד אחרי דאמרינן ב"ב פ"א ישראל נקראים בנים למקום בזמן שעושים רצונו ונקראים עבדים בזמן שאינם עושים רצונו וגם אם הצדיקים האלה דרך ענוות קראו עצמם עבדים למה הקב"ה הסכים עמהם לקרותם ג"כ עבדים אחרי שבודאי היו עושים רצונו אכן יש לומר דהעבודה להקב"ה תתכן ע"פ שלש בחינות יש שעובדים באהבה כבן האוהב את אביו ומתענג לעשות רצונו ויש שעובדים לתקות גמול למען קבל שכר על עבודתם ויש שעובדים רק מיראה באשר שיודעים שיענשו כאשר פורקים עול עבודת ד' מעל שכמם והנה כאשר נבחין גרם המעלות של הבחינות האלה הטוב שבכולם הוא העובד מאהבה שהוא במדרגת בן לאביו ואחר זה טוב העובד מיראה שאף שהוא רק בגדר עבד שעובד לאדונו מיראה עכ"פ יראת השם נגד פניו והגרוע שבכולם הוא העובד על מנת לקבל שכר שהוא בעבודתו לא השם נגד פניו רק תועלתו והנאתו: ואולי זה כוונת התנא אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא היו כעבדים המשמשים את הרב שלא ע"מ לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם שמה שמסיים ויהי מורא שמים עליכם נראה שאין לו המשך אל הקודם אבל ע"פ דברינו יאמר הטוב יהיה לכם שלא תהיו כעבדים אלא כבנים העובדים מאהבה אבל אכ לא תגביהו עצמכם למעלה הזאת אלא תהיו בעבודתכם כעבדים עכ"פ לא תרדו למדרגה התחתונה לעבוד על מנת לקבל פרס אלא היו כעבדים שעובדים לא ע"מ לקבל פרס אלא באשר שמורא שמים עליכם ותעבדו מיראה.

אמנם יש גם מדרגה של עבד שהיא גדולה ע"פ מה דאמרינן בברכו' פ"ה כאשר בקשר יוחנן בן זכאי מרחב"ד תלמידו להתפלל על בנו ואמרה לו אשתו וכי הוא גדול ממך אמר לה לאו אלא הוא דומה כעבד לפני המלך ואני דומה כשר לפני המלך ופירש"י עבד נכנס ויוצא בלא רשות שר אינו רגיל לבוא לפניו הרי שבזה נפרט מעלת העבד שקרוב מאוד אל המלכות להיות נכנס ויוצא שלא ברשות והיא המעלה העליונה שבצדיקים כדאמרינן סוכה (דף מ"ה ע"ב) הא דעיילי בבר הא דעיילי בלא בר וזה הענין שהם קוראים עצמם עבדים והקב"ה קוראים עבדים שהצדיקים האלו קראו עצמם עבדים שבענותנותם לא יחסו עצמם כבנים למקום כי אם רק כעבדים לגריעותא הקב"ה קראם עבדים כאלו יאמר אסכים עמכם שאתם לי עבדים אבל לא בבחינה התחתונה כי אם בבחינה העליונה שאתם קרובים אלי להיות יוצאי' ונכנסים אצלי שלא ברשות שהיא המעלה היותר העליונה לצדיקים כאשר אמרנו: ובגדר זה קרא הקב"ה גם למשה עבדי והנה מה שטען משה כתבת בתורתך אהבתי את אדוני לא אצא חפשי לא שייך רק לענין עבד שהוא עבד ממש בבחינה הגרועה שכן אמר העבד העברי אחר שש שנים שהי' עבד ממש אבל לא שייך על בחינת עבד הגדולה שעולה על מעלת השר ולכן כאשר טען משה ואמר להקב"ה אתה קראת אותי עבד וכתוב בתורתך כאשר יאמר העבד אהבתי את אדוני לא אצא חפשי אז ועבדו לעולם וגם אני מבקש כן השיב לו הקב"ה רב לך לא במדרגה התחתונה אתה עבד לי כי אם במדרגה הרבה והחשובה ולכן אין מקום לטענתך ואל תוסף דבר אלי בדבר הזה להשפיל עצמך כעבד אשר עבד לי רק מיראה או לתשלום גמול.

וע"פ הדברים האלה יבואר מה דאיתא במדרש ילקוט נחמו נחמו עמי אמר הקב"ה עלי לפייסן ולנחמן בעצמי כתבתי בתורה לא תעבוד בבכור שורך וכתיב בני בכורי ישראל ואמרתי להם הביאו צואריכם בעול מלך בבל כתבתי לא תשנא את אחיך בלבבך ואני שנאתי אתכם כתבתי לא תסגיר עבד אל אדוניו ואני מסרתי אתכם לאוה"ע שנאמר וד' הסגירם כתבתי לא תכלה פאת שדך בקצרך ואני כליתי חמתי בציון שנאמר כלה ד' חמתו כתבתי בתורה שלם ישלם המבעיר את הבערה ואני הצתי אש בציון ואני עתיד לבנות את ביהמ"ק בחומת אש עכ"ל ויש לדקדק שמזכיר הקב"ה ששה דברים שנהג עם ישראל שלא כתורה ורק על הששי מזכיר שייטיב מה שנעשה להם לשלם את הבעירה אמנם על חמשה דברים לא משיב כלום וכי ח"ו נהג הקב"ה שלח כדין אשר עליו נאמר אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא ואפילו על הששי שמשיב היש לחשוב שהקב"ה ח"ו עשה דבר שלא כהוגן שצריך להשיב ולתקן ולבאר זה יש לומר שאע"פ שהקב"ה בחסדו רצה לפייס את ישראל כאלו הם צדיקים והוא עושה עמהם שלא כתורה עם כל זה בכל מה שמזכיר שנעשה עמהם נגד מצות התורה התשובה בצדה וזה מרמז להם בהסדר שמזכיר מה שהיו אפשר להם להתאונן שנעשה עמהם שלא כדין שמזכיר הדברים בדרך אם תמצא לומר שעל מה שעבר על לא תעבוד בבכור שורך במה שהביאם בעול מלך בבל והם נקראים בכור כדכתיב בני בכורי ישראל לא נעשה להם בזה עול ע"פ מה שהבאנו למעלה מגמרא דב"ב דרק אם ישראל עושים רצונו של מקום נקראו בנים אבל באינם עושים רצונו של מקום עבדים ואחרי שכתוב בני בכורי ישראל לא נקראו בכור רק אם הם בגדר בנים וכיון שעברו רצונו של מקום אם כן לא שייך אצלם לא תעבוד בבכור שורך אבל הוסיף הקב"ה אולי תאמרו אם גם בנים לא נקראני כאשר עברנו על מצותיך אבל הלא בגדר אחים אנחנו לך שישראל נקראים אחים של הקב"ה כדכתיב למען אחי ורעי אדברה שלו' לך וכתיב לא תשנא את אחיך בלבבך ואתה שנאת אותנו אבל גם לזה התירוץ פשוט הלא כתיב ג"כ כי תראה חמור שו שונאך ונדרש בפרק ערבי פסחים בישראל מומר הכתוב מדבר הרי כשעובר רצונו של מקום מותר לשנאתו ואין בזה משום לא תשנא את אחיך אבל עוד תאמרו אם גם מצד בנים ומצד אחים לא נעשה לנו עול באשר עברנו על רצונך ומצותיך אבל הלא עדיין בגדר עבדים אנחנו שנקראים כן גם אם אינם עושים רצונך וכתיב לא תסגיר עבד על אדוניו ואתה הסגרתנו ביד אויבנו דכתיב וד' הסגירם אכן גם ע"ז כבר השיב הקב"ה ע"י הנביא ישעי' אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתי' או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו הן בעונותיכ' נמכרתם ובפשעיכם שולחה אמכם פי' שאמר לא אני מכרתי אתכם ביד אויביכם כי אם נמכרתם על ידכם על ידי עונותיכם כמו שבארנו במקום אחר שבסילוק הקב"ה השגחתו מהם הם לבז לאויבים ולפגעי הזמן אם כן לא הקב"ה הסגירם אל אדונים אלא פגעי הזמן וע"ז נאמר וד' הסגירם שלא שמרם אחרי שמרדו בו אבל אולי עוד יטענו ישראל הלא כתבת בתורתך לא תכלה פאת שדך בקוצרך וגם אם חטאנו וראויים ללקות לא הי' לך לכלות אפך בנו כנאמר כלה ד' חמתו אכן גם על זה התשובה במה שכתבנו למעלה שלא לרעתם כי אם לטובתם כלה חמתו בציון ששפך חמתו על עצים ואבנים למען לחוס עליהם והצילם מאויביהם לבלתי יכלו באמתו בידכם ולכן לא נשאר מכל מה שהי' אפשר להם להתאונן רק במה שהצית הקב"ה את בית המקדש אף שהיו לטובתם להצילם עם כל זה אמר בחסדו אקיים מה שכתבתי בתורה שלם ישלם המבעיר את הבערה ולכן אני עתיד לסבב ירושלים ובית המקדש בחומת אש וזה מרומז בפסוק במה שאמר דבר אל לב ירושלים וקראו אלי' כי מלאה צבאה כי נרצה עינה כי לקחה מיד ד' כפלים בכל חטאתי' יאמר כי זה היא הנחמה שאנחם אותם ואראם שכל מה שנעשה להם נגד התורה הוא הי' בלבך כי לקחה מיד ד' בשביל חטאתי' ולא נעשה בהם עול אבל עתה נרצה עונה ולא תלקה עוד.

עוד יש לומר בפירוש הפסוקים האלה כשנדקדק הכפל נחמו נחמו עמי וגם הכפל כי נרצה עונה וכי לקחה בכל חטאתי' ולמה עונה לשון יחיד וחטאת לשון רבים מה שאמר לקחה מיד ד' כפלים הלא דרך מדת הקב"ה שלא לענוש כגודל החטא אפילו פעם אחת כפי שיאות עליו ואיך יאמר שלקחה מיד ד' כפלים וביישוב זה י"ל ע"פ המדרש איכה חטאה בכפלים שנאמר חטא חטאה ירושלים לקתה בכפלים שנאמר כפלים בכל חטאתי' ומתנחמים בכפלים שנאמר נחמו נחמו עכ"ל ויש לדקדק איזו שיעור אחדות יש לחטא כדי לומר חטאה בכפלים אכן כבר ביאור זה הנביא במה שאמר שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות בורות נשברים אשר לא יכילו המים בפירוש שתים רעות עשה עמי יש לומר שמי שמחליף החשוב במה שאינו חשוב אבל גם אינו נקלה עושה רעה אחת וכן מי שמחליף האינו חשוב בנקלה ונבזה שהורידו מדרגה אחת עשה רעה אחת בלבד אבל מי שמוריד החשוב שתי מדרגות שמחליף החשוב בנבזה הוא עושה שתי רעות והנה במים יש שלש מדרגות החשוב הוא המקור שנובע ממנו תמיד מים חיים והמדרגה השניי' מים קרים שנתנו בבור ונשמרו שם שאף שאינם נובעים להיות מוסיפים והולכים עם כל זה המים נשמרים שם אבל המדרג' השלישית היא מים הנתונים בבורות נשברים אשר לא יכילו המים אשר הובא בהם כי נמעט והולך עד לכלה וזה מה שצעק הנביא שתים רעות עשה עמי לא בלבד שאותי עזבו שאני הם מקור מים חיים שנובע להם תמיד כל טוב להחליף אותי בבור אשר יכיל המים כי אם גם החליפו אותי בעבודה זרה הנמשלה לבורות נשברים שלא בלבד אשר לא תבא מהם כל טוב אלא גם גורמים להביא רעות לעולם ולאבד כל טוב וחסד וזה הענין חטאה בכפלים שאלו החליפו הקב"ה באדם נכבד הי' זה חטא אחד אבל אחרי שהחליפו אותו בעצים ובאבנים הי' זה חטא כפול: וע"כ גם לקו בכפלים כי מי שהוא במעלה על אחרים ויורד ממעלתו להיות שו' להם הוא נלקה באחת אבל היורד ממעלתו לתחתית להיות תחת אחרים הוא נלקה בכפלים וכן אירע לישראל שהיו חשובים מכל האומות וירדו למטה להיות שפלים מכולם וכאשר קינן רבי שנפלו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא כדאיתא בחגיגה:

אכן כנגד זה תהי' גם הנחמה בכפלים שבתחילה יעלו משפלות להיות שוים במעלה אל שאר יושבי הארץ ואחרי זה יעלו למעלה ויקויימו בהם כל המעלות שנתנבאו הנביאים עליהם וזה פירוש הפסוקים נחמו נחמו עמי פי' דבר להם שינחמו בכפלים באשר שגם לקחה מיד ד' כפלים שנלקה כפלים והי' זה בעבור שגם חטאי הי' כפלים לכך נאמר בכל חטאתי לשון רבים.

אמנם מה שאמר כי נרצה עונה לשון יחיד יבואר ע"פ מה דאיתא במדרש נחמו נחמו, נחמו לחיים נחמו למתים והוא תמו' למתים למה צריכים נחמה אכן יתיושב זה ע"פ מה שדרשו רז"ל במה שאמר הקב"ה וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם שאין פקידה לישראל שאין בה עוד פקידה של חטא העגל והמשילו זה לאב שכעס על בנו ולקח אבן גדול בידו ונשבע לזרקו עליו ואח"כ נתחרט ונתייעץ לקיים מה שנשבע להשליך האבן עליו ומכ"מ לא יזיקו שכתת אותו לאבנים קטנים אשר לא יזיקו וזרקם אחד אחד על בנו ולכן כל זמן שנלקו ישראל בגלות על עונותיהם יש שם פקידה ולקוי מעט מחטא העגל אבל כשתבא העת של הגאולה אז נרצה גם חטא העגל עד כלה ולא נשאר ממנו מאומה וזה פירוש הפסוק דברו על לב ירושלים וקראו אלי' כי מלאה צבאה שלא יבא עלי' עוד עונש וגם כי נרצה עונה הוא עון הגדול של העגל ואיך נרצה עון זה עתה מפרש במה שאמר כי לקחה מיד ד' כפלים בכל חטאתי' כאשר נענשה על חטאתי' בכל חטא וחטא הי' בה עונש בכפ' שהי' בה ג"כ עונש מחטא העגל לא שנלקה יותר ממה שחטא כי אדרבא זה היו מחסד הקב"ה שנפרע מעט מעט חטא העגל מהם וכפל העונש של שני חטאים יחד כי כפלים אינו כפל העונש כי כפל העון כי בזה יכופר העון הגדול של העגל שלא כלם בחמתו וזה פירוש המדרש נחמו לחיים נחמו למתים כי אין נחמה למתים עושי העגל גדול מזה בהבשורה כי עתה נרצה עונם ובא סוף הגזירה של וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם.

אמנם מתי תבא עת הנחמה על זה נאמר כי ידין ד' עמו ועל עבדיו יתנחם כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב וזה מרומז במה דאמרינן חולין פ' ג' אמר רב יהודה רחם זו שרקרק ולמה נקרא שמו רחם כיון שבאה רחם בא רחמים לעולם (פי רש"י רחמים מטר) א"ר ביבי בר אביי והוא דיתיב אמירי ועביד שרקרק וגמירי דאי יתיב אארעא ושריק אתי משיחא שנאמר אשרקה להם ואקבצם א"ל רב אדא בר רב שימי והא ההוא דיתיב בי' כרבא (בשדה חרושה) ושריק ואתי גלל ואפסקי' למוחא אמר לי' האי ביידא (בדאי ושקרן) הוי עכ"ל. לבאר מאמר הקשה הזה י"ל ע"פ מה דאמרינן בתענית גדול יום הגשמים כיום קבוץ גליות שנאמר שובה ד' את שביתנו כאפיקים בנגב והמשל קבוץ גליות למטר יש לומר דמטר לא בא מלמעלה אלא כשנתעורר מלמטה כדכתיב באליהו על הר הכרמל והנה עב קטן ככף איש עולה מים וזה הי' לו סימן שיבא הגשם וכן הרחמים של קבוץ גליות צריך התעוררות מלמטה מעט כדאמרו רז"ל פתחו לי כסידקי של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם וכן נאמר שובו אלי ואשובה אליכם ולכן העוף הזה ששמו רחם הן בשמו והן במעשיו והן בהרגשתו מרמז על גאולת ישראל בשמו שהוא לשון רחמים במעשיו שקורא שרקרק שמרמז על השרק של מעלה כדכתיב אשרקה להם ואקבצם ובהרגשו שמרגיש כשיבואו גשמים שמרמזים ע"פ דברי רז"ל על קיבוץ גליות אכן כי התפללנו הרבה ועדיין לא בא משיח הוא משום דלא באנו עוד לכלל כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב ואמרינן ר"ה דף ל"א שעל שפלות ישראל נאמר כי השח יושבי מרום קרי' נשגבה ישפילנה ישפילה עד ארץ יגיענה עד עפר אמר ר' יוחנן ומשם עתידים להגאל שנאמר התנערי מעפר קומי שבי ירושלים ופירש"י שם מדלא כתיב השפילה עד ארץ ועפר מזה נראה שעפר הוא עוד מדרגה תחתונה יותר מן ארץ והטעם יש לפרש כי הארץ אף שהיא תחתון ביותר נגד מרום ונגד קרי' נשגבה מכ"מ זה עדיין יש לה חשיבות כשנחרשה לזריעה אבל עפר אין לו חשיבות כלל ולכן תקנו חז"ל לומר ונפשי כעפר לכל תהי' וכן ענין ישראל בגלות כל עוד דיתיב אמידי הנאמר על רחם דהיינו דיש לו עדיין לסמוך עליו עוד לא נתקיים ואפס עצור ועזוב ואז הקב"ה מעורר רחמיו בלבד לשמרם לבל יכלו בגלות וליתן להם פרנסתם שהיא ענין הגשמים אבל אי יתיב בארעא שכבר הגיע לעפר אז יתקויים כי ידין ד' עמו ויגאלם וע"ז הקשה רב אדא בר רב שימי הרי ראה פעם אחת לרחם שישב הארץ על שדה חרושה ושרק ובא סלע והפציע את מוחו אמר לי זה שקרן הי' שרצה לרמז בשריקתו שכבר בא העת שתקויים אשרקה להם ואקבצם באשר שכבר הגיע ישראל לשפלות לישב על הארץ אבל זה שקר הי' שאין זה השפלות היותר גדולה שהוא ישב על שדה חרושה שהוא בלבד המדרגה ישפילה עד ארץ אבל רק שכתקויים יגיענה עד עפר שהוא השפלות היותר אז יחקויים התנערי מעפר קומי שבי ירושלים.