במדרש תנחומא וילך משה אין וילך אלא לשון תוכחה שנאמר לכו חזו מפעלות אלקים: בדרך הלצה י"ל דדרשו הליכה בלשון תוכחה דאמרו רז"ל האי צורבא מרבנן להו במילי דשמיא ולפ"ז מי שמוכיח יוכל לעשות עצמו עי"ז שנוא מבני מתא ויעזוב העיר ובאופן כזה הליכה לשון תוכחה שאחר שהוכיח ילך: אבל באמת ז"א דא"כ יהי' סתירה דכבר אמרו רז"ל לעולם יהא אדם נחמד למטה ואמרו כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו ואיך המוכיח יהי' שנוא עד שאמרו האי צורבא מרבנן דאוהבים אותו מפני שאינו מוכיח אבל כבר נרמז התירוץ במה שאמרו במילי דשמיא ולא סתם מדלא מוכיחן דר"ל שיש שני מיני תוכחה הא' שמוכיח בהזכיר עונש גהינם ושארי דברים (וכועס ומוכיח ופוגע בכבוד השומעין) והם דברים שמעוררין שנחה אבל כשמוכיח אותם בדברי התורה עצמה וחומר שמעו אחי כן דבר ד' אין מי שיוכל לשנוא אותו כי כל אחד יכיר האמת כן אמר ד' וזה מעורר אהבה: אבל הפי' אין הליכה אלא תוכחה יש לפרש דעיקר התוכחה תהי באופן שתהי' עמה הליכה דהיינו שיעזבו מעמדן והרשע יעזוב דרכו וישוב אל ד' והמוכיח בעצמו יתחיל בהליכה כזה כדי שיהיו דברים היוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב.

אמנם להיות מוכיח בתועלת צריך ג' דברים שמרומזים מה דאמרינן סוטה פט משחרב בית המקדש בטל השמיר ונופת צופים ופסקו אנשי אמונה שנאמר הושיעה ד' כי גמר חסיד ומנינו למדים מזה (א) שידבר שקורעין סגור לב השומעין וזהו נגד השמיר שקרע האבן כן דבריו יקרעו לב האבן שכן נקרא קשה לב כדכתיב והסירותי לב האבן (ב) שידבר בדברים נעימים שמוצאים חן בעיני שומעיהם וזה מרומז בנופת צופים כדכתיב נופת תטופנה שפתותיך כלה (ג) שיהי' איש אמונה שלא יאמר לו טול קורה מבין עיניך כמאמר ר"ע בערכין פ"ג תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח ומדות הללו בטלו משחרב ביהמ"ק כדכתיב כי פסו אמונים מבני אדם זה נגד בעלי אמונה שוא ידברו איש אל רעהו וכו' בלב ולב נגד שאינם אומרים דברים שיוצאים מן הלב שפת חלקות שאינם נופת צופים שיעלו לרצון באזני השומעים וזהו וילך משה שהוכיח: ומה היתה התוכחה וידבר את הדברים האלה שהוא לשון קשה כשמיר. ויאמר הוא לשין רכה כנופת צופים. ועיקר תוכחה בן מאה ועשרים שנה אנכי היום היום מלאו ימי ושנותי: ועל כן מיושב למה מסיים המדרש שנאמר לכו חזו מפעלות ד' שלכאורה אין לזה פי' אבל יבואר דרמז הכתוב בכפל וידבר ויאמר שמשה אמר דברים לישראל שיעוררם לתשובה שכן יאמר כל אחד לעצמו היום מלאו ימי ושנותי.

ועפ"ז יש לפרש מה דאיתא בזוהר פ' האזינו ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום תנא רבי יצחק אף משה לא גלי זה אלא בהאי יומא דהוי סליק יין עלמא דכתיב בן וגו' אנכי היום האי יומא ממש ועם כל דא לא אמר עד דיהבו לי רשותא דכתיב ועתה כתבו לכם את השירה הזאת עכ"ל: ויש להבין וכי הי' אפשר למשה לומר כן בעוד לא הי' בן ק"ך ועוד מה גילוי עוד ה' בזה וכי לא ידעו ישראל שנותיו של משה הרי כבר כתב התורה עד מתן תורה כשם שאמרו רז"ל ושם כתוב ומשה בן שמונים שנה בעמדו לפני פרעה.

ומה זה דמסיים המדרש דניתן לו רשות בועתה כתבו לכם חנה הזכיר בזה הרשות אכן י"ל דאמרינן בגמרא דאמר דוד הודיעני ד' קצי ה"ל אין מודיעין קצו של אדם אמנם למשה נודע מספר ימי חייו דאמרינן סוף חולין משה מן התורה מניין שנאמר בשגם הוא בשר בשגם בגמטריא משה וכתיב והיו ימיו ק"כ שנה וזהו הפי היום מלאו ימי ושנותי פי' השנים שכבר קבועים לו בתורה מעולם.

וזהו פי' הזהר לא גלי משה זה אלא בהאי יומא דהוי סליק מעלמא דכתיב היום האי יומא ממש דאף דהי יכול לגלות זה מקודם שיהיו שנותיו ק"ך לא גלי זה רק בהאי יומא ממש שהי' יכול לומר היום מלאו ימי ושנותי ולא גלי שנרמזו שנותיו ק"ך עד שהרשה לו הקב"ה דאמר ועתה כתבו לכם וגו' ולמדה את בנ"י שימה בפיהם פי' תפרש להם כל הסודות והרמזים וזהו מה שאמר משה לישראל דרך תוכחה מה שאומר הוא היום לישראל כן יאמרו כל אחד מישראל היום מלאו ימי ושנותי ע"ד שאמרו שוב יום אחד לפני מיתתתך.

ועל ידי זה יהי' תועלת התוכחה שישים האדם בכל יום תכלית בריאתו וחיי העוה"ז לנגד עיניו שהוא בג' דברים המרומזים במאמר ילקוט פ' נצבים אשרי מי שמשים עצמו כשור לעול וכחמור למשא וכפרה חורשה בשדה שנאמר אשריכם זרעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור. והענין שישים עצמו כג' בהמות אלו יש לפרש דעל ידי ג' דברים האדם מכבד להקב"ה ע"י שאדם בעצמו מקיים מצותיו ע"י שמושך גם אחרים אחריו לעבוד ד' ע"י שמכין העבודה לדורות הבאים ע"י תקנות טובות וע"י שמגדל בניו לתורה. באבות היו ג' מדות בכל אחד אבל עכ"ז מה שמספר התורה הי' באברהם מדה למשוך העולם אחריו כדכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן ביצחק הי' מה שסבל בעצמו להקריב עצמו לד' ביעקב מה שהכין בזרעו לגדלם ליראת שמים: במה שרק בעצמו מקיים המצות נדמה לחמור למשאוי: במה שמושך אחרים הוא כשור מושך ע"י עול העגלה: בענין הכנה להבאים אחריו נמשל לפרה חורש לצורך זריעה: ובענין זה יחלקו גם תועלות התוכחה שהם תשובה תפילה צדקה דצום הוא משא עצמו. תפילה מושך אחרים עמו שע"י שמשתדל בתפילה ברבים מזכה עצמו עם אחרים. וצדקה הוא זריעה כדכתיב זרעו לכם לצדקה וכדכתיב גבי יצחק ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא מאה שערים וזכות הצדקה יירשו בנים. איתא עוד במדרש פסיקתא וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תמים וידבר משה דברי תוכחה אמר להם חד לקריאה וחד לכתיבה לא נותר דבר שלא אמר להם כדי לחזקם בתורת אל חי וקים:

והוא תמו' מה לקריאה וגם אנה מרומז שדברי תוכחה אמר להם ושלא נותר דבר וי"ל אף אם הדורות הקדמונים לא הוצרכו שדורשים להם בכל עת ורק שבתא דרגלא קבעוהו ליום תוכחה מפני שהיו יודעים להבין מעצמם בספרים עם כל זה יש תועלת גדול לדבר הנדבר ע"פ הפסוק אז נדברו יראי ד איש אל רעהו ויקשב ד' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ד' ולחושבי שמו וי"ל בפסוק מה לשון נדברו ידברו הל"ל וגם לשון ליראי ד' ול ולחושבי שמו ויש לבאר שדרך ארץ שיזה שאדם יודע יוכל להביע לזולתו אבל לא מה שאינו יודע אבל ביראת ד' אינו כן אלא ע"י דבור יצמח היראה באופן שאם שני ב"א ששניהם אין בהם יראה ידברו בכוונה להעלות בלבם היראה כל אחד נעשה בעל יראה ע"י האחר ונעשה מעשה ועושה כאחד אכן אכתי לכאורה יש מעלה לעוסק שזה דברי אלקים חיים וזה דברי בו"ד לכן ע"ז מסיים כל כך גדול זכותם שנכתבים לא לבד ליראי ד אלא גם לחושבי שמו כמי שעסקו בכתב התורה:

אכן לפ"ז יהי סברא אפכא שלא יהי' רק בע"פ ואיך יקויים למוד תורה אבל באמת גם ללמוד מתוך הכתב יש תועלת שעושה רושם המתקיים יותר. וזה הראה לנו משה רבנו דלכאורה קשה אחר שכבר אמר הכתוב ויכתב משה את השירה הזאת ביום ההיא וילמדה את בני ישראל וגם צו' ללוים לכתוב ולתת מצד ארון וגם לישראל לכתוב למה שוב וידבר משה ועוד מה לשון באזני אבל י"ל דבאזני הוא לשון נכנס אל הלב כמו וידבר נא עבדך דבר באזני אדוני יכנסו דברי באזניך וזהו פי המדרש וידבר משה באזני דברי תוכחה אמר להם ואם תאמר הרי כבר כתב ע"ז תירץ חד לקריאה ללמוד בעל פה וחד לכתיבה מתוך הספר. וזה דמסיים עד תמם שמפרש המדרש לא נותר דבר שלא אמר להם כדי לחזקם שלענין זה מעולה דבור מכתב ושניהם יחדיו יצמדו. א' אמנם ראשית דעת יראת ד' ולא יוכל לירא את ד' עד שיחשוב בכל עת שהקב"ה רואה ויודע מעשיו כמשכ' שויתי ד' לנגדי תמיד שזה יסוד אמונת ישראל והמחשבה שמביאה לתשובה: וזה פירוש הפסוקים וקם העם הזה וזנה וגו' וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני וגו' ואמר בי ביום ההוא הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא וי"ל מה לשון ביום ההוא ועוד הקשו כבר המפרשים אחר ששבו ומכירים חטאם ואמרו הלא על כי אין שקי בקרבי למה אעפ"כ שוב ואנכי הסתר אסתיר הלא אין דבר עומד בפני התשובה ולא עוד אלה שמגדיל עוד הסתרת פניו כנראה מכפל הלשון וגם מה דאמר הלא כי אין וגו' לשון הלא מיותר ולשון זה נמצא על קיום דבר שקדום כמו שאמר ראובן הלא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד וגו'.

אכן יבואר ע"פ מה דרמזנו דיסוד האמונה שצריך לחשוב כמו שאמר התנא דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים: דכבר כתב הרמב"ם בה' ע"ז דבזה טעו עע"ז שחשבו שהקב"ה ה הוא מרומם כל כך שאינו משגיח על עסקי העוה"ז ועל מעשה ב"א ומסר הכל לשלוחים שמש וירח וכדומה ולכן להם ראוי לעבדם. ולכן נוח הנביא ישעי למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי וגו' אין חקר לתבונתו שזה בעצמו הוא גודל חכמתו שמשגיח על ברואים אין מספר גדול וקטן יחד.

והנה כל זמן שהי משה ביניהם הוא הי' אמצעי בינם לבין הקב"ה וידעו עכ"פ שמשגיח הקב"ה עליהם דבאמת לפעמים חסר השגחת הקב"ה חבל זה לבר לפורענות כי מפי עליון לא תנא הרעות ולכן אם מבקש לענוש מסיר השגחתו וממילא נתן רשות להפקד לכל הפורעניות וזה שאמר הקב"ה הנך שוכב עם אבותיך שהיית להם אמצעי וקם העם הזה וזנה אחרי שקי הארץ שיבחרו להם לאמצעי תחתך כמו שעשו בעגל ומזה יגיעו ועזבוני שלה יפנו אלי כלל בחשבם שרק אל האמצעים צריכים לפנות מפני שחין אני משגיח וזה יגרום וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם פי' מעתה באמת העשה כן שאסתיר פני מהם מה שלא הי' אם לא היו חוטאים בע"ז ולכן דייק ביום ההוא שרק אז יסתיר פניו ותחת אשר יחשבו שבא להם הרעה על שחטאו בע"ז וישובו אליו לבקש פניו אדרבא הם יעשו המסובב לסיבה ויאמרו על כי אין אלקי בקרבי פי הלא זה הדבר אשר דברנו האמת שאין הקב"ה מולך בקרבנו אלא מסר לשרים ולכן להם נעבוד דאל"כ האיך קרנו כן ותחת אשר ישובו אדרבא יחזקו דעה נפסדת שהביאם לידי ע"ז ולזה יכעוס הקב"ה יותר ואמר וגם אנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא פי' ביום ההוא דוקא אחר שחשבו ונשתקעו בע"ז יותר ופנו אל אלקים אחרים: ולכן העיקר שיחשוב בכל עת שהקב"ה רואה ויודע מעשיו ואז תשובה מכפרת. ב' והנה ענין התשובה למינו ע"פ מה דאיתא במדרש אמר הקב"ה לראובן מעולם לא חטא אדם לפני ופתח בתשובה תחלה חייך לבן בנך הושע פותח בתשובה תחלה עכ"ל וכבר הקשה הבל הרי גם אדם וקין חטאו ועשו תשובה ותירץ דהוא פתח מבלי גיזום עונש.

עוד י"ל מה דאמר המדרש מעולם לא חטא לשון שוגג דכבר אמרו ז"ל כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה הרי שהי' חטאו רק מעט ואע"פ כן שב כאלו הי' בידו עון גדול וזהו מעולם לא חטא אדם פי' בשוגג ועשה תשובה אלא אתה חייך שבן בנך יפתח כן.

וזהו שובה ישראל מיד כי כשלת בעונך פי' מיד כשבא לך מכשול תשוב כמדארז"ל גדולה תשובה שזדונות נעשות כשגגות כדכתיב כי כשלת הרי שקרח לשוגג מכשול: אבל י"ל עוד דיש לדקדק למה פתח הושע שובה ישראל עד ד אלקיך כי כשלת בעונך לשון יחיד ומסיים קחו עמכם דברים לשון רבים והנה בפשטות י"ל דתשובה תפלה צדקה צריכים ביחד תשובה נגד נפשך דצום הוא נוטל נפשו תפלה נגד לבבך. וצדקה נגד בכל מאודך אבל י"ל עוד שנחלקו בבחינות. תשובה צריך בפני עצמו, תפלה ברבים. צדקה צריכים שנים יחד הנותן והמקבל. גם צריך ליתן מה שפוסקים עליו אבל גם מתן בסתר יכפה אף וזהו שובה לשון יחיד לתשובה וקחו עמכם דברים דתפלה בצבור עדיף ועל דרך זה בארתי בחידושי למכות פ"ב מאמר מי לראובן שהודה יהודה ע"פ מה שכתבו התוספ' שם שראובן באמת כבר שב מקודם רק שלא הודה ברבים עד שהודה יהודה דבתחלה סבר ראובן דאסור לפרסם חטאו אפילו כשמגיע מזה תועלת לאחרים על דרך שאמרו אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חברך אבל אחר ששמע מיהודה שהודה ברבים ואמר צדקה מחני מזה למד ראובן שטוב להציל אחר מן החשד אף שעי"ז מפרסם חטאו וע"כ גם מעצמו הודה ועיין שם באריכות. וא"כ ראובן פתח ביחיד וזה מה שאמר הושע עד ד' אלקיך פי' מה שאינו מכיר אלא הקב"ה אבל אדם וקין הי' מפורסם חטאם.

עוד י"ל דכבר חלקו חז"ל בתשובה שישראל חטהו להורות תשובה לרבים ודוד להורות תשובה ליחיד והנה באמת מדוד אין ראי' כ"כ לפי מה שכ' הרשב"א בתשובה סי' קמ"ח דמלך יש לו דין צבור (ועיין בחידושי ליבמות ספ"ד שהקשתי עליו) והנה החילוק בין רבים ליחיד דיותר חס הקב"ה על רבים מיחיד וכש"כ אם יש אדם שבו תלוי העולם או חצי העולם. א"כ מאדם וקין לא ראי אפילו לרבים שהם היו יותר מרבים אלא כל העולם. ומישראל לא שמענו דתשובה מועיל רק לרבים ומדוד רק למלך ששקול כרבים אבל גם מראובן לא הי' ראי' דלא ידענו אם נתקבל תשובתו ולכן בשרו הקב"ה שהושע יבשר וזה שובה ישראל עד ד' אלקיך פי' אפילו יחיד ולכן אתה פתחת בתשובה אף שלא היית רק אדם אחד מני אלפים ורבבות ונתקבלה תשובתך.

עוד יש לומר בענין התשובה מה דאיתא במדרש חכו ממתקים זה הקב"ה ראה מהו אומר כי כה אמר ד' לבית ישראל דרשוני וחיו ויש לך חיך מתוק מזה חי אני נאום ד' אם אחפוץ במות הרשע ויש לך חיך מתוק מזה ובשוב רשע מכל חטאתיו ועשה משפט וצדקה חי' יחי' כל פשעיו לא יזכרו לו עוד אין לך חיך מה מתוק מזה.

עוד איתא במדרש אין מתום בבשרי מפני זעמך התחילו ישראל אומרים כי עונותינו גדלו למעלה ראש אמר ר' יצחק לאדם שעובר בנהר ורגליו שוקעות ומשאוי עליו א"ל העבר המשאוי שעליך ואתה שולף חת רגליך כך אמר הקב"ה מפני מה אמרת כי עונותינו עברו ראשינו יעזוב רשע דרכו ואני מרחם אתכם עכ"ל. מהו גדלו למעלה ראש יבואר ע"פ מה דאיתא לדוד אשרי נשוי פשע כסוי חטאה אשריו לאדם שהוא גבוה מפשעו ולא פשעו גבו' ממנו. ובפי' זה יש לומר דיש חילוק בין חוטא מחמת תאו ובין חוטא מחמת מינות דהיינו כשחטא כבר עבר הראש וזהו אשריו שהוא עוד גבו' מפשע שעדיין לא בא עד הראש: כי יש ד' כתות על ארבעה בחינות המונעים את עצמם מן התשובה אחת אומרת למה אשוב הלא הין בידי חטא כי לא נודע לי וכנגד זה נאמר המאמר כחוט השני שפתותיך זהו לשון של זהורית ומדברך זה שעיר המשתלח איירו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אין לנו לשון של זהורית ושעיר המשתלח אמר להם כחוט השני שפתותיך רחישת שפתיך חביב עלי כחוט השני של זהורית ושעיר המשתלח ובפירוש זה י"ל דהנה מלבד כפרת שעיר המשתלח על כל עבירות עוד טובה גדולה היו לישראל בלשון של זהורית בשני אופנים אם נעשה לבן אזי גדלה שמחתן ואם לא נעשה לבן אזי ידעו כי עוד לא נתכפרו ומפשפשין ושבין לזה משיב הקב"ה רחישת שפתיך לא בלבד שעולה בכפרה כשעיר המשתלח אלא גם התועלת של חוט השני על דרך שאמרו בברכות פ"ה המרו עליו על ר ר"ח בן דוסא שהי' מתפלל וכו אם שגורה תפלתי וכו ומקשינן בגמרא מנא הני מילי אמר ר' יוחנן אמר קרא בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב וכו והנה רש"י ומהרש"א מיגעים האיך יליף מזה אבל י"ל דבפסוק יש לדקדק הכפל שלו' וגם מהו לרחוק ולקרוב ולכן מפרש דה"ק דהקב"ה בורא ניב שפתים פירש שנתן בריאות בניב שפתים להיות שגור או לאו ובזה נותן שלום לרחוק ולקרוב פי' דקרוב דכתיב קרוב ד' לכל קוראיו וכו' כששומע תפלה נותן שלום עי"ז ללב המתפלל ששמח שנשמע תפלתו ולרחוק שעדיין לא נשמע תפלתו נותן ג"כ שלום למען יתאמץ עוד ורפאתיו גם לזה. וזה תשובה גם לאותה כת האומר' לא יודע לה חטא וע"כ אינה צריכה תשובה אומר ראישת שפתיך הלא לעולם טוב הוא כי אם חטאת הלא תתכפר בזה ואם לא חטאת כחוט השני יהיו שפתותיך כי תתאמץ שלא ללוז מדרך הטוב והישר: לכת שאומרת אמת כי יש בידי חטאים קטנים כי אין אדם אשר לא יחטא ולזה אין צריך תשובה נגד זה מביא המאמר שובה ישראל עד ד' אלקיך פי מיד כשבא לך מכשול כי גדולה תשובה שאף זדונות נעשות כשגגות: לכת האומרת לא תועיל לי תשובה עוד כי גדלו עונותי כנגד זה אמר המאמר אין מתום בבשרי כי אשרי לאדם שמתחרט על חטאיו ועי"ז מראה שהוא גבוה מחטאיו ולא פשעו גבוה ממנו: לכת רביעית האומרת התשובה קשה ולא אוכל לעמוד בה כנגד זה הביא מאמר חכו ממתקים כי ישראל מקוננים שאי אפשר עוד לשוב אבל הקב"ה אומר אתם לא צריכים רק להתחיל יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו כי גם באפיקורסוס יש שני מינים אותם שמצד מעשיהם ותאותיהם נוטים למינות ולהם יש תקנה אם ישליכו מעשיהם ורק אותם שמצד לבם הרע נוטים למינות להם אין תקנה ולכן כשישליך מעשיו הרעים תחלה אז נקל לאיש און לעזוב גם מחשבותיו ואז אני מסייע שיכול להגביה רגליו מן הטיט שיכול לעזוב גם מעשיו הרעים וישוב אל ד' וירחמהו. ג ועל דרך יבוארו הפסוקים תהלים נ"א למנצח מזמור לדוד בבוא אליו נתן הנביא כאשר בא על בת שבע: חנני לקים כחסדך כרוב רחמיך מחה פשעי: הרבה כבסני מעוני ומחטאתי טהרני: כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד: לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך תזכה בשפטך: הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי: הן אמת חפצת בטחות ובסתם חכמה תודיעני: תחטאני באזוב ואטהר תכבסני ומשלג אלבין: תשמעני ששון ושמחה תגלנה עצמות דכית: בפסוקים אלו יבוארו ג"כ התעוררות התשובה ענין התשובה ותועלת התשובה ע"פ המדרש למנצח זה"ש מות וחיים ביד לשון לשון אדם מביאו לחיי עוה"ב מי גרם לדוד שבא לעוה"ב פיו שאמר חטאתי וכו' כיון שאמר לו נתן הנביא גם ד' העביר חטאתך אמר על דא אנא מזמר למנצח מזמור לדוד: אבל בפירוש זה י"ל דיש להקשות למה מזמור לדוד קינה לדוד מבע"ל אכן י"ל על דרך מה דכתיב יעלוז שדי וכל אשר בו וגו' לפני ד' כי בא לשפוט הארץ פ' שישמחו שבא לשפוט ויתעוררו עי"ז התשובה וישיבו וכן הי' בדוד השמחה שבא אליו נתן הנביא שעי"ז שב ונמחל חטאו. ולכן התעוררות התשובה הוא מדברים טובים המשמחים את לב הנבוך השב לאלקיו.

ומבאר ענין החשובה חנני אלקים כחסדך במדרש אמר בן עזאי למה היה דוד דומה באותה שעה למי שבידו מכה ובא אצל הרופא אמר הרופא אינך יכול להתרפאות המכה היא גדולה והדמים מועטים א"ל בבעו מינך טול כל מה שיש לי והשאר משלך ועשה עמי חסד ורחם עלי כך אמר דוד חנני וגו' כרוב רחמיך מחה פשעי בבקשה ממך לפי שהמכה היא גדולה תן לה אספלנית הה"ד הרב כבסני מעוני עכ"ל בפי' המדרש י"ל דהנה חן יבוקש מאוהב ורחמים מאשר חטא נגדו אבל הענין הוא ע"פ מה שכתב רבנו יונה ביסוד התשובה השב אל ידמה בנפשו לומר למה זה הבל איגע לריק ולתוהו כחי אכלה וכו' רק ישליך כל פשעיו ויעשה עצמו כאלו באותו יום נולד ואין בידו לא זכות ולא חובה ועי"ז ישוב בתשובה שלמה. וזה הענין חנני אלקים כחסדך כאלו אני נקי כבן יומו ואח"כ אבקש כרוב רחמיך מחה פשעי אחרי שכבר קרבתי אליך וזה מפרש המדרש בהמשל טול כל מה שיש לי היינו חנני הפי' כולו שלך כאוהב נאמן ואח"כ השאר משלך כרוב רחמיך מחה פשעי זהו כנגד דמים מועטים: ומה שאמרת המכה היא גדולה הרב כבסני במשל תן עלי' אספלנית דלכאורה יש סתירה הנביאים צווחו שובו וחיו ובד' מחוסרי כפרה אמרינן ביומא מי ששב תשובה תולה ויוה"כ מכפר א"כ למה צריך כ"כ תשובה וחרטה וודויים ותעניתים. זה יבואר כמי שיש בו מכה גדולה שהעיקר לתת עליו אספלנית שמרפא אבל עי"ז עוד לא ירפא מיד אלא צריך עוד שמירות וכן אמר דוד הרב כבסני מעוני פי' הרב דהיינו העון כבס ותן אספלנית עליו באופן שלא ישאר רק בחינה הקלה ואז מחטאתי טהרני באורך הזמן ע"י תשובות תעניות ותפילות. ובל תאמר אם אומר סלחתי אז נשכח ממנו לשוב כראוי לזה הוסיף לא כן כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד ולא אשכח מלשוב.

אמנם למען יקיים ואל תהי רשע בפני עצמך מעתה הוסיף להמליץ בעדו לך לבדך חטאתי ואיתא במדרש למה הי' דוד דומה למי שנשבר ובא אצל הרופא ואמר מה גדולה מכתך צר לי עליך אמר הנשבר למה לך צר ליצר אבל לך השכר כך אמר דוד לך לבדך אם תקבלני כל הפושעים משלימים לך וכו' וכן הוא אומר אתם עדי נאום ד' ועבדי אשר בחרתי עכ"ל: וזה יבואר ע"פ מה דאיתא עוד במדרש אמר דוד בבקשה ממך הבט בישרות של ישראל כי לא הי' דוד ראוי לאותה מעשה אלא להורות תשובה ליחיד ולא היו ישראל ראויים אלא להורות תשובה לרבים. וזה שאמר דוד הבט בישרות של ישראל שלא היו ראויים ולא עשו רק להורות תשובה וכן עשיתי אני וזה פי' הפסוק ואתם עדי נאום ד' לענין תשובה לרבים ועבדי אשר בחרתי לענין תשובה ליחיד וזהו הפי' השכר שלך כי כל הפושעים ישובו אליך ועוד אמר להתנצלות הן בעון חוללתי ע"ד המדרש ילקוט ישי אבי אף שחסיד גדול הי' לא נתכוון להעמידני ועוד אמר הן אמת חפצת בטוחות ע"ד המדרש וגם במ"ר בראשי פ"ח חסד ואמת נפגשו א"ר סימן בשעה שבא הקב"ה לבראות אדם הראשון נעשו המלאכים כתים כתים חסד אומר יברא שהוא גומל חסרים אמת אומר אל יברא שכולו שקר צדק אומר יברא שכולו צדקות ושלום אומר אל יברא שכולו קטטה מה עשה הקב"ה ה נטל אמת והשליכו לארץ אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מה אתה מבזה תכסים שלך א"ל תעלה אמת מן הארץ וכו'. ומלבד מה שאמרנו בביאור המדרש לעיל בפ' ויגש יש נבאר עוד דיש לדקדק מה בכך דכולו שקר אחר שיש עכ"פ גם מדה טובה שגומל חסד וכן לענין צדק ושלום אבל י"ל דחשובת אמת הי' שהחסד עצמו הוא שקר שהוא לחשלום גמול ואינו חסד כענין שאמרו רז"ל שאין חסד של אמת אלא שעושין עם המתים. וכן השיב שלו' מה בכך שהוא מלא צדקות שתכלית צדקות הוא אהבת אחים לרחם על העני וכיון שכולו קטטה אם כן המיעוט בטל ברוב ולכן נטל הקב"ה אמת והשליכו לארץ שאמר הקב"ה מה שיהי' אמת בארץ כדעת הבריות אף שאינו אמת בודאי יחשב לאמת ולכן החסד אף שבאמת אינו חסד שבדעת העושה כוונת התשלום מכ"מ כיון אינו ניכר כ"כ יחשב לחסד והשיבו המלאכים למה תבזה האמת לחשוב אמת מה שאינו אמת בודאי והשיב הקב"ה לא שאני חפץ שיהיה כן לעולם אלא יעלה אמת מן הארץ ע"ד מתוך שלא לשמה יבואו לעשות לשם חסד ממש שיהי' חסד של אמת.

והנה זה לענין אמת אבל לענין צדק אדרבא הקב"ה נוהג בהיפך דודאי נגד הצדקה הנראה שנעשה בארץ הקטטות הם רוב לעיני בני אדם אבל הרבה צדקות ישנם שאינם נראים בארץ רק מהקב"ה בוחן לבבות דהיינו מה שרוצים לעשות ב"א אם יהי' היכולת בידם והקב"ה מצרף מחשבה וחושבה כמעשה וכנגד צדקות הללו שאינם במעשה רק ברצון ודאי אין הצדקות רוב ולכן לא הוצרך הקב"ה להשיב לשלו' מפני שידע שלא דבר נכונה וזה מה שאמר הכתוב אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף פי נשקף משמים יותר הרבה מאוד ממה שנראה בארץ כגון אלו שרוצים ב"א לעשות באין היכולת בידם. וכן אמר דוד הלא לך לבדך חטאתי כי באמת לא חטא דוד רק בפני העולם כפי שדרשו רז"ל בשבת פ"ה כל היוצא למלחמת בית דוד נותן גט כריתות לאשתו ובודאי שאורי' עשה כן אבל בכל זה תחטאני באזוב ואטהר עכ"פ הי' חטאי ע"י יצה"ר שהוא חלל ולכן תחטאני כמו שמטהרים חטא המות וכן איתא במדרש וכי נטמא דוד אלא זה חלל הנפש כדכתיב ולבי חלל בקרבי ואז תכבסני שוב שנית אחר שבתחלה כבסתני מעון רב ומשלג אלבין פ' יותר משלג שהזדונות נעשו כשגגות. והעושה תשובה באופן כזה יזכה לתועליות התשובה כפי שדרשו רז"ל ביומא פ"ח א"ר יונתן גדולה חשובה שמארכת ימיו ושנותיו של אדם שנאמר חיו יחי'. ופי' ימיו שעי"ז ששב נעשה צדיק והקב"ה ממלא שנותיו מיום ליום ואם זכה מוסיפין לו ועי"ז מוסיפין שנותיו.

עוד תועלת בתשובה דאמרינן שם גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם שנאמר ארפא משובתם אוהבם נדבה וי"ל מה ענין רפואה לעולם ועוד הקשה מהרש"א למה לא מביא הפסוק דושב ורפא לו אבל יש לבאר ע"פ מה דאמרינן שם א"ר גדולה תשובה שאפילו יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם שנאמר ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו מהם לא נאמר אלא ממנו וזהו הפי' שמביאה רפואה לעולם ומייתי האי קרא דארפא משובחם שקאי על כל העולם אבל גם ביחיד מועילה ע"פ סוף הפסוק כי שב אפי ממנו כי גם חטאות היחיד אכפר ולא לבד כששב בנעורו אבל גם כשעשה תשובה בימי זקונו כדאיתא במדרש רבה יצא קין שמח א"ל אדם הראשון מה נעשה בדינך א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי התחיל אדה"ר לטפח על פניו אמר כך היא כחה של חשובה ולא הייתי יודע מיד עמד לזמר מזמור שיר ליום השבת. ואיך שייך לזה מזמור זה ועוד ק' איך ס"ד דאדה"ר לא שב דהרי נתחרט כמה דאמרינן בעירובין רפ"ב אבל י"ל דמזמור זה לא הוזכר בו כלל שבת רק שמרמז על יום שכולו שבת שהוא עוה"ב וזהו בפרוח רשעים כמו עשב להשמדם עדי עד אבל צדיק כתמר יפרח ולא בלבד השתולים בבית ד' מנעורם אלא גם עוד ינובון בשיבה אותן ב"א שאינן שבין רק לעת זקנה גם הם דשן ורענן יהיו להגיד כי ישר ד' שאינו מאבד רק שונאיו המוחלטים: והנה אדה"ר בתחלה חשב מדלא נתקיים בו ביום אכלך מות תמות שהפי' הוא מיתה נצחית ושנגזר מארץ חיים אבל כששמע שמועיל תשובה אז הבין כי רק טפחות ימי חלדו נתנו לו ואז אמר מזמור שיר ליום השבת להודות שגם לו היתה תקנה ע"י תשובה. ואמר ר"י עוד שם ביומא גדולה חשובה שמביאה הגאולה שנאמר ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב א"ר יונתן גדולה תשובה שמקרבת גאולה לעולם שנאמר שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא.

ויש לבאר במה דפליגי דזה אמר מביא גאולה וזה אמר מקרב הגאולה ע"פ מה שכתב כבר הרי"ף בעין יעקב דלכאורה בקרא דשמרו משפט לא מרומז תשובה אבל י"ל דיש חילוק בין תשובה מיראה לתשובה מאהבה דדרשו שמרו כמו ואביו שמר את הדבר דהיינו תבחנו כשהקב"ה עושה משפט בארץ אז תעשו צדקה לכפר עונותיכם ובזה מדבר מעושה תשובה מיראה. אבל אצל לשבי פשע ביעקב דהל"ל ולשבי מפשע י"ל כיון דעל ידי תשובה זדונות נעשו כזכיות א"כ הפשע שרחוק מיעקב ע"י תשובה שעשו היא גופא מביאו ומשיבו ליעקב שנעשו לו לזכות ולבצע ואם כן מדבר מעושה תשובה מאהבה.

וזהו הפירוש דרבי יונתן איירי אם יעשו מיראה אף שאכתי נשאר שוגג מכ"מ מקרב הגאולה שמתוך שלא לשמה בא לשמה אבל רי"א דהעיקר לשוב מאהבה דאז תבוא הגאולה מיד בב"א.