ממדות המעולות והמשובחות שידבק בהן האדם היא להיות אוהב שלו' ורודף שלו' כדכתיב בקש שלו' ורדפהו פי לא בלבד אם נקל לך להיות בשלו עם בני אדם והוא נגדך תתפוס בו אלא גם אם תצריך לבקשו ולא זה בלבד שתבקשהו אם יש לך תקו' למצוא אותו אלא גם אם הרחיק ממך רדפהו עד שהשיג אותו. וגודל שבח השלו' הוא מפני שני טעמים (א) שמדבק במדת הקב"ה שאוהב השלו' (ב) שעל ידו מושך לבבות בני אדם לאהבת וליראת ה'.

מדת הקב"ה להחזיק בשלו לא בלבד במרומיו כדכתיב עושה שלו' במרומיו כי אם גם בבריותיו בארץ כדכתי' ברצות דדרכי איש גם אויביו ישלים אתו כדאיתא במדרש רבה ויהי בעת ההיא ויאמר אבימלך הה"ד ברצות ד' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו ר"י אמר זה אשתו כדכתיב אויבי איש אנשי ביתו רבי שמואל אמר זה הנחש ריב"ל אמר זה יצר הרע שנאמר אם רעב שונאך וגו' דבר אחר זה אבימלך עכ"ל ויש לתמו' למה פרט אויבים האלה דוקא וכי לא יש הרבה אויבים זולתם וי"ל דרוב מיני שנאה שבין בני אדם הם על ידי קנאה או רדיפת כבוד או דברים שבממון ועל כל אלה אסור לשנוא לחבירו כדכתיב לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח עמיתך אלא צריך להשתדל להסיר שנאה מלבו ועל דרך זה יפורש מה שאמר דוד המלך הלא משנאיך ד' אשנא ובתקוממך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי יאמר אם אשנא לבני אדם אין זה רק אם הם אויבי ד' ותורתו ובעוד שהם עוד בגדר מתקוממים נגד חקי ד' ותורתו דהיינו שעוד לא פקרו כל כך אלא הם מתחילים להרשיע כמו כאשר יקום איש על רעהו אז אתקוטט ואריב עמהם כדכתיב הוכח תוכיח את עמיתך עד הכאה ואם לא שבו אז הם שונאי ד' מוחלטים ואותם אשנא אבל בין שהם שונאיך ובין שהם מתקוממך אעשה רצונך שלא אשנא ואריב אותם כי אם צד שנאתם אותך ותורתך והעד על זה מה שנצטו כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו עזוב תעזוב עמו שנדרש בפסחים ד' קי"ג שונאך בישראל מומר הכתוב מדבר דזולת זה אסור לשנוא ואעפ"כ עזוב תעזוב עמו מפני שגם לעובר עבירה לח תשנא רק מעשיו לא אותו אבל הם לא עושים כן כי אם אני לא שנאתים רק תכלית שנאה ששנאתי היא לתכלית או להחזירם למוטב או שלא אלמד ממעשיהם אבל הם לאויבים היו לי שמוסיפים גם חטא זה על פשעיהם להיות לי לאויבים לא למחשבותי לבד כי אם לי לעצמי ורודפים אותי תחת רדפי טוב ואם כי אויבי ד' אסור לשנאתם כי אם על דרך התכלית כל שכן שאר בני אדם שלא להחזיק במחלוקת כי אם לבקש שלום:

אבל יש ד' אופני שנאה שבאים ע"י התנגדות שאין בכח האדם להעבירם בבקשת שלו' והם (א) שנאת אדם שנגזרה עליו לעונש על חטאיו (ב) שנאה שנשנאה על פי ציווי הקב"ה (ג) שנאה על ידי הטבע (וד) שנאה על ידי אחוזה שאין בידו לפייס לשונאו וזה פירוש המדרש שהוקשה לא אמה דכתיב ברצות ד' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו הלא אם צדיק הוא שירצה ד' דרכו הוא בעצמו ישלים עם אויביו לפייסם ולרדוף שלום לזה מבאר שאויבים אלו הם אותם ד' מינים שאין בידו להשלים עמם אם לא ע"י הקב"ה לזה ר"י אומר זה אשתו שנאמר אויבי איש אנשי ביתו והוא ע"ד שאמרו רז"ל ביבמות כתיב עזר וכתיב כנגדו זכה עזר לא זכה כנגדו והנה אם יארע שרשע הי' ונזדמן לו עזר שהיא כנגדו היינו אשה רעה ואח"כ עשה תשובה וזכה אז הקב"ה צריך להפוך אשה רעה לטובה וזהו אויביו ישלים אתו וכן מה שר"ש אומר זה הנחש שהוא התנגדות ע"פ ציווי הקב"ה כמה שנאמר לנחש ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה ובכלל הזה ג"כ אותן בני אדם שמתנהגים מנהג הנחש לשנוא הטוב ולהמחזיק בו והצדיק אין בידו להפוך אותם ולהטות לבבם אליו אם לא הקב"ה ישלים אותם עמו וריב"ל אמר זה יצה"ר שנאמר אם רעב שונאך וגו' שהוא ע"פ הטבע שונאו של אדם כדכתיב כי יצר לב האדם רע מנעוריו ואם ישתנה היצר שלא ירצה להסית לאדם אין זה רק ע"י הקב"ה כמה שדרשו רז"ל בסוכה (דף נ"ב) אם רעב שונאך האכילהו לחם של תורה וה ישלם לך אל תקרי ישלם אלא ישלימנו לך והפירוש הרביעי של המדרש זה אבימלך הוא ההתנגדות הרביעי שהזכרנו שבא ע"י אחוזה שהרי מה ששנא אבימלך לאברהם הי' מפני שידע שזרעו ינחל את ארץ ישראל ויגרש את זרע אבימלך שהי' מכנען ומה הי' אברהם יכול לעשות להעביר שנאה זו אם לא הקב"ה נתן בלב אבימלך להשלים עמו:

ואם אמנם ראינו מזה שהקב"ה עושה שלום לא במרומיו לבד כי אם גם בארץ אשר על כן חיוב על האדם לילך בדרכי ד' גם בזה לאהוב השלום עוד יש טעם שני שצריך לרדוף שלום כי ע"י זה מקרב הבריות לעבודת הקב"ה כדאיתא בתנא דבי אליהו הובא בילקוט בפסוק ויהי אחר הדברים האלה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע אדם יחיד ביררת בשבעים אומות וכרת ברית עם עובדי ע"ז א"ל בן יחיד נתתי לו ואני אומר לו העלוהו עולה לפני אם יעליהו הרי מוטב ואם לאו יפה אתם אומרים שנאמר ויהי אחר הדברים האלה והאלקים נסה את אברהם עכ"ל והנראה שהמדרש דרש ממה דכתיב אחר הדברים האלה שיש לציווי העקידה יחס עם מה שסיפר הפסוק לפני זה שכרת אברהם ברית עם אבימלך אבל צריך ביאור אם עשה אברהם בזה שלא כהוגן שכרת ברית זה איך יוטב זה אם יעמוד בנסיון העקידה שאמר הקב"ה אם יעליהו הרי מוטב הרי הקב"ה אינו נוטל מצוה תחת עבירה כדכתיב אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד אכן יבואר זה עם מה דאיתא במדרש בשעה ששלח א"א את ידו ליקח המאכלת לשחוט את בנו בכו מלאכי השרת כדכתיב הן אראלים צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון נשמו מסילות שבת עובר אורח שאין אברהם מקבל את העוברים ואת השבים היפר ברית ואת בריתי אקים את יצחק מאם ערים ויסע אברהם ארצה הנגב לא חשב אנוש לא חשב זכות אברהם עכ"ל וי"ל האיך יצמח מן נסיון העקידה שאין אברהם מקבל את העוברים ואת השבים ועוד איך הטיחו המלאכים דברים כלפי מעלה לומר להקב"ה שהיפר ברית ולא חשב זכות אברהם ומה להם אם מאם ערים ובמה מאסם אבל י"ל שידוע שכל יגיע אברהם הי' לפרסם בעולם גדולת הקב"ה בחסדו עם בריותיו להפריש אותם מע"ז ולקרבם לעבודתו וכן איתא במדרש ויטע אשל בבאר שבע ר"י ור"נ ר"י אומר אשל פרדס שאל תאנים ענבים רימונים ור"נ אומר אשל פונדק שאל עיגולו כיבד חמר ביעין על דעתא דר"נ דאמר אשל פונדק אברהם הי' מקבל עוברים ושבים ואחרי אכלו ושתו אמר ברכו למי שאכלתם משלו וזה מה דכתיב ויקרא בשם ד' אל עולם ויש לדקדק איך יפורש ויקרא שם בשם ד' אל עולם לדעת ר"י שפרדס נטע עם תאנים ענבים ורימונים אכן יש לבאר מה שנקט שלשה מיני פירות אלו שהם משל לג' כיתות בני אדם צדיקים בינונים רשעים ענבים הם כינוי לצדיקים כי כן נקראו ישראל גפן על שם שמשמח פרי הגפן אלקים ואנשים כמאמר יותם בן גדעון ותאנים שאין להם רק מתיקה ולא היו עולים על המזבח לאשה לד' הם כינוי לבינונים שמשמחים במתיקות מעשיהם רק לבני אדם ולא לד' ורימונים הם כינוי לפושעים על דרך שאמרו רז"ל כפלח הרימון רקתך אפילו רקנים שבך מלאים מצות כרימון וזה שאמר שנטע אברהם בפרדס ענבים תאנים ורימונים רצה לומר שנטע בגן ד' הג' כיתות עד שאפילו הגרועים היו מלאים מצות כרימון וע"ז יצדק מה שאמר ויקרא שם בשם ד' אלקי עולם ולכן רק לר"נ שדרש ויטע שנטע פונדק ממש של מיני אכילה הוצרך לפרשם שנאמר ויקרא שם בשם שאברהם ביקש מהאורחים לאחר ששתו ואכלו לקרוא ה ד' ולהודות לו.

והנה כל זמן שראו אומות העולם שהצליח הקב"ה את אברהם כמו שאמר לו אבימלך שקים עמך בכל אשר אתה עושה ובפרט בחסד שעשה עמו כנגד הטבע שנולד לו בן למאה שנה גם הם חשקו לדבוק במלך גדול וחסיד זה אשר עינו אל יריאיו בכל מחסורם אבל כששמעו מלאכי שרת שציוה הקב"ה לאברהם לשחוט את בנו בכו ואמרו הלא זה יגרום שאין אברהם יקבל עוד את העוברים ואת השבים לקרב אותם לעבודתך כי יאמרו האומות הלא היפר הברית שעליו אמר את בריתי אקים אח יצחק והלא מאם ערים שאליהם נסע אברהם שגם זה הי להמשיכם לעבודת הקב"ה על אשר ציוה לאוהביו לשכון בארצם ועור יאמרו לא חשב אנוש לא חשב זכות אברהם ואיך נדבק ונעבוד למלך כזה. כל זה המליצו המלאכים לבטל גזירת הקב"ה של עקידה וכוונתם הי' בזה לטובה כי מלאכי רחמים היו אכן גם השטן טען כזה נגד אברהם על כוונה אחרת להשיאו לעבור על ציווי הקב"ה ולמרוד בו כדאמרינן בם בסנהדרין קדמו שטן בדרך א"ל זקן לאן אתה הולך לא לשחוט את בנך מיד פתח הנסה דבר אליך תלאה הנה יסרת רבים וידים רפות תחזק כושל יקימון מוליך כי עתה תבא אליך ותלה (הנסה דבר אליך תלאה וכי היה לאוהבך לנסותך בדבר שהיא תלאה אותך ומכריח את זרעך הנה יסרת רבים רצית והחיית לו כל באי העולם בדברים ועתה הנה בא להלאותך ולבהלך) ע"ז השיב לו אברהם אני בתומי אלך ואמר לו השטן הלא יראתך כסלתך והשיב אברהם זכר נא מי הוא נקי אבד פירוש זה שהשטן רצה להסות אותו ע"ד שמסית היצה"ר לאדם צדיק שיודע בו שלא ימרוד בהקב"ה אם יאמר לו לעבור ולכן מבקש להטות אותו ולעשות העבירה למצוה וכן הי' טענת השטן הלא אתה הרבה בני אדם הקרבת לעבודת הקב"ה והכושלים הקימו מלוך וכי זה שכרך כי עתה יבוא אליך לצוות לך מעשה אכזרי כזה לשחוט את בנך יחידך ואברהם השיב לו לא אשמע אליך כי בתומי אלך וע"ז אמר השטן לו הלא גם אני רוצה שתהי' תם וישר אבל אין זה תמימות אלא כסילות והלא ע"י מעשה זה תרחק ממך בני אדם וכל מה שפעלת עד הנה ללמדם מדות טובות וישרות יהי' להבל ולריק אם תעשה מעשה אכזרי זה וכי מעשה כסילות כזה יקרא תמימות וע"ז השיב אברהם זכר נא מי הוא נקי אבד על כל פנים כוונתי לקיים מצות בוראי וכי עלי לחקור למה גזר עלי הרע אשר אתה אומר שיצמח לי הלא אנכי נקי ממנו שלא להנאתי נתכוונתי בקיימו מצות בוראי ומי הוא נקי אשר אבד.

וזה פירוש המדרש כשאמרו מלאכי השרת רבש"ע אדם יחיד בחרת לך וכרת ברית עם אומות העולם שקטרגו על אברהם שהתחבר עם עוזבי ד' ואי' יראתו ואהבתו אליך ע"ז השיב הקב"ה אנסהו בדבר שיבוא לידי כך שימאסו בו אומות העולם אם יקיים מצותי שאומר לו הבן יחיד שנתתי לו יעלהו עולה לפני אם לא יעמוד בנסיון זה אז יפה אתם אומרים שמחשב אהבת בני אדם יותר מעבודתי אבל אם יעלהו ולא יחשוב אהבת בני אדם שיעזבו אותו וירחקו ממנו אז תראו שרק למען קרב בני אדם לעבודתי כרת ברית עם עובדי ע"ז בתקוה שיחזירם למוטב וכן היה.

אמנם כמו שיש חיוב לדבוק בדרכי ד' לרדוף שלום ולקרב הבריות לתורה כמו כן חיוב על האדם שלא לעשות התחברות עם בני אדם ולהפר השלום אם יראה שהשתדלותו לקרבם ליראת ד' היא ללא יועיל כמה שאמר דוד המלך בפתיחת תהלים אשרי האיש וגו' ובמושב לצים לא ישב וכן נאמר ליהושפט המלך בהתחברך לרשע פרץ לקים את מעשיך: ובזה יבואר מדרש ילקוט משלי ל' דרשה צמר ופשתים בין יצחק לישמעאל שנאמר ותאמר שרה לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה והוא תמוה ויש לפרש דהנה כל דבר אשר יעשה האדם יש לו מניע הגורם לעשות המעשה ובזה נבין מה שנאמר ויקרא אבימלך לאברהם ויאמר לו מה עשית לנו ומה חטאתי לך כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי ויאמר אבימלך אל אברהם מה ראית כי עשית את הדבר הזה וי"ל כפל האמירות אבימלך לאברהם שבאמירה שני לא חידש מה שלא אמר לו כבר באמירה ראשונה ואם חידש למה לא אמר באמירה אחת ויש לומר שמה שמניע האדם לעשות מעשה או לדבר דבר אפשר בשני פנים או שהטעם המניע ימצא בדברים שכבר עברו או בדברים שעתידים לבוא כמה שאמרו איזהו חכם הרואה את הנולד וכזה שאל אבימלך לאברהם בשתי שאלות בתחלה שאל מה חטאתי לך כי הבאת עלי חטאה גדולה לעשות עמי מעשים אשר לא יעשו שהוא אם הי' לך מניע וטעם לזה במה שעבר אני שואל מה חטאתי לך כבר שגרם לך לעשות כן עמי והי' מצפה לתשובת אברהם ויהי כאשר ראה כי שתק אברהם ולא השיב לו אז שאל לו שנית שאלה אחרת אם במה שעבר לא הי לך מניע למה שעשית אז אשפוט שיראת על העתיד לבוא שיצמח לך רעה אם היית אומר אשתי היא אבל אשל אותך מה ראית בשכלך להבא שעשית את הדבר הזה על זה השיב לו אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי שהיא תשובה שכולל שתי טעמים יחד במה שעבר ובמה שירא שעתיד להיות דיש לדקדק מה לשון רק אין יראת אלקים דרק בכל מקום הוא מיעוט ומה בא למעט פה הלא יצדק יותר כשיאמר אמרתי אין יראת לקים אבל יובן שתשובת אברהם היתה בהשכל ודעת שרצה לבאר לו למה כיחש שאשתו היא ואמר אחותי היא שירא פן יהרגוהו על דבר אשתו שאפשר ד' פנים או שאנשי המקום יראים את ד' וגם את בני אדם שלא לעשות עול וחטא או שלא יראו את ד' וגם לא בני אדם או שיראים ד ולא בני אדם או שיראים בני אדם ולא את ד' ואם כי יראת אברהם היתה שיהרגוהו על דבר אשתו למען תהי' אלמנה ולא אשת איש ליקח אותה יראה זו לא תצדק בג' פנים מהנזכרים דאם יראו את ד' ומשפט בני אדם לא ירצחו ולא יגזלו אשת איש ואם אינם יראים לא ד' ולא משפט בני אדם למה ירצחוהו הלא יגזלו את אשתו גם שנודע שהיא אשת איש אחרי שאינם יראים גם לא משפט בני אדם וגם כשיראים את אלקים ולא בני אדם ג"כ לא הי' לו לירא שירצחוהו או שיגזלו את אשתו אבל יראתו היתה על פנים הרביעי שרק ד לא יראו אבל יראו משפט בני אדם שכבר היו גדורים האומות מן העריות מעת המבול כמו שדרשו רז"ל ולכן ייראו משפט בני אדם ליקח אשת איש שהוא דבר שבפרהסיא ונתירא אברהם שמא יהרגו אותה בצינעה שלא ישיגום משפט השופטים על זה ואז יקחו אשתו בפרהסיא כשהיא אלמנה וזה שהשיב אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלקים במקום הזה אבל יראו אותך כי מלך אוהב משפט אתה ולכן יהרגוני בצנעה על דבר אשתי על כן אמרתי אחותי היא ומה שהביאוני ליראה זו הוא מה ששאלו אותי כשבאתי הנה אשתך היא וכי זו דרך שאלה לאכסניא שבא לעיר כמו שדרשו רז"ל בב"ק ובזה הראה אברהם לאבימלך שמה שהביאו להכחיש שאשתו היא הי' ממה שעבר וממה שירא שעתיד להיות.

ועל פי זה נחקור מה הגיע לשרה לומר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי הטעם שפרט הכתוב כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק כנראה לא יספיק להצדקת הזאת לבקש מבעלה בשביל אהבת ממון נסיון גדול כזה לגרש בנו שהוא אחד מעשרה נסיונות שנתנסה בו אברהם הרי כי קשה הי' מאוד ונראה כי כזה כבר הוקשה לרז"ל על כן בקשו טעם אחר לבקשת שרה לא אהבת הירושה לבנה כי אמרו שמה שנאמר שראתה בן הגר המצרית מצחק שהי' נוטל קשתו ויורה בו חצים ואמר הלא מצחק אני ועפי"ז יפורש מה שנאמר כי לא יירש בן האמה הזאת שלא למען יירש יצחק הכל בקשה שרה כן כי אם שיראה שיהרוג ישמעאל ליצחק כי לא יירש שלא רוצה לירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק אלא רוצה לירש הכל לבד אבל יש לבקש טעם על מה יראה שרה שיהרג יצחק אחרי ראתה כי עפ"י גם ניתן לה בן זה לזה מפרש המדרש דרשה צמר ופשתים שראתה לשעבר באדם אב העולם שהי' לו שני בנים הבכור קין והשני הבל ושניהם הקריבו קרבנם קין זרע פשתן כדאיתא בפרקי ר"א והבל צאן וקינא קין הבכור בהבל והרגו על קרבנו אשר על כן אמר הקב"ה ח"ו לא יתערב צמר ופשתים לעולם כדאיתא במדרש והגר היתה מצרית ולקחה לבנה אשה מארץ מצרים כמו דאיתא במדרש זרוק חוטרא לאוירא אעיקרו קאי והיינו ששפחה בנה הולך אחריה ומצרים נקראו עובדי פשתים כדכתיב בישעי' ובושו עובדי פשתים והאבות היו רועי צאן כהבל כמבואר בכתובים וכמו שאמרו בני יעקב רועי צאן עבדיך גם אנחנו גם אבותינו ולזה דרשה וחקרה שרה וראתה כי בן הגר המצרית יתיחס אחר מולדתו מארץ פשתים ובני יצחק הוא הרועה צאן כבשים של צמר ויראה שבהתחברות צמר עם פשתים יצמח הרעה שיהרוג. אוהב הפשתן הבכור לאוהב הצמר הצעיר כמו שהרג קין להבל וזה שאמר המדרש דרשה צמר ופשתים בין יצחק לישמעאל שמצאה בזה התחברות בין צמר לפשתים ולכך יראה שימית בן האמה את בנה יצחק וע"כ בקשה מאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה פירוש הבן שמיוחד אליה להיות מעובדי פשתים וסיים הפסוק ותעש בחפץ כפיה שחפצה נעשה כי הקב"ה הסכים עמה כדכתיב כל חשר תאמר אליך שרה שמה בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע ונתקויים עת לרחק ועת לקרב.