Minchat Ani on Torah, Vayeshev
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
במכילתא הובא בילקוט בשלח כבר הי' ר"ט וזקנים יושבים בגילו של שובך ביבנה ונשאלה שאלה זו בפניהם וגמליהם נושאים נכאת וצרי ולוט להודיע זכותן של צדיקים כמה מסייען שחלו ירד ידיד האהוב הזה עם הערביים לא היו ממיתין אותו מריח העיטרן וגמלים אלא זימן הקב"ה שקים מלאים בשמים וכל ריח טוב שלא ימות מריח הגמלים ומריח העיטרן אמרו לו למדתנו שעל זכות יוסף הי' ילמדנו רבינו השותה מים לצמאו כיצד מברך א"צ בורא נפשות רבות אמרו לו למדתנו רבינו השותה מים לצמאו כיצד מברך ילמדינו רבינו באיזה זכות זכה יהודה למלכות א"ל ר"ט אמרו אתם אמרו בזכות שאמר מה בצע שהצילו ממיתה א"ל די' להצלה שתתכפר על המכירה שנתן עצה למכרו ולא השיבו לאביו אלא כשעמדו השבטים על הים וכו' קפץ נחשון לתוכו לפיכך זכה למלכות שנאמר היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו עכ"ל והוא תמוה האיך תלוים שאלות האלה להדדי שאמרו למדתנו רבינו וכו ילמדנו רבינו וכו' כאלו מתוך תשובה האחת נצמחה השאלה האחרת ועוד י"ל כששאלו מ"מ זכה יהודה למלכות חיך אמר להם ר"ט אמרו אתם שאם ידעו היאך שאלו ממנו ועוד ק' למה לא אמר להם גם בשאלה ראשונה אמרו אתם אבל י"ל דיש לחקור אם חסד או טובה שבאה לאדם להעביר הרעה שנהיתה לו וביד הנותן הי' להעביר הרעה שלא תבוא לעולם אם בכל זה צריך להודות להנותן הטובה או לא אם נאמר הוא אסיר והוא שרי ואם כן נשאר הדבר כמו שהי' מבלי שבאה הרעה או נאמר אחרי שהיתה הרעה והנותן הטובה העבירו עתה צריך להודות לו על זה אמנם החקירה הזאת נפשטה ממה שמברך השותה מים לצמאו בורא נפשות רבות שפירוש הברכה שהשותה נותן שבח להקב"ה שברא הנפשות עם חסרונות וברא דברים למלאות חסרונם שאף על פי אם הקב"ה לא הי' שולח לו צמא בענין בריאתו לא הי' צריך למים עכ"ז עתה שנברא בחסרון הצמא טובה היא לו שהמציא לו הקב"ה מים להשקיט צמאו וכן הענין ביוסף שנחשב לזכות של צדיק זה שהזמין לו הקב"ה המדינים נושאים בשמים ולא ערביים נושאים עטרן שאיך נלמוד מזה גדול זכות של צדיקים הלא אם גדול זכותו לא הי' לו לבוא לידי מידה זו להמכר למדינים ולא הי' צריך לטובה זו שגמלים נושאים בשמים עכ"ז אחרי שהקב"ה ברוב חכמתו גזר עליו כן שימכר נלמוד מזה זכותן של צדיקים שנעשה לו טובה זו.
אם אמנם נחשב לחסד בחוק הבורא שמכה ומרפא יש סברא שנחשוב גם ליה ליהודה לזכות מה שיעץ לאחיו באמרו מה בצע כי נהרוג את אחינו לכו ונמכרנו לישמעאלים שאע"פ שיעץ עליו רעה למכרו עכ"ז אחרי שהצילו על ידי זה ממיתה לזכות יחשב לו ויש לחשוב שבזכות זה זכה למלכות אכן זה אינו שאם הקב"ה מרפא הוא בתכלית הרפואה שאפשר לו להמוכה ועל כן צריך להודות לו חסדו מה שאין כן ביהודה שהי בידו להעביר הרעה על צד היותר טוב אם הי' יועץ לאחיו שלא לעשות לו מאומה ולהשיבו לאביו וכמו שרצה ראובן לעשות שאף שהוא יעץ להשליך אותו אל הבור עכ"ז הכתוב מעיד עליו שלא הי' זה רק למען השיבו אל אביו וכמו שהוכיח ראובן את אחיו כדכתיב ויאמרו איש חל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה עלינו הצרה הזאת ויען ראובן אותם לאמור הלא אמרתי אליכם אל תחטאו בילד ולא שמעתם וגם דמו הנה נדרש ויש לדקדק מה הוסיף ראובן על דברי אחיו הלא הם בעצמם התוודו אבל אשמים אנחנו וגם יש לדקדק מה שאמר הלא אמרתי אליכם לאמור דתיבת לאמור מיותר גם יש לדקדק שאמר להם ולא שמעתם הלא הוא אמר השליכו אותו אל הבור הזה וכן עשו אבל יבואר זה ע"פ מה שכבר כתבו המפרשים ובראשם האלשיך שידע ראובן ששנאת האחים על יוסף הי' על שהביא דבתם רעה אל אביהם ודיבר לשון הרע ולכן יעץ שישליכו אותו אל בור שיש בו נחשים ועקרבים שיהי' זה לאות אם אמת תפס דרך הנחש לדבר לשון הרע אזי ימיתו אותו הנחשים אכן אם כוונתו לש"ש בלבד שיוכיח אביו לאחיו אז יחי' כאשר הי' באמת ולכן אמר השליכו אותו אל הבור הזה שאתם רואים בו נחשים ועקרבים אם ימיתוהו צדקתם בשנאתכם אותו ואם יחי' תדעו שנקי הוא מפשע לה"ר וזה כוונת דברי ראובן כאשר אמרו האחים איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו כללו גם אותו עמהם שגם הוא באשמה ההוא שיעץ להשליכו אל הבור על זה השיב להם הלא אמרתי אליכם לאמור אל תחטאו בילד ר"ל הלא אם גם אמרתי אליכם השליכו אותו אל הבור לא אמרתי כן רק לאמור לכם אל תחטאו בילד כי הבור הזה יהי' לכם אות אמת כי נקי הוא מכל אשמה כילד ולכן קרא ליוסף בן שבע עשרה שנה ששנותיו היו קרובים לשנותיהם ילד אבל אתם לא שמעתם שאחרי שראיתם שלא הומת ע"י נחשים נתברר לכם שלא חטא נגדכם ולכן דמו הנה נדרש כן הי' דבר ראובן כאשר באמת הכתוב העיד עליו שכוונתו הי להשיבו אל אביו אבל לא כן הי' בעצת יהודה למכרו לישמעאלים שבזה לא הי' כוונתו להשיבו אל אביו שאם הי' יועץ לאחיו להשיבו היו שומעין לו שהוא גביר באחיו כאשר באמת חרטו על המכירה ותלאו העין ביהודה כמו שדרשו רבותינו ז"ל על וירד יהודה מאת אחיו שהורידוהו מגדולתו על זה ועל כן אעפ"י שהציל ליוסף ממיתה יחשב לו לזכות שעל ידי זה יזכה למלוכה וזה פי' המדרש אחרי ששמעו התלמידים שדרשו ר"ט והזקנים ממה שסיפר הכתוב שהגמלים נושאים מיני בשמים להודיע איך הקב"ה משגיח על הצדיקים להמציא להם הטוב והמועיל אע"פ שהטוב לא הי' רק באשר הוא שם בצרה אבל היותר טוב הי' לו אם לא הי' נמכר ולא הי' נצרך לטובה זו עם כל זה נחשב טובה לתשלום זכות של צדיק מזה שפטו התלמידים שעל פי זה בכל רעה שנצול האדם ממנה צריך להודות להקב"ה אף שאם לא בא הרעה לא הי' צריך לטובה זו ולכן שאלו השותה מים לצמאו כיצד מברך שאע"פ שהצמא עצמו רעה היא והמים שהמציא הקב"ה להשקיט הצמא אינו אלא העברת הרעה הלא על פי דרשתכם מזכות יוסף גם זה נחשב טובה שראוי' להודות עלי' ולכן ילמדנו רבינו כיצד מברך והשיב להם ר"ט יפה דנתם וכן היא הברכה בורא נפשות רבות וחסרונם וכו' כאשר בארנו שצריך להודות להקב"ה שברא הנפשות רבות עם חסרונות וברא כנגדו דברים להחיות אותם ולמלאות חסרונם: ואחרי ששמעו התלמידים תשובה זו שיפה דנו חשבו שבזה ימצאו תשובה ג"כ למה זכה יהודה למלכות באשר שהציל ליוסף ממיתה שאע"פ שהי' בידו להצילו באופן היותר טוב אם הי' יועץ לאחיו להושיבו אל אביו עכ"ז לשעתו הי' זה עצה טובה ולכן שאלו אחרי שלמדתנו רבינו השותה מים לצמאו כיצד מברך ילמדנו רבינו למה זכה יהודה למלכות למען שמוע מפיו אם יפה דנו שזכה לכך על שהציל לאחיו ממיתה שהי' טובה לשעתו כמו שותה מים לצמאו ור"ט על ידי שתלו שאלה זו בתשובתו על ברכת שותה מים הבין כוונתם ולכן למען הציל אותם מטעותם לא השיב להם תיכף טעם האמת אלא אמר להם אמרו אתם והם השיבו כמו שהבין ר"ט כוונתם בשביל שהציל ליוסף ממיתה ועל זה השיב להם ר"ט לא כן הוא שזה לא נחשב ליהודה לזכות שדי' להצלה שתתכפר על המכירה כי הלא בטובה זו לא הציל את יוסף שיעץ למוכרו ולא היתה עצה זו להשיבו אל אביו ולכן יצא שכרו בהפסדו אבל אומר לכם הטעם האמת שזכה לכך כשקדש נחשון שם שמים וקפץ בתחלה לים כמו שהעיד הכתוב בצאת ישראל וגו' היתה יהודה לקדשו ולא אז במכירת יוסף.
אמנם למה באמת אצל הקב"ה נחשב טובה במה שהציל האדם מהרעה שגזר עליו ולא אצל בני האדם זה יבואר על פי מה דאיתא במדרש פרשת מקץ אריב"ל בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בו"ד מדת בו"ד מכה באיזמל ומרפא ברטיי' והקב"ה במה שהוא מכה הוא מרפא יוסף לא נמכר אלא ע"י חלום שנאמר ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות ולא מלך אלא ע"י חלום שנאמר ויהי מקץ ופרעה חולם עכ"ל בביאור דברים האלה במה נתעלה מדת הקב"ה בזה על מדת בו"ד שמרפא במה שמכה י"ל על פי הכתוב באיכה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב וי"ל למה אמר הרעות לשון רבים והטוב לשון יחיד אכן יש ב' מיני טובות וב' מיני רעות הטוב שעושה האדם הוא הטוב האחד והשכר שנגזר מהקב"ה לשכרו הוא הטוב השני וכן יש ב' מיני רעות כזה הרעה שעושה האדם והעונש הבא לו על זה והנה כבר אמרו רז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ולכן על פי זה בין הטוב שעושה האדם ובין הרע שעושה לא יצא מפי עליון אלא בא ע"י בחירת ורצון האדם אבל שכרו הטוב על הטובה שעשה נקצב לו מהקב"ה ולכן אמר הכתוב רק הטוב לשון יחיד לא תצא מפי עליון דהיינו הטוב שעושה אכן ברעות אמר לשון רבים שלא בלבד שהרעה שעושה האדם לא נגזר עליו אלא גם העונש שמוצא לעושה רע על רעתו לא יצא מפי עליון דיש שני מיני עונשים העונש האחד והוא היותר קשה שמסיר הקב"ה השגחתו ממנו כדכתיב והסתרתי פני ממנו והי' לאכול שמוצאים אותו הפגעים רעים המתרגשות בעולם בכל עת ושאין נצול האדם ממנו אלא בהשגחת הקב"ה עליו לטובה והעונש הזה דרך שלילות ודאי לא יצא מפי עליון שהקב"ה לא דבר עליו מאומה לרעה:
אכן גם העונש שבא על האדם החוטא בעוד לא נשרש בחטא שנגזר עליו מפי הקב"ה גם בזה לא יצא מפי הקב"ה רעה כאשר אמרה חנה בתפלתה ד' ממית ומחי' מוריד שאול ויעל ד' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם ויש לדקדק מה לשון אף מרומם ולמה לא אמר כמו בהאחרים משפיל ומרומם אכן יש לבאר שרגילות הוא במי שרוצה להרים דבר בידו למען הרימו למעלה להרבה שבתחילה מוריד אותו למטה למען יניף אותו בכח יותר למעלה מה שנקרא בדרז"ל מכות ריש פרק ב' ירידה שהיא לצורך עלי' שנסתפקו בגמ' שם אם נידון כירידה או כעלי' ולזה יאמר שאם הקב"ה ממית מוריד שאול ומוריש ומשפיל כל זה אינה השפלה בירידה כי אם מרומם שאינה רק לצורך ההתרוממות כמו הירידה שהיא לצורך עלי' אכן עוד נתעלה על זה שאם האדם משפיל אעפ"י שהיא לצורך עלי' עכ"ז בשעת ירידה ירידה היא לא כן ברעות שהם לצורך הטובות הבאות אחריהם מאת הקב"ה שבהם אין ירידה אלא הכל התרוממות ולזה מביא המדרש המשל מרופא שאם הוא מכה ומרפא וההכאה היא לרפואת החולה כגון להזיל ממנו דם או להרחיב החבורה למען ירפא במהרה עכ"ז בשעה שמכה הכאה תקרא ולא רפואה והראי' על זה שמכה באיזמל ומרפ' ברטי' אכן לא כן במה שמכה הקב"ה שההכאה עצמה תחילת הרפואה ונרמז זה במה שמרפא ומצמיח הטובה מהדבר בעצמו שנראה לנו שהי' הכאה שכן הי' ביוסף שהחלום שהראה לו הקב"ה שעל ידו שנאו אותו האחים ומכרוהו למצרים בו התחילה עלית ולכן יצדק מה שנאמר מפי עליון לא תצא הרעות שגם מה שנראה לנו להיות רעה דהיינו העונש הבא אל החוטא אינו עונש באמת כ"א התחלת טובה על דרך משפיל אף מרומם שההשפלה היא תחילת ההתרוממות וכמו שאמרו רז"ל חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה מפני שהכל טובה היא וזה החילוק שבין מה שנראה לנו רעה בסיפור יוסף שבאה מהקב"ה לבין הרעה שבאה לו מיהודה שהקב"ה היודע העתידות ידע שבשלחו לו החלום שיגרום לו לבסוף לבוא למצרים ולעלות שם לגדולה עם כל שאר הטובות שהיו לו ולמשפחתו על ידי זה ולכן לא הי' רק התחלת הטובה אבל יהודה אף שלשעתו מה שיעץ למכור אותו הי טובה שהצילו ממיתה עם כל זה לא יקרא זה התחלת טובה באשר לא ידע שע"י המכירה יתהווה טובה ולכן די לו שתכפר ההצלה על המכירה שעכ"פ רעה היתה וזה מה שהשיב ר"ט להתלמידים לא שפטתם צדק במה שתחשובו שזכה יהודה למלכות בשכר ההצלה שדי לה לכפר על המכירה אע"פ שנתאמץ יהודה מאוד להציל את יוסף ממיתה שכך אמר מה בצע כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו שהמפרשים נלאו לפרש לאיזה צורך הזכיר יהודה וכסינו את דמו אבל יפורש שדאג יהודה שעם השנאה ששנאו האחים את יוסף יתחבר גם כן אהבת הבצע והאמין שיחשבו שבהמית אותם יזכו בחלק ירושתו לאחר מיתת יעקב לזה אמר להראותם שטועים בזה מה בצע כי נהרוג את אחינו דהיינו מה ממון יהי' לנו כמו שפי' רש"י ואם תאמרו יהי' לנו הריוח שנירש את חלק ירושתו טועים אתם זה יהי' אם נוכל לפרסם את מיתתו אבל הלא וכסינו את דמו ע"כ נאמר שנאבד ולא ידענו ממיתתו ובדיני הירושה שמי שנאבד אין היורשים יורדים לחלק ירושתו לא ינתן ביד אפוטרופוס לדורי דורות עד שיבוא הוא או מזרעו או שתתברר מיתתו כמבואר בחו"מ סי' רפ"ה לכן הטוב לנו אם נמכרנו לישמעאלים שבזה יהי' לנו בצע כסף המכירה: כזה דבר יהודה אל אחיו להצילו ממיתה אבל בכל מה שהצדיק בזה לא ביטל רעת עצת המכירה כי גם אם יעץ להם להשיבו אל אביו היו שומעים לו לכן לא עי"ז זכה למלוכה כ"א בקריעת ים סוף היתה יהודה לקדשו.