Minchat Ani on Torah, Vayishlach
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
במדרש רבה וירא אלקים אל יעקב הה"ד מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים רבי ברכי' בשם ר' לוי אמר משמקים דבר עבדו אין אנו יודעים שעצת מלאכיו ישלים אלא מלאך אחד נגלה על אבינו יעקב ואמר לו עתיד הקב"ה להגלות עליך בבית אל ולהחליף את שמך ונגלה עליו הקב"ה לקיים דבריו של מלאך ירושלים שכל הנביאים מתנבאים עליה על אחת כמה וכמה שיקיים דברו של נביאיו עכ"ל בפירוש המדרש מה הוקשה לו בפסוק זה יש לומר דיש להבין כיון דמלאכיו הם עבדיו איך חילק בין עבדו ובין מלאכיו ולמה עבדו בלשון יחיד ומלאכיו לשון רבים לזה מבאר שכוון הנביא על מעשה המלאך עם יעקב שהחילוק בין עבד למלאך הוא דעבד נקרא אם עובד שלא בשליחות אבל אם הולך בשליחות נקרא מלאך ולזה משה שנקרא עבד ד' נקרא מלאך בבחינות שליחותו כדכתיב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים שקאי על משה ועל דרך זה גם הנביאים נקראים מלאכים כמה שנאמר ויהיו מתעבים במלאכי אלקים והנה המלאך שאבק עם יעקב ואחרי זה החליף שמו שלא יעקב יקרא כי אם ישראל זה לא הי' בשליחות הקב"ה שאם הקב"ה שלחו למה הוצרך להראות ליעקב עוד ולהחליף שם אבל הנביאים שבשרו לישראל דברי נחמות וטובות הם שנשלחו מהקב"ה וכזה מפרש המדרש הפסוק מקים דבר עבדו אם הקב"ה הקים דבר המלאך שאמר בגדר עבד מבלי שנשלח מהקב"ה בשליחות על זה אשר על כן בפרשה זו לא נקרא מלאך כי אם איש על אחת כמה וכמה שיקיים עצת נביאיו לא בלבד באשר שהם רבים אלא שהם גם מלאכיו שבשרו בשליחתו.
אמנם איזה הצטרפות יש בנביאות המלאך כששינה שם יעקב לישראל ובין הנביאים שהתנבאו על ירושלים יבואר כשנדקדק בפסוק ויאמר אליו מה שמך ויאמר יעקב ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל וגו' ויאמר למה זה תשאל לשמי ויברך אותו שם שיש לדקדק מה זה שאלה למה זה תשאל לשמי למה לא ישאל גם יעקב לשמו כמו ששאל הוא ליעקב מה שמך גם בפסוק כשנראה הקב"ה ליעקב בבית אל נאמר ויאמר לו אלקים שמך יעקב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך ויקרא שמו ישראל גם בזה יש לדקדק ששמך יעקב מיותר וגם הקושיא שכבר הקשו המפרשים על מה שנאמר שלא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל שהרי הקב"ה בעצמו קרא שמו עוד יעקב כדכתיב בפ' ויגש ויאמר יעקב יעקב וגם למה באמת לא נשתנה שם יעקב לישראל כמו שנשתנה שם אברם לאברהם מבלי יקרא שם אברם אבל יתיושב בשנדקדק עוד שינוי בין דבר הקב"ה לדבר המלאך שהקב"ה אמר לא יקרא שמך עוד יעקב והמלאך אמר לא יעקב יא יאמר עור שמך ויש לומר שלשם יעקב נתן התורה טעם על ידי שאחז בעקב עשו כדכתיב וידו אוחזת בעקב עשו על כן קרא שמו יעקב אכן עשו הפך שם זה לגנאי שאמר הכי קרא יעקב ויעקבני זה פעמים שכוונתו כמו שפירש האלשיך שאמר ליצחק אם על אחיזת העקב נקרא יהי' שמו עקב לשון עבר אבל הכי קרא שמו יעקב על העתיד שיעקבני הי' די לרמות אותי פעם אחת אבל הלא עקבני זה פעמים והנה המלאך שהיה שר של עשו חשב ג"כ ששם יעקב הוא שם גנאי על שם העקיבה והרמאות לעשו ולכן חשב לברכה לבשר ליעקב שהקב"ה ישנה שמו לשם ישראל וזה שהקדים לו מה שמך וכשהשיב יעקב אמר לא יעקב יאמר עוד שמך ולכן כששאל יעקב למלאך מה שמך השיב לו למה זה תשאל לשמי הלא בשמי אין גנאי כמו בשמך אכן הקב"ה בשר ליעקב הטוב מזה שלא בשם ישראל לבד אלא גם בשם יעקב נטמן ברכה לו ולזרעו כדאיתא במדרש וידו אוחזת בעקב עשו להורות שלעתיד בסוף הימים יטול המלכות מיד עשו ולכן נקרא בשם יעקב לשון עתיד: והנה החילוק בין אמירה לקריאה מבואר שאמירה הוא בהשמיע קולו לעומד קרוב אליו וקריאה הוא לדבר אל הרחוק ממנו וזה הי' החילוק בין דבר הקב"ה לדבר המלאך המלאך ששמע מאחורי הפרגוד שהקב"ה ישנה שם יעקב חשב שהוא למען הסיר חרפת העקיבות ממנו וישתנה שמו בקרוב ולכן אמר לא יעקב יאמר עוד שמך אבל הקב"ה כוונתו ששם יעקב ישאר עד שתקויים בו שיטול המלכות מעשו לעתיד מה שעומד עוד מרחוק ולכן הקדים לו שמך יעקב שם זה ישאר לך עד שתקויים הוראתו שתיטול ברבות הימים המלכות ואז לא יקרא שמך עוד יעקב לשון עתיד שכבר החזקת בהוראת שם זה כי אם ישראל יהי' אז שמך.
עוד יש לומר בהשינוי בין ברכת הקב"ה לברכת המלאך בשנעיר על מה שנאמר מלאכי ג' אני ד' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם בביאור פסוק זה יש לומר שכבר ידוע מה שכללו המפרשים ובראשם האלשיך בהרבה מקומות שבמקום שנקרא עם ישראל בשם יעקב מורה על הגרועים שבהם ובכל מקום שנקראו בני ישראל הכונה על הצדיקים והחשובים על כוונת כי שרית עם אלקים ואנשים והנה המלאך שהוא שר של עשו כאשר שמע שהקב"ה ישנה שם יעקב לישראל רצה ששם יעקב יבטל לגמרי ועל ידי זה הגרועים שיקראו בני יעקב לא יהי להם עוד זכות אבות כמו בני נח ויכלו ולזה אמר לא יאמר שמך עוד יעקב אבל הקב"ה ברחמיו רצה שכלל בני אברהם יצחק ויעקב לא יכלה ולכן הקדים שמך יעקב שעתה ישאר שמך עוד יעקב עד לבסוף הימים כשיתוקן הכל ולא יהיו עוד גרועים ובינונים כי אם צדיקים אז ישראל יהי' שמך ועי"ז גם הנקראים בני יעקב יהיו נכללים בזרעו וזה שאמר הנביא בשם הקב"ה אני ד' שבכל מקום שכתוב לשון זה ממעט אני ולא מלאך כדרשת רז"ל בהגדה ולזה קאמר אני ד' לא שניתי שם יעקב כמו ששינה אותו המלאך ועי"ז גם אתם בני יעקב שנקראתם בשם יעקב ולא ישראל לא כליתם.
ומה שאמרנו שמלאך לפעמים פירושו מלאך של מעלה ולפעמים שלוח בשר ודם זה מבואר במדרש של פרשה זו וישלח יעקב מלאכים חד אמר ממש וחד אמר שלוחי בשר ודם אמנם צריך ביאור איך יתכן שישלח יעקב לעשו הרשע מלאכים הקדושים בשליחתו אבל יבואר זה בדברי המדרש ויהי לי שור וחמור שור זה יוסף שיצא ממנו יהושע שמכה בעמלק וחמור זה יששכר שיודעים מה הקב"ה עושה בעולמו שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וצאן אלו ישראל שנאמר ואתם צאני צאן מרעיתי ועבד זה דוד שנאמר אני עבדך בן אמתך ושפחה זו אביגיל שנאמר הנה אמתך לשפחה עכ"ל והוא תמוה מה ענין זה להגיד לעשו ולמצוא חן בעיניו ועוד למה פרט יעקב צדיקים אלו דוקא מזרעו להגיד לעשו: עוד איתא במדרש עם לבן גרתי לא נעשתי שר וחשוב אלא גר דבר אחר גרתי תרי"ג מצות שמרתי וגם בזה צריך טעם מה לו להגיד לעשו ששמר תרי"ג מצות הגם שיש לומר שבזה רצה להודיעו שלא יכול לו כי רק כאשר תריד אמר יצחק ופרקת עלו מעל צואריך ואני קיימתי תרי"ג מצות אבל עכ"פ יקשה על מה דכתיב למצוא חן בעיניך היאך עי"ז ימצא חן בעיניו וגם קשה שמפרש"י בחומש נראה ששני דרשות יחד נדרשו גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ואם כי גרתי הוא במספר תרי"ג אכתי צריך טעם למה אמר גרתי בהיפוך תרי"ג ואולי בזה י"ל דכבר הקשה הרמב"ן אחר שאבות קיימו את התורה היאך נשא יעקב שתי אחיות ותירץ שרק בארץ ישראל קיימו האבות התורה ולא בחוצה לארץ ולכן כשנקרב לגבול הארץ מתה רחל אכן אכתי יקשה על דרשה זו איך אמר יעקב ששמר תרי"ג מצות בבית לבן הרי אשה אל אחותה לא תקח לא שמר אבל המהרש"א ח"א סנהדרין דף י"ט תירץ על קושית הרמב"ן דלכך נשא יעקב שתי אחיות שכבר לקח רחל קודם לאה על ידי העבודה בקידושי תורה ולאה נשא על פי דיני ב"נ בביאה ולכן שתיהן היו נשיו: ובזה יתייושב דקדוק בפסוק כשאמר יעקב ללבן אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה השיב לו טוב תתי וגו' שבה עמדי דהך שבה עמדי מיותר גם כשאמר לבן ליעקב אחר שנתן לו לאה יעקב למה רמיתני שהשיב לו לא יעשה כן במקומינו לתת הצעירה לפני הבכירה דהך במקומינו מיותר ועכ"פ הי' לו לומר במקומי דאת מי כלל עם במקומינו לשון רבים הן אמת שיש לומר שכיוון לבן בזה עפ"י מה דכתיב ויאסוף לבן כל אנשי המקום ויעש משתה וצריך טעם למה פרט הכתוב שאסף כל אנשי המקום אבל יש לומר שסיפר הכתוב שגם זה מרמאות לבן שאנשי חרן היו אנשים הגונים שלמדו רז"ל מהם המדה לומר על שלא שמע לא שמעתי כמו שפירשו המפרשים במשנה דאבות ואחרי שבני נח מצווין על הדינין נתיירא לבן כשרצה לרמות ליעקב שמיך בבקר בעוד לא נתקררה דעתו יתבע יעקב אותו לדין שרימה אותו ויחזור לו לאה ויתבע רחל בשכר שבע שנים שעבד עמו ולכן אסף כל אנשי המקום ועשה משתה ונעשו כולם שושבינין ושושבינין פסולים לדין כל שבעת ימי המשתה כדתנן בסנהדרין אוהב זה שושבינו ובזה לא ימצא יעקב דיינים שידונו לו ובתוך כך יתקרר דעתו כדמצאנו דלכך בתולה נשאת ליום הרביעי למען ביום החמישי ישכים לב"ד אם יש לו דין בעוד שלא נתקרר דעתו ולכן אמר לא יעשה כן במקומינו לשון רבים שהי זה במעמד כל אנשי המקום שיעידו שכן הוא אבל עוד יש לומר מה שדייק במקומינו שידע לבן כשיאמר יעקב שנתן לו לאה תחת רחל מפני שאיסור הוא במקומו לתת הצעירה לפני הבכירה ישיב לו יעקב מה לי בחקי מקומכם אני פה גר ולא אקבל חקכם ומנהגכם ועל כן הקדים לו לבן מיד כשאמר לו טוב תתי אותה לך שבה עמדי ונתכוון בזה לומר לו לא תהי' גר אצלינו אלא תושב ולכן כאשר צעק יעקב שרימה אותו השיב לו לבן לא יעשה כן במקומינו לתת הצעירה לפני הבכירה במקומינו דייקא הלא מקומי גם מקומך שאתה תושב אצלינו ולכן ע"כ צריך אתה לקבל עליך חקי מקומינו כן הי' טענת לבן אבל באמת זה אחת מדרכי הרמאות שלו שמעולם לא נתרצה יעקב להיות תושב בחרן כי אם לשוב לבית אביו.
והנה אם באמת היתה טענת לבן טענה שאי אפשר לתת הצעירה לפני הבכירה אז לא הי' אפשר שישא רחל קודם לאה וא"כ קדושי רחל הי' בטעות ולא שייך תירוץ המהרש"א על מה שנשא רחל אחר לאה אבל אחרי שיעקב לא הי' תושב ולא הי' צריך לקבל חקי המקום בחרן הי' קדושי רחל קדושין באמת ועי"ז לא נשא ברחל אשה אל אחותה וכתירוץ המהרש"א וזה הפירוש עם לבן גרתי שלא הייתי תושב אצלו כי אם גר ועי"ז תרי"ג מצות שמרתי שלא עברתי על איסור ואשה אל אחותה וזה הודיע לעשו שאין לו פתחון פה להתגבר עליו שלא שמר מצות ד'.
אמנם בישוב כל הדקדוקים הנ"ל יש לומר דבכל השתדלות האדם צריך להשתדל בשוה למעלה ולמטה דהיינו למטה יעשה להגיע אל תכליתו בדרך הטבע ולמעלה ירבה תפלה וזכיות להועיל לו וכן עשה יעקב כשרצה לפייס ליוסף במצרים אמר קחו מזמרת הארץ והורידו לאיש מנחה זה הי' פייס על דרך הטבע ושוב התפלל ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש ועל דרך זה נהג יעקב גם כן פה נגד עשו כדאיתא במדרש וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו שלא לעשו השתחוה אלא לשכינה ובזה מדוייק מה דאמר עד גשתו עד אחיו לומר עד ולא עד בכלל ועשו חשב שלפניו ישתחוה ובזה מתורץ מה דכתיב וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו דלפניו מיותר אבל רצה לומר ששלח שני מיני מלאכים לעשו שלח מלאכי בשר ודם לפייסו ולהביא לו מנחה ולהקב"ה שלח מלאכים קדושים שנבראו ממעשיו הטובים לבקש רחמים ולמצוא חן בעיני הקב"ה וזהו הכפל וישלח יעקב מלאכים לפניו שהוא כלפי שכינה בלשון והלך לפניך צדקך ואל עשו אחיו המלאכים של בשר ודם ואמר כה תאמרון לאדוני לעשו דהיינו למלאכי מעלה אמר כה תאמרון לאדוני דהיינו להקב"ה ולמלאכי בשר ודם כה תאמרון לעשו ולשניהם שם דברים האלה בפיהם עם לבן גרתי לעשו כפשוטו לא נעשתי שר וחשוב אלא גר ולהקב"ה תמלצו בעדי שתרי"ג מצות שמרתי לעשו תאמרו כפשוטו ויהי לי שור וחמור ולהקב"ה שצח כפירוש המדרש ויהי לי שור זה יוסף וחמור זה יששכר שיוסף הוא עתיד להיות הצדיק שבבניו ובזכותו יחלוש לעמלק אויב ד' ויששכר עתיד להיות הגדול בתורה וכלל בניו קרא צאן שנחשבים לך כצאן מרעיתך וצוה להמלאכים בכל זה תמליצו לפני הקב"ה בעדי.
ומה שהזכיר ועבד ושפחה דוד ואביגיל יש לפרש לאחר שהזכיר זכות בניו הזכיר גם זכותו וזכות לאה שעתידה להקבר עמו במכפילה ע"פ מה דאיתא בספר הגלגולים שדוד הי' גילגול יעקב ולכן שמר צאן נבל שהי' גילגול לבן דנבל אותיות לבן ואביגיל היתה גילגול לאה ואבישג השונמית היתה גילגול רחל ולכן המלך לא ידעה שלא לעבור שנית לקחת רחל אחר לאה וזה שהזכיר יעקב אם אני חטאתי פה שנשאתי לחה ורחל ואם לאה חטאה שרימה אותי ואחותה הרי לי עבד ושפחה ששנינו נתקן לעתיד בדוד ואביגיל לכן בזכות זה ננצל עתה מיד עשו כל זה שלח יעקב על ידי מלאכי מעלה להמליץ בעדו למצוא חן בעיני ד'.