בענין התורה שנתינתה לנו מסיני ספרה התורה בפרשה זו נחקור ב' ענינים אופן קבלת התורה ואופן קיומה. אופן קבלתה מרומז במדרש אמר ר ברכי' הלוחות הי' ארכן ששה טפחים כביכול הי' ביד מי שאמר והי' העולם שני טפחים ובידו של משה שני טפחים ושני טפחים היו מפרישין בין יד ליד גברה ידו של משה וחטפה עכ"ל ואין מן הצורך להזכיר כי בהרחקת כל גשמיות מהבורא יתברך ספור זה רק משל הוא להסביר לנו ענין גדול ולהבין זה נקדים מדרש שיר השירים שניך כעדר הרחלים מה רחל זו צנועה כך היו ישראל צנועים וכשרים במלחמת מדין רב הונא בשם רב אחא אמר שלא הקדים אחד מהן תפילין של ראש לתפילין של יד שאלו הקדים א' מהם תפילין ש"ר לתפילין של יד לא הי' משה משבחם עכ"ל והוא תמו' וכי כשרות האדם תלוי בזה שלא יקדים תפילין ש"ר לשל יד אמנם י"ל בהקדם ביאור לפסוקים בפ' בא והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ד' לי בצאתי ממצרים והי' לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהי תורת ד' בפיך כי ביד חזקה הוציאך ד' ממצרים ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה ומלבד כמה דקדוקים שיש להעיר בפסוקים האלה נעיר על שהכניס מצות תפילין בתוך צווי מצות הפסח דמצות יאכל ולא יראה לך חמץ הקדים ומסיים ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה דקאי ג"כ על פסח ומצות תפילין הכניס בתוכם ונאמר בפי הפסוקים בשנעיר שקרא תפילין של יד אות של ראש זכרון וכפל הטעמים למען תהי' תורת ד' בפיך כי ביד חזקה הוציאך ד' ממצרים ומרומז בזה מה שאמרו רז"ל שטעם תפילין של ראש שהמוח וכל כלי השכל והמחשבה יהיו מוכנעים לעבודת ד' וטעם תפילין של יד לזכרון זרועו הנטוי' בהוציאו אותנו ממצרים ומבואר דאות הוא מה שתמיד לנגד עיניו אבל מה שלא נראה הוא רק לזכרון לעורר זכרון דבר ולזה נתן ב' טעמים דהיינו לתפילין של ראש נתן הטעם למען תהי' תורת ד' בפיך שתכניע בזה מחשבתך לתורת ד' ולתפילין של יד שהם לאות נותן הטעם כי ביד חזקה הוציאך ד' ממצרים.

וע"פ זה יבואר מה דאיתא במדרש אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה שימני כחותם על לבך אמר הקב"ה בתי אתה מבקש מה שפעמים נראה ופעמים אינו נראה הנני נותן אותך חותם על ידי שנראה תדיר עכ"ל והוא תמו' מה ענין חותם ויד ולב אצל הקב"ה ונאמר בפי' זה ע"פ מה שכתוב תהילים י"ח עם חסיד תתחסד עם גבור תמים תתמם עם נבר תתבר ועם עקש תתפל ובזה יאמר שהקב"ה נוהג עמנו כאשר אנחנו נוהגים עמו שהוא עם חסיד שעושה לפנים משורת הדין גם הוא עושה עמו כן עם גבור תמים שלא עושה יותר מה שחייב אבל זה עושה בתמימות גם הוא נותן לו שכרו בתמימות וכן עם נבר תתבר וזה דוגמת החותם כי ידוע שהצורה שנחקקה בחותם תוליד צורה בולטת כמוה בהדבר הנחתם בו וכבר אמרנו שהוראת הראש היא ההשגחה הכוונה והוראת היד היא המעשה וזה ששאלה כנסת ישראל שימני כחותם על לבך לאמר אה אני פונה במחשבתי אליך יעשה זה רושם במחשבתך שתפן אלי ברחמים בהשגחה אבל הקב"ה ברחמיו השיב לה בתי הלב לפעמים נראה פעמים אינו נראה רצה לומר פעמים תעשה מצות בלא שתדע טעמם והן יפסדו אז ממך אבל די לי שתהי' חותם על ידי שנראה תדיר שאם רק תעשה המצות גם בלא שתדע טעמם יעשו רושם על ידי להושיעך מאויביך: ואמרינן בפרק רבי עקיבא ההוא מינא דקא חזיא לרבא דקא מעיין בשמעתתא ויתבא אצבעתי' תותי כרעי' וקא מייץ בי' וקא מבען אצבעתי דמא אמר לי' עמא פחיזא דקדמיתו פומייכו לאודניכו אכתי בפחזותייכו קיימיתו ברישי' איבעי לכו למשמע אי מציתו קבליתו ואי לא לא קבליתו אמר לי אנן דסגינן בשלמותא כתיב בן תומת ישרים תנחם אתון דסגיתון בעלילותא כתיב בהו וסלף בוגדים ישדם עכ"ל בביאור מעשה זה יש לומר שהמין ראה לרבא איך מעיין בשמעתא כ"כ עד נבע מאצבעותיו דם וסבר שחוקר על טעם המצות וקשה לו למצוא להם טעם ואמר לו הלא אתם בעצמכם ע"י מהירות שלכם גרמתם זה שהקדמתם נעשה לנשמע ע"פ מה שאמרו רז"ל בשעה שקדמו ישראל נעשה לנשמע אמר הקב"ה מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו דכתיב ברכו ד' מלאכיו גבורי כח עושה דברו לשמוע בקול דברו והענין דיש ב' עניני שמיעה שמיעה באוזן ושמיעה בלב כדכתיב עם אשר לא תשמע לשונו שפירוש תשמע הוא הבנה ורבים כמוהו ולכן מה שאמרו ישראל נעשה ונשמע וודאי אין הכוונה שמיעה באוזן כי איך יעשו המצות טרם שמעו הציווי עליהם אלא וודאי הך ונשמע הוא מן הגדר השני לשון הבנה וזהו מה ששבחם הקב"ה שנוהגין כמלאכי השרת שבתחילה עושים דברו ואחרי כן חוקרים למה ועל מה נצטוו והמין קרא זה מהירות שבתחילה צריך להבין למה יעשה ואחר כך יעשה וכן הי' לכם לנהוג למען תדעו אם אפשר לכם לקיים המצות ואם הטעם יישר בעיניכם אבל רבא השיב לו שרק מי שהוא תם בעבודת הקב"ה הוא שעובדו בשלימות שלכך נקרא הצדיק אם באותו השם שנקרא בו גם אשר לא יוכל להעמיק במחשבתו כי מי שבתחילה רוצה לידע למה יעשה כן אז תחבולת יצר הרע יתעה אותו מלבוא אל המעשה ורק מי שעובד הקב"ה מתחילה כתם שיודע שלא יבוא להשכיל ולהבין המחשבה העליונה בקיום המצות רק הוא יעבוד בתמימות אבל אתם המינים שאתם מקדימים מחשבתכם למעשה עליכם נאמר וסלף בוגדים ישדם עלילות שלכם יתעו אתכם מלבוא אל המעשה וזה פי' הפסוק הטו אזניכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם שיש לדקדק הכפל הטו אזניכם ושמעו וגם מה שמפסיק ביניהם בלכו אלי אבל רצה לאמר בתחילה הטו אזניכם רק תשמעון באוזן מה שאתם חייבים לעשות ולכו אלי במעשה המצות ורק אחרי שעשיתם אז שמעו דהיינו תבינו ותחקרו עד מקום שמחשבתכם מגעת להבין טעמי המצות וע"י זה ותחי נפשכם בחיים נצחי.

ובזה נבא לביאור הפסוקים דידוע שבעל הגדה מציין הפסוק הזה והגדת לבנך וגו' לאינו יודע לשאול ושיש גם רמז חשובה בזה לשאלת הרשע מה העבודה הזאת לכם וגם ידוע הקושיא שהרי התורה כתבה תשובה לשאלת הרשע ואמרתם זבח פסח הוא וגו' אמנם בישוב זה יש לומר דשאלת הרשע מה העבודה הזאת לכם כוללת שני עניני מינות האחת שאינו רוצה לעשות המצוה שקראה עבודה טרם ידע הטעם למה יעשה והשנית הוא המינות בהסתר מה שאמר מה העבודה הזאת לכם שיש במשמעו שגם אם יש טעם לזה לעורר על ענין אמונה הלא יספיק אם יהי' האמונה במחשבתי ולמה אעשה העבודה בפועל וזה מרמז בלכם ולא לו וצותה התורה כי על השאלה לידע הטעם למה עבודת ואכילת הפסח אמור לו זבח הוא וגו' אבל על שאלת מינות הטמונה בדבריו למה צריך העבודה בפועל רמז לו תשובה במה שתגיד לבנך שאינו יודע לשאול בעבור זה עשה ד' לי בצאתי ממצרים דהיינו בעבור זה בעבור עשית המצוה ואתה קוראה עבודה עשה ד' לי הגאולה בפועל כי אם תספיק המחשבה אם הי' שם לא הי' נגאל שהרי אם הקב"ה לא גאל אותנו ביד חזקה כ"א הי' פונה מחשבתו אלינו בלבד לא בזה היינו נגאל משעבוד מצרים ע"כ צריך מעשה דוקא אכן שמא תאמר וכי מה יועיל המעשה בלבד לעלות אל מעלות האדם ולא יהי' כמעשה קוף לזה הוסיף קום בני ואיעצך והי' לאות על ידך בתחילה יהי' המעשה ואח"כ תלוה אליו המחשבה שתהי' לזכרון בין עיניך למען תהי תורת ד' בפיך שתהי' לתורת השם הוי' וקיום בפיך ובמחשבותך גם אחרי כלות המעשה של המצוה אבל העיקר יהי' המעשה ולא יספיק המחשבה לבד כי ביד חזקה דהיינו ע"י מעשי הנפלאות הוציאך ד' ממצרים כל זה תאמר לבנך על שאלתו אולי ייטיב דרכו ולא די שתאמר לו פעם אחת או שתים כי אם ושמרת את החוקה הזאת מימים ימימה מחג הפסח לחג הפסח ולכן גם והי לאות על ידך וגו' הוא מענין הפסח. והיוצא מדברינו שעיקר הגדול בקבלת עול מצות שיקדים המעשה למחשבה ולא המחשבה למעשה כמו שאמרו ישראל נעשה ונשמע בתחילה נעשה ואח"כ נחקור על הטעם אשר על זה אמר רבא שנאמר עליהם חומת ישרים תנחם שרק מי שעושה המצוה כחם שגם אם אינו מבין טעמה עושה בתמימות זה ינחהו על דרך החיים ושלא יתעה כמו שבארנו מה שנאמר הטו אזניכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם. וזה פירוש המדרש שניך כעדר הרחלים שעלו מן הרחצה שהם לבנים ביותר ולבן הוא סימן הנקיות מחטא כדכתיב בכל עת יהי' בגדיך לבנים שכולם מתאימות ושכולה אין בהם. ומפרש המדרש איך נעשה שכולם היו תמימים שלא הי' אחד בהם שהקדים תפילין של ראש לתפילין של יד רצה לומר שהקדים בקבלת המצות המחשבה לידע למה יקבלם למעשה שאם הי' בהם מי שעשה כן לא הי' הכתוב משבחם שאין זה עבודת ד' בתמימות.

ובזה נבין מאמר רבי ברכי' הנ"ל דהנה ג' פעמים כתוב בתורה שקבלו ישראל את התורה ואמרו כל אשר דבר ד' נעשה. בראשון בפ' יתרו כשאמר הקב"ה ואתם תהיו לי ממלכת כהנים כתיב ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר ד' נעשה ושוב שנית כתוב בפ' משפטים ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ד ואת כל המשפטים ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל הדברים אשר דבר ד' נעשה ושוב אחר שהקריבו הקרבנות ונזרק הדם על המזבח כתוב פעם שלישית ויאמרו כל אשר דבר ד' נעשה ונשמע ויש להבין כפל זה למה גם למה בפעם השלישי הוסיפו ונשמע ולא בשני פעמים הראשונים אבל נאמר שאף שביארנו שהעיקר הוא מעשה המצו' בפועל והמחשבה די אם תהי' אחר המעשה אין זה רק בהבנת טעם המצו' אבל ודאי צריך גם מחשבה קודם המעשה דהיינו שיכוון לעשות המצו' לכבוד הבורא יתברך לקיים מצותו ולכן קבלת התורה כוללות ג' ענינים שהם הרצון והמעשה וההבנה. הרצון יקדום למעשה שיפנה ברצונו אל בוראו לעבדו באהבה והבנת הטעם למה צו' הקב"ה כן יאוחר למעשה שאם ימתין בהמעשה עד שיבין טעם המצו' לא יבא בהרבה מצות אל קיומם.

ועל כן בתחלה כשאמר הקב"ה ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וטרם נצטוו על המצות אמרו כל אשר דבר ד' נעשה והראו בזה הרצון שיקבלו המצות באשר הם דבר ה' ואחר זה כשספר משה להם את כל דברי ד' ואת כל המשפטים דהיינו שספר להם המצות אשר יעשו אמרו שנית כל אשר דבר ד' נעשה והודיעו בזה שרוצים לעשות מעתה מעשה המצות אשר נצטוו עליהם והתחילו בזה במה ששלח משה בשליחותם נערי בני ישראל והקריבו קרבנות בעבורם שהוא רמז על כלל העבודת ד' בגוף ובממון כאשר נבאר ענין הקרבנות במקום אחר וכאשר כלו מעשה העבודה וקרא משה לפניהם ספר הברית אמרו כל אשר דבר ד' נעשה ונשמע ואמרו בזה אחר שנעבוד להקב"ה בפועל גם נשתדל במחשבתנו להבין למה צו' הקב"ה כן למען נתעלה במדות ומוסרים על ידי המצות שקיימנו ומעתה נאמר שזה כוונת המשל של ר ברכי' דהלוחות הם משל כלל התורה שעליהם היו כתובים עשרת הדברות שכוללים כל המצות וידוע שהתורה נחלקה לב' חלקים מצות ע ומצות ל"ת וזה מרומז בשני טפחים או אפשר שב' טפחים מרמזים על ב' תורות שבכתב ושבעל פה וכאשר נתנה התורה בתחלה היו ב' טפחים ביד משה שהי' שליח ישראל ועומד במקומם ור"ל שהרצון לקיים התורה בשני החלקים הי' ביד ישראל ושני טפחים היו ביד הקב"ה דהיינו הטעמים של שני חלקי התורה היו ביד הקב"ה שלא נתגלו עוד ושני טפחים היו בין יד ליד דהיינו חלק המעשה של המצות הי בין הרצון ובין הבנת טעמיהם וגברה ידם של ישראל שחטפו ובאו לידי מעשה המצות שהם הנמשל של ב' טפחים האמצעים ומאז גברו חיל גם להביא אליהם גם ב' טפחים שהיו ביד הקב"ה שהגיעו למדרגה לבא בסוד ד' להבין טעמי רוב המצות כמו שאמרו נעשה ונשמע.

ואחרי אשר ביארנו ענין קבלת התורה נבוא לבאר אופן קיומה ונקדים לזה מה דאיתא במדרש ומשה עלה אל האלקים הה"ד עלית למרום שבית שבי יכול מפני ששבה אותה נטלה חנם ת"ל לקחת מתנות באדם בלקיחה נתנה לו יכול יהא חייב ליתן לו דמים ת ת"ל מתנות במחנה נתנה לו באותה שעה בקשו מלאכי השרת לפגוע במשה עשה בו הקב"ה קלסתר פניו דומה לשל אברהם אמר להם הקב"ה אי אתם מתביישים ממנו לא זה שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו אמר הקב"ה למשה לא נתנה לך תורה אלא בזכות אברהם שנאמר לקחת מתנות באדם ואין אדם אלא אברהם שנאמר האדם הגדול בענקים הוא ומשה עלה אל האלקים ויקרא אליו ד' מן ההר בזכות ההר זהו אבות שנאמר שמעו הרים את ריב ד' עכ"ל והנה מה שהוקשה למדרש להוציא הפסוק מפשוטו יש לומר דקשה כפל השמות עלה אל האלקים ויקרא אליו ד' גם אחרי שאמר עלה אל האלקים הרי שעלה על ההר ועמד שם היאך שייך מן ההר הרי גם משה הי' בהר לכן מפרש דהך עלה אל האלקים היינו שבא במשפט עם מלאכי השרת ואלקים הוא לשון דיין ויקרא אליו ד' שרחם עליו והי' לו למחסה נגד מלאכי השרת מן ההר בזכות אברהם שנקרא הר: אבל מה שדרש המדרש בפסוק זה בהמשך הפסוק עלית למרום יש לתמוה הרבה שבתחילה אומר ששבה אותה ואעפ"כ שוב אמר שלא נטלה חנם אלא בלקיחה והרי זה סתירה שמי ששובה שבי לא לוקח בממון כ"א בחנם ומיד שנה את טעמו ואמר לא בלקיחה לקח התורה כ"א במתנה ואיך יכונו יחד שבי ולקיחה ומתנה שאחד סותר את חבירו. גם אחר שאמר במתנה נתנה לו נאמר באותה שעה בקשו מלאכי השרת לפגוע במשה למה באותה שעה דוקא ולא בתחילה כשעלה להר לשבות שבי גם יש לדקדק אחרי שהקב"ה רצה להיות מחסה למשה למה לא השתיק את המלאכים בגערה בהם ולמה שיחק אותם רק במה שצר פניו של משה בקלסתר של אברהם ולבאר כ"ז נקדים מה שנאמר במדרש שיר השירים לריח שמניך טובים רבנן אמרו בחמשה דברים נמשלה תורה במים ביין ובדבש ובחלב ובשמן במים מניין שנאמר הוי כל צמא לכו למים ביין שנאמר ושתו ביין מסכתי בדבש וחלב מניין שנאמר דבש וחלב תחת לשונך שמן מניין שנאמר שמן תורק שמך עכ"ל ולהבין משל חמש משקים האלה לתורה נאמר שהמשורר אמר תורת ד' תמימה משיבת נפש עדות ד' נאמנה מחכימת פתי פקודי ד' ישרים משמחי לב מצות ד' ברה מאירת עינים יראת ד' טהורה עומדת לעד משפטי ד' אמת צדקו יחדיו בביאור פסוקים האלה יש לומר שבלמוד התורה יש חמש מדרגות זו למעלה מזו שבתחילה צריך לעסוק בתורה להסיר כל מחשבות תאות העולם מלבו המבטלים מחשבתו מלקרוב אל תורת ד' ומתוך זה יעלה למדרגה שיכנוס שמחה ואהבה בלבו ללמוד ולעסוק בתורת ד' ומתוך זה יעלה למדרגה יותר נעלה שיאורו עיניו להבין ולהשכיל עמקי התורה ועוד יעלה למדרגה שתהי' הבנתו שלמה מבלי טעות ספק ודופי ומתוך זה יעלה למדרגה העליונה שלא בלבד שיבין הדברים שהשכל מחייב אותם אלא גם ענינים שנראים כמתנגדים וסותרים זה את זה ידע לבררם איך יתאחדו ויכונו יחד. וזה פירוש הפסוקים תורת ד' תמימה משיבת נפש זה הכלל של גודל ערך התורה שהיא תמימה לכל עניני' וגם יש לה גודל התועלת שמשיבת נפש שנותנת חיים בעולם הזה ובעולם הבא ומפרש כיצד יבוא לנטוע תורת ד' התמימה בלבו לכל עניניה בתחילה היא נאמנה ומחכמת הפתי להרחיק ממנו הפתיות ומתוך זה יבוא שיהיו לו פקודי ד' משמחי לב שיתנו שמחה בלבו ומזה יעלה למדרגה שיהי לו מצות ד' למאירת עינים שתפקחנה עיניו להבין גודל חכמת ותועלת המצות ושוב יעלה עוד מעלה יותר שישרש על ידה בלבבו יראת ד' הטהורה מבלי עירוב סיג ודופי ומזה יעלה למעלה העליונה שיראה ויבין איך משפטי ד' אמת צדקו יחדיו גם הענינים שנראים סותרים זה את זה איך צדקו והתאחדו יחדיו.

וכפי סדר המדרגות התורה כאשר נפרטו בפסוקים האלה מנה בעל המאמר משל התורה לחמש משקים. המים הגם שהוא שפל הערך נגד שאר משקים עם כל זה הוא נצרך לכל ואין לחיות בלעדו וכן היא המדרגה התחתונה של למוד תורה שמחכימת פתי שמרחיק מלב האדם מחשבות און של התאוות כי מבלעדי זה לא יכול לעלות אל במתי התורה. היין אשר עליו נאמר ויין ישמח לבב אנוש הוא משל התורה בבחינה שהיא משמחת לב. הדבש מאיר העינים כמו שאמר יהונתן ראו נא כי אורו עיני כי טעמתי מעט הדבש הזה וכן אמרו רז"ל למה נקרא שמם תמרים שמאירים את העינים והמובחר מהתמרים הוא הדבש ולכן נמשלה התורה לדבש בבחינה שהיא מאירת עינים. החלב היא הטהורה והנקי שבמשקים שאם יתערב בה רק מעט דבר מכוער תפסד ולכן היא משל התורה בבחינה שהיא טהורה ועי"ז עומדת לעד. בשמן יש סתירה כאשר כבר הזכיר המדרש תחלתו מר וסופו מתוק שבכל הפירות המשקה היוצא מהם שו' לטעם הפרי שאם הפרי מתוק גם המשקה היוצא ממנה מתוק וחם הפרי מר גם המשקה הנסחט ממנה מר הוא אבל בשמן אינו כן שהזית הוא מר והשמן הנסחט ממנו הוא מתוק ולכן נמשלה התורה לשמן בבחינה שמאחדת הסתירות לטוב כדכתיב משפטי ד' אמת צדקו יחדיו.

וכמו שיש מעלות בלמוד התורה כן יש מעלות בקיום מצותי' שבתחלה צריך ללחום האויב הפנימי שהוא היצר הרע המתעה אותו מדרך החיים לבטלו מן המצות ולהכשילו בעבירות עד שישבה התורה להיותה נכנע לו כשבי הנשבה במלחמה עמו תלחם בגבורה עד שתגבר עליו וחשבה שביו הוציאו מתחת ידו וכמו שפירש האלשיך בפסוק כי תצא למלחמה וגו' ושבית שביו.

אכן גם במשול על יצר הרע אל יחשוב אדם כי בטוח הוא מלחטוא עוד כי מי לנו גדול בזה כדוד המע"ה שאמר ולבי חלל בקרבי ועכ"ז לא עמד בנסיון ולכן צריך להשים מחסום גם לתאוות המותרות שימיניע ממנו כל המותרות ולעשות גדר לעצמו לבל יכשל לצאת מן ההיתר אל האיסור וכן במעשה המצות לא ימנע מלטרוח וליגע לכבד את קונו ובממונו ולנוד שינה מעיניו כשיצטרך לקיום המצוה.

אמנם כשירגיל את עצמו בזה לא ירגיש עוד שום יגיעה וטורח והוצאות ממון כי אדרבה יהי לו לתאות נפש שיצלח בידו לכבד את קונו מאשר קבל ממנו גם לא יירא עוד להכשל בעבירה באשר שלברוח ממנה הוא לו לתענוג. ואלה הן שלשה המדריגות של עבודת הקב"ה בקיום מצותיו בתחילה צריך ללחום להכניע יצר הרע שלא לחטוא בעבירות ושלא יתרשל בקיום המצות ואם עשה כן הוא בגדר ששבה ממנו את התורה שהיתה לו לשבי והוציאה מתחת ידו ואחרי כן בא למדרגה השנית שלא צריך ללחום עוד נגד יצר הרע אבל צריך ליקח אושר המצות בביטול המותרות מהתאות גם בדברים המותרים ושצריך ליגע בגופו ובממונו לקיים מצות ד' וזה הוא בגדר לקיחה כמי שלוקח בדמים דבר החביב לו ביותר ונותן מחירו דבר אחר קטן הערך ומזה יבוא למדרגה העליונה שלא ירגיש עוד שום צער וחסרון בהפרישו מתאוותיו וביגיעתו לקיים המצות וזה בגדר מתנה כמי שמקבל מתנה שהיא לשמחה לו ואשר לא נתן מאומה בעדה וכמו שאמרו השלמים טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף ונאמר עוד דבש וחלב תחת לשונך.

והנה כאשר קבל משה בהר התורה בשביל ישראל נראו לו כל המדרגות איך יתעלו בקיום התורה וזה שנאמר עלית למרום שבית שבי זה מדרגה הראשונה לכבוש יצר הרע ולשבות שביו ואח"כ לקחת שניתן התורה בלקיחה כמי שנותן תחתי מתאוותיו ומכוחותיו ואח"כ עלה למדרגה העליונ' שהיא מתנות שבמתנ' נתנה לו שנהנה ממנה מבלי שנותן תחתי' דבר אחר וזה פי' המדרש עלית למרום שבית שבי יכול מפני ששבה אותה נטלה חנם פירוש אחר ששבה התורה ממי שמתנגד לה שהוא היצר הרע נטלה חנם שאין צריך ליתן דבר תחתי' ת"ל לקחת בלקיחה נתנה לו יכול יהא חייב ליתן לו את הדמים ת"ל מתנות פירוש בתחילה היא בלקיחה שנותן תחתי' תאותיו ויגיעיו ואחרי כן במתנה נתנה לו אחר שבטל יצר הרע ממנו ולא מרגיש עוד טורח וצער בקיום התורה היא לו מתנה.

אמנם כאשר הגיע למדרגה זו בעד ישראל באותה שעה בקשו מלאכי השרת לפגוע במשה דאיתא במדרש כאשר בקשו מלאכי השרת מאת הקב"ה מה אנוש כי תזכרנו ליתן לו התורה החמדה הגנוזה תנה הודך על השמים והשיב להם משה מה כתיב בתורה לא תרצח לא תנאף לא תגנוב וגו' כלום יש יצר הרע ביניכם לשמור מצות האלה נגדו והי' משתיק אותם בזה עתה כשראו שיש קיום לתורה גם בשהיא בגדר מתנה שאין עוד כבישת יצר ויגיעה וטורח לקיים מצותי' אז אמרו מלאכי השרת הלא בגדר הזה גם אנחנו ולמה יקח משה התורה להורידה לארץ במה נבחר הוא ממנו לקבל התורה וזהו מה שאמר המדרש באותה שעה בקשו מלאכי השרת לפגוע במשה ואחרי שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו לא רצה לגעור במלאכי השרת על טענותם ולכן משה עלה אל האלקים שבא למשפט עם מלאכי השרת לפני דיין האמת ולמען השתק טענת המלאכים עשה הקב"ה קלסתר פני משה כשל אברהם ואמר להם אי אתם מתביישים ממנו שאכלתם אצלו ומלבד ממה שנראה מפשטות הדברים שהוכיחם הקב"ה בזה על מה שקנאו למשה על קבלת מתנתו אחרי שהם ג"כ קבלו גמילות חסדים ממנו שאכלו אצלו עוד רצה להעיר בזה תשובה על טענותם כי אם האדם יכול להתעלות אל המעלה העליונה שבטל יצר הרע ממנו עכ"ז אינו רוחני כמוכם כאשר גם אתם ידעתם שהרי כשירדתם אל אברהם אכלתם בביתו והרגשתם שבירידתכם לארץ נעשיתם גוף גשמי לאכול מאכל הארץ אף שבמקום ישיבתכם בשמים מאסתם מאכל כזה ולכן גם בני אדם אף שמכניעים הגשמיות שלהם תחת הרוחניות עם כל זה לא בטל לגמרי ויצדקו אצלם קיום מצות התורה מה שאין כן בכם שכולכם רוחני בלי הרגש גשמיות ותאוותיו ובזה הצדיק למשה שלקח התורה במתנה וזה מה שאמר לו הקב"ה לקחת מתנות באדם ע"י אברהם האדם הגדול בענקים נתנה לך התורה במתנה נגד טענת המלאכים.

ועל דרך זה נבאר גם מדרש הובא בילקוט שדורש פסוק זה עוד בענין אחר עלית למרום שבית שבי אמר ריב"ל בשעה שעלה משה למרום עמדו המלאכים להרגו אמר להם בשביל שני דברים שנתנו לי מן השמים אתם רוצים להרגני הניחוהו משל למה"ד לסוחר גדול ההולך במקום סכנה תפסוהו לסטים בקשו להורגו א"ל במנה שיש עמי אתם רוצים להרגני הניחוהו ולא הרגו אותו ולא היו יודעים שהיו בידו אבנים טובות ומרגליות שאין להם דמים אמרו מה בצע לנו בהריגתו אין בידו כלום כשנכנס לעיר התחיל למכור אבנים טובים ומרגליות אמרו לו אתמול אמרת לנו אין לי אלא ועתה אתה מוציא אבנים טובים ומרגליות א"ל אתמול כשאמרתי לכם הייתי במקום סכנה כך משה רבינו אמר אין לי אלא שני דברים ומתנה גדולה היתה בידו שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם עכ"ל ויש לתמו' שאם ידעו המלאכים בנתינת התורה למשה איך האמינו לו שלא לקח רק ב' דברים ואם לא ידעו למה הודה להם בב' דברים גם לא ידענו מה הם ב' דברים האלה. ובפשטות י"ל דאמרו רז"ל כשדבר הקב"ה בסיני הי' הולך קולו מסוף העולם ועד סופו וזה ודאי גם מלאכי שרת שמעו אבל עוד אמרו רז"ל (סוף מכות) אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו ושאר התורה מפי משה דהיינו שהקב"ה הורה למשה פנים אל פנים וזה לא שמעו המלאכים ולכן לא הודה להם משה רק בשני דברים אכן עוד י"ל בביאור ב' דברים והמשל וכי משה היתל ושיקר ח"ו לומר שאין בידו רק ב' דברים דהנה התורה יש לה כלל ויש לה פרט וכבר כלל הלל כל התורה במצוה אחת ואהבת לרעך כמוך כן נאמר שכלל התורה הם ב' דברים סור מרע ועשה טוב והפרטים של סור מרע הם מצות לא תעשה והפרטים של עשה טוב הם המצוות עשה. ואחרי אשר כל המצות בין עשה בין ל"ת אין להם שייכות רק בעניני העולם הזה הגשמי ולא בעולם רוחני לכן לא הכירו המלאכים מהתורה רק הכללים שהם סור מרע ועשה טוב שנוהגים גם בעולם רוחני כגון לאהוב האמת ולשנוא שקר כמו שדרשו רז"ל שאמר הקב"ה לרוח נבות כאשר אמר אהי' רוח שקר בפי כל נביאיו צא ממחיצתי דובר שקר לא יכון לנגד עיני וכן לאהוב להקב"ה ולשבחו ולהללו ושלא למרות דבר קדשו ועוד ענינים כלה שהם הכלל של סור מרע ועשה טוב אבל פרטי המצות לא ידעו ולא הבינו ובאמת ע"י פרטים האלה ישראל קונים שלימות בקיומם עד שנתעלו ממלאכי שרת כמו שאמרו רז"ל שצדיקים מחיצתן לפנים ממלאכי השרת.

ובזה נבין הענין דבפסוק יש לדקדק דבתחלה אחר שבית שבי ואח"כ לקחת מתנות גם יש לדקדק מה שאמר בא באדם דה"ל למימר לאדם וזה מבאר המדרש דתיבת שבי פירושו דבר קטן כמו שפי' רש"י בחומש ע"פ המדרש וילחם בישראל וישב ממנו שבי ששבה שפחה קטנה בלבד. וזה מה שאמר הכתוב עלית למרום שבית שבי כשהיית במרום ושבית התורה לא היתה בעיני המלאכים רק שבי דבר קטן הכמות שזה מה שאמר משה להם הלא התורה שאתם מקנאים בי אצליכם אינה רק דבר קטן שהיא רק ב' דברים סור מרע ועשה טוב במה שאתם ג"כ נשלמתם בהם אבל כשירד למטה תוך בני אדם שבהם יתקיימו פרטי התורה היו מתנות רבות בערך גדול הכמות והאיכות וזה מה שאמר לקחת מתנות באדם מה שהי' במרום רק שבי הי' באדם תוך חברת בני אדם מתנות רב הערך ומבאר זה כמשל הסוחר שכשהי אצל הלסטים אמר שלא הי' בידו רק מנה אבל כשבא לעיר הי' אבנים טובים ומרגליות ולכך אמר הקב"ה למשה לקחת מתנות באדם.