לטמא היולדת כו'. עיין ר"מ ה' א"ב פ"ד ופ"ו ובטיו"ד סי' קצ"ד באריכות. והנה הרהמ"ח כת' דכל היולדות טמאות דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם כו' ונטה מדרך הר"מ פ"ה שם ועוד במקומות דפוסק דאפשר לפה"ק בלא דם אך זה גזירת הכתוב דיולדת טמאה אף גם בלא דם אך גם לסבר' זו דפוסקין דא"א לפה"ק בלא דם מכל מקום הוא גזירת הכתוב ביולדת ויש הרבה דינים ביולדת דאין בנדה מחמת הדם רק מטעם יולדת וע' תוס' כריתות על הגליון דף י' שהקשו ל"ל פסוק דילדה זכר טמאה שבעה כיון דא"א לפה"ק בלא דם תפ"ל דטמאה משום נדה וע"ש מה שתירצו ועיין בס' סדרי טהרה מ"ש בשם דרכי נועם שמתרץ דנ"מ אם ילדה תוך נדתה כגון בשביעי לנדתה דמטעם נדה טובלת בליל ח' אף שרואה כל שבעה ומכל מקום גזירת הכתוב מחמת הלידה טמאה שבע' מיום הלידה ול"מ טבילה לערב וכן אם ילדה בימי זיבה ולא ראתה עד עתה דראי' אחת בימי זיבה ה"ל ש"י כנג"י וטובלת למחר מחמת הדם גזרה התורה מחמת הלידה דטמאה שבעת ימים וע"ש מ"ש בעצמו. הכלל הוא גזירת הכתוב בזכר ובנקב'. והנה זמן טבילתה בליל שמיני לזכר וליל ט"ו לנקבה וקודם לא עלתה לה טבילה כלל אך לאחר ליל ח' וט"ו טובלת אף ביום מן התורה רק משום סרך בתה הכלל דזה דקיימא לן כל חייבי טבילות טובלים ביום חוץ מנדה ויולדת דטבילתן בלילה אין הפי' בלילה דוקא רק הפי' דלא תטבול בשביעי או בי"ד קודם חשיכה ול"א מקצת היום כו' רק טמאה עד ליל שמינית וליל ט"ו בערב וקודם לזה ל"מ טבילה אבל אחר הזמן מועיל טבילה תמיד אף ביום וביום הראשון אמרינן מקצת היום ככולו אף שילדה קודם חשיכה ביום השביעי לערב טובלת ויום הראשון נחשב ליום וכ"ז פשוט בש"ס ופוסקים. והנה אפילו רואה דם כל זיי"ן ימים או בנקבה כל י"ד יום מכל מקום טובלת בערב ולאחר הזמן הזה גזירת הכתוב היא דיש לה דם טהור בזכר ל"ג יום ובנקבה ס"ו יום וכל דם שרואה האשה באלו הימים טהור היא מנדה אם טבלה מהלידה וטהורה לבעלה ולטהרות מתורת טומאת נדות רק לטהרות בתורת יולדות כמו שלא ראתה כמבואר במצות הבאות בס"ד לענין טהרות הדין של מ' ופ' יום ואפילו שופעת מיום הז' עד ליל ח' ואח"ז ג"כ וכן בנקבה מי"ד עד אחר י"ד מכל מקום טובלת וטהורה דקיימא לן דמעיין א' הוא התורה טימאתו והתורה טהרתו לאח"ז הזה הדמים טהורים ואחר כלות מ' ופ"א אפילו שופעת מתוך מ' ופ"א לאח"ז טמאה דמעיין א' הוא וטמא בזמן וטהור בזמן דכך גזירת הכתוב אך ביולדת בזוב צריכה ז' נקיים אף מדם טהור וכ"ז מבואר בש"ס ור"מ וטור ואין להאריך. בד"א שתולה הדבר בימים כגון שטבלה אבל אם לא טבלה אפילו אחר כמה שנים הבא עליה ח"כ וטמאה לכל הענינים דביומי וטבילה תלא רחמנא עש"ס וז"פ. וא' היולדת חי או מת או אפילו נפל אם ניכר או זכר או נקבה יושבת לזכר ולנקבה כדינו ואם הפילה שליא קי"ל אין שליא בלא ולד וא"י אם זכר או נקבה והולכין מס' להחמיר ונותני' לה ימי טומאה של נקבה וימי טוהר לזכר ודוקא לאחר מ' יום דתוך מ' יום שנתעברה ואפילו יום המ"ם אינה חוששת לוולד כלל דמי' בעלמא הוא ואין חילוק בין זכר או נקבה אחר מ"ם יום ה"ל צורת וולד ואמו טמאה לידה ובטור הבי' דיעה דבנקבה צריך פ"א יום אבל הר"מ והראשונים והרהמ"ח מכללם פוסק דבכ"ע מ' יום אפילו בנקבה ע"ש בב"י ודעת הרהמ"ח דאף בתוך מ' יום דאינה חוששת לולד מכל מקום א"א לפה"ק בלא דם וטמאה משום הדם ורשב"א חולק בדבר וכתב דבתוך מ' יום מיא בעלמא הוא ולית בי' משום פה"ק ע' בב"י סי' קצ"ד:

או שפיר מלא דם. הר"מ לא פסק כן רק דוקא בשפיר מרוקם איזהו שפיר מרוקם עיין ר"מ ואפילו בשפיר מרוקם מכל מקום אין נותנים לה ימי טוהר עד שישעיר אבל בשפיר שאינו מרוקם אין חוששין לוולד כלל אך הרמב"ן ורשב"א הורו להחמיר אפילו בשפיר שאינו מרוקם עיין במ"מ וכ"מ וב"י סי' קצ"ד ודעת הרב המחבר כהרמב"ן ורשב"א על כל פנים ה"ל לכתוב שאין נותנים לה על כל פנים ימי טוהר עד שישעיר וסתם הדברים ביותר וער"מ וטור וב"י:

ועכשיו נהגו כו'. עיין ר"מ פי"א דמנהג זה נתחדש בימי הגאונים ובצרפת בועלין על דם טוהר ולא נתפשטה התקנה ההיא בכל ישראל ותלוי במנהג. וד"ז נוהג בכל הנשים ישראלית וכן שפחה כנענית אבל העכו"ם אינה טמאה לידה מן התורה כלל. והנה בנכרית שילדה ואח"כ נתגיירה ודאי טומאת לידה אין לה כיון דהלידה הי' בעודה נכרית דלא חל עליה טומאת לידה אך אם יש לה ימי טוהר דאפשר כיון דנתגיירה יש לה ימי טוהר אף על הלידה שהיתה בגיותה והוא מבואר בבכורות דמ"ו ע"ב אם יצא פדחת בהיותה נכרית ונתגיירה אין נותנים לה ימי טומאה ולא ימי טהר' וע"ש בתוס' דפדחת רבותא מכל שכן שילדה כולה בגיותה ונתגייר' אין לה לא ימי טומאה ולא ימי טהרה וע' נדה דף ל"ו ע"א תוספות ד"ה הלכתא כו' אף למ"ד שני מעיינות הם ונפתח הטהור כו' מכל מקום הוא רק גזירת הכתוב ובגיורת כיון דאין לה ימי טומאה אין לה ימי טהרה וכ"ש למאי דקיימא לן כרב דאמר מעיין א' הוא. ובמ"ל כאן פ"ד מבי' ד"ז דילד' ואח"כ נתגיירה בשם הירושלמי ומגי' הירושלמי ומסיק דאף שאין לה דמים טמאים יש לה דמים טהורים והם דברי' תמוהים ובמחכת"ה נעלם ממנו ש"ס מפורש בבכורות דמבואר להדי' להיפך וכבר עמדו בזה האחרונים והר"מ לא הביא כלל ד"ז וצ"ע למה השמיט ועבמ"ל:

והעובר ובא כו'. ע' בסוף הספר בהגהת מ"ל הקשה ע"ז דלהר"מ ה"ל מ"ע זו ככל מ"ע שבטומאות כמ"ש הרהמ"ח מצוה קס"א ולהרמב"ן שסקל משפטי הטומאה מכלל העשין סקל גם את זו מהחשבון והר"מ הביא מ"ע זו בה' מו"מ ואם כס' הרהמ"ח בה' א"ב הי' מקומו ולענין טומאת יולדת וחיוב הבא עליה יבואר לקמן במצות נדה שם מקומו: