שלא כו' לתולש סימני טומאה כו' כדי שיכיר כו'. אמת שכ"ה לשון המשנ' והר"מ אבל מכל מקום גזירת הכתוב היא והראיה לשיטת הר"מ והרהמ"ח דא"ע רק אם גלח בתער אבל שלא בתער לא אע"ג דעי"ז אינו ניכר הפשיון וער"מ פ"י מהט"צ שכתב דוקא בתער והראב"ד השיגו דהוי כתולש סימני טומאה ובכ"מ תי' דאפשר דלא יפשה נראה דלשיטת הר"מ גזירת הכתוב הוא ונראה מד' הר"מ שכתב גלחו שלא בתער א"ח נראה דחיובא ליכא אבל איסורא איכא מה"ט כדי שיהיה ניכר הפשיון. ולהראב"ד ק"ל דאם הוי כתולש סי' טומאה הו"ל ללקות שתים במגלח את הנתק ובמ"ל שם מקשה על הר"מ שהשמיט דדבר שאינו מתכוין מותר בקוצץ בהרת אפילו בפ"ר כמבואר בפסוק מקרא דלעשות. ונ"ל ברור דלענין הנתק בודאי פ"ר אסור ככל האיסורים שבתורה דהלאו הזה בפ"ע וכ"ה במנין המצות נמנה גלוח הנתק בלא תעשה ותולש סי' טומאה בל"ת כנ"ל וע"ש במ"ל חקר בקוצץ בהרת מבשר חבירו מי חייב הקוצץ או הנקצץ ע"ש נראה דדינים אלו ג"כ כאן דל"ד מבשרו כמו בקוצץ בהרת כנ"ל ע"ש באריכות:

מגלח סביב לו. עיין ר"מ פ"ח שכתב דאם הסגירו ולא גלחו ה"ז מוסגר ואני מסתפק דנראה מהמשנה ומלשון הר"מ דוקא בשבוע שנית דנתגלח סביבות הנתק אז עובר בלאו אם מגלח הב' שערות שהניח אבל בשבוע הראשון דלא נתגלח כלל אפשר דאין איסור דיגלח אצל הנתק כי יוכל לפשות עוד אם כן אם נסגר בשבוע שנית בלא גילוח ג"כ אין איסור אם גלח הנתק וצ"ע:

שהתגלחת כשירה בכל אדם. וכן כשרה בכל דבר ל"ד בתער כ"פ ר"מ פ"ח וע"ש דאפילו הוא נזיר מגלח ע"ש במ"ל:

עד שיגלח כל הנתק בתער. כ"ה דעת הר"מ ובהשגו' דעתו דאף אם גלח שלא בתער חייב ע"ש ובכ"מ:

בכ"מ כו' שיהא כהן חכם כו' ועבר וגלח לוקה. עמש"ל דתלוי ג"כ בכהן מיוחס והנראה מדברי הרב המחבר שדוקא לאחר הסגר ראשון שנתגלח אז עובר בלאו אם גלח הנתק דאל"ת כן אם כן למה לא יתחייב אפילו במקום שאין כהן בקי כמו הלאו בקוצץ בהרתו דאף קודם שבא לכהן וכן אחר הפטור ואפילו נגעים טהורים עוברים בלאו ע"ש ובמ"ל ובודאי אף בזה"ז שאין לנו כהנים חכמים ומיוחסים מכל מקום חייב משום קוצץ בהרתו אם כן כאן נמי א"ו דא"ח רק אחר הסגר ראשון אם כן בזמן דליכא כהן דלא נסגר כלל ל"ש דין זה ופשוט. וע"ל מצוה תקפ"ד בקוצץ בהרתו שהרהמ"ח סתם דנוהג בכ"מ ובכ"ז ולא התנה דוקא אם יש כהן מבואר כמ"ש כנ"ל: