שלא לבא כו' אחר מותו כו'. ע' פ' ד"מ אף על פי שנא' ב' לאוין מכל מקום אינו אלא לאו א' דהלאו השני לרבות לאח"מ ע"ש ברש"י ובתוס' מקשי' מהיכן למדנו עונש לאחר מיתה ע"ש. ולכאורה נראה דלאחר מיתה א"ע על כלתו כי כלתו היא הפי' כ"ז שבנו חי כמבואר שם אבל לאחר שגירשה או לאחר מותה היא רק נקראת אשת בנו ועיין בסנהדרין וברש"י שבועות דהתראה צ"ל מאותו לאו ואם התרו בלאו אחר לא הוי התראה אם כן לאח"מ אם התרו משום הלאו דכלתו אינו התראה לחייב עליו רק צריך להתרות משום אשת בנו וד' רש"י הם בשבועות דף כ' וע"ש בסנהדרין פד"מ וברש"י:

**ומן הדומה כו'.**אפילו בן ממזר בודאי כ"ה עיין במשנה יבמות פ"ב דבנו הוא לכ"ד חוץ מבן שפחה ונכרית וכבר כ' לעיל אם ח"ע וחב"ח יש לו בן אם אין קדושין תופסין אינו קרוי בנו אך אנן פסקינן דהוי ס' קדושין אם כן הוא ס' בנו ואם יש לו בן מח"ש וחב"ח הוא חצי בנו חייב על כלתו. ואם בנו קידש ח"ש וחב"ח כיון דלא הוי קדושין גמורים אפשר דא"ח עליה משום כלתו וע' לעיל:

ועובר כו'. בסקילה אפילו עודה תחת בעלה דסקילה חמורה ונידון בחמורה אם לא שלא התרו משום כלתו אינו חייב רק משום א"א ופשוט וכבר כ' לעיל וכן הדין בכל עריות: