Minchat Chinukh Mitzvah 208
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**שלא ניתן כו' לפני ע"ז.**הנה בש"ס יש פלוגתא בפד"מ דס"ד ח"א דלאו זה עובר בין למולך בין לשאר ע"ז דסובר דמולך גם כן ע"ז היא ולפי פירש"י שם חייב גם כן אם עשה אחד מד' עבודות למולך ע"ש והי' דרך המולך לעבוד אותה בהעברת זרעו ולא הוצרכה התורה להזהיר במולך כיון דדרך עבודתה ובכל עכו"ם חייב דרך עבודתה אלא דהתורה הזהירה שלא יעשו עבודה זו לשום עכו"ם אפילו אם אין דרך עבודתה בכך כמו הד' עבודות חייבה התורה על כל העכו"ם כן חייבה התורה על עבודה זו. ונ"ל כיון דמולך ע"ז היא אליבא דהאי מ"ד אם כן אם עבד המולך בהעברת זרעו חייב משו' שני שמות חד מלאו דעבודה כמו בכל ע"ז אם עובד וחד מלאו זה ומזרעך כו' ולא ימצא כו' אם כן חייב ב' חטאות בשוגג שהיא שני שמות ואיכא מ"ד שם דסובר דמולך לאו ע"ז היא רק הי' חק לעכו"ם לעשות זאת לפני המולך ואם כן אם עשה א' מד' עבודות לפני מולך פטור דלאו עכו"ם היא א"נ אם העביר זרעו לפני שאר עכו"ם שאין דרך לעבדה בכך פטור דהתורה הזהירה שלא לעשות זאת למולך דוקא וחייבה התורה עליו אף שאינו עובד ע"ז בכך ע"ש בסוגיא והנה הר"מ פ"ו מה' עכו"ם פסק דהמעביר לשאר עכו"ם פטור דפסק כראב"ש דמולך לאו עכו"ם היא ואם כן אם עשה לע"ז אחרת פטור וע"ש בכ"מ שכתב גם כן בדעת הר"מ כן בה"ג ד"ה לפיכך אך בסוף דבריו כתב דלענין זה סובר הר"מ דהוא עכו"ם דאם עבד המולך בד"ע חייב לא כרש"י בסנהדרין. וא"י כונתו כי אם לאו עכו"ם היא אם כן א"ח בד"ע ומהדקדוק שדקדק לעכו"ם אחר א"ר כ"כ ע' רש"י סנהדרין שם דף ס"ד ע"ב ד"ה ג' כריתות בעכו"ם כתב אע"ג דמולך לאו עכו"ם מכל מקום קרי ליה עכו"ם ע"ש ומתיבת אחר אין דקדוק כ"כ וצ"ע. ונ"ל למ"ד מולך עכו"ם היא וחייב לכל ע"ז אף שלא כדרכם א"ח רק אם התרו משום הלאו הזה ומזרעך לא כו' או לא ימצא בך כו' דשלא כדרכה אינה בכלל עבודה ואינה בכלל לא תעבדם רק הד"ע שהוא כעין פנים עי' בסנהדרין דף ס' ע"ב ואפשר דהוא גם כן בכלל לא תעבדם מידי דהוי אמגפף ומנשק ע"ש. ונ"ל עוד נ"מ אם מולך ע"ז היא והתורה חייבה על מולך ועל כל ע"ז בהעברת זרע אם כן ב"נ נהרג ג"כ ע"ז דבע"ז כל עבודה שב"ד של ישראל ממיתין ב"נ נהרג ג"כ אבל אי אמרינן דהוא רק חק ואינו ע"ז אם כן גבי ישראל הוא אזהרה מגזירת הכתוב ולא משום ע"ז אין ב"נ נהרג ע"ז ואפשר אף על פי דאין נהרג אסור הוא כמו צורה לנוי והקמת מצבה ע' פ"ט מהלכות מלכים דאף דאין נהרגים מכל מקום ענף הוא מע"ז ואפשר כאן גם כן על כל פנים ענף הוא מע"ז. והנה הרב המחבר כתב להעבירם לפני ע"ז ששמה מולך נראה דס"ל דמולך ע"ז היא ואפשר דהוא קורא כן כמש"ל בשם רש"י:
והאב היה לוקח כו'. זה גם כן לשון הר"מ פ"ו שהאב בעצמו הי' מעבירו אבל רש"י כ' בסנהדרין ובחומש שהכומרים היו מעבירין אותו והכסף משנה הביא ד' רש"י אלו וברמב"ן עה"ת דחה זה דלא יתחייב מיתה על עשיית אחרי' ע"ש:
לפי שהיתה עבודה רעה כו'. זה נאמר לדעת הר"מ כו' נראה דסובר דדעת הר"מ דמולך ע"ז היא ונתייחדה האזהרה זו ביחוד ובאמת אם היא ע"ז נתייחדה לחייב על כל ע"ז אם עבדה אף שלא כדרכה כמבואר לעיל ולקמן בסמוך בד' הרהמ"ח אליבא דהרמב"ן ובאמת כבר כתבתי דדעת הר"מ דמולך לאו ע"ז היא בודאי צריכה התורה להזהיר ע"ז דעל חק זה חייב סקילה וחטאת ואיני מבין כוונת הרמב"ם ז"ל כו':
זהו הנ"ל כו'. וכבר כתבתי דהיא פלוגתא בש"ס ולפי הנראה דסתם משנה דמולך לאו ע"ז הוא כפסק הר"מ עיי"ש ואם כן פטור על כל ע"ז בהעברת זרעו כמבואר בר"מ עי"ש ובכ"מ ובלח"מ:
וזה הענין כו'. עי' בטעם שנתן הרב המחבר והסמ"ג נ"ט לתשובת המינים משום דנתכפר בעונשו וזה המעביר כל זרעו גדול עונו מנשוא ולא רצתה התורה להענישו שלא יהיה לו כפרה והובא במהרש"א בסוגיא זו ובאמת מחשבות השי"ת עמקו:
**מסר ולא העביר.**כ"ה ג"כ בר"מ מן הש"ס וער"מ כתב שהאב מעבירו ברגלו וע"ש בכ"מ ובלחם משנה תמהו ע"ז דמבואר בש"ס דפטור בהעבירו ברגליו רק כמשוורתא דפוריא היינו בקופץ ע"ש באריכות ליישב ד' הר"מ ז"ל. גם העביר בן סומא או ישן הוא אבעיא דלא אפשיטא בש"ס ופסק הר"מ דפטור. ולכאורה צ"ע לשיטת רש"י דצריך קפיצה המ"ל בישן שיקפוץ ואם שישא האב התינוק ויקפוץ האב אין מחויב בכך ואפשר מה"ט פסק הר"מ דמעביר ברגלו והאב הולך עמו דחייב דמשכחת לה בישן וכדברי מהרי"ק שם דאינו פטור רק בנושא את התינוק אבל במעבירו ברגליו של העובר חייב ע"ש אך עי' במהרי"ק דזה נקרא מעביר עם בנו באש והתורה לא הזהירה רק על הבן עי"ש וקצ"ע וע"ש בש"ס. ומפירש"י נראה דל"ד סומא וישן רק אם יכול לילך בעצמו ואם א"י לילך בעצמו פטור רק אם היה קטן שא"י לילך או נכה רגלים הוי כמו סומא והוא בכלל אבעיא אח"ז ראיתי בלחם משנה כתב דלכך סומא וישן פטור שאין הבן עושה כלום רק שהאב קופץ ע"כ פטור ע"ש עוד פ"א והוא כדברי שכתבתי בעז"ה:
מקצת זרעו ואם העביר כו'. וכ"פ ג"כ הר"מ ונ"ל פשוט דלמ"ד דמולך לאו ע"ז היא רק חק לעכו"מ אם כן התורה אסרה החק הזה בתנאי זה דהעביר כל זרעו פטור אבל למ"ד דמולך ע"ז היא והיו עובדין אותה בהעברת זרעו והוי כדרך עבודתה והתורה חייבה על כל ע"ז אף שלא כדרך עבודתה אם כן גבי שאר ע"ז דהיא רק גזירת הכתוב מלאו זה כי היא שלא כדר"ע וגם אינה מד' עבודות אם כן א"ח רק במקצת זרעו ואפשר הי' גם למולך חק דוקא מקצת זרעו אם כן בכל זרעו לא הוי כדר"ע ולא הוי מד"ע אם כן פטור אבל אם יש ע"ז שעובדים אותה בזה ואינם מקפידין בזה הוי ככל שאר עבודות שעובדים כדרך עבודה והאזהרה היא איכה יעבדו בודאי חייבים משום ע"ז אף בכל זרעו מחמת ע"ז ולא מחמת לאו זה ופשוט. אך לפי טעם הסמ"ג אינו חייב ג"כ משום ע"ז אך באמת אין טעם לדיני התורה הקדושה והוא בעצמו לא כתבה רק לתשובת המינים ימ"ש ומשפטי השי"ת עמקו משכלינו. ונ"ל פשוט דאם בהעלם א' עבר בן א' כ"פ כגון שנשאר חי כפירש"י והר"מ בודאי אינו חייב עליה רק חטאת א' כדין העושה עבירה משם א' פעמים הרבה וכן גבי ע"ז דוקא זבוח וניסוך והשתחואה דהתורה ריבתה עיין בסנהדרין פד"מ ור"מ פ"ז מהלכות שגגות אבל השתחוה כ"פ בהעלם א' א"ח רק חטאת א'. אבל אם העביר ב' או ג' בנים נראה דחייב ג' חטאות כמנין הבנים דהוי גופין מחולקים דחייבין אף שהם מש"א. ולענין אם זבח כמה בהמות לפני ע"ז בר"מ אינו מבואר אך כמו השוחט קדשים בחוץ פסק דאינו חייב אלא א' ה"נ א"ח אלא א'. אך לדעת רבינו ישעי' דבהמה הוי גופין מחולקין וע' מה שהבאתי לעיל בשם הפמ"ג בפתיחה לאו"ח מ"ש על קושית המ"ל ע"ד ר"י מהאי דהשוחט ה' זבחים דהוא משנה מפורשת דאינו חייב רק א' וכאן נמי כיון דעביד מעשה נבלה ה"ל כמתה ועל הזביחה א"ח משום ע"ז רק על סי' א' ע' בסנהדרין דף ס"ב ובסוגיא דרבוצה ובב"ק גבי טובח לע"ז. וצע"ק אם כן אם שוחט הרבה עופות בחצי קנה פגום חייב הרבה כמבואר שם בפרי מגדים ולענין אם יש שחיטה בע"ז מתוע"ס או אינה אלא לבסוף וינ"מ בזה אין כאן מקומו להאריך ואי"ה בלאו דע"ז נאריך בזה במהדורא בתרא:
**בין על זרע פסול.**כ"פ הר"מ מהש"ס דשם ופשוט דאם יש לו זרע משפחה ונכרית אינם נקראים זרעו ופטור ואם יש לו בן מח"ש וחב"ח כיון דמצד החירות הוא בנו בודאי חייב וכן אם העביר כל בניו וזה נשאר חייב דזה נמי זרעו מיקרי ופשוט. ומ"ש הרהמ"ח לעיל דאם העביר כל זרעו פטור ע' תוספות סנהדרין הקשו כיון שחייב בראשון היאך נפטר אחר כך בהעביר כל זרעו ותירץ דמיירי דאין לו אלא בן א' בכה"ג הוא פטור או שהעבירם בב"א אבל בזאח"ז חייב וע"ש בכ"מ שתי' דמתלי תלי וקאי אם מעביר כ"ז באמת פטור על הראשוני'. ומכל מקום נראה דל"ה התראת ס' על הראשון דכ"ש הוא מנזיר שהקשו תוספות שמא ישאל על נזירות ותי' דאוקי אחזקה ומכ"ש כאן דאוקי אחזקה דודאי לא יעשה מעשה רע כזה. וגם נ"ל דמ"ש הכסף משנה דמתלי תלי הוא דוקא באותו ענין כשעסוקין אבל אין סברא לומר כלל לפ"ד רק באותו מולך שהם עסוקים בעבודה אבל אם נתפרדה החבורה של הרשעים ולמחר וליומי אוחרא העביר עוד א' אינו נפטר מחמת כ"ז כנ"ל מצד הסברא. גם נ"ל פשוט דאם נשאר לו בן טרפה או אפילו נשחט בו רוב סימנים אם אינו מששה נבילות המנויים בה' אה"ט כיון דהוא כחי לכמה ענינים כמבואר לעיל בודאי הוי שיור וחייב על העברת של בן הראשון וגם אם העביר את הבן הנשחט בו רוב סימנים גם כן חייב כי הוא כחי לענין כל הענינים ופשוט. אך אם נשאר לו נפל בודאי לא מיקרי שיור ואם נשאר לו תינוק והוא פחות משלשים יום זה תלוי בשיטת הראשונים אם מת כדרכו ואם פיהק ומת במסכת שבת ולענין יבום ושאר ענינים אם נקרא חי הוי שיור ובאם לאו לא נקרא שיור. ודע דאפילו העביר כל בניו אם נשאר לו נכד הכלל אם נשאר רק א' מיוצאי יריכו חייב כי זרעו נקראים כל יוצאי יריכו ע' תוס' יבמות פ' כיצד וע"ז הקפידה תורה דוקא כל זרעו אבל אם נשאר א' מכל יוצאי יריכו חייב ופשוט. ודע ג"כ לאותן שיטות שהעברת מולך היה שנשרף הבן בודאי חייב משום רוצח ג"כ אם הוא באופן שחייב הרוצח עיין ר"מ ה' רוצח וחייב גם כן סייף אך בתרי קטלא לא קטלינן וסקילה חמורה יותר אך אם הי' שוגג על המולך חייב משום רוצח וקרבן על המולך ואין המיתה פוטרת מן הקרבן כמש"ל כ"פ ובפרט תיכף בהעברה חייב משום מולך אף שעדיין לא מת כמבואר בדברי רמב"ן ממילא אינם באים כא' ופשוט. ונראה דכשם שחייב בזרע פסול אם העביר עש"ס מקרא כן ה"ה אם נשאר לו זרע פסול ג"כ חייב על הכשר ע"ש בש"ס ותוס' בפ' כיצד ובקדושין ושער המלך פ"ו מהע"ז פלפול על משמעות זרעו עיי"ש:
וכבר כתבתי כו'. ועמש"ל דלאותן השיטות דמולך לאו ע"ז אם כן אין ב"נ חייבים וגם עבדים א"ח דאין הבנים מתייחסין אחריהם עי' בש"ס יבמות אם כן לא נקרא הזרע זרעו כנ"ל: