שלא יכנס כו'. אל המזבח ובין האולם כו' הר"מ פ"ו השמיט תי' אל המזבח וכ' דאסור לכנוס לפנים מן המזבח נראה דאין איסור אלא באותן כ"ב אמות בין המזבח לאולם והמ"ל מסתפק בזה אם להר"מ יש איסור קריבה למזבח ומביא בשם ס' המצות לרבינו דאיסור הקרב' יש למזבח ג"כ וכה"ד הרהמ"ח כאן ולדעת הרמב"ן שכניסה בלא עבודה הוא רק ממעלות דרבנן אין איסור אלא באותן הכ"ב אמות ע"ש במ"ל ומ"ש בשם תוס' יומא. ונ"ל דאף להר"מ דסובר דעל הכניסה לבד לוקין מפסוק ואל המזבח לא יגש כו' מכל מקום נ"ל דהיינו דוקא בבע"מ קבוע או עובר אותם המומין הפוסלים בבהמה ג"כ ובע"מ כזה לוקין ומחלל עבודה אם כן הוזהר על הכניסה דהוא בכלל הפסוק כי מום בו אבל במומין המיוחדין באדם דנראה מהש"ס בכורות דזה לא הוי מום אך התורה פסלה אותו דצריך שיהי' שוה בזרעו ש"א וליכ' אלא עשה ואינו מחלל עבודה ולהר"מ הוא לאו ולוקין ואינו מחלל עבודה אבל הלאו הוא ג"כ מחמת שאינו שוה בזרעו ש"א אינו מוזהר על הכניסה לד"ה להר"מ אין לוקין ולשיטת הראשונים אינו עובר בעשה וכ"נ מלשון הכתוב לא יגש ולא יחלל דהיינו אותו שמחלל עבודה מוזהר על הכניס' אבל בע"מ המיוחד לאדם דאינו מחלל אינו מוזהר וא"ע בעשה ואפשר מדרבנן גם הוא לא יכנס וצ"ע: