לשבות ביום ראשון של פסח כו'. זה מבואר בפ"א מהלכות יום טוב בקצת מועדים כתיב שבתון הוא מ"ע ובמקצת לא כתיב שבתון רק מקרא קודש והוא ג"כ מ"ע ועיין בשבת ובמקומות הנרשמים שם דאיכא הרבה מ"ד דלא ס"ל כן ולמדו מקרא אחריני דאין שרפת קדשים או מילה שלא בזמנה דוחה יום טוב ור"א מסיק דהו"ל יום טוב עשה ולא תעשה מכל מקום פסקו כן כר"א דהוא בתרא וע' תוס' במס' ביצה ד"ח ע"ב ד"ה סוף דהגמרא מדחיק נפשי' דאליבא דהלכתא דיו"ט עשה ולא תעשה הוא אע"ג דרבא ל"ל האי סברא ע"ש נראה דהלכתא כ"ה ועיין ברמב"ן עה"ת פ' אמור כתב שם דהעשה דשבתון כולל אף דבר דלא הוי מלאכה רק טורח ועמל אסור בשבת וביו"ט לא שיטרח כל היום למדוד תבואות כו' ולעמוס על החמורי' והחנוני מקיף כו' לכך אמרה תורה שבתון שיהא יום שביתה ומנוחה לא יום טורח ומלאכה כו'. ומסיק לבסוף דהוזהרו על המלאכות בשבת ויו"ט בלאו ועונש והטורח והעמל בעשה ע"ש. ונראה דאף דר"א אומר דשבתון הוי עשה דיו"ט ה"ל ל"ת ועשה מכל מקום מודה דגם הטורח ועמל הוי בכלל העשה הזה אעפ"י שאינו בלאו וער"מ פ"ב מה' שבת שכתב נאמר בתורה תשבות אפילו דברים שאינם מלאכה חייב לשבות כו'. ועיין במ"מ שרומז לד' הרמב"ן שהבאנו ועיין בלחם משנה השיא ד' הרב המגיד לכוונה אחרת ובאמת ברמב"ן כאן מבואר כפי' הראשון שכתב שם הלחם משנה ע"ש. והנה אף דהר"מ כ' גבי שבת מתיבת תשבות דהטורח ועמל אסרה תורה וכאן בהיו"ט לא כתב מזה מכל מקום נ"ל דגם גבי יום טוב ס"ל דמלשון שבתון מוכח זה ואף דלשון שבת בתורה אינה בכל היו"ט רק בר"ה ובסוכות מכל מקום הוקשו כל המועדים זה לזה ע"ש ברמב"ן וד"ז צ"ל דהכתוב מסרו לחכמים איזהו הטורח והעמל וע"ש בלחם משנה שכ"כ. ועיין ברשב"א יבמות דף ו' והבאתי לעיל בחיבורי שמביא בשם מורו דאף גבי שבת העשה דשביתה לא קאי רק על אבות מלאכות אבל לא על מחמר כיון דאינו מכלל מלאכות רק לאו בפ"ע. נראה דחולק על הא דרמב"ן דאינו בכלל שביתה חוץ מהאבות מלאכות עיין שם:

ונוהגת כו'. והנה מצוה זו היא מ"ע שהז"ג מכל מקום חידש הרהמ"ח דאשה חייבת אף דבכ"מ פטורה מכל מקום כיון דהיא מוזהרת על הלאו. וכיון דיש ג"כ לאו בזה מוזהרת ג"כ על העשה אף דהוי זמ"ג. ולכאורה צ"ע למה לא כתב הרהמ"ח ד"ז לעיל במצוה פ"ה גבי מ"ע של שביתת שבת דגם הנשים מצווים על העשה. ואפ"ל דשם אין נ"מ כיון דבל"ז הוי לא תעשה שיש בה כרת ומב"ד אבל גבי יום טוב נ"מ לענין של"ת נדחה מפני עשה אבל עשה ולא תעשה אינה נדחה לזה השמיענו דגם לענין נשים אינה נדחה הל"ת של יום טוב מפני העשה כי הם מצווים ג"כ בעשה וה"ל עשה ולא תעשה אבל גבי שבת בלאו הכי ל"ת שיש בה כרת אינה נדחה מפני עשה ומכל מקום צ"ע דחזינן דהתורה חייבה בעשה לאנשים אף דאיכא כרת ומב"ד. ונ"מ כאשר ביארתי בחיבורי דמביא עולה על עשה ועיין בזבחים דף ז' אם כן היה לו לכתוב לעיל בנשים ג"כ דחייבות בעשה. והנה בר"מ אינו מבואר ד"ז אם נשים חייבות בעשה זו אך התוס' בקידושין דל"ד ד"ה מעקה מבואר בדבריהם להיפך ע"ש שהר"י איש ירושלים מקשה דלמה לא תדליק אשה בשמן שרפה ביום טוב ידחה העשה הל"ת של יום טוב ובנשים ל"ש העשה דיו"ט כי הוי מ"ע שהז"ג וע"ש שתירצו דהלאו אלים והדברים עתיקין ואין כאן מקומו. אבל על כל פנים מפורש דהנשים אין מצווים אף דהם מצווים על הלאו ועיין בהגהות מ"ל בסוף הספר הרגיש בזה ומביא דברי התוס' שחולקין ע"ז ע"ש. שוב ראיתי בס' שעה"מ פי"ב מה' עכו"ם הביא ג"כ פלוגתא ופלפל באריכות. והנה אף לדברי הרהמ"ח דאשה מצווה על העשה היינו שיש בהעברתו לאו ג"כ ע"כ מוזהרת על העשה. אבל במקום שאין בהעברתו לאו ודאי אינה מצווה על העשה ג"כ כי ה"ל הזמן גמרא אם כן לפמ"ש לעיל בשם הרמב"ן דטורח ועמל ביום טוב ושבת אין בהם איסור לאו רק העשה דשבתון אם כן לפ"ז אין הנשים מוזהרות על הטורח והעמל כי ה"ל הזמן גרמא. ואפ"ל כמו דקיימא לן נשים חייבות בקד"ה דזכור ושמור כו' כל שישנו בשמירה כו' אם כן מכ"ש כאן דהיקש גמור הוא כיון דבעשה זו כולל מה שהנשים מוזהרות כגון באותן שיש בהם לאו אם כן אף אותן שאין בהם לאו כיון דנכלל בתיבה א' חייבות ג"כ אבל לפי דעת התוס' דנשים אף במקום לאו אין מוזהרות על העשה רק דמוזהרות על הלאו אם כן הטורח והעמל שאין בהם רק עשה אין הנשים מוזהרות ובעזהשי"ת לקמן נאריך בזה: