שנצטוו ישראל להקריב שני כבשים בשבת וכו'. מוסיף על התמיד שנא' וביום השבת שני כבשים וכו' מבואר בר"מ פ"ז מהלכו' תו"מ והיו עולות כמבואר בתורה והן עולות ציבור מתרומת הלשכה וזמן מוספין כל היום היינו לכתחילה בין שני התמידין ואם אין לו תמידים זמנן כל היום ומוספים א"צ ביקור ד"י ואם לא מצא ב' כבשים רק כבש אחד צריך להקריב הכבש האחד וזה מבואר בר"מ סוף פ"ח מהל' תו"מ ומבואר ביומא פ' שני שעירים דשני כבשים של שבת צריך שיהיו שוים ודעת רש"י שהוא למצוה ודעת התוס' שהוא לעכוב והר"מ השמיע ד"ז ועמד ע"ז בעל המנ"ל כאן בפ"ד. ושוים היינו במראה ובקומה ובדמים ולקיחתן כאחד כמו שעירי יוה"כ. ותו"מ אין מעכבים זא"ז: