שנמנענו שלא להתאוו' וכו' שנא' ולא תתאוה וכו'. זה מבואר בר"מ פ"א מהלכות גזילה וע' לעיל במצות לא תחמוד בפ' יתרו הארכתי ותלמוד לכאן. ומ"ש הרהמ"ח דכל באי עולם מצווים ע"ז אינו מבואר בר"מ והוא סברת עצמו ודברים נכוחי' הם ופשוט דישראל המתאוה מה שביד עכו"ם אינו עובר דרעך כתיב וממעטינן בכל מקום מרעך עכו"ם וגם הקדש ואינו עובר על הקדש ע"כ. וע' לעיל כתבתי דאפשר אף בפחות מש"פ עובר על לאו זה ואין זה לאו של ממון עיין שם ותלמוד לכאן ואין להאריך. ואין מלקות בלאו הזה דאב"מ וגם הוא בלב אטו מאן דאכיל תמרי בארבלאי וכו':