שנמנענו וכו' ולא לחבב וכו' וע"ז נאמר לא תאבה לו. זה מבואר בר"מ פ"ה מה' עכו"מ מהספרי ומבואר בספרי ורש"י על התורה מביאו לפי שנא' ואהבת לרעך וכו' יכול אף זה ת"ל לא תאבה וכו' וכן במצוה שאח"ז מבואר לפי שנאמר וכו' וקשה לי ע' בסמ"ק לרבינו בשורש הח' וברמב"ן שם שכ' שם תנאי השלילות אם צריכה התורה לשלול דבר כמבואר גבי וקנא את אשתו דר"י סובר רשות לפי שנאמר לא תשנא וכו' ע"כ כתבה התורה כאן ושלל זה וכן יבום ע"ש ור"ע לומד השלילות מפסוק אחר ע"כ הפסוק זה מ"ע וכן לה יטמא וכו' ע' בסוטה דף ג' ע"כ כאן מנ"ל לחז"ל דזה הוי לאו ונחשב בכלל הלאוין דילמא הוא רק שלילות והוא רשות לפי שכתבה התורה ואהבת וכו' כתבה התורה כאן דזה שהוא רשע א"צ לאהוב אותו וכן במצות שאח"ז דעזב תעזוב וכו' דילמא שללה התורה ד"ז בכאן אבל בלאו אינו עובר ע' באריכות שם בדברי הרמב"ן. ואף דאפשר דמצד הסברא א"צ לאהוב רשע כזה מכל מקום לשון זה לפי שנאמר צ"ע דאדרבא כיון שנאמר וכו' אפשר אין זה לאו וצ"ע. ועיין בס' משנ"ח בסי' כ"ד וכתב שם אף שאין עדים רק הסיתו בינו לב"ע מכל מקום מצוה לשנוא אותו ואף בזה"ז ע"ש ועל לאו זה אין לוקין דהוא הדבר המסור ללב ואב"מ וע"ז נאמר ויראת וכו':